יום ראשון, ה-6 באוקטובר 2013, היה יומה האחרון של חקירתו הנגדית של אהוד אולמרט במשפט השחיתות הידוע כ"פרשת הולילנד". בסביבות צהרי היום, חקירתו של ראש הממשלה לשעבר בשלביה האחרונים, באוויר האולם תלוי ועומד זמזומו החרישי של שירה של להקת כוורת "מחכים לשולה", והצדדים עוסקים בפגישה שנערכה לפני עשור בין אולמרט לעד המדינה המנוח שמואל דכנר. וכך נחקקו הדברים בעמודים 40–43 בפרוטוקול אותו הדיון:
התובע: "מפנה לרישום ביומנך, נ/465, עם תחילת כהונתך כשר התמ"ת ביום 9 במרץ 2003, בשעה 14:30, אתה נפגש עם שמואל דכנר בלשכה. תקן אותי אם אני טועה, זה שבוע לאחר שהתחלת את כהונתך".
אולמרט: "לא, זה עשרה ימים לאחר כניסתי לתפקיד שר".
תובע: "מה היה בפגישה הזאת?".
אולמרט: "אני לא זוכר, אבל תשאל אותי אם יש אפשרות שאולי בפגישה הזאת דכנר התייחס לעניין של הזרע, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, אני לא פוסל, זה אפשרי".
בית-המשפט: "מה פתאום נפגשת איתו? זה מה שיש לך בראש? אתה עשרה ימים שר מסחר ותעשייה, אתה בתחילת התפקיד, אתה פוגש את כל הפקידים הבכירים, פוגש פקידים יותר זוטרים, שמואל דכנר, אותו מאכער מקומה שישית, אותו אתה צריך לפגוש בצהריים לשיחה? למה אתה מזמן אותו אליך?".
אולמרט: "כבודו, יבדוק אדוני את יומני, יראה שבתשעת הימים האלה הספקתי גם להיות יום וחצי בלונדון בשליחות משרדי וגם להיפגש עם ראשי המשק, אני זוכר פגישה עם סטף ורטהיימר, גם כן מראשי התעשייה, ועוד כל מיני אנשים, אז נפגשתי גם עם שמואל דכנר, נקבעה פגישה, היא נפלה על התאריך הזה ונפגשתי איתו, אבל נפגשתי עם הרבה אנשים אחרים, באותו היום נפגשתי עם מנכ"ל משרד העבודה, כי אז שילבנו את משרד העבודה עם משרד המסחר והתעשייה, ויש לי פגישה עם מנכ"ל משרד העבודה ויש עוד דברים אחרים, כך שהשאלה היא שאלה והתשובה היא תשובה".
בית-המשפט נשמע כלא משתכנע. "זה בדיוק מחדד את השאלה", שאל השופט שוב. "אם אתה נפגש עם אנשים כל-כך רמי מעלה, מה יש לך עם המאכער בקומה שישית?". בהמשך הפרוטוקול ניסה אולמרט להצביע על פגישה נוספת, עם בנו של הרב קלמנוביץ'. אחר-כך הסביר גם שנפגש באותם ימים עם ד"ר עוזי ארד, שלא נשא שום תפקיד רשמי. "כשעוזי ארד ביקש, אז נפגשתי איתו", הסביר אולמרט. "אתה יכול להגיד שזה עומד במרכז סדר היום של משרד התמ"ת ומינהל מקרקעי ישראל? לא, אבל נפגשתי איתו". בית-המשפט השתומם נוכח ההשוואה: "אתה בוודאי לא משווה אותו לדכנר?". "אני לא משווה אף אחד לאף אחד", אמר אולמרט, "רק מראה שסדר היום הוא מגוון וסדר הפגישות נוצר לא בגלל שמישהו חשוב יותר או חשוב פחות, אלא בגלל צירופי מקרים, זמנים פתוחים וכו', אז זה יוצא ככה...".
לשיחה המעניינת הזאת בין השופט דוד רוזן לבין אולמרט יש חשיבות החורגת מעניינו של המשפט המסוים הזה. היום, בדיעבד, מנסה בית-המשפט – יחד עם התביעה, הנאשמים, התקשורת והציבור – לבחון את נסיבותיה של פגישה שנערכה לפני כעשור במשרדו של שר התמ"ת. העניין הזה מחדד את חשיבות חשיפתם של יומני השרים ולשכותיהם וגם את יומני העבודה של פקידי ממשל בכירים בכל הנוגע לפגישותיהם עם גורמים חוץ-ממשלתיים. תארו לכם שיומנו של שר התמ"ת במרץ 2003 היה מתפרסם באופן מקוון ומתעדכן בזמן אמת. תארו לכם עיתונאי חרוץ שהיה מבחין בפגישה של אולמרט עם דכנר...
שקיפות שלטונית המעבירה לציבור ולסוכנים מטעמו, כמו עיתונאים וגופי חברה אזרחית, מידע על תהליכי עבודת השלטון (גם בצורתו הגולמית) היא כלי ראשון במעלה לקידום פיקוח יעיל על עבודת השלטון. אמנם, לא כל דבר צריך לחשוף ולא כל פרט צריך לגלות באופן אוטומטי ובלא כללים מאזנים או בקרות – אבל נדמה שקשה לחלוק על העובדה שלציבור מגיע דין-וחשבון באשר לזהות האנשים שנפגשים עם אנשי הממשל שלו. גם אם יש מחקרים המצביעים שהשפעת הכלי הזה מועטת, העלות שבהנגשתו של מידע כזה לציבור אינה גדולה, וככל שנוכל למנוע בעזרתו פרשה פלילית אחת בסדרי הגודל של הולילנד – נדמה לי שמדובר בעניין ראוי לקידום.
היו כאן כבר שרים שחשפו את יומנם באקט מוצהר של מדיניות. מיקי איתן עשה זאת באופן מסודר באתר האינטרנט שלו, וניתן למצוא נבחרי ציבור שונים הנוהגים מידת שקיפות גדולה מהסטנדרט הנקבע כיום בחוק. גם הם מבינים ששקיפות נחוצה לא רק למטרות הצהרתיות של בניית אמון, אלא כדי לייעל את העבודה עצמה ולהגן על עצמם מפני עצמם. את פגישותיהם האישיות ממילא מוטב שלא יערכו במשרדי הממשלה ועל חשבון זמן העבודה שלהם. גם אם לא ייחשף כל המידע, אלא רק זהות הנפגשים – יכולה להיות בכך תרומה משמעותית לעבודה עיתונאית יעילה בזמן אמת וליכולת של כלל הציבור, מתוחכם ומקצועי יותר או פחות, לפקח על ממשלתו ופקידיה.
רק לפני כשנה ורבע הגישה ועדה בראשות פרופ' רמי פרידמן את מסקנותיה בעניין יחסי הון ושלטון בישראל. הוועדה, שמונתה על-ידי מבקר המדינה הקודם השופט מיכה לינדנשטראוס, המליצה לעגן שורה של כללים הנוגעים ליחסי הגומלין שבין אנשי שלטון לאנשי "ההון" או נציגיהם. כמה מההמלצות נגעו לפגישות איתם ולתיעודן. כן המליצה הוועדה על רישום פרוטוקולים מפורטים לגבי דיונים הנוגעים למשאבי ציבור ולהחלטת רשויות בעלת משמעות בנושאים אלו. עד שההמלצות יקודמו, אולי כדאי להתחיל בדברים הקטנים והטכניים יותר. כאן יומן, שם לו"ז – מין אפריטיף לסקרנות עיתונאית בריאה. כך אולי נזכה להגיע למנות העיקריות והפליליות קצת לפני שיהפכו לערימת איטריות קרה ומתובלת בתירוצים.