"ישראל היום" הוא העיתון היחיד שמקדיש הבוקר את כותרתו הראשית לדו"ח מבקר המדינה. ב"מעריב" מייחדים את החצי התחתון של השער לכותרות מהדו"ח, ב"ידיעות אחרונות" כוללים בעמוד השער הפניה קטנה למוסף "ממון", שם מדווח על כמה מממצאי הדו"ח, וב"הארץ" – הפתעה – אף מלה בעמוד השער על הדו"ח שפירסם אתמול המבקר יוסף שפירא.

כן מצאו את מקומם בשער "הארץ", נוסף לכותרות המרכזיות, הנושאים הבאים: "האם ניסויים בבעלי חיים הם מוסריים?", עם הפניה למוסף "ספרים"; "למה בעצם שחמאס לא יחפור מנהרות?", עם הפניה למאמר מאת עמירה הס; "מחירי הקפה יכולים לרדת", עם הפניה לכתבה ב"דה-מרקר"; "מרסל דטמן, התקליטן המפיל", עם הפניה לכתבה ב"גלריה"; שתי ידיעות חוץ – על משבר התקציב בארה"ב והתפתחות בחקירת היעלמותה של ילדה לבנה ויפה בשנת 2007; ידיעה משפטית-אזרחית – "הורה אינו יכול לכפות על בנו ללמוד בישיבה"; והפניה לסיקור משבר העבודה בחברת טבע ב"דה-מרקר".

מתי בפעם האחרונה התעלם לחלוטין שער "הארץ" מדו"ח שפירסם מבקר המדינה? שאלה שטעונה בדיקה יסודית. ניחוש: בפעם האחרונה שמבקר המדינה התעקש להתעלם מעמדת העיתון בכל הנוגע לחקירת שחיתויות של אישי ציבור בכירים.

אגב אורחא

מובן שגם בסיקור דו"ח המבקר יש לעורכים החופש להדגיש ולמסגר את הממצאים בהתאם לרצונם ותפיסת עולמם. "מחיר ה'תספורות': 21 מיליארד שקל שלנו" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", כשהמלה האחרונה מודגשת בצבע צהוב. העיתון, שמאז המחאה החברתית מקפיד להסיט את הביקורת הציבורית מ"המדינה" (נתניהו) לטייקונים, בוחר בממצא ההולם את עמדתו. "מבקר המדינה בביקורת חריפה על ההטבות ועל היחס לטייקונים", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "הריכוזיות עלולה להוביל 'לכשל מערכתי שיסכן את המשק'", נכתב בהמשך כותרת המשנה. הביקורת של שפירא על הטבות המס לחברות הגדולות מוזכרת בכותרת הגג.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מסכם זאב קליין את ממצאי המבקר תוך שימת דגש על הביקורת בעניין הטבות המס לחברות הגדולות, אולם טור הפרשנות מאת חזי שטרנליכט מעמיד את הביקורת הזו באור רך. "בנוגע לסוגיית הטבות המס", הוא כותב, "נזכיר לכל מי ששכח כי הנחה גדולה בתשלום המס לא באמת יוצאת מכיסי האזרחים בצורה ישירה. בוודאי לא כמו הכסף שהלך לחברת חשמל כשהיתה על סף קריסה והגיע מקופת האוצר וכספים אחרים שהולכים למנגנונים השמנים של המדינה. הטבות מס דומות להנחות על פריטי לבוש בחנות אופנה. אחרי שנתנו אותן בקיץ שעבר, אנחנו לא מצפים מהרשתות להגיע אלינו בחורף ולבקש שנשלם את ההפרש כי השתמשנו לא נכון בחולצה או במכנסיים [...] כדאי גם להזכיר למבקר שאם ימחקו את הטבות המס או יעלו בצורה חדה את מס החברות, נקבל יותר מפוטרים ולא בטוח שיותר תקבולי מסים".

המטפורה של שטרנליכט לוקה, למרבה הצער, בקשר למציאות. לצד טורו מופיעה ידיעה קצרה פרי עטו. "בנט: 'די להתנפלות הפופוליסטית על החברות הגדולות", כותרתה.

בדיווח של "ישראל היום" חסרה הפניית אצבע מאשימה לאישים האחראים על המחדלים שחושף המבקר: "המדינה איחרה את הרכבת הקלה", "האוצר נתן לטייקונים לחגוג". רק "אטיאס התערב לטובת החרדים בניגוד לנהלים". יש לכך בוודאי קשר להעדפות של המבקר עצמו, אך גם לעובדה כי בראש המשרדים שאחראיים למחדלים עמדו פוליטיקאים ממפלגת הבית של העיתון, ולעתים פוליטיקאי הבית עצמו.

"הפקרות", קראה אמש הכותרת הראשית של "גלובס", מעל קריקטורה [שלמה כהן, מאייר הבית של "ישראל היום"] של ראש הממשלה בנימין נתניהו מותח לרוחב שטר של 100 שקל. בעוד ש"ישראל היום" מתמקד במתנות לטייקונים, "גלובס" מתמקד בהקלות לחברות הענק. "המבקר לא נוקב בשמות", נכתב בכותרת המשנה לראשית, "אבל מי שכיהן כשר האוצר בעת תיקוני החוק היה בנימין נתניהו, ושר התמ"ת היה אהוד אולמרט".

"בנימין נתניהו, שר האוצר, לקח מיליארדים מכספי הציבור וחילק אותם למספר קטן של תאגידים מיוחסים – בנימין נתניהו, ראש הממשלה, חייב להחזיר את החיה הטורפת הזו למקומה", כותבת סטלה קורין-ליבר בטור פרשנות הזוכה להתפרסם על פני כל עמ' 3 בעיתון, עם תמצית בשער. קורין-ליבר מציינת כי מכל האחראים לחוק שאיפשר את הטבות המס, נותר נתניהו הפוליטיקאי הפעיל היחיד, ועל כן זו אחריותו האישית לתקן את שעיוות.

גם "דה-מרקר", השותף לעמדת "ישראל היום" בכל הנוגע לטייקונים, מעדיף להקדיש את כותרתו הראשית לביקורת על הטבות המס לטבע. כך גם "כלכליסט", "מעריב" ו"ממון". למעשה, "ישראל היום" הוא היחיד שמעדיף את הביקורת על היחס לטייקונים על פני זו שמופנית ליחס הממשלה לחברות הענק.

"האם טבע רכשה חברות בחו"ל במיליארדי שקלים שלא שילמה עליהם מס?", שואלת כותרת בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". אורה קורן וצבי זרחיה מדווחים כי בדו"ח המבקר מוזכרת חברה כלשהי, "חברה א'", שהשתמשה בסכום של עד 21 מיליארד שקל מתוך רווחיה הכלואים לרכישת חברות בחו"ל, בלי ששילמה על הסכום מס, לכאורה בניגוד לחוק. "מקורבים לנושא ציינו כי מדובר בטבע", נכתב בידיעה.

"משפט אחד של פקיד סידר לטבע הטבות במיליארדים", נכתב בראש הכפולה השנייה של "כלכליסט". שאול אמסטרדמסקי והדר קנה מציעים קריאה מודרכת בדו"ח המבקר, ומבליטים את הנסיבות שבהן קיבלה החברה כמה מההטבות.

ברשות המסים, כך מצא המבקר, העמדה השלטת היתה כי רכישת חברות בחו"ל היא פעולה שחייבת במס, אולם בדו"ח נכתב: "נמצא כי ברשות המסים יש גם דעות אחרות". "כאן מגיע החלק המדהים באמת", כותבים אמסטרדמסקי וקנה. "מתברר שמדובר רק בדעה אחרת, של איש אחד. [...] כשהכנסת חוקקה את החוק לעידוד השקעות הון ולמעשה איפשרה את מתן הטבות המס המפליגות לחברות הגדולות במשק, טען אותו פקיד בכיר (באותה תקופה) כי רכישת חברות באמצעות הרווחים אינה נחשבת לחלוקת דיבידנד ולכן לא חייבת במס. על המשפט האחד הזה נבנתה פרשנות משפטית אחרת שלמה, ששימשה את דרג המטה של רשות המסים לפעול כנגד דרג השטח שלה".

לפי הידיעה, הפקיד הבכיר לשעבר הוא אוסקר אבו-ראזק, שכיהן כסמנכ"ל אגף המסים המאוחד. "לימים פרש אותו אבו-ראזק מהשירות הציבורי ועבר לשמש בתפקיד בכיר בפירמת ראיית-החשבון קסלמן-וקסלמן, שהיא, אגב אורחא, משמשת גם כרואת-החשבון של חברת טבע – הנהנית העיקרית מהטבות המס שבחוק השקעות הון ומחוק הרווחים הכלואים".

המקור

בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת רק ידיעה אחת על דו"ח מבקר המדינה. בתחתית עמ' 20 מדווח דני שדה כי המבקר מצא שמשרדו של שר התיירות לשעבר סטס מיסז'ניקוב מימן באופן לא תקין פסטיבל סטודנטים שהופק על-ידי "מי שהיתה מקורבת לשר".

שדה ו"ידיעות אחרונות" אינם מזכירים כי המקור לבדיקת המבקר את הפרשה הוא תחקיר של רביב דרוקר ששודר בתוכניתו בערוץ 10. בידיעה אפילו לא נכתב שהמקור הוא תחקיר שפורסם ב"כלי תקשורת אחר".

עוד כותרות ראשיות

"טבע הקפיאה את הפיטורים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מעל תצלום של יו"ר ההסתדרות עופר עיני לוחץ את ידיו של מנכ"ל טבע ג'רמי לוין. תצלום נוסף של השניים לוחצים יד מתפרסם בכפולה השנייה של העיתון, לצד הידיעה על הסיכומים. למה צריך שני תצלומים של אותו המעמד? אולי ב"ממון" נמצא את הפתרון.

בשער המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום שלישי של לחיצת היד, לצד הכותרת "לא נפטר עובדים בלי הסכמת ההסתדרות". כותרת המשנה נפתחת בקביעה: "הישג ענק להסתדרות". בכפולה הפותחת של "ממון" מתפרסם תצלום רביעי של לחיצת היד (אגב, העיתון מקפיד שכל אחד מארבעת התצלומים, כולם של הצלם שאול גולן, יהיה שונה מעט מהאחרים).

הכותרות הראשיות של "הארץ" ו"מעריב" מוקדשות לגרעין האיראני. "התקדמות במשא-ומתן בז'נבה על הגרעין האיראני", מדווח ברק רביד, שליח העיתון לעיר השווייצרית. לפי דיווחו, "קיימת תחושה של התקדמות אמיתית, כמוה לא היתה בסבבי משא-ומתן קודמים".

"אף שבנאומי ההנהגה הישראלית מודגש כל העת כי הזמן אוזל, מוצג כעת טיעון הפוך לנוכח הלחץ הבינלאומי לחתום על עסקה מהר ככל האפשר", כותב עמוס הראל בטור פרשנות נלווה. "חרף דאגתה מההתקדמות האיראנית, ישראל סבורה שמוטב להשקיע עוד זמן – ועוד סבבי שיחות – ובלבד שהמערב לא ייצא מהשיחות כשידו על התחתונה. לפי קו המחשבה הזה, תהיה רק מרוויחה אחת מעסקה מהירה – טהרן".

"הרלבנטיות של עמדת ישראל פוחתת ככל שציר ההידברות בין איראן למערב מתעבה", כותב צבי בראל בטור פרי עטו.

"נתניהו: 'אין לוותר מראש על מכת מנע מאיום מיידי ומוחשי'", מצוטט ראש הממשלה בכותרת הראשית של "מעריב" מעל תצלום שלו, אפוף אפלה, במסוק שעשה אתמול את דרכו לרמת הגולן. "יש לשקול את הדברים בזהירות, אבל ישנם מצבים שבהם המחשבה על התגובה הבינלאומית אינה שקולה למחיר הדמים שנשלם על מכה אסטרטגית שניאלץ לשלם עליה מאוחר יותר, ואולי מאוחר מדי", אמר אתמול נתניהו בנאום שנשא בכנסת לציון 40 שנה למלחמת יום-כיפור.

"חיל האוויר קיים תרגיל נרחב בפעם השנייה תוך שבוע", מדווח באותו העמוד יוחאי עופר. גדעון קוץ, שליח העיתון לז'נבה, שמע מדובר המשלחת האיראנית את המשפט הבא: "איש לא מדבר יותר על מלחמה. רק ישראל".

דעת יחיד

בראש שער "הארץ" מדווח על יוזמת חקיקה למאסר מהגרים שנכנסו למדינה בלא אישור. אחרי שבג"ץ פסל את החוק שהתיר לאסור אותם לשלוש שנים על עצם כניסתם לישראל ללא אישור, תקדם המדינה חוק שיתיר לאסור אותם לשנה וחצי בעילה דומה.

"בנסיבות הקיימות כיום אין מניעה, לגישתי, לחוקק חוק חדש, שיתיר החזקה במשמורת במשך תקופה קצרה משלוש שנים באופן משמעותי", מצוטט נשיא בית-המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, בידיעה על החוק החדש שמתפרסמת ב"ישראל היום". "בהתאם לקו המנחה הזה", מדווח יורי ילון, "פועל סער לגיבוש תוכנית פעולה חדשה".

"הניסיון לחוקק מחדש את חוק ההסתננות, כך שיאפשר מעצר של מבקשי מקלט לשנה וחצי, במקום שלוש שנים כפי שהיה בחוק שבג"ץ פסל פה-אחד לפני כחודש, לוקה באותו פסול שהיה בחוק שבוטל", טוען אייל גרוס בטור פרשנות המתפרסם ב"הארץ". "[...] הנשיא גרוניס אמנם ציין בחוות הדעת שלו שניתן לחוקק חוק שיתיר מעצר לתקופה קצרה באופן משמעותי, אך זוהי דעת יחיד שלו. מדעת רוב השופטים שהצטרפו לארבל עלה שגם לפי בג"ץ כל מעצר ממושך של מבקשי מקלט, שמוסכם גם על ישראל שלא ניתן לגרשם, יהיה פסול כפי שהיה המעצר בחוק שכבר נפסל".

בעמ' 3 של "הארץ" מדווח אילן ליאור בהרחבה על סוגיית המהגרים על רקע דיון שנערך אתמול בוועדת הכנסת לבחינת בעיית העובדים הזרים. מהנתונים שהוצגו בדיון עולה כי מיולי 2008 עד אוגוסט 2013 הוגשו לרשות האוכלוסין וההגירה 17,194 בקשות לקבלת מקלט בישראל. רק 26 מבקשים קיבלו מעמד של פליט. בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2013 הוגשו 2,593 בקשות לקבלת מעמד פליט. רק ארבע אושרו. ברוב הבקשות כלל לא דנו. מבין 2,593 הבקשות שהוגשו, הוועדה המייעצת לשר הפנים בענייני פליטים דנה ב-80.

כמה מהנתונים העגומים הללו מתפרסמים בתחתית עמ' 18 של "מעריב", תחת הכותרת הצבעונית "שלושה צפון-קוריאנים קיבלו מקלט מדיני בישראל". ב"ישראל היום" אין זכר לנתונים, גם לא בידיעה המוקדשת להצעת החוק של סער. גם ב"ידיעות אחרונות", שהקדיש אתמול ידיעה בולטת בכפולת האמצע למהגר שהביא ילד עם ישראלית אך עומד בפני גירוש, אין מידע על כל יתר המהגרים המגורשים מישראל.

משאלות לבו של דרעי

בכל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", מדווח על התבטאות של ח"כ אריה דרעי אתמול בראיון לרדיו קול-ברמה. "דרעי: 'תבחרו ליאון, וליברמן יוכל לשנות את הקואליציה'" היא הכותרת הבוטה ביותר, שמתפרסמת ב"ישראל היום". "תקווה, איום או דיל נסתר?", שואלים יהודה שלזינגר ומתי טוכפלד בפתח הידיעה, וממילא לא מעניקים כל אפשרות למוצא חיובי.

בידיעה מצוטטים דבריו של דרעי בראיון ("משה ליאון הוא המועמד של ישראל-ביתנו, מי שידחף אותו זה אביגדור ליברמן. אנחנו, כל המפלגות החרדיות, הבטיחו לו לפני שלושה חודשים שיתמכו במשה ליאון. אם כעת יהיו חריגות ולא תהיה אחדות, אנחנו מאבדים סיכוי לפרק את הקואליציה הזאת"), וניתנת זכות התגובה לא רק לליברמן ("משאלות לבו של דרעי הן עניינו"), אלא גם לניר ברקת ("דרעי חשף את מה שכולם יודעים – מדובר בקומבינה").

"הארץ" מקדיש להתבטאות דיווח נרחב מאת יאיר אטינגר ויהונתן ליס, הנפתח בעמוד השער. "דרעי וליברמן נמצאים בלחץ עצום ללכד את הפלגים והקהילות החרדיות מאחורי ליאון, תנאי שבלעדיו מועמדותו נראית חסרת סיכוי", נכתב בדיווחם. לטענתם, "האווירה סביב ליאון במחנה החרדי היא של חוסר בהירות והסתייגות".

ב"מעריב" מדווחים ארי גלהר וזאב קם כי "גורמים במגזר החרדי מייחסים את הדברים שאמר דרעי בראיון הרדיו ללחץ מפני הפסד של ליאון, ואף הגדירו זאת כ'ראיון הפחדה לחרדים שלא יצביעו לליאון".

בידיעה נפרדת מדווח גלהר כי דרעי נמצא בעימות עם תחנת הרדיו שבה התראיין. לפי הדיווח, התחנה עומדת לצדו של אלי ישי, ואנשיה תוקפים את דרעי בתוכניותיהם. גלהר מדווח, על סמך גורמים בש"ס, כי מקור האיבה לדרעי במקרה שבו הבעלים של התחנה, צבי עמאר, הגיע לעצרת יחד עם ישי וביקש להתיישב על בימת האירוע. "מאז שהסדרנים ניסו למנוע זאת ממנו, מנהלת התחנה מסע נגד דרעי", מצוטט גורם אלמוני. בתחנה מכחישים האשמה זו מכל וכל.

מבט מבחוץ

אפרת פורשר מדווחת ב"ישראל היום" כי רבבות מתפללים פקדו אתמול את קבר רחל בבית-לחם וציינו את יום פטירתה בשירה ובריקודים. לידיעה נלווה תצלום (ליאור מזרחי) המקבל את הכיתוב "קבר רחל, אתמול". בתצלום נראה טור של בני-אדם צמוד לחומת בטון גבוהה המקיפה את הקבר מבחוץ.

סגידה לכוחות המזוינים

"מפקד ישראלי אמר בלגלוג משכנע שממנהרות כאלו היה אפשר לבנות בתי-ספר", כותבת עמירה הס ב"הארץ", בעקבות גילוי המנהרה שהובילה מעזה לישראל. "אכן, מטפורה מעולה לסגידה לכוחות המזוינים. 100 מיליון שקל מקוצצים השנה מתקציב ישראל להשכלה גבוהה. גרושים לעומת התוספת השנתית הממוצעת של 8.5 מיליארד שקל לתקציב הביטחון שלנו".

הטור של הס נפתח בשתי שאלות פרובוקטיביות: "ובעצם, למה שחמאס לא יחפור מנהרות? במה מנהרה היא יותר טרור מספינות חיל הים שיורות על דייגים, ופחות צורך בטחוני ממל"טים?". מן הסתם יהיו מי שיבקרו את הכתבת על דעתה ואת העיתון על הבמה שהוא מעניק לה, אולם לזכותו של העיתון ייאמר כי אינו מטעה במכוון את קוראיו וממסגר את הסיפור על המנהרה בניגוד למידע שקיבל מכתביו.

לפני יומיים, יום לאחר חשיפת המנהרה לכלי התקשורת, דיווחה כתבת "ישראל היום" לילך שובל כי להערכת צה"ל, בנייתה של המנהרה הסתיימה לפני כשלושה חודשים, וכי בעקבות חשיפתה הופסקה העברת חומרי הבניין לעזה, שהחלה בחודש שעבר. במלים אחרות, לפי הנתונים שסיפקה עיתונאית "ישראל היום", המנהרה ככל הנראה לא נבנתה מחומרי הבניין שסיפקה ישראל לעזה.

בעמותת גישה, שעוקבת מקרוב אחר בני-אדם וסחורות הנכנסים ויוצאים מעזה, הבהירו מדוע ספק רב אם חמאס בנה את המנהרה מחומרי הבנייה שישראל התירה עד לפני חודש להיכנס לרצועה, ואשר נמכרו לארגונים בינלאומיים.

אבל כותרות "ישראל היום" סיפרו סיפור שונה בתכלית; לא רק שונה מהסיפור של עמותת גישה, אלא גם שונה מהסיפור שעולה מהנתונים של הכתבת שלהם עצמם. הסיפור של "ישראל היום" התבסס על סגידה לגרסת צה"ל והמדינה.

"500 טון בטון לטרור", היתה הכותרת הראשית בעיתון. "ישראל העבירה לעזה מלט, ברזלים וחומרי בניין", נכתב בראש עמוד השער. "חמאס לא ייעד אותם לבניית גני ילדים, בתי-ספר ובתי-חולים. הם העדיפו לבנות מנהרת תופת". גם הכותרת לידיעה של שובל הפכה את סדר הזמנים. "ישראל סיפקה חומרי בניין – וחמאס בנה מנהרת תופת", נכתב בפתח כותרת המשנה שלה.

הפרשן יואב לימור החרה החזיק אחרי הגרסה הצה"לית הרשמית. "עזה מבקשת להשתקם", כתב צמוד לידיעה של שובל, "ונחרדה לגלות שאת הבטון שישראל מתירה להכניס לרצועה (ואסרה מאתמול) ניצל חמאס לא לצורך בנייה אזרחית, אלא למטרות טרור".

יש לנו טלוויזיה נהדרת

בשבוע שעבר הוקדשה הכפולה הפותחת של "גלובס" לכתבה מאת לי-אור אברבך על הבעיות בנתוני הרייטינג שמפיקה הוועדה למדרוג. "באחרונה שבים ועולים קולות המבקשים לעשות שינוי באופן מדידת הצפייה בטלוויזיה של הציבור הישראלי ובעיקר באופן הצגת תוצאותיה", פתח אברבך את כתבתו. "כשבתקשורת מדווחים שתוכנית מסוימת קיבלה 40% רייטינג, האדם הסביר אולי מבין שכמעט חצי מדינה ישבה וצפתה בטלוויזיה, אבל המציאות רחוקה מזה", כתב בהמשך. "[...] אין כאן שקר או הונאה, הכל פתוח וידוע. אין 'רייטינג אמיתי' שמוסתר. אולם הנתונים כפי שנוהגים להציגם היום אינם עונים בפשטות על השאלה 'אז כמה צפו בכל תוכנית?' – ואת זה צריך לשנות".

במדור הדעות של "גלובס" התפרסם אתמול מאמר של אברבך החולק על מה שכתב בשבוע שעבר. במקום "האדם הסביר" הופיע "הצופה הישראלי הממוצע", במקום הסתמכות על טבלאות הרייטינג הופיעה הסתמכות על שיחת חולין, ובמקום הצורך לשנות את הנתונים הופיע הסבר מדוע אין ממש טעם בכך.

"הצופה הישראלי הממוצע לא צריך את טבלאות הרייטינג שאנחנו מנתחים בעיתונים", כתב אברבך. "[...] הפיפל-מיטר של הישראלי הממוצע פרוס לפניו בארוחת ליל שבת, כשהוא שומע בין הדג לסלטים במה ילדיו צופים ובמה חמותו, ומבין שעל המסך בסלון קורה משהו שאסור לו לפספס. [...] הקביעה כאילו נתוני הרייטינג יוצרים סחף אדיר ומשולל יסוד, יש בה משום זלזול באינטליגנציה של הצופה, שבאמת נהנה מטלוויזיה נהדרת בקנה-מידה עולמי [...] בהיותו פוליטיקאי, זקוק השר ארדן לנושאים לעסוק בהם על מנת שיעניקו לו כותרות בעיתונים. אם כן, אדוני, לא זה המקום לחפש בו רייטינג".

נדמה שיותר מכל משפט אחר בטור של אברבך, זה שמזכיר את הטלוויזיה הנהדרת בקנה-מידה עולמי רומז על זהות הגורמים ששוחחו עם הכתב לפני שניגש לחבר את טור הדעה העדכנית שלו.

ענייני תקשורת

"האמת במרכז" היא הכותרת שנבחרה לידיעת התצלום ב"ישראל היום" על טקס חילופי דוברי צה"ל. לילך שובל מדווחת כי הדובר הנכנס, תא"ל מוטי אלמוז, התחייב בטקס "לשים את האמת במרכז". ראש אגף המבצעים, האלוף יואב הר-אבן, אמר בטקס: "מערך דו"צ אינו מערך של יחסי-ציבור, אלא בעל תפקיד מבצעי".

בעמ' 10 של "הארץ", מעל מודעות האבל, מתפרסם תצלום של בית "מעריב". נתי טוקר מדווח כי מערכת העיתון תעבור היום למשרדיה החדשים בירושלים. במשרדים ששכרה החברה בבניין הסמוך לבית "מעריב" "יישארו ההנהלה הבכירה וצוות מצומצם להפקת העיתון בכל ערב", מדווח טוקר, "אך 'מעריב' יהיה היחיד מהעיתונים הגדולים בישראל שייצא לאור מירושלים".

בעמ' 6 של "הארץ" מתפרסמת מודעה בשפה האנגלית, ולפיה ביום שישי הקרוב, במרכז פרס לשלום, ייערך אירוע השקה של המהדורה הבינלאומית של ה"ניו-יורק טיימס". באירוע ישאו דברים, בין היתר, מנכ"ל העיתון מארק תומפסון וכתבת העיתון בירושלים ג'ודי רודורן. האירוע למוזמנים בלבד, מובהר.

אתמול דיווח לי-אור אברבך ב"גלובס" כי מליאת הוועדה הישראלית למדרוג תתכנס השבוע לדיון בשינויים בפאנל המדידה ובאופן שבו הנתונים מוצגים לציבור.

במוסף "פירמה" שצורף אתמול ל"גלובס" (עורך: לי-אור אברבך) שוב ניתן למצוא שלל כתבות מעניינות. בין היתר: ראיון קצר שערך העורך עם ורדה רזיאל-ז'קונט על רקע השעייתה משידור ("אני נגד הכאת ילדים, אני לא הכיתי את בתי. אולי פעם אחת כשדברים יצאו ממש..."); ראיון מקיף שערך אברבך עם מוטי שקלאר ("המגזר שלנו חי בדואליות, הוא לומד תורה וגם הולך לתיאטרון, עובד עם חילונים ומשרת איתם בצבא"); וראיון שערכה אפרת אהרוני עם מאיר גל, הבעלים החדש של אתר "בחדרי חרדים" ("הציבור החרדי דואלי והוא בקונפליקט מובנה מעצם היותו חרדי מול המון שינויים שקורים בעולם כל הזמן"). מומלצת לקריאה כתבה שהכין חן מענית על נאוה בודק-אחירון, שאחראית על רצועת "מנהרת הזמן", שמשודרת בערוץ 1 בשעות הלילה המאוחרות.