נושא התגובות באתרי החדשות עולה לדיון מעת לעת. לאחרונה הוזכרה כאן העובדה שאתר האינטרנט של "פופולר סיינס" ביטל את האפשרות להגיב לכתבות בטענה שהן "אינן מועילות".

טור הדעה של נילי לנדסמן באתר "הארץ", "מצווה להיות גועלית לאשכנזיות", הביא אותי לחשוב שוב על נושא התגובות. בסביבות האינטרנטיות שבהן אני שוהה היתה הסכמה רחבה למדי שהטור של לנדסמן לא היה צריך להתפרסם וכי באתר "הארץ" פירסמו אותו בכל זאת כדי שיהיה "פתיון קליקים" ו"פתיון תגובות".

בדיקה באתר בשעת כתיבת מלים אלו (8.11.13) מעלה שבמקרה זה הקונסנזוס לא טעה: לטור של לנדסמן 268 תגובות והוא טור הדעה הכי מוגב בחודש האחרון. לטורים הבאים אחריו מבחינת מספר התגובות יש 234, 203, 106, 65 ו-54 תגובות.

העורך שהחליט על פרסום טור הדעה של לנדסמן בוודאי גאה בעצמו על הטראפיק שהצליח למשוך לאתר. ומה, בעצם, הבעיה? למה להתלונן על טורי דעה מיותרים שמספקים תנועת גולשים לאתר "הארץ"?

הבעיה אינה בטור עצמו, אלא במדיניות שקבעו אנשי "הארץ" כאשר הפכו במרץ 2012 את האתר לזמין לקריאה בתשלום בלבד, ולפיה גם מי שאינם מנויים יכולים להגיב לטקסטים המתפרסמים באתר. כלומר, גם מי שמגיעים לדף באתר ויכולים לקרוא רק כמה שורות ראשונות ממנו יכולים להגיב עליו.

ההחלטה לאפשר תגובות ללא קריאה של כל הדף מראה שקליקים וטראפיק חשובים לאנשי "הארץ" לא רק יותר מוויתור על פרסומם של טורי דעה מופרכים, אלא גם מהניסיון לייצר שיח תגובות רציונלי שלכל הפחות יתבסס על העובדות והדעות הכתובות בדף.

ההחלטה לאפשר תגובה ללא קריאה של כל הדף עשויה לחולל את הדו-שיח הבא בתגובות:

– תגיד, קראת בכלל לפני שהגבת?

– לא אכפת לי וגם לא לאתר "הארץ".