במאמרו "כמו בקונגו" (25.10.13) קובע אורן פרסיקו שעיתון "ידיעות תל-אביב-יפו" "נותן פתחון פה נרחב לשנאת זרים". נכון, הוא צודק. אנחנו בעיתון נותנים פתחון פה נרחב לכל מי שחי בדרום תל-אביב. זה בדיוק תפקידנו כעיתונאים. אנחנו מסתכלים על המציאות ומשקפים אותה, על כל מורכבותה, לקוראינו. נכון, זה לא קל לקרוא על שנאת זרים. אני מניח שכולנו היינו מעדיפים לחיות בחברה מקבלת ומכילה יותר, אבל לא זו המציאות בדרום תל-אביב. רוב תושבי האזור הזה, ישראלים וזרים, סובלים. אנחנו לא יכולים להתעלם מהסבל הזה ולא מתכוונים גם להבא להתעלם ממנו. שיקוף המציאות לא נוח לכולם ויש בו לעתים מראות קשים, מדכאים ומייאשים. כי מה האלטרנטיבה? שלא נראה אותם? שלא נשמיע את קולם?

העיתון בעריכתי אינו צנזור. הוא נותן וייתן במה לגזענות הנוראית, הוא נתן וייתן במה לחייהם הקשים של הישראלים שהופקרו לאורך עשרות שנים, והוא נתן, נותן וייתן במה ומקום לאלה שלמרות הקושי פועלים לחבר בין כל הקהילות, בונים גשרים של הידברות וקוראים לשיתופי פעולה. לכולם יש מקום בעיתון, ולעולם לא נחסום מידע ודעות. זאת עבודתנו העיתונאית, ואין שום כלי תקשורת אחר שמביא לידי תושבי תל-אביב את הנעשה בדרום העיר בהיקפים שמביא "ידיעות תל-אביב-יפו".

המדור "עיר זרה" ב"ידיעות תל אביב", 25.10.13

פרסיקו טען גם שמהמדור האחרון של "עיר זרה", שאותו כותב ברגישות ובמקצועיות זיו רביב, נודף ניחוח של שנאת זרים, אבל שכח לציין כמה עובדות. הראשונה שבהן היא כי המדור "עיר זרה" מתפרסם מדי שבוע כבר יותר משנה ומביא את כולם, את כל החיים בדרום תל-אביב, ורק מדרום תל-אביב. "עיר זרה" מביא כמעט בלי פילטרים את מצוקותיהם של מי שבדרך כלל לא מגיעים לתקשורת, ולא בכדי הוא העמוד הפותח את הגיליון. יש כאן מחשבה וחלק מתפיסה על איך צריך להיראות עיתון מקומי שמסקר את החיים בעיר שעיני כל המדינה נשואות אליה כמעט בכל תחום ונושא.

לכן, כמי שחושב שעלינו להציף ולסמן סדר יום, בשבוע אחד יפורסם סיפורו של פליט שמספר על הגזענות שהוא חווה, בשבוע אחר תספר קשישה על הפחד להסתובב בלילות ברחובות, מדור אחד יעסוק באקטיביסט ישראלי שמפעיל את הספרייה לזרים בגינת לוינסקי, וגיליון אחריו תספר מתנדבת שהגיעה מארצות-הברית על פעילותה בארגון המסייע למבקשי מקלט.

אני מודה. המדור "אינו מאוזן". במהלך השנה האחרונה הוא נתן במה רחבה יותר לזרים ולחייהם הקשים פה. זו עובדה. להגיד על מדור אחד, בשבוע מסוים, שנודפת ממנו שנאת זרים זה לפספס עבודה עיתונאית עקבית ונמשכת שפועלת בקונטקסט רחב הרבה יותר. בדיוק העבודה העיתונאית שהתבצעה בכתבה הגדולה שהופיעה בגיליון האחרון ("בדרכי שלום") ועסקה בשכונת קריית-שלום, שתושביה מסרבים לקלוט זרים. כן, יש בשכונה שנאת זרים, כן, אנשים בשכונה פועלים כדי שלא יושכרו דירות לזרים ומפעילים לחץ על מתווכים ובעלי דירות. כן, רואיינו תושבים מהשכונה ששונאים זרים. האם זה אומר שהעיתון קורא לאמץ את הגישה הזו? האם העיתון יצא במאמר או בקריאה המשבחת התנהגות גזענית? העיתון שיקף מציאות בשכונת קריית-שלום. פרסיקו הריח מה שהריח ומיד רץ להאשים את כולם.

ושוב אגיד ואדגיש, אי-אפשר לקחת גיליון אחד, ללקט כמה משפטים מכמה כתבות וטורים ולהגיע למסקנה נחרצת ומרחיקת לכת ש"העיתון נותן פתחון פה נרחב לשנאת זרים".

אגב, לעיתון שאני עורך קוראים "ידיעות תל-אביב-יפו" ולא "ידיעות תל-אביב", כפי שכתב פרסיקו. בשבילי זה משמעותי. נראה שגם כאן פיספס פרסיקו.

עוז בן-יצחק הוא עורך "ידיעות תל-אביב-יפו"