במסגרת כנס אילת לעיתונות שנפתח אתמול, יתקיים הערב מושב תחת הכותרת "מעמד העיתונאי – המקצוע הגרוע ביותר בעולם". כמעט כל שנה מוקדש אחד המושבים בכנס של אגודת העיתונאים לשכר הנשחק ולתנאי התעסוקה הירודים של העיתונאים. באחד הכנסים הקודמים היתה כותרת המושב הזה "איך גומרים את החודש לעזאזל?", והשאלה שבה דנו העיתונאים היתה: "האם העיתונאי מסוגל להיות אפקטיבי כשעליו לדאוג להשלמת הכנסה".

עיתונאי ממוצע, מן השורה, שחשקה נפשו להיות נוכח בדיון הזה, צריך היה להירשם לכנס. התשלום על חדר בתנאי חצי פנסיון באחד מארבעת המלונות המארחים את באי הכנס עמד השנה על 3,200 שקל בממוצע לשלושת לילות, או 2,700 שקל בממוצע לשני לילות. עיתונאי שחבר באגודת העיתונאים של תל-אביב, ומשלם 500 שקל דמי חבר שנתיים, זכאי להנחה של 750 שקל על האירוח המלא, ועדיין הוא נדרש לשלם 2,000 שקל לשני לילות בלבד, בתנאים של חצי פנסיון.

נניח לרגע שעיתונאי לא רוצה ללון באחד מארבעת המלונות המארחים את באי הכנס, אלא מעדיף למצוא לעצמו פתרונות לינה ואוכל זולים יותר, ולהגיע רק למושבי הכנס. עיתונאי כזה נדרש לשלם "רק" 1,100 שקל. על מה? על ההשתתפות בדיונים בלבד, ללא לינה, ללא ארוחות, וכמובן ללא דמי נסיעות לאילת.

השורה התחתונה היא שכדי לזכות ולהיות נוכח אפילו רק בדיון על מצבו הכלכלי הרעוע של העיתונאי בישראל, וכדי לזכות להתבכיין על הקושי לגמור את החודש, צריכים העיתונאים לשלם למעלה מ-1,000 שקל, איך שלא מחשבים את זה. ולכן אחת התשובות שלי לשאלת אגודת העיתונאים, "איך גומרים את החודש?", היא מאוד פשוטה: חוסכים, ולא משתתפים בכנס העיתונאים באילת.

אלישיב רייכנר הוא עיתונאי "מקור ראשון"