התחום המדיני-תעמולתי
"מישהו שמע לאחרונה על האיום האיראני?", תוהה אביעד קליינברג במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "רק לפני כמה חודשים עוד רעשה הארץ מן האיום. אמות הסיפים נעו. דיברנו יום ולילה על האיום. [...] עיתונאים מקורבים לשר האיוּם מאקירוב כתבו רשימות על האיום. מאז נברא העולם, אמרו, עמדה ישראל רק פעמיים בפני צומת המשתווה לזה בחשיבותו. חייבים להחליט עכשיו, הזהירו אותנו. החול בשעון אזל".
"[...] והנה, ראו זה פלא – האיום נעלם. [...] איך קרה הנס הזה? לאן נעלם האיום הקיומי הנורא ביותר בתולדותינו? הוא נעלם כי אובמה זכה בבחירות. ההימור של נתניהו על רומני נכשל. עכשיו הוא חייב להיות הרבה יותר זהיר. [...] ומה שמדהים הוא יישור הקו העדרי של הפוליטיקאים ושל התקשורת. [...] לשלטון בישראל יש שליטה מוחלטת על התודעה.
"[...] אגב, אל תדאגו לאיום האיראני. שלומו טוב, ואם יהיה צורך עוד ייעשה בו שימוש. בינתיים אתם מתבקשים להתווכח על הבנייה בהתנחלויות. לא נורא שאתם לא מסכימים איתנו. כל עוד אתם מקבלים בהכנעה את סדר היום שאנחנו קובעים הכל בסדר. תמשיכו ככה".
עיתוני הבוקר נענים לבקשה ההיפותטית של השלטון בישראל, ומתווכחים על הבנייה בהתנחלויות. "לא רק E-1: ישראל מקדמת עוד אלפי יחידות במזרח ירושלים", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". "אירופה: תג מחיר", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "מתקפה דיפלומטית: חמישה שגרירים ננזפו באירופה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". מנגד, הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא ציטוט מפי מקור לא ברור, שאמר אתמול: "לא נשנה ההחלטה, גם מול לחץ בינ"ל". ב"מקור ראשון", אגב, נכתב בכותרת הראשית כי "ישראל משעה זמנית את יישום התגובות למהלך הפלסטיני באו"ם".
משעה או עומדת בגאון מול לחץ בינ"ל, ישראל – על-פי התקשורת שלה – אכן עסוקה בבנייה בהתנחלויות. "מי שחושב שבנימין נתניהו כועס על אבו-מאזן בגין ההצלחה שלו באו"ם אינו מכיר את ראש הממשלה", פותח נחמיה שטרסלר, עורך בכיר לכלכלה וחברה, את מאמרו במדור הדעות של "הארץ". "נתניהו אסיר תודה לאבו-מאזן. ההכרה במדינה פלסטינית שיחקה לידיו באופן מושלם. היא איפשרה לו להחזיר את הנושא המדיני למרכז מערכת הבחירות, ולהדיח משם את הנושא הכלכלי-החברתי – ובתחום המדיני-התעמולתי אין שני לנתניהו".
קציצות
אתמול הציגה שלי יחימוביץ', קוראת התיגר הראשית על סדר היום המדיני, את המצע הכלכלי-חברתי שלה. ב"מעריב" מוקדשת לכך ידיעה קצרה מאת יוסי אלי, המתפרסמת בתחתית עמ' 7 ומוקדשת למתח האישי בין יו"ר המפלגה לח"כ עמיר פרץ. "יחימוביץ' הציגה תוכנית כלכלית, פרץ נעדר", נכתב בכותרת הידיעה. על עקרונות התוכנית הכלכלית לא נכתבה אפילו מלה אחת. הידיעה כולה הוקדשה לשאלה אם יחימוביץ' ופרץ ישלימו או לא. באופן סמלי, התוכנית הכלכלית-חברתית של יחימוביץ' מכונה בטעות בגוף ידיעה "תוכנית מדינית".
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח מפורט יותר. צביקה ברוט, רועי מנדל, תלם יהב וגד ליאור מציגים את עיקרי התוכנית הכלכלית של יחימוביץ' בראש עמ' 6 ("יישום חוק חינוך חינם מגיל שנתיים, ביטוח סיעודי ציבורי לכל אזרח, הארכת חופשת הלידה ל-4 חודשים, הוספת 5,000 שוטרים להגברת הביטחון האישי ובניית אלפי יחידות דיור על קרקעות ציבוריות באזורי ביקוש. [...] איסור על העסקת עובדי קבלן בשירות הציבורי, העלאת שכר המינימום והורדת מחירי המזון על-ידי הפחתת שיעור המע"מ על מוצרי יסוד ופיקוח מחירים").
כתבי "ידיעות אחרונות" היו יכולים לקבל מקום נרחב יותר לדיון בתוקפן של ההצעות הללו אלמלא היתה תחתית העמוד תפוסה על-ידי ידיעה מאת צביקה ברוט המוקדשת לתוכנית אחרת של יחימוביץ', לארח את חבריה לצמרת המפלגה לארוחת חנוכה. תחת הכותרת "המטבחון של העבודה" מדווח ברוט כי יחימוביץ' מתכוונת בשבוע הבא לערוך בעצמה קניות בשוק הכרמל ולבשל במו ידיה מזון לכ-25 אורחים שיגיעו לביתה. לצד הדיווח החדשותי מצורף מתכון ל"קציצות כבש עם כרישה וצנוברים", וזאת תחת הסיסמה המטופשת "בִּישֶּׁלִי".
"ישראל היום" מכבד את יחימוביץ' בדיון רציני יותר. לצד ידיעה מפורטת יחסית מאת שלמה צזנה, מתפרסם טור פרשנות מאת ד"ר חנה מוריאל-סיטבון, המבקרת את התוכנית (ולא את יכולות הבישול של יו"ר העבודה). "מדובר ברעיונות תיאורטיים, שעמידתם במבחן המציאות מותנית בספק", כותבת מוריאל-סיטבון. "[...] טוב תעשה יחימוביץ' אם כבר עכשיו תמתן את אמירותיה ותתאימן למציאות הכלכלית. פופוליזם יכול לסחוף אחריו המונים, אבל הוא לא משרה ביטחון והרגשה שהאומר אותן הוא בעל התכונות הנדרשות ממנהיג כלכלי-חברתי אחראי".
בשער "הארץ" נפתחת ידיעה מאת יהונתן ליס, המתפרסמת תחת הכותרת "העבודה מבטלת את הסכם הקיזוז עם מרצ ופונה ללפיד". עיקר הידיעה אכן מוקדש להחלטה של מפלגת העבודה לחתום על הסכם עודפי קולות עם מפלגתו של יאיר לפיד. בסיום מוזכר כי אמש הציגה יחימוביץ' את מצעה הכלכלי. הקוראים מופנים ל"דה-מרקר".
"דה-מרקר" הוא העיתון היחיד שמספק הבוקר לקוראיו מידע מפורט על התוכנית הכלכלית של יחימוביץ' (ב"כלכליסט", משום מה, אין כל התייחסות לתוכנית). מי שרוצה להשתתף בדיון ציבורי על העתיד הכלכלי הרצוי במדינת ישראל מתבקש לקרוא את הידיעה המפורטת שהכינו טלי חרותי-סובר, חגי עמית ונמרוד בוסו, המתפרסמת בכפולה השנייה של "דה-מרקר". לצד הידיעה, טור פרשנות מאת סמי פרץ, המחמיא לכמה מהרעיונות ומבקר אחרים.
מבחינת יחימוביץ', עצם ההתייחסות לתוכנית הכלכלית שלה הוא הישג. מהבחינה הזו, "ישראל היום" עושה לה שירות טוב יותר מאשר "ידיעות אחרונות", על אף טור הפרשנות הביקורתי. זהו פער ראוי לציון.
מקובל לתפוס את "ידיעות אחרונות" של השנים האחרונות כעיתון אופוזיציוני בוטה, שלא מפספס אף הזדמנות כדי להזיק לראש הממשלה בנימין נתניהו, ואת "ישראל היום" כשופר לשכת ראש הממשלה. יש בכך מידה רבה של אמת, אולם קריאה עקבית ב"ידיעות אחרונות" מעלה כי לצד הביקורת על נתניהו, העיתון מחויב לעקרונות נוספים. אחד מהם הוא שמירה על הסטטוס-קוו החברתי-כלכלי הקיים, המיטיב עם קבוצה קטנה של בעלי הון. גם שינויים מוגבלים, כמו אלה שמציעה יחימוביץ', מנוגדים לסטטוס-קוו הזה.
הבוקר, יום לאחר ששלי יחימוביץ' הציגה את תוכניתה, עוסק שער "ידיעות אחרונות" בבנייה בהתנחלויות; בקפטן קבוצת מכבי תל-אביב בכדורסל, שקילל ונענש; בהריון של אשת הנסיך ויליאם ובפרישתה של ח"כ אנסטסיה מיכאלי. יחימוביץ'? שתסביר לקוראים בבקשה איך היא מתכוונת להאכיל 25 איש בקציצות כבש עם כרישה וצנוברים. על פניו, זה נשמע כמו רעיון תיאורטי, שעמידתו במבחן המציאות מוטלת בספק. התוכנית הכלכלית שלה לא מוזכרת אף במלה אחת בשער העיתון. לשלטון בישראל אכן יש שליטה מוחלטת על התודעה, נותר רק לקבוע מיהו "השלטון", ממשלתו של בנימין נתניהו או בעלי ההון.
חברות וקרבה
"28 אלף אחיות שובתות זה היום השני, שיבושים קשים בבתי-חולים בכל הארץ", נכתב בשער "הארץ", מעל ידיעה של דן אבן. "הארץ" הוא העיתון היחיד שמקדיש בשערו כותרת מרכזית לשביתת אחיות כלל-ארצית (ב"מעריב" הפניה מראש השער). לפי דיווחו של שי ניב ב"גלובס", הפערים בין עמדותיה של הסתדרות האחיות לבין משרד האוצר "משמעותיים מאוד". לידיעה שלו נלווה גרף המציג את הפערים במספר האחיות ל-1,000 נפש במדינות ה-OECD. מדינת ישראל מדורגת במקום לא מחמיא.
בכפולה השנייה של "מעריב" ממליץ יובל גורן לאנשי האוצר להעיף מבט בהשוואה של מספר האחיות לנפש ולפעול בהתאם. "ידיעות אחרונות" מקדיש לשביתת האחיות את כל עמ' 12. ב"ישראל היום" מתפרסם דיווח על שביתת האחיות בעמ' 21.
בניגוד לתפיסה הרווחת, "מצבו של מעמד הביניים אינו מידרדר", טוענת מירב ארלוזורוב במדור הדעות של "דה-מרקר". לפי ניתוחה, העניים, ולא מעמד הביניים, הם ששילמו בשנים האחרונות מחיר כבד ביותר. לגבי העשירים אין ויכוח.
"השלטון חייב להתחשב באינטרסים של ההון" הוא הציטוט שנבחר לכותרת בעיתון "כלכליסט" עבור ראיון שערך משה גורלי עם עו"ד יהודה רוה, "עורך-הדין של ההון הגדול". עו"ד רוה טוען כי החיבור בין הון לשלטון מחויב המציאות. "לשלטון אין מספיק הון לבנות פרויקטים ציבוריים, והוא לוקח את ההון כשותף כשהסיכונים מחולקים בין השותפים", מסביר רוה את השיטה המועדפת לדעתו להקמת מיזמים רחבי היקף.
רוה, אגב, הוא חברו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. גורלי מזכיר בפניו ביקורת שנמתחה על טיפולו בהסדרת המקרקעין של רשות השידור, תפקיד שקיבל ללא מכרז מנתניהו. רוה טוען שהחל לעסוק בנכסי הרשות לפני כ-20 שנה בשל מומחיותו במקרקעין. "אבל חברות וקרבה לא מזיקות", מעיר גורלי. "ברמה מסוימת של עיסוק משפטי-כלכלי אתה נתקל במקבלי החלטות. בפרויקטים לאומיים כמו אלה שאני עוסק בהם – גם בראשי ממשלה, ואני בתחום מ-1986".
תיקונים, התנצלויות והבהרות
"בניגוד לידיעה שקרית שהופצה אתמול, התנגדותו של השר בני בגין לשינוי רשימת הליכוד בדיעבד היא עקרונית, חד-משמעית ובלתי מותנית", נכתב במדור התיקונים של "ישראל היום".
"התנצלות בעקבות כתבה על אירית אילוז", נכתב הבוקר ב"דה-מרקר". "בכתבה שפורסמה בעיתון זה בתאריך 28 לנובמבר בדבר מועמדותה של אירית אילוז לדירקטורית חיצונית בחברת קמור, הוזכרו 'עובדות' כביכול בכל הנוגע לפעילותה של אירית אילוז באמפל, אשר אינן נכונות. [...] אנו מתנצלים על הפרסום השגוי".
"הבהרה", נכתב ב"הארץ", "בטור האישי של עביר איוב 'אובדן הזכויות' ('הארץ', 30.11), התפרסם משפט ממנו משתמע כאילו היא טוענת שיותר מחמישה מיליון פלסטינים גורשו מבתיהם ב-1948. הכוונה למספר הפליטים הפלסטינים המוכרים כיום על-ידי סוכנות האו"ם". המשפט, אגב, הוא "התאכזבתי כשהחמאס והפתח החליטו סוף-סוף לעשות יד אחת ובמחי יד זו פגעו בבתיהם של יותר מחמישה מיליון פלסטינים, שגורשו בכוח מבתיהם לפני 64 שנים".
זוטות
צביקה קליין מדווח ב"מעריב" כי לפי פסק הלכה חדש, דתיים יכולים להתארח ולאכול אצל חילונים, בלי להשתמש בכלים חד-פעמיים.
במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מדווח [סוכנויות הידיעות] שהאפיפיור פתח חשבון טוויטר.
יובל גורן מדווח ב"מעריב" (עמ' 20) כי "מאז כניסתו לתוקף של הנוהל בספטמבר האחרון, שלפיו ניתן להחזיק במעצר מסתננים שנעצרו בחשד לעבירות פליליות גם אם לא הוכחה אשמתם, נשלחו למתקן סהרונים ולמתקני כליאה נוספים מאות מסתננים ומבקשי מקלט מאריתריאה, אף שבמרבית המקרים המשטרה החליטה לסגור את התיק נגדם מחוסר ראיות. לחלופין, במקרים מסוימים נעצרו הפליטים רק בשל הגעתם לתחנת המשטרה במטרה להגיש תלונה נגד אדם אחר לאחר שנפלו קורבן לדבר עבירה".
ענייני תקשורת
ב"ידיעות אחרונות" החלו לאחרונה ביוזמה מבורכת לתרגום מאמרי דעה בולטים מן העיתונות הערבית. המיזם, הנעשה בשיתוף מכון ון-ליר ומרכז אעלם, מספק הבוקר תרגום למאמרו של עאדל עבד אל-רחמן, שפורסם באחרונה ב"אל-חיאת אל-ג'דידה", עיתונה הרשמי של הרשות הפלסטינית.
במדור הדעות של "מעריב" מסביר בן-דרור ימיני מדוע החליט לא להיכנס לזירה הפוליטית.
במדור הדעות של "גלובס" קורא לי-אור אברבך להעלאת אגרת רשות השידור.
ב"דה-מרקר" כותב נתי טוקר על שליטתו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, בטלוויזיה הישראלית.