רזי ברקאי לא הצליח לבלום השבוע את שטף דיבורו של אלי ישי. שר הפנים הלעיט את השדר הוותיק בגרסתו, שלפיה ניכר גידול מובהק במספר האברכים החרדים המתגייסים לצה"ל. לא זו בלבד שלא עלה בידו של ברקאי להסיט את מרואיינו מנתיב ההנמקה שזה קבע לעצמו מראש, אלא שהוא גם לא ניסה לערער עליו או לדרוש ממנו אסמכתות להוכחת טיעונו. ישי רצה להנחיל למאזיני גלי-צה"ל את טענתו שבשנים האחרונות מתחולל מפנה משמעותי (לחיוב) בנכונות בני הישיבות החרדים לשאת בעול השירות הצבאי, ורזי ברקאי לא מנע בעדו.
יהודי חרדי בוחן לולב בשוק ארבעת המינים במאה-שערים, ירושלים. 2010 (צילום ארכיון)
ברקאי אינו יחיד. בימים האחרונים, בעקבות פיצוץ ועדת פלסנר ופרישת קדימה מהקואליציה על רקע זה, מוצפים כלי התקשורת בקביעה שהציבור החרדי מוכן, הרבה יותר מאשר בעבר, להצטרף לשורות צה"ל ו/או לשרת שירות לאומי. הטענה הזו מושחלת כנתון מובן מאליו בתגובות שהשמיעו פוליטיקאים (אלי ישי, בוגי יעלון, בנימין נתניהו) לאחר פירוק ממשלת האחדות הלאומית, והיא קונה לה שביתה בניתוחים הפוליטיים ובפרשנויות המופיעים בכלי התקשורת למיניהם. בתוך ימים אחדים התקבע בתודעה הציבורית הרושם שנפל דבר בציבור החרדי ושהוא מבין עכשיו שעליו להירתם ולשאת בעול השירות בצה"ל.
על מה מתבססת הטענה הזו?
דו"ח פלסנר מציין שמספר המתגייסים החדשים לצה"ל מבין החרדים בשנת 2011 הגיע ל- 1,282 לעומת 1,000 בשנת 2010. מספר כלל החרדים המשרתים ביחידות הומוגניות בצה"ל היה בשנה שעברה 988 לעומת 898 בשנת 2010. כלומר, עלייה של כ-28% במספר המתגייסים החדשים ושל כ-10% במספר המשרתים הכללי מקרב החרדים.
הנתונים הללו מתייחסים לשתי מסגרות מדידות שבהן נקלטים חיילים חרדים: האחת, הנח"ל החרדי, גדוד קרבי שכולו על טהרת אברכי ישיבה; והשנייה – מסלולי שח"ר, שבהם מנותבים צעירים חרדים לשירות קצר יחסית בקבוצות הומוגניות בתוך יחידות הטרוגניות (חיל האוויר, חיל התקשוב וכדומה), המלווים בהכשרה מקצועית במגמה להכין את החיילים החרדים לחיים יצרניים לאחר שחרורם.
כאשר בוחנים את התפלגות שירות החרדים בתוך שתי המסגרות האלו מתברר כי בשנת 2010 שירתו בנח"ל החרדי 368 איש, ובשנה שלאחריה 380, בעוד שבמסלולי שח"ר היחס היה 530 ו-608 בהתאמה.
במלים אחרות, יש אכן גידול מסוים במספר האברכים החרדים שפנו לשירות צבאי בשנה שעברה (לעומת השנה שקדמה לה), אך במספרים מוחלטים מדובר בשינוי זעיר (לנח"ל החרדי נוספו בסך הכל 12 חיילים חדשים), ובכל מקרה, מדובר בתוספת בטלה בשישים לעומת פוטנציאל הגיוס מקרב האוכלוסייה, החרדית המגיע לסדר גודל של בין 55 אלף ל-65 אלף נפש (הדעות חלוקות על היקף מאגר הבלתי מגויסים החרדים). כל זאת – לפי דו"ח פלסנר.
מחקר שערכה המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה בשנת 2011 מספק נתונים שונים: סך כל הצעירים החרדים ששירתו בצה"ל בשנת 2011 הגיע לכ-450 בלבד.
באתר הרשמי של צה"ל מצוטטת ראש אכ"א, אלוף אורנה ברביבאי, שהצהירה (בפברואר 2012) כי יש גידול עקבי בהיקף המתגייסים החרדים לצה"ל. כיום, אמרה ברביבאי, מתגייסים כ-2,000 חרדים ליחידות הצבא, ועד שנת 2015 יגיע מספרם ל-2,400. לעומת זאת, באתר צה"ל מופיע גם הנתון הבא: למסלול שח"ר גויסו מאז 2007 (עת הופעל לראשונה) 1,697 חרדים. הווה אומר, 340 בלבד לשנה. למסלול המקביל, הנח"ל החרדי, מתגייסים עוד פחות. כיצד זה אפוא קובעת ראש אכ"א כי מספר המתגייסים מדי שנה הוא 2,000? אולי היא מתכוונת למספר המשרתים החרדים, ולא למספר המתגייסים החדשים?
מבולבלים? חכו לפסקה הבאה.
דו"ח מבקר המדינה (מה-1 במאי 2012) קובע כי חלה דווקא עלייה במספר הפטורים מגיוס הניתנים לחרדים המצהירים ש"תורתם אומנותם". אם ב-2005 עמד שיעורם על 36% מכלל הגברים היהודים, הרי ב-2010 הגיע שיעורם ל-52%.
מבולבלים? חכו לפסקה הבאה.
מרכז המחקר והמידע של הכנסת פירסם נתונים (יוני 2012) הממחישים עד כמה תמונת המציאות הדמוגרפית במגזר החרדי מתעתעת: בעוד שעל-פי ועדת גבאי (צוות בין-משרדי שבחן את הסוגיה בסוף 2010) היקף שנתון הגיוס בציבור החרדי הוא 5,500, לפי ועדת פלסנר הוא 7,000. אכ"א מעריך שהיקף השנתון הוא 6,800, מבקר המדינה סבור שהיקפו 6,970, המועצה הלאומית לכלכלה פסקה שהוא 6,000 ואילו מרכז המחקר והמידע של הכנסת טוען שהיקף השנתון 7,300 נפש ושפוטנציאל הגיוס של חיילים חרדים מכל השנתונים הרלבנטיים הוא לא פחות מ-54 אלף.
המספרים מבלבלים לא רק משום שהם מסתמכים על נתוני יסוד שנויים במחלוקת, אלא גם משום שנעשות בהם מניפולציות סטטיסטיות. לעתים המניפולציות מכוונות, לעתים הן נעשות בתום לב, לעתים הן משקפות ערבוב של מין בשאינו מינו, ולעתים הממצא הסטטיסטי הוא אכן נגזרת מהימנה של נתוני יסוד רלבנטיים. בניסיון לעשות סדר בנתונים ולהנהיר את תמונת המצב, נדרשתי להרצאה בסוגיה זו שנשא בשנה שעברה בכנס קיסריה פרופ' אבי בן-בסט מהאוניברסיטה העברית ועמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה).
בן-בסט ביסס את תובנותיו על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כפי שהם מופיעים בשנתון הסטטיסטי של 2010. הנתונים האלה קבעו כי מספר החיילים החרדים ששירתו בצה"ל בשנת 2009 הגיע ל-450 (בשתי המסגרות העיקריות, נח"ל חרדי ומסלולי שח"ר). 530 חיילים חרדים נוספים שירתו בצה"ל באותה שנה כשהם מפוזרים במסגרות אחרות. משמע, סך כל החיילים החרדים ב-2009 הגיע ל-980.
מתוך שנתון של 9,200 צעירים חרדים (כך קובע בן-בסט, על סמך מספר תלמידי הישיבות בכיתות י"ב) התגייסו לצה"ל כ-10% בלבד (לעומת כ-85% באוכלוסייה החילונית והממלכתית-דתית). ובחיתוך אחר: מבין כ-100 אלף חיילים שמהווים הצבא הסדיר, 2,000, לכל היותר (גרסת האלופה ברבינאי), הם בחורים חרדים, שהם 2% ממצבת הצבא הסדיר, 3.5% מפוטנציאל המגויסים החרדים בטווח הגילים הרלבנטי (המקיף כ-60 אלף נפש), וזאת כאשר שיעור החרדים בגילי השירות הצבאי בכלל האוכלוסייה מגיע לכ-20%.
ייתכן ויימצא מי שיערער גם על חישוביו של בן-בסט. לכן, כאשר התקשורת נותנת פתחון פה לפוליטיקאים המבקשים לשטוף את מוחה בעניין גיוס החרדים, תפקידה לא להקל עליהם בערפול תמונת המציאות. עליה לתבוע מהם: דברו אלינו בפרטים, ודייקו בנתונים.
המספרים המוחלטים (על סמך השנתון הסטטיסטי) מעידים כי בשנת 2010 היה סך כל תלמידי כיתות י"ב (בנים) 45,510 נפש, 9,195 מהם חרדים (20.2%). ואילו שיעורם של תלמידים חרדים בכיתות א' בשנת 2010 הגיע ל-25% מכלל התלמידים. לפי נתוני אכ"א, שיעור הילדים החרדים בגילי הגן הוא כיום 30% מכלל הילדים (הבנים) היהודים. צאו וחשבו עד כמה תהיה גדולה מצוקת כוח האדם בצה"ל בעוד תריסר שנים.
המידע שמרעיפים פוליטיקאים על אודות מגמות ההתגייסות לצה"ל אינו מקרי, כמובן. הוא נועד לשרת את סדר היום שלהם. התקשורת מתנהגת כספוג ומאפשרת להם להטמיע בתוכה כל נתון וכל מסר שברצונם להעביר. יהיה זה ספין, תהיה זו מניפולציה סטטיסטית, יהיה זה כזב מובהק או תהיה זו עובדה מהימנה. תקשורת רכיכה אינה תקשורת ראויה.
לא כל-כך מסובך לשלוף מים הנתונים וההטעיות עובדות כהווייתן ולהציגן לציבור. לא כל-כך מופרך לחשוף את הממצאים הסותרים, להאיר את הקשיים בפענוחם (למשל, הגדרות שונות של "מיהו חרדי" – ובהתאם לכך נתונים דמוגרפיים שונים על היקפו של המגזר הזה על פילוחיו) ולהדריך את הציבור כיצד להבינם. לא כל-כך קשה לתבוע מהפוליטיקאים לדבר אמת ולספק ראיות לגרסאותיהם. הכי קל להתנהל כפי שהתקשורת מתנהלת בעניין זה כיום: לשחק ראש קטן, לגלות אדישות, לנוון את יצר הסקרנות ולהשאיר את הזירה פתוחה לכל מניפולציה אפשרית מצד כל גורם מעוניין.