עובדי ערוץ 10 מוחים נגד הסירוב לפרוס את חובותיו של הערוץ, במהלך שידור התוכנית "לילה כלכלי", 28.8.12 (צילום מסך)

הנה סיפור דמיוני על י"ק, עיתונאי אמיתי. הוא כבן חמישים, בעל טור ידוע בעיתון מרכזי. הוא שמאלן ומאמריו רוויים בהשקפתו האידיאולוגית. גם לאיור או לתצלום המלווים אותם תווי זיהוי מובהקים, המשקפים את אמירות הכותב. מדי פעם מפרסם י"ק גם כתבות צבע על נושאים שעל סדר היום הציבורי או על פינות נידחות בחברה הישראלית. ניכרים בהן כושר התיאור שלו, ראייתו החדה ותפיסת עולמו ההומנית. קהל הקוראים, שברובו נמנה עם המרכז וימינה, אוהב את כתבותיו של י"ק ומגלה, לכן, סלחנות לטורי הדעה השמאלניים שלו.

עד לשנה האחרונה חש י"ק בטוח לחלוטין במעמדו בעיתונו. הוא מועסק בו קרוב ל-25 שנה, נחשב לעיתונאי חרוץ ומהימן, זכה מדי פעם לצ'ופרים בזכות עבודתו הנאמנה, וידע לשמור על יחסים טובים הן עם הממונים עליו והן עם עמיתיו. לפני כמה חודשים ניחתה עליו מהלומה: הוא קיבל זימון לשימוע אצל העורך לקראת הודעת פיטורים.

י"ק היה המום. מעולם לא העלה בדעתו שעיתונו יהיה נכון לוותר עליו. לא היו סימנים מוקדמים שגזירת הפיטורים מרחפת גם מעל לראשו. אמנם הוא היה ער למשבר הכלכלי הפוקד את התקשורת בשנים האחרונות, הוא היה מודע לקיצוצים ולפיטורים הניחתים על עמיתיו בעיתונים המתחרים, הוא אכן תהה בינו לבינו אם וכיצד תמצא התקשורת המסורתית נוסחה עסקית שתאפשר לה לשרוד בעידן האינטרנט, אבל הוא הדחיק לחלוטין את האפשרות שהרעה תגיע גם אליו.

י"ק יצא בפנים חפויות מפגישתו עם העורך הראשי. לפתע עומת עם מציאות בלהות: ללא פרנסה, כבודו רמוס, עתידו המקצועי לוט בערפל. אם עיתונו, שנחשב לאיתן יחסית מבחינה כלכלית, נאלץ לפטר עיתונאים בכירים כמוהו, איזה סיכוי יש לו למצוא עבודה בכלי תקשורת מתחרים?

י"ק היה אובד עצות. הוא שיתף במצוקתו כמה מחבריו לעבודה, ואלה ניסו להיחלץ לעזרתו. מאמץ שתדלני מרוכז שעשו החברים אצל עורכי העיתון והמו"ל הביא לזימון נוסף של י"ק אל העורך הראשי. זה הסביר לי"ק שהעיתון בקשיים, שטעם הקהל השתנה, שנמאס לציבור לקרוא טורים שמאלניים החוזרים על עצמם, ושהוא מוכן להמשיך להעסיק אותו בתנאי שימעיט בפרסום דעותיו הידועות ויתרכז בפרסום כתבות צבע וראיונות מכמירי לב.

"אה, ועוד דבר", הוסיף העורך ביובש, "משכורתך תקוצץ". י"ק קיבל את הדין ויצא באנחת רווחה מחדרו של העורך הראשי. שמו מוסיף להתנוסס מעל דפי עיתונו, אבל עמדותיו השמאלניות כמעט שאינן באות עוד לידי ביטוי. הוא אומר לעצמו שהוא אינו עושה שקר בנפשו, אלא פשוט כותב על נושאים אחרים.

כאשר מתן חודורוב הוא שעומד בראש מאבקם של עובדי ערוץ 10 לפריסת חובות הערוץ, מאבק המנותב חזיתית אל עבר שר האוצר וראש הממשלה, אין מנוס מלשאול אם התנהלותו העיתונאית לא תהיה מעתה והלאה כמו זו של י"ק. האם הכתב הכלכלי הראשי של הערוץ מסוגל לסקר את הזירה הכלכלית, שאותה מנהלים בנימין נתניהו ויובל שטייניץ, באותה מידה של חופש ויושרה שבה דיווח עליה עד כה?

השאלה חלה גם על כתבים, פרשנים ושדרים אחרים בערוץ: האם מי שפרנסתם, עיסוקם המקצועי, מעמדם החברתי ועצם קיומו של מקום עבודתם תלויים בהחלטותיו של השלטון מסוגלים להוסיף למלא את שליחותם העיתונאית באופן הגון וללא משוא פנים? ואם הבכירים והמבוססים שבין עיתונאי הערוץ אכן עמידים בפני פיתויים ואיומים, מה על העיתונאים מן השורה?

לכאורה, כל העיתונאים האלה, מהם ותיקים ומנוסים ובעלי יוקרה וסמכות, ראויים לאשראי יושרה שנצבר במשך שנים. לכאורה, מוצדק להוסיף לתת תוקף להנחה שיש להפריד בין תפקודם המקצועי של העיתונאים בערוץ 10 לבין התנהלותם העסקית והניהולית של בעליו.

לכאורה, האילוצים המשפיעים על רון לאודר ויוסי מימן אינם אמורים לחלחל לשולחנותיהם של מתן חודורוב, רביב דרוקר וגיא זוהר. אלא שהשבועות האחרונים מלמדים שלאודר ומימן זזים הצדה, ולא הם חוד החנית של המאבק על פריסת חובותיו של הערוץ; את מקומם תופסים אמנון לוי, אלון בן-דוד, רפי רשף ועמיתיהם.

כאשר ארגון תקשורת אינו מסוגל להוסיף לגונן על עצמאותם של עיתונאיו ועל חופש הביטוי שלהם, מתעורר מיניה וביה חשש שנפגעת חסינותם מפני השפעות זרות ולחצים חיצוניים. תוצאה בלתי נמנעת – אמון הציבור בעיתונאים האלה יתכרסם.

מעתה והלאה, הצופים בתוכנית "לילה כלכלי" ישאלו את עצמם אם השאלות שמציג מתן חודורוב למרואייניו אינן נגזרות מהתפקיד שנטל על עצמו, להוביל את מאבק עובדי הערוץ על פריסת החובות. ואלה שמחכים בציפייה לחשיפות של "המקור" יתהו אם נושאי הסיקור שעורכי התוכנית בוחרים להציף הם ענייניים או שהם מושפעים מתלותו של הערוץ בהחלטותיה של הממשלה. ולקוחותיה הנאמנים של מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 יהרהרו אם התפוגגותו של הסגנון הצעיר, היצירתי והנשכני משידוריה אינה המס שכתביה ועורכיה משלמים תמורת נכונותם של נתניהו ושטייניץ להעניק למקום עבודתם מרחב נשימה כלכלי נוסף.