מר מרכול נכבד,

אנחנו נמצאים בעידן שבו אנחנו, האנשים הפשוטים, לא נהנים לקרוא את כתביהם של אנשי מגדל השן. בעידן שבו יאיר לפיד נסקל על כל פוסט בפייסבוק וכל מנהל חושב שבע פעמים ונעזר ביועצים לפני כל פרסום, מצאת את הזמן לכתוב, לדעתי לראשונה, טור פומבי משלך על קול-ישראל. אותו גוף שאתה מנהל כבר כשנתיים, הגוף שאתה מרבה לכנות, בכל הזדמנות ובכל פורום, מרכול ישראל (ואני לא בטוח שזה בכלל שם מחמיא).

העיתוי שבו אתה כותב את הטור לא מפתיע אותי – הגוף שאתה מנהל נמצא בקריסה. אתה לא אחראי לכל הקריסה, היא תוצר של שנים של ניהול רע, אבל בהחלט יש לך ולהנהלה שאיתך חלק נכבד במצב. אתה כתבת על רשת ב', ואני מכוון לכל הרשתות באשר הן. על רשת ג', שלא מנוהלת כבר כמעט שנה ושהחלטות רבות שם מבוססות, בעיני, על גחמות וללא כל חשיבה או הסתכלות מעמיקה. על קול-המוזיקה, שנמצאת במשבר עמוק מחוץ ומלפנים. על שאר הרשתות, שנמצאות במצב מתקדם של הזנחה, חוסר תקציבים ומחסור חמור בכוח אדם.

בעידן הזה, אתה ושכמותך הצלחתם במו ידיכם להעמיק את הפער בין העובדים להנהלה, לייצר משברים מתוקשרים היטב שבהם עיתונאים משובחים נמצאים במצב מתמיד של אבטלה סמויה על חשבוננו, והכל כדי לשרת אינטרסים שאין דרך לכנות אותם אלא נקמנות על חוסר נאמנות להנהלה זו או אחרת שהיתה פעם, הרבה לפני שהכרתי מקרוב את הכיעור שבתוככי המערכת הזו.

והנה מגיע העידן שבו העניינים מתחילים להישמט מידיך – הנהלת קול-ישראל בסכנה, ידו של היו"ר על העליונה, השר ומבקר המדינה לוחצים, ואפשר להתחיל לספור את הזמן אחורה עד שתיעלם ותיזכר בדפי ההיסטוריה כאחד מהמנהלים הכי פחות מוצדקים שהיו לרדיו הציבורי מאז ומעולם. ובזמן הזה אתה מרשה לעצמך בפעם הראשונה לכתוב מאמר על המרכול. לדבר על עיתונאיו המצוינים ועל המגוון שהוא מציע למאזיניו.

שתי נקודות עולות מהמאמר שכתבת: גם בעתות משבר אתה לא שוכח להקדיש פסקה נרחבת ליכולותיו המופלאות של זליג רבינוביץ', שבין תפקידיו הרבים הוא גם, מתברר, הממונה על הקשר בין העובדים להנהלה. ככזה אני עדיין מנסה להבין איך אף פעם לא ראיתי אותו במתחם הרדיו בהלני המלכה, שם הייתי יום-יום, ואיך לא ראיתי אותו מדבר עם עובדים, אלא לכל היותר מסתודד עם מנהלים אלה ואחרים. ותזכורת קטנה: זליג רבינוביץ' מנוע מלעסוק בכוח אדם. מובן שגם שמו של יוני בן-מנחם כמנהיג הבלתי מעורער עולה כאן, כי הרי צריך לפרגן לבוס, ובזה, מר מרכול, אתה הרי מומחה.

והנקודה החמורה ביותר היא שאתה, באופן ציבורי, משתלח ביושב-ראש ועד עובדים שעושה את עבודתו נאמנה כנציג עובדים, וכותב כי הוא עצמו רצה להגיש את "הכל דיבורים" ולא אישרת לו. כשקראתי את זה התחלחלתי. גם אם זה נכון, אין כל קשר בין שאפתנותו של עיתונאי זה או אחר לבין תפקידו הייצוגי, והעובדה שאתה משרטט בכתביך קשר כזה היא קודם כל ניצול לרעה של תפקידך כדי לנגח יושב-ראש ועד, וגם מריחה רע מאוד.

קול-ישראל הוא מקום מקסים וחשוב מאין כמוהו, עם עיתונאים נפלאים. הם לא ראויים לניהול שלך. אני מאחל לך ולהם שזה יהיה המאמר האחרון שלך בתפקיד.

גילוי נאות: הכותב עבד תחת ניהולו של מירו, ומנהל כעת מערכה משפטית נגדו