ראש השנה תשע"ג ייזכר כמועד שבו הביטוי "מצבת העיתונות" קיבל משמעות כפולה. "מעריב" על סף סגירה. "הארץ" בקשיים, עתידו של ערוץ 10 לוט בערפל, ועל רשות השידור חבל להכביר מלים. שכירי "מעריב" התבשרו זה לא מכבר על כך שלא הופרשו להם כספי פנסיה ופיצויים ליום גשום. היום הזה הגיע כעת, והידיעה כי או-טו-טו יצטרכו להתקפל הביתה ובכיסים ריקים כואבת שבעתיים.

את האיום המוחשי לקריסתם של כלי תקשורת רבים מלווה גועל נפש נוסף, מעצבן ביותר: שתיקה. לא סתם שתיקה, אלא כזו שאחרי שסוחטים אותה, היא מצליחה להפיק המיה קטנה עם מלים כמו "אנחנו איתכם", "מחזקים את ידיכם", "אם לא היינו מאמינים ב'מעריב', לא היינו שולחים את ההצעה הזאת אליכם".

הדברים אמורים כמובן בכל אנשי יחסי-הציבור, הדוברים, המנהלים האישיים, מנהלי המשברים, הלוביסטים ועוד תארים, שסותמים את הפה בשעה זו. נושאי התארים האלה מסוגלים להכניס לסל הבריאות תרופה שאיש לא שמע עליה, לשבת כמו אבן ריחיים על צווארו של כל מי שעשוי לשרת את צרכיהם, להעביר חוקים, לנהל משברי ענק ולערוך אירועים מרגשים. העיקר שתהיה להם במה, כי הרי במה שווה כסף. הרבה כסף.

מה שאותם יחצנים מסרבים להבין הוא את המשוואה הפשוטה מכולן: פחות במות שווה פחות ריטיינרים שווה פחות הכנסות שווה עוד ענף שיובא לקבורת חמורים. היחסים הסימביוטיים שכפו במרוצת השנים על עיתונאים הולכים להיגדע מכיוון אחד, אבל אנשי היח"צ ממאנים לקלוט שענף התקשורת, שעליו הם יושבים, עומד להישבר. הנחיתה שלהם תהיה כואבת לפחות כמו זו של העיתונאים עצמם.

רק צדיקים אחדים מבין אנשי יחסי-הציבור הגיעו אל ההפגנות שערכו עובדי "מעריב", רובם ממשיכים להתנהל כאילו כלום ולשלוח הצעות לכתבות דחופות. הכותרת כמובן אינה מבדילה בין עיקר לטפל: "חשוב לי מאוד!", הם מבשרים בראשיתה של הצעה לכתבה בנושא הצדעה לתופי מרים או הפנינג קופסאות קש.

הם לא לבד: גם שר התקשורת והרווחה משחק במשחק הדומייה, וכמוהו שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. אה, ושכחנו את "אנשי הרוח", כלומר כל אותם סופרים שהשתמשו יפה-יפה ב"מעריב" וביתר כלי התקשורת כדי לקדם את "חוק הספרים" או את מכירותיו של עוד ספר שיצא במהדורה "חגיגית מחודשת מאוירת ומאובזרת!".

כל אלה יגלו מהר מאוד שספרים, כמו מוצרים אחרים, אינם יכולים להימכר רק ממבצע אחד למבצע אחר ברשתות הגדולות. בלי ריבוי כלי תקשורת, גם הם ימצאו את עצמם מידפקים על מעט מאוד דלתות כדי לקבל מעט חשיפה, וספק אם אלו ייפתחו בפניהם.

אין מדובר בהקשר הנדון כאן על סולידריות חלילה, סוציאליזם, חופש עיתונות או דמוקרטיה הי"ד. סתם על כסף. מלא-מלא כסף, שמגיע היום אל אנשי היח"צ בזכות כותבים, עורכים, מגיהים, גרפיקאים וצלמים שאו-טו-טו יישלחו הביתה.

כרמית ספיר-ויץ היא פרילנסרית ב"מעריב" זה שש שנים. בעלת מדור שבועי קבוע