דנים ודנות

"צרפת ובריטניה דנות בהשבת שגריריהן מישראל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "במחאה על כוונת הממשלה לקדם בנייה בשטח E-1 בין מעלה-אדומים לירושלים", נכתב בכותרת הגג. "שלושה דיפלומטים בכירים ממדינות שונות באיחוד-האירופי ציינו כי בריטניה וצרפת מתאמות ביניהן את המהלכים ואף דנות בצעד חריג של החזרת שגריריהן מישראל לאות מחאה", כותב ברק רביד בידיעה הראשית.

"בשל חריגותו הרבה של המהלך", שלא בוצע אף פעם, כותב רביד, "קיימת אפשרות שבסופו של דבר יעדיפו בפריז ולונדון להימנע ממנו, בשלב זה, ולהמתין [ולראות] אם תתרחש הסלמה נוספת בפעולות הישראליות נגד הרשות הפלסטינית. שרי החוץ של צרפת ובריטניה יקבלו היום החלטה סופית בעניין".

בכותרת ובתורף הידיעה של "הארץ" ושל רביד אין, כמובן, תוכן מוצק שאפשר להיאחז בו, רק הערכות עתידיות מפי גורמים עלומי שם, הערכות שגם לפי הידיעה עצמה מובן כי ייתכן בהחלט שלא יתממשו ושעיקר ערכן הוא עצם הדיווח עליהן. ואכן, כקוטן התוכן גודל האפקט, והידיעה מהדהדת מאז הבוקר באתרי החדשות בארץ ובעולם. השגרירים אולי יישארו במקומם, הנזק התדמיתי בכל מקרה כבר נעשה – כך יכתבו אולי בסוף-השבוע יועז הנדל (שהצטרף למפלגתה של לבני), בן-דרור ימיני (שמתלבט אם להצטרף למפלגתה של לבני), קלמן ליבסקינד, אראל סג"ל, חגי סגל, אורי אליצור או בעל טור אחר בתקשורת השמאלנית שלנו.

"הם רוצים בקץ ישראל", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום", ציטוט של דברי נתניהו המכוונים לרשות הפלסטינית אגב צעדיה להכרה מדינית מאומות העולם. הערכות עתידיות מפי גורמים מדיניים, הערכות שגם לפי הידיעה עצמה מובן כי קרוב לוודאי שלא יתממשו.

ובינתיים, ב"ידיעות אחרונות": אחרי שהעיתונות הישראלית לגווניה כבר התקפלה מהתיאוריה שלפיה נשיא ארצות-הברית הנבחר ברק אובמה "ינקום" בראש הממשלה בנימין נתניהו על תמיכתו במועמד הרפובליקאי לנשיאות, בא ראש לשכתו לשעבר של הנשיא, רם עמנואל, ומספק לעיתון כותרת: "נתניהו הימר והפסיד", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, לצד תצלומים של עמנואל, אובמה ונתניהו. "רם עמנואל, מהאנשים הקרובים ביותר לאובמה, חושף את הכעס בבית-הלבן על נתניהו. על התמיכה ברומני: 'נתניהו התערב בבחירות בארה"ב'. על הטפת המוסר שאובמה ספג ממנו: 'הוא עשה דבר שאסור לעשות לשום אורח בעולם'", מוסרת כותרת המשנה.

גם איתמר אייכנר ואורלי אזולאי, בידיעה הראשית של "ידיעות אחרונות", יודעים לספר על מחאה על הודעת ממשלת ישראל בדבר בנייה בשטח E1 ליד מעלה-אדומים: "התגובה שאחרי התגובה: מסרים תקיפים מארצות-הברית לישראל בעקבות ההחלטה על תנופת הבנייה בשטחים", נכתב בכותרת הגג לידיעה. בידיעה עצמה לא מדווח על כל הערכה לצעד קונקרטי שינקוט הממשל האמריקאי.

לצד הדיווחים היום בעיתונות על דברים שלא קרו – בנייה ב-E1 או החזרת שגרירים – מדווחים כתבי "ידיעות אחרונות" על משהו שכן קרה: "ישראל מחריפה את צעדי הענישה שלה על המהלך הפלסטיני באו"ם ולא תעביר לרשות הפלסטינית 300 מיליון שקלים שהיא חייבת לה".

מותג וסמל

"זול, חם, ויש מה לראות: אז יאללה, תעלו לאוטו וסעו דרומה ליום כיף באזור ירוחם. כן, ירוחם", נכתב בהפניה מתנשאת על שער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "יש הרבה מה לעשות בירוחם. כן, בירוחם", חוזרת ההתנשאות גם בכותרת המשנה לכתבה עצמה. בפתיח טוענת מרים קוץ כי "אין הרבה משותף בין ירוחם למצפה-רמון למעט הבדידות המדברית שעוטפת את שני היישובים", בדידות המספקת "לגופים הממונים על תיירות באזור [...] אתגר לא פשוט: למצוא תכנים [...] שיספקו בילויי תרבות ושטח".

מדוע כתבת המלצות-צימרים סטנדרטית צריכה להיפתח בהתנצלות כשמדובר בדרום הארץ (מדוע בכלל היא זקוקה לפתיח, זו שאלה נפרדת)? מדוע כתבה על צימרים בשרון לא תזכה לכותרת המשנה "יש הרבה מה לעשות בשרון. כן, בשרון", וכתבה על צימרים בצפון לא תלווה בפתיח "אין הרבה משותף בין טבעון לכרמיאל למעט השעמום האופף אותם"? הרי היצע "בילויי התרבות והשטח" בין ירוחם למצפה-רמון לא נופל מזה שבין המקומות שלעיל. כך, בעוד שהפריפריה הצפונית של ישראל נתפסת בעיתונים (השוכנים כולם, למעט "מקור ראשון", באזור תל-אביב) כמושא התייחסות נידח ברם לגיטימי – זו הדרומית כרוכה בהכרח בתירוץ או התנצלות.

אלא שמחוץ לעולם המשמים בדרך כלל של עיתונות התיירות המקומית ("שתי יחידות אירוח במתחם: 'אירוס' ו'חלמונית'. ב'אירוס' ישן נשיא המדינה שמעון פרס", מיידעת קוץ), אין הבדל אמיתי בינה לבין יחסה של העיתונות הכללית לנעשה בפריפריה, דהיינו, כל מה שנמצא מחוץ לכמה משרדים ובתי-קפה בתל-אביב ובירושלים. היחס האמור יהיה לרוב המקבילה התוכנית למזון תינוקות: דליל בגזרת הטעם ומרוכז בתחום הכמות, ופונה לקהל יעד מוגדר מאוד. התרחשות בדרום הארץ התופסת היום כותרות בולטות בשערי העיתונים מספקת דוגמה קלאסית. מדובר, תחזיקו טוב, בסגירת מפעל.

"סופו של כיתן דימונה", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "לקחו לנו את הפרנסה ואת הנשמה", מצטטת כותרת על שער "ישראל היום" עובד אלמוני. "מפוטרים משני צדי המצלמה", נכתב בכותרת בולטת על שער "מעריב", המנצל את הדיווח על הפיטורים במפעל כדי להזכיר את פיטוריהם של עובדי החדשות המקומיות ברחבי הארץ. "אחד מסמליה המובהקים של דימונה", נכתב בין השאר בכותרת המשנה של "ממון", מתחת לכותרת הראשית הדרמטית "כיתן דימונה הסוף", המודפסת על רקע שחור.

הדיווחים בעיתונים הכלליים דלים, מתמקדים בסיפור "האנושי", מזניחים את ההקשר הרחב ובעיקר צפים כפריטי מידע מנותקים מהקשר או מעקב עיתונאים. אפשר גם אחרת. "המחלות של מערכת הבריאות: גרעונות ענק בקופות, זינוק ברפואה פרטית ומצוקת אשפוז", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", המפנה לכתבה של כתבת הבריאות של העיתון, רוני לינדר-גנץ. "נתניהו טוען שהממשלה ביצעה מהפכה בבריאות – אך התקציבים הציבוריים נשחקים, הביטוחים הפרטיים גדלים בקצב בלתי נשלט והיחס בין מספר הרופאים והאחיות לאוכלוסייה מוסיף להיות עלוב", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת בהבטחה כי זו הכתבה הראשונה בסדרת כתבות.

הסדרה עצמה היא חלק מסיקור הבחירות של העיתון, תחת הכותרת "10 בעיות בוערות לקראת הבחירות". לצד הכתבה עתירת הנתונים של לינדר-גנץ מופיע מאמר של טלי חרותי-סובר – סדרה תמציתית של "בעיות בוערות", "מעתיד הצעירים ועד לפנסיה". חרף קוצר היריעה, חרותי-סובר מצמידה לרוב הנושאים שהיא כותבת עליהם נתון או ציטוט מבאר. גם הסיקור של סגירת מפעל כיתן ב"דה-מרקר" מקיף ומורכב יותר מזה של העיתונים הכלליים, ובעיקר משמש חוליה בטיפול עיתונאי מתמשך של העיתון בסוגיות הנוגעות לחבל הארץ הדרומי.

"בלי קשר להחלטה של כיתן על הפסקת הייצור בישראל, אך לפני ימים אחדים יצאו לא פחות מ-33 תעשיינים בענף הטקסטיל למה שהגדירו כ'קרב אחרון' למען הצלת המעט שנשאר מהענף", כותב יובל אזולאי ב"גלובס". "[...] 'כיתן' היא מותג וסמל, והארכיבים מציעים תמונות בשחור-לבן שצולמו ב-1958, עוד כשפנחס ספיר היה שר המסחר והתעשייה ובא לדימונה כדי לחנוך את המפעל שהיום, 54 שנה אחרי, נכנס לרשימה ארוכה של מפעלי טקסטיל שהיו ואינם עוד. אם מכסי המגן יוסרו כמתוכנן בתחילת השנה, לא מן הנמנע שבתוך חודשים אחדים מפעלים נוספים יכריזו על כניעה במלחמת ההישרדות המתמשכת ויניפו בד לבן. לא כמו כיתן, שהשם והמוניטין עושים לה את הכותרת ואת הדרמה, אלה יגוועו וימותו ביבבה קלושה. אלה מתפרות קטנות, שמעסיקות עשרות בודדות של עובדים, רבות מהן בפריפריה, ואין להן שם קליט ומוכר".

"מפעל הייצור של כיתן בדימונה לא באמת נסגר אתמול", פותחת נעמה סיקולר, ראש מערכת החדשות של "כלכליסט", את הטור הפותח של הגיליון. "הוא נסגר עוד קודם לכן, כשתעשיית הטקסטיל הישראלית איבדה את היתרון התחרותי שלה, כשהמדינה החליטה שלא להשאיר אותה באופן מלאכותי בישראל, כשעשרות אלפי העובדים בתעשייה ובהם 3,000 (בשיא) עובדי כיתן דימונה נאלצו למצוא לעצמם מקור פרנסה אחר. לכן מועד סגירת פס הייצור בעיר ופיטורי 40 העובדים (והפגיעה בעשרות העובדים הנוספים במעגלים ההיקפיים) הם בעיקר סמליים".

גם עבור העיתונות הכללית בישראל, מה שקורה אי-שם, בדרום, הוא בעיקר סמלי.

בחירות 2013

"לקראת סגירת הרשימות: מצנע, שטרן והנדל חברו ללבני; היום פילוג בקדימה", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "קדימה תנסה לטרפד עריקת חברי סיעה לרשימת לבני", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "תרגיל פרלמנטרי עלול למנוע היום בוועדת הכנסת את אישור בקשת הפילוג של שבעת הח"כים מקדימה המבקשים לחבור למפלגת 'התנועה' ולהעביר אליה את מימון המפלגות", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לידיעה של אריק בנדר. "אנשי לבני נערכים לפנייה לבג"ץ נגד המהלך".

"בזאר הרשימות", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "השוק של לבני", נכתב בהפניה מהשער לטור הפרשנות הפוליטית של מתי טוכפלד. כותרת המשנה לראשית עוסקת ב"התרוצצות הגוברת" במפלגות שטרם בחרו רשימה, בין השאר מפלגתו של יאיר לפיד.

"יש רשימה", נכתב בכותרת חגיגית שמנה בעמ' 8 ב"ידיעות אחרונות". "בלי פריימריז ועם הרבה חיבוקים: האב הגאה יאיר לפיד הציג על הבמה את מועמדי מפלגתו יש-עתיד", מתפקעת מאושר כותרת המשנה לידיעה של צביקה ברוט. כותרת העמוד העוקב, העוסק בשלי יחימוביץ', היא "סכסוך עבודה". בניגוד לדרך הטיפול במאמרים אחרים של אמנון אברמוביץ' ב"ידיעות", מאמר ביקורתי שלו כלפי לבני מתפרסם היום במדור הדעות, לא בעמודי החדשות וללא הפניה מהשער.

"שתי רשימות מפתיעות נבחרו בשבוע שעבר על-ידי מתפקדיהן של שתי מפלגות מרכזיות בהיסטוריה הישראלית", כותבת נעה לנדאו, ראש מערכת החדשות של "הארץ", בטור במדור הדעות בעיתון, "האחת כונתה 'קיצונית' ו'פייגליניסטית', השנייה הוכתרה על-ידי רבים כ'מאוזנת' ו'ערכית'. אולם לרשימות החדשות של הליכוד והעבודה דווקא יש הרבה מן המשותף. שתיהן רשימות אידיאולוגיות מובהקות, שנולדו כאנטיתזה מושלמת לטראומה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות: עסקנות נטולת ערכים. את שיאה של הטראומה מייצגת אולי יותר מכל ההצבעה הטקטית למפלגת קדימה בראשות ציפי לבני בבחירות 2009".

החברה האזרחית

"הבנקים חונקים את האשראי לקבלנים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "הרגולציה המכבידה של בנק ישראל יוצרת תנאים של בועה", נכתב בכותרת הגג. "דו"חות הרבעון השלישי חושפים שהבנקים מצמצמים את האשראי לקבלנים במיליארדי שקלים, מעלים את הריבית שהם גובים מהם ומקשים על מימון בנייה", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לניתוח של שניר הנדלר. "במקביל, הבנקים מגדילים בהתמדה ובקצב מהיר את המשכנתאות לציבור. התוצאה היא מחסור בדירות, מחירים מזנקים ומשכנתאות שהולכות וגדלות".

"יש לנו מצוק פיסקלי משלנו. צריך להעלות מסים ולבטל פטורים", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "פרופ' מישל סטרבינצ'קי, סגן מנהל המחקר בבנק ישראל, בראיון פרישה", נכתב בכותרת המשנה המצטטת אותו: "החוק לעידוד השקעות הון אינו קדוש. לפי המחקרים שעשיתי, הרבה מהפירמות שמקבלות את הטבות המס המשמעותיות היו בכל מקרה באות לישראל".

ובינתיים, באי.די.בי

"נושי אגרות החוב של אי.די.בי מבקשים להכריז על הקבוצה כחדלת פירעון. החברה טוענת שהיא מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה עד יוני שנה הבאה. נוחי דנקנר מנסה לגייס 300 מיליון שקל בארגנטינה", נכתב בכותרת על שער "עסקים" של "מעריב". "מסתמן הסדר נושים", נטען בכותרת הידיעה עצמה, של אנה נודל.

"הסמליות", ממשיכה סיקולר את הטור שהזכרנו לעיל, "נובעת לא רק מההיסטוריה ומהמשמעות של כיתן דימונה בהוויה הישראלית. סגירת המפעל היא בעיקר סמל למה שכנראה עוד צופן לנו העתיד, בעידן שבו מידלדלים הפרצופים הישראליים בקרב בעלי השליטה במשק ומפנים את מקומם למשקיעים הזרים ולקרנות ההשקעה.

"לפני חמישה חודשים קנה לן בלווטניק מנוחי דנקנר את כלל-תעשיות. בעוד שדנקנר בחר לאורך שנים לתחזק את הפעילות ההפסדית של כיתן דימונה, בלווטניק החליט לסגור אותה. דנקנר לא החזיק את כיתן דימונה המדממת משיקולים פילנתרופיים, הוא בחר להמשיך ולסבסד את המפעל בדיוק מאותה הסיבה שהרגיש לא בנוח מול ההתנגדות הנחרצת של עובדי שופרסל למכירת הרשת לליאו נואי ומתיו ברונפמן. מפני שדנקנר הוא אישיות מוכרת בישראל ואפשר להפגין מחוץ לביתו. מפני שדנקנר מבין מה תעשה לתדמית שלו סגירת מפעל דגל בדימונה ומפני שהוא מבין שכאיש עסקים בולט יש לו אחריות רחבה לכל בעלי העניין שסובבים את עסקיו בישראל – העובדים, הספקים והמשק – ולא רק לבעלי המניות".

ענייני תקשורת

"לאודר מחכה לנתניהו", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". "בעלי ערוץ 10 הודיע שיזרים 80 מיליון שקל לערוץ, אך ללא חתימת הממשלה על הסדר החוב יסגור אותו", נכתב בכותרת המשנה המפנה לידיעה של שלי פריצקר. עוד מדווחת פריצקר כי דרורית ורטהיים תמונה ליו"ר קשת במקום אברהם נתן. ורטהיים היא בתו של בעל השליטה, מוזי ורטהיים.

"בעידן הנוכחי משקפת נהירת העיתונאים לפוליטיקה ארבע מגמות, שחלקן שזורות זו בזו", כותב רפי מן ב"מעריב", בטור המקבל גם הפניה בולטת מהשער, "מהיציע למליאה" לשונה. "ראשית", כותב מן (בקיצורים נדרשים), "יש בכך מענה לכאורה לייאושם של רבים בציבור מדרך תפקודם של הפוליטיקאים 'המקצועיים'. שנית, בעידן הרייטינג הם סלבריטאים מהשורה הראשונה. שלישית, בתרבות הפוליטית החדשה כבר אין מדובר על מפלגות, חברים, נאמנות ארוכת טווח ואידיאולוגיה. המתפקדים לרגע, שהחליפו את חברי המפלגה הוותיקים, יכולים להניף באחת דמות מוכרת ממרקע הטלוויזיה אל תוך הכנסת. ורביעית, מנקודת מבטם של אנשי התקשורת, קשה היום לראות עתיד בתעשיית העיתונות".