אחי העבדים, אל תהיו עבדים בחינם, תהיו עבדים תמורת מעט מאוד כסף! אני פונה אל השכל הישר שלכם, מפצירה ומבקשת: אל תכתבו בחינם לאתרים הגדולים ולעיתונים ואל תסכימו להנחות פינות שונות ומשונות ללא תשלום בתוכניות הטלוויזיה. אני יודעת שהפיתוי הוא רב, שהוא צופן הבטחות לעתיד טוב יותר, אבל האמינו לי שבטווח הארוך הדבר לא משתלם, לא לכיסכם ולא למעמדכם.

אם הדבר עוד לא קרה, אולי הוא יקרה בקרוב. יפנו אליכם אפרים, עורך מדור לימודים, או אולי נועה, עורכת משנה בתוכנית לייט-נייט חדשה, ויציעו לכם לכתוב או להנחות פינה בתמורה לכמה מחמאות ואולי איזה לינק שתוכלו לתלות בפייסבוק שלכם לייבוש. אתם תנסו להתמקח ולהשיג בכל זאת כמה לירות, אך המאבק יהיה לשווא. "אני מבינה אותך לגמרי", תגיד נועה ולא תשקר, "אבל אין לנו תקציב בכלל", היא תשקר, ותוסיף: "ויש לנו רייטינג מעולה, וזה אחלה לקידום עצמי".

אלא שכתיבת טורים והגשת פינות אינן פרס על יחצון עצמי יעיל בפייסבוק. גם לא מחמאה על כשרונותיכם. זו עבודה. יכול להיות שזו עבודה שחלמתם עליה מאז שחילקו את הכיתה ל"ריאלים" ו"הומנים", ולכן אתם מרגישים שהנה סוף-סוף החלום מתגשם. אבל גם רופא השיניים שלי מרגיש שהוא הגשים את החלום שלו, וזה לא אומר שהוא עושה לי כתר תמורת קרדיט.

האמינו לי, אני מכירה טוב מאוד את השיקולים שלכם. מצד אחד, אתם אומרים, שוק התקשורת בארץ קטנטן, ובלי קשרים נכונים אין שום סיכוי להתברג במשרה סבירה. החשיפה תאפשר לכם להציג את הכישורים שלכם, ואז ודאי תיחטפו כמו קפה בחמישה שקלים. צורת המחשבה הזו תקדם אתכם חמישה מטרים קדימה, אבל לא יותר. האמת המצערת היא שאם תסכימו להנחות פינה ללא תשלום בטלוויזיה, ההצעה הגדולה הבאה שתקבלו היא להנחות פינה ללא תשלום בטלוויזיה, ואם תסכימו לכתוב טור בחינם למדור יחסים, כל מה שתקבלו זה הצעה לכתוב בחינם טור למדור הורים.

אני יודעת, העיתונות מלאה בתוכן שיווקי והמסך הקטן עולה על גדותיו מרוב פולטי ופליטי ריאליטי. לכן אתם עלולים לחשוב שאם זו רוח התקופה, אין לכם ברירה אלא לתת בחינם כי כולם נותנים. אבל גם אם אתם נהנים מכתיבה או הופעה בטלוויזיה – העבודה שלכם עדיין שווה כסף. אם אתם לא מאמינים, זה כנראה אומר אחד משני הדברים הבאים: או שאתם חסרי ניסיון ואין לכם עדיין מה למכור, או שהכישרון שלכם הוא בלוף אחד גדול. במקרה השני עדיף שהבועה הזו תתפוצץ מה שיותר מוקדם, אבל אם אתם באמת מעריכים את הכתיבה שלכם, אתם ודאי יודעים כמה זמן ומאמץ נדרשים מכם כדי להפיק חתיכת טקסט שאתם יכולים להיות גאים בה. צריך לחשוב על רעיון (כבר משהו שחצי אוכלוסייה לא מסוגלת לו), לבצע תחקיר (תורידו עוד כמה שכונות), לנסח היטב את המסר שאתם רוצים להעביר ולהתפשר על משכורת (זהו, נשארו מאה איש. ואני אופטימית).

אם אתם מרגישים שהיצירה היא בדמכם ואתם חייבים לנקז אותה, אפילו אם זה בחינם – השאירו את התוכן שלכם אצלכם. פתחו בלוג בחינם או קנו מגירה בזול. אם אתם טובים, גוף תקשורת שירצה בכם יצטרך ללמוד לשלם.

אחי ואחיותי הפראיירים, חשוב לי שתפנימו שכסף הוא לא רק פיסת נייר שהאדם נתן לה עדיפות על פני אלוהיו. כסף הוא הצהרה על מערכת יחסים, בהסכמה ומתוך כבוד הדדי. באנגלית יש ביטוי נהדר: Put Your Money Where Your Mouth Is. אם העורכים האלו חושבים שאתם שווים משהו, הם צריכים לעשות משהו מעבר לדיבורים וחנופה, משהו שמשלב קבלה וחשבונית.

אם הטיעונים הללו בכל זאת נשמעים לכם טרחניים ואתם מתעקשים להפקיר את נשמתכם בשדה הטוקבקים, סביר להניח שבטווח הקצר תקצרו איזה רווח. קצת יותר אנשים יכירו אתכם ואולי אפילו תקבלו הצעת עבודה מפתה (לערוך תמורת דמי נסיעות את אתר האינטרנט המצליח "צימרימביצים"). אבל בטווח הארוך אתם תפגעו לא רק בקולגות שלכם – אבל גם בעצמכם. כי את חוקי הטבע אי-אפשר לנצח, וכל מה שחדש הופך מהר מדי לישן. וכך, יום אחד, לא כל-כך רחוק, כשאתם כבר תריצו עם החבר'ה במשרד בדיחות על יחצנים, דור חדש של כותבי חינם יצמח תחת רגליכם – ולכם כבר לא יהיה מקום בחוות המרעה של האופן-ספייס. כולם בני-החלפה, את זה אתם יודעים גם בלעדי. אבל יש לכם מושג כמה קלה ההחלפה הזו כשהאלטרנטיבה לא עולה כסף?

אל תדאגו, חברים, לא נשפוט אתכם אם פה ושם תלכו להגיד שלום למצלמה או תתרמו טור היתולי ל"חדר 404", אבל אל תהיו כעובדים לא חוקיים שלוקחים את הפרנסה מאזרחים שומרי חוק. תרמו את הופעות החינם האלו כדי לקדם את הגיג המכניס שלכם. ובין לבין תעבדו קשה, תכתבו טוב ותהפכו להיות אנשים ששווה להעסיק אותם ולשלם להם. אל תהיו חינם – תהיו פרימיום.

ויטה קיירס היתה עד לאחרונה כתבת במדור המחשבים של ynet