הנה בא עוד גל גדול

"גובר הלחץ על טבע לשקול מחדש הפיטורים – 'קיבלתם הטבות ענק, אל תפטרו'", מרעימה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המוקדשת לכוונותיו של שר האוצר יאיר לפיד למנוע פיטורים רחבי היקף בחברת התרופות הגדולה, שהיא אחת מכמה גופים בולטים שראשיהם הודיעו או רמזו בימים האחרונים כי יוציאו לפועל מהלכי פיטורים המוניים. "רגע אחד אתה מישהו, רגע שני אתה כלום", נכתב במרכאות במרכז שער המוסף הכלכלי "ממון", המתריע מפני "מכת מדינה" בצורת אבטלה.

"מאות עובדי טבע ובזן יצטרפו אל אלפי ישראלים שאיבדו השנה את עבודתם. כך נראים החיים שאחרי המכה", מבטיחה כותרת המשנה של ההפניה הראשית, שעליה חתום הכתב עופר פטרסבורג. בכפולה הפותחת של "ממון", מוסף עם מיקוד צרכני בדרך-כלל, המופקע לא פעם לטובת צרכיה המסחריים של קבוצת התקשורת, נפרשת מפת הפיטורים המשוערת: 300 בחברת בטר-פלייס, 800 בטבע, 240 בבזן, 300 ב-ECI ועוד ועוד.

"אלפי ישראלים פוטרו מתחילת השנה", נכתב בכותרת הגג, שמתחתיה נדפס "מונולוג" של מובטל המזוהה באקרונים א"נ, "תושב תל-אביב בן 57, שפוטר לפני כחודשיים מעבודתו לאחר עשרות שנים כמנהל בית-דפוס", המספק למוסף את כותרתו הראשית. האם, כמשתמע מהכותרות, עלו לאחרונה שיעורי האבטלה או אי-התעסוקה במשק הישראלי? ואם עלו, עד כמה? חרף המסגור הקודר, מי שיחפש היום ב"ממון" נתונים שיעידו כי מספרי המפוטרים (שחלקם הגדול טרם פוטרו, וספק אם יפוטרו בכלל) אכן מעידים על קיומה של אותה "מכת המדינה" לא ימצא כאלה.

מי שיחפשם בקונטרס החדשות ימצא אותם בצורת תחזית. "שיעור האבטלה עומד כיום על 6.1 אחוזים, ועל-פי הערכת בנק ישראל, יעלה שיעור זה ל-7.4 אחוזים בשנה הקרובה, והמשמעות היא תוספת של עשרות אלפי מובטלים למשק", נכתב בסוף הידיעה הראשית בכפולה הפותחת. "הכדור אצל טבע", מודיעה כותרת הדיווח מאת גד ליאור, נעם ברקן ותלם יהב, שממנה משתמע כי שר האוצר כבר עשה את שלו.

בפעם האחרונה שהכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הוקדשה לפיטורים שהוצגו כמכת מדינה עם השלכות מאקרו-כלכליות נחלצו בטבלואיד המתחרה, "ישראל היום", לטעון כי הטענות אינן מגובות בנתונים. היום מוקדש עיקר שערו של החינמון לפיטורים הצפויים בחברת טבע – מקרה לא נפוץ שבו נושא כלכלי מצליח להעפיל לכותרותיו הראשיות של עיתון פרו-שלטוני זה.

עבור דסק הכלכלה של "ישראל היום", העובדה המוגמרת של עורכי "ידיעות אחרונות" היא סכנה שעוד ניתן לבלום. "הקיצוצים המתוכננים בטבע ובבזן גורמים לחשש: המשק עלול להיגרר לגל פיטורים", נכתב בכותרת המשנה של הכפולה הפותחת בחינמון, שעליה חתומים חזי שטרנליכט ונצחיה יעקב.

גם ב"ישראל היום" מעורבותו של שר האוצר לפיד בנסיונות לבטל את הפיטורים מסוקרת בהבלטה; מעורבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מוצנעת. כפי שקורה לעתים בעיתון המזוהה עם ראש הממשלה כשצצים אירועים בעלי פוטנציאל לגרימת נזק תדמיתי, הכתבים מכנים אותו "רה"מ", בלי לאזכר את שמו הפרטי ושם משפחתו.

"רה"מ אמר אתמול: 'לצד הידיעות המצערות על פיטורים צפויים, צריך לזכור ששיעור האבטלה בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי'", נכתב במעמקי הידיעה הראשית, בלי שהדברים יובלטו בכותרות. נתניהו, פוליטיקאי מנוסה ומשופשף, יודע שעדיף שלא לדחוף את שמך למהלך העשוי להסתיים בקול צרימה; לפיד, השר הטרי, ילמד זאת ודאי על בשרו בשלב זה או אחר של הקדנציה. שם נוסף הנפקד מהדיווחים הוא זה של השר הממונה על התעשייה בישראל, נפתלי בנט.

"שכירים לעזאזל", מסכמת הכותרת הראשית של "כלכליסט" את המהלכים שהביאו להצהרות על פיטורים המוניים. "ההחלטות הגרועות שקיבלו מנהלי בזן חתכו את שווי השוק של החברה ב-62%, אבל לא מנעו מהבכירים למשוך משכורות גבוהות או מהבעלים למשוך כמעט מיליארד שקל בדיבידנדים. 200 מפוטרי בזן, שישלמו את מחיר השגיאות, יצטרפו ל-800–900 מפוטרי טבע, שהחברה שולחת הביתה כי היא לא מרוצה משיעורי הרווחיות", נכתב בכותרת המשנה. "בכירי המשק הישראלי עוד ישלמו על הניתוק העצום שלהם מהמציאות", כותב גולן פרידנפלד בטור שכותרתו "הלו? יש שם מישהו?".

"יחימוביץ' לנתניהו: תתקשר למנכ"ל טבע ותעמיד אותו במקומו; עיני: לא נמהר לפתוח בעיצומים או שביתות", מודיעה כותרתה של הכפולה השנייה ב"דה-מרקר". "ההכרזה על פיטורי 700–900 עובדי טבע בישראל אינה אמיתית, היא תרגיל של ההנהלה לקראת החתימה הצפויה על הסכם קיבוצי", אומר יו"ר ועד העובדים של מפעל טבע ברמת-חובב, אברהם זוהר, בראיון לכתב "דה-מרקר" חיים ביאור, המשובץ במיקום מוצנע באותה כפולה.

"עכשיו, כשהשיחות על ההסכם הקיבוצי נמצאות בישורת האחרונה, המנכ"ל ג'רמי לוין וחבריו מפעילים לחץ על ההסתדרות בסגנון בזאר פרסי. ההנהלה רוצה להשיג מההסתדרות ויתורים בתמורה לצמצום מספר המפוטרים או לביטולם", אומר יו"ר ועד העובדים.

דברים ברוח דומה אומר לביאור גם יו"ר ועד עובדי בזן, ראובן שוורצברג, שלו מיוחסת אמירה ולפיה הפרסומים על פיטורי 15% מעובדי החברה "אינם בהכרח נכונים, אבל משקפים בעיה אמיתית בחברה". "לטענתו", כותב ביאור, "הבעיה אינה בתחום התפעולי של בזן, אלא בתחום ההשקעות: 'החברה השקיעה 700 מיליון דולר בהפעלת מתקנים חדשים לשימוש בגז טבעי ובשיפור התשתיות הקשורות לאיכות הסביבה'". בראיון לשי ניב, שפורסם בגליון אמש של "גלובס", הרחיב יו"ר הוועד על הגורמים למשבר בחברה, שעד לפני כמה שנים החזיקה במונופול על זיקוק דלקים.

עוד כותרות ראשיות

"ישראל דורשת שליטה בבקעה, המו"מ עם הרשות על סף פיצוץ", מדווח שלום ירושלמי בכותרת הראשית של "מעריב". "ארה"ב: הקלות לאיראן לא יהרסו את הסנקציות", מדווח ב"הארץ" ברק רביד, שליח העיתון לז'נבה, שם נפתחו היום השיחות בין המעצמה המערבית לתיאוקרטיה המוסלמית. "נתניהו: אין לוותר לאיראן לפני שהסנקציות משיגות את מטרתן", מדווח אריק בנדר בכותרת הראשית של "מקור ראשון", המוקדשת לנאום שנשא אתמול ראש הממשלה בפתח כנס החורף של הכנסת.

מהגרים

כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מוקדשת בעיקרה לכתבה מסוגה מוכּרת בעיתון זה – סיפורם האישי של מהגרים פוטוגניים אך נטולי אשרות העומדים בפני גירוש מישראל. הכתבה, מאת תלם יהב, מביאה את סיפורם של איילת מישראל (42) וקרים מגיניאה (33), שלהם ילד משותף. לטענתם, הם בני זוג המעוניינים בגידול בנם יחד בישראל. לטענת רשות האוכלוסין וההגירה, בדיקה העלתה כי השניים אינם מתגוררים יחד – ועל כן מדובר בזוגיות פיקטיבית שדינה לבטל את מעמד התושב שהוענק לאב.

שר הפנים גדעון סער עם קודמו בתפקיד אלי ישי, 8.7.13 (צילום: יונתן זינדל)

כפי שקורה ב"ידיעות אחרונות" בכתבות המציגות באור שלילי את עשיית משרד הפנים בתקופה שלאחר כניסתו של יקיר העיתון לתפקיד השר – קיומו של השר גדעון סער מוצנע, ובמקרה זה הוא כלל אינו מוזכר. בעבר נעשה בעיתון זה שימוש במצוקות אישיות מסוג זה כדי להציג את השר סער כמושיע המבטל את רוע הגזירה. כעת, לנוכח הראיות המפורטות המוזכרות בתגובת רשות האוכלוסין וההגירה, מעניין יהיה לבחון אם וכיצד ייחלץ השר לטובת המועמד לגירוש.

הדובר הבכיר פעל שוב

"האם גנץ כבר רץ?", תהה בגליון אמש של "גלובס" מתי גולן בעקבות ריבוי הידיעות העוסקות בטוב וברוחב לבו של האיש העומד בראש צבא ישראל. הידיעה האחרונה מסוגה זו, שכמו קודמותיה פורסמה ב"ידיעות אחרונות", ייחסה לרמטכ"ל ("עם מאבטחיו") חילוץ ספונטני של נהג שנפצע בתאונת דרכים, וזיכתה אותו בתואר "הראשון בחילוץ" ובהפניית השער הסופרמנית "המחלץ הבכיר פעל שוב".

"על בלעדיות צריך לשלם", מזכיר גולן במאמרו. "לא בכסף חס וחלילה, אבל בכותרות ובידיעות מחמיאות. אם כתבי העיתון היו מחפשים קצת, בוודאי היו מוצאים מחלצים גדולים לא פחות מגנץ. אלא מה? לרשות המחלצים המצויים, כלומר ה'עממיים', לא עומדים מערכי דוברות הדואגים שהציבור יידע על מעשיהם. מעשיהם הטובים, כמובן. כי תפקידו האחר של מערך דוברות הוא להסתיר או להלבין מעשים קצת פחות טובים, או אפילו מאוד לא טובים", הוא כותב.

הרמטכ"ל בחברת שלושה שרי ביטחון, שלשום (צילום: מרים אלסטר)

"הסיפורים המתפרסמים על אודות גנץ הרוכן אל אנשים פצועים בכביש הם לא רק עניין של התנדבות ונדיבות", מוסיף גולן. "כאשר מדובר במי שנחשב למועמד פוליטי – זה מתקבל כחלק מקמפיין פוליטי. ואם זה נכון, הרי שמערך הדוברות הצבאי העוסק בהפצת מעשי גנץ מעורב בפוליטיקה". בפעם הקודמת, כזכור, זה נגמר בבית-המשפט.

הבוקר מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" ידיעה מובלטת מאת הכתב הצבאי יוסי יהושוע על טקס חילופי דובר צה"ל. "פולי מילא את תפקיד דובר צה"ל בהצלחה מוחלטת", משבח הרמטכ"ל המדוברר את תא"ל יואב מרדכי ("פולי"), המפנה את מקומו לתא"ל מוטי אלמוז. "זהו תפקיד הדורש תבונה ורגישות, ופולי ידע להביא תכונות אלו לתפקיד כאשר לנגד עיניו טובת צה"ל ומשרתיו". שר הביטחון, הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון, משבח גם הוא את הדובר היוצא, וקובע כי "שמר על הערכים כמי שמחויב לאתיקה ולהיותו קצין".

"ישראל היום", "מעריב" ו"מקור ראשון" מסתפקים בידיעת תצלום קצרצרה. "הארץ" נמנע.

לא כת, מתנדבים של כת

שער מוסף "המגזין", 13.8.13

ב-13 באוגוסט השנה פורסמה ב"מעריב" כתבה נרחבת ומפרגנת שהביאה את סיפורו של "גרעין" צעיר שחבריו ביקשו להקים יישוב חדש בהר אלדד שבנגב. "גרעין" הוא כינוי המוענק בדרך כלל לקבוצות של צעירים לפני ואחרי שירות צבאי המעוניינים לפעול יחד למען מטרה חברתית, שלעתים עשויה להיות הקמה של יישוב או חיזוק של יישוב קיים.

זהו האופן שבו מיתג כתב "מעריב" דאז אורי בינדר את הקבוצה שהתיישבה על ההר הצחיח, אף שהורכבה על-פי דיווחו מ"60 מבוגרים ו-15 ילדים". בהתאם, הכתב והמרואיינים עשו שימוש במונחים דוגמת "עלייה לקרקע", "חלוציות", "ציונות" ו"הערכים של פעם". בהעדר היתרים להקמת היישוב, החליטו המתיישבים להתנחל בשטח בשיטת "חומה ומגדל", כלומר בתוך יום אחד ובחסות החשיכה.

עשרה ימים אחר-כך שודרה בערוץ 2 כתבה של שי גל, ובה נחשף כי רבים מהמתנחלים קשורים לארגון בשם מרכז-האור, המוגדר על-ידי המרכז לנפגעי כיתות ככת שמאחוריה עומדים בני הזוג עמית ואביב הגואל. היום מתפרסמת ב"הארץ" ידיעה מאת שירלי סיידלר, הכתבת בדרום, המתחקה אחר התפתחותו של המהלך ההתיישבותי. "תושבי אשלים נגד בני גרעין הראל: 'מדובר בכת'", מצטטת הכותרת את תושביו של יישוב סמוך, שאליו מתכוונת המועצה האזורית לפנות את יושבי ההר.

בכתבה ששודרה בערוץ 2 הכחישו המרואיינים כי התיישבו במקום בעקבות חזונו של מנהיג מרכז-האור, שטען כי במהלך התגלות נמסר לו כי יש להקים "עיר אלוהים" על הר אלדד, הוא הר האל. לדבריהם, אף שכשליש מחברי ה"גרעין" לקחו חלק בפעילויות מרכז-האור, היישוב אינו קשור לארגון זה.

"חברי הגרעין שוללים את הטענה כי המאחז בהר אלדד קשור למרכז-האור, אם כי הם מודים שאחוז ניכר ממתיישבי ההר היו בעבר תלמידיו של הגואל", כותבת סיידלר. "יש אצלנו חבר'ה שהתנדבו בעמותה (מרכז-האור), כמו בעמותות שונות. אז יש כאלה שהיו במרכז-האור, אבל זה לא מה שמייחד את אנשי הגרעין", מצטטת כתבת "הארץ" את דוברת ה"גרעין", רונה הלוי.

מתנחלים

מתנחלי הר האל יכולים ללמוד משהו ממתנחלי בית-אל עתירי הניסיון. "מסמכים שהגיעו לידי 'הארץ' מגלים איך מלבינים 250 בתים בבית-אל: בונים בקרקעות ללא זכויות, מפברקים חוזים עם מספרי מגרשים משכונה אחרת, וכשהקונים מגלים – מבקשים מבית-הדין לשמור על קשר השתיקה", מתמצתת כותרת משנה לכתבה מאת חיים לוינסון, המתמקדת במפעלותיה הנדל"ניים של ישיבת בית-אל.

כאן, באתר "העין השביעית", עסקנו בהרחבה גם במפעלותיו התקשורתיים של מלכ"ר זה. בשבוע הבא, בבחירות לרשויות המקומיות, עשויים שני העולמות להשיק זה לזה, ולא בפעם הראשונה: אחד המועמדים לראשות מועצת בית-אל, הרב חנוך הכהן-פיוטרקובסקי, הוא איש ישיבת בית-אל ונציגו של הבעלים האלמוני המחזיק בקבוצת "ערוץ 7" ובחברה הקבלנית המקימה אותם בניינים הדורשים הלבנה.

אם לא תדבר, זה לא ייפתר

יועז הנדל (צילום: יוסי זליגר)

"אפתח בווידוי אישי: מעולם לא עישנתי גראס, לא השתמשתי בבאנג, לא שאפתי ולו צינגלה קטן ברגעים נשכחים של שכרון חושים", כותב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" יועז הנדל, המקדיש את טורו לפסיחה זהירה ומדוקדקת על שתי הסעיפים.

אם היה כותב את טורו לפני 20 שנה, מסביר הפובליציסט שנעשה דובר של ראש ממשלה וחזר להיות פובליציסט, קרוב לוודאי שהיה פוסל באופן נחרץ כל שימוש בקנביס מעצם היותו בלתי חוקי. "אלא שהטור הזה נכתב היום, בשנת 2013, ואני מבוגר יותר ומכיר יותר", כותב הנדל. "הנה עובדה בסיסית שלמדתי: בני הדור שלי מעשנים גראס. כך רבים בדור שמעליו, וכך כנראה הדור שמתחתי. הנזירים כמוני בודדים, גלמודים בעולם, לעתים צדקנים יתר על המידה".

הנדל אינו טוען בזכות לגליזציה של שימוש בצמח הקנביס ותוצריו, אך מצד שני אינו יוצא נגד אלו המגדלים וצורכים אותו ובכך עוברים על החוק הישראלי. הדיון הציבורי בשימוש שעשו נבחרי ציבור בסמים קלים, טוען הנדל, מתחולל תוך התעלמות מהמהות: השימוש עצמו. "יש ויכוח נוקב על הנזק של הגראס לבריאותו של אדם, אבל נדמה שאין ויכוח על תפוצתו", כותב הנדל. "הפוליטיקאים שעישנו או מכחישים שעישנו מתעלמים מהמציאות הזו. הם מתעסקים בתדמית הגראס ולא בדילמת ההחלטה", הוא מוסיף.

הגם שבפתח טורו נגרר גם הנדל להצהרה על היסטוריית השימוש שלו בסמים קלים, שאינה בהכרח רלבנטית לניתוח הסוגיה העקרונית, יש מידה של צדק בדבריו: המירוץ אחר האישוש או ההכחשה, שהוליד וידויים ושקרים הנדמים כאילו נרקמו במוחות יחצניים, נוטה להאפיל על עמדותיהם העקרוניות של הח"כים בנוגע לשימוש בסמים, עמדות שמתוקף תפקידם יש בידם לגבש לכדי חוקים שישנו את המציאות. "הרי אפשר לקבוע שמגיל מסוים, בבתי עישון מוכרזים, מותר לרחף ולהתחרט – כל אחד כרצונו", כותב הנדל, וחותם: "אלא שלשם כך צריך דיון רציני, ואצלנו גם בלי גראס קשה להוציא משפט ברור מפוליטיקאי".

הפתרון שמציע הנדל נראה כלקוח משק הפתרונות של האיש שאותו שירת עד לאחרונה, המתמחה בהקמת ועדות והתמקדות בשיח. בהעדר עמדה, מסקנה או מציאות דוחקת – בענייני שלום, כלכלה או איומים גרעיניים – הפתרון הוא פשוט לדבר. בניגוד לזירה הפוליטית, שבה דיבור אמור להיות פעולה הנמצאת דרגה אחת לפחות מתחת לעשייה עצמה, בשק הפתרונות של הגוף שבו מועסק הנדל כיום, מעצם היותו כלי תקשורת, דיבור הוא פעולה מתבקשת, שלא לומר עיקרית. את קובלנתו יש על כן להפנות גם ל"ידיעות אחרונות", המתאפיין בסיקור שטחי וסנסציוני (גם) של נושא צריכתם של חומרים בלתי חוקיים.

60 שניות

"This is not a photo opportunity", נכתב על שלט שחור וקטן שהוצב על דוכן שבו נמכרו שלשום עבודות של אמן הרחוב בנקסי בניו-יורק. השלט, שנכתב בידי האמן, מופיע במרכזה של תמונה הנדפסת בידיעה המתפרסמת הבוקר בעיתון הישראלי "כלכליסט", ויש להניח שבעוד שלל של עיתונים ברחבי העולם. הקרדיט הנלווה לתצלום מגלם בתוכו את מהותו האוקסימורונית של אמן הרחוב המפורסם, שהוא גם אשף יחסי-ציבור: "צילום: Banksy".

ענייני תקשורת

ערוץ 10. כתבת השער של מוסף "הערב" של "גלובס" מוקדשת לערוץ 10. "ערוץ 10 השיק את הריאליטי 'הכפר' ואת סדרת הדרמה 'בני ערובה' בתרועה רמה, אבל הרייטינג בינתיים רחוק מלהצדיק את ההשקעה", נכתב בכותרת המשנה של כתבתו של לי-אור אברבך. "האכזבה מהנתונים וההפסדים הכספיים הגדולים מהצפוי מעמידים שוב סימני שאלה סביב הערוץ. מה עובר על ערוץ 10 רגע לפני הגשת הבקשה לרישיון קבוע?".

צנזורה (1). אריק בנדר, כתב "מעריב" בכנסת, מגולל בהרחבה גילוי של גנז המדינה, שסיפר אתמול בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה כיצד פרצו גורמים ממלכתיים לביתם של בני משפחתו של ראש ממשלת ישראל המנוח לוי אשכול ולקחו עימם מסמכים סודיים שהוחזקו בו. "לפני כעשר שנים פרצנו בכוח, בניגוד להסכמת בני המשפחה, ולקחנו משם את החומר המסווג מאוד שהיה שם, במעורבות ובלחץ השב"כ", מצטט בנדר את דברי הגנז, ד"ר יעקב לזוביק.

דברים נוספים שאמר ל"מעריב" ד"ר לזוביק מציגים את התקרית באור פחות חד-משמעי, ולא בגוף ראשון. "מספרים אצלנו כי לפני למעלה מעשר או תריסר שנים, בתקופת קודמי לתפקיד, אנשים מטעם גנזך המדינה, בלחץ או בהשתתפות השב"כ עצמו או המלמ"ב [...], פרצו למקום שבו מאוחסן ארכיון אשכול והוציאו ממנו מסמכים סודיים", אומר הגנז לכתב. "מדובר בתיקים סודיים ביותר, שעל-פי חוק מקומם בגנזך המדינה ולא באיזה שהוא חדר במשרד ממשלתי".

צנזורה (2). בידיעה קצרה המתפרסמת ב"גלריה" כותבת נירית אנדרמן על הקרנת גרסה "לא מצונזרת" של הסרט "רגעים" של הבמאית מיכל בת-אדם. "הסרט, שהעבודה עליו הושלמה ב-1979, הוקרן בזמנו בגרסה מצונזרת בלבד, בעקבות דרישת הצנזורה לקצץ ממנו קטע של כ-30 שניות", כותבת אנדרמן. בידיעה המורחבת, המתפרסמת באתר "הארץ", מוסבר כי הקטע שהוסר הוא חלק מסצינת התעלסות משולשת. בידיעה המתפרסמת באתר מובהר גם כי הגוף האחראי לצנזור הסצינה הוא המועצה לביקורת סרטים והצגות, ולא הצנזורה הצבאית.

תיקון ליודעי ח"ן. "המנהל הרפואי של מרפאת ד"ר מרים ושלדון אדלסון למחקר ולטיפול בנפגעי סמים הוא פרופ' שאול שרייבר, ולא כפי שפורסם. אנחנו מתנצלים על הטעות", נכתב בשולי עמ' 13 של "ישראל היום". בהערה הקצרצרה לא מוזכר מדוע נדרש התיקון ולאיזו כתבה הוא מתייחס. חיפוש מהיר בארכיון "ישראל היום" מעלה כי הטעות נפלה, ככל הנראה, בכתבה מאת מיטל יסעור-בית-אור שפורסמה בעיתון לפני חמישה ימים. על עצם היותה של הכתבה פרסום יחצני המשרת את מפעלותיו הפילנתרופיים של המו"ל אין מתנצלים בעיתון.