קולו הדרמטי משהו של אבי מלר בערוץ הספורט היה הדבר היחיד שטרד את אחר הצהריים המנומנמים של השבת שעברה. בשעה 15:00 הוא החל לשדר את משחק החוץ של סלטיק מול קוטלת הקנים קילמרנוק. כיוון שבהרכב סלטיק לא שיחק הישראלי בירם כיאל, היחיד שהיה יכול לעורר עניין מפוהק במשחק הזה, לא נגזים אם נעריך שמלר נותר עם ששת צופיו. לזכותו ייאמר שהתייחס למשחק כמו היו אלו צ'לסי מול יונייטד.
אמנם מדובר בסך-הכל בכדורגל מסקוטלנד הזניחה, אבל עבור ערוץ הספורט זה שווה יותר וגם מתוק יותר. הליגה הסקוטית היתה מזוהה עם ערוץ one מאז שעלה לאוויר בינואר 2011. "יש למה לצפות", הבטיח אז המנכ"ל אודי מילנר. עכשיו בא ערוץ הספורט וכמו גזל מהם את כבשת הרש.
נכון להשבוע, מהשחקן החדש בזירת הספורט הטלוויזיונית לא נותר הרבה. את הפער העצום בין שני הערוצים אפשר היה לראות בשבת שעברה (28.9): ערוץ הספורט הציע שפע שידורים ישירים של כדורגל, כדורעף, כדורסל וג'ודו. one הריצו במקביל שפע של שידורים חוזרים ומסיבות עיתונאים מלפני ימים ושבועות. גם בשבת הקרובה צפוי מאזן אימה דומה: מול 17 שידורים ישירים של משחקים ותוכניות בערוץ הספורט (כולל 5 פלוס ו-5 פלוס לייב), יציג ערוץ one מספר דומה של תוכניות בשידור חוזר.
עד לפני זמן לא רב הציג one כדורסל נשים, ליגה לאומית בכדורסל, את הליגה הסקוטית, הליגה הקפריסאית, ליגת המכללות בארה"ב ותוכניות אישיות לטאלנטים אייל ברקוביץ' ופיני גרשון. לאלה נוספה לפני כמה חודשים סוכרייה נוצצת בדמות הליגה הצרפתית. על הדרך ליקט one משחקים של קבוצות ישראליות באירופה ואפילו משחק ידידות של הנבחרת. מכל אלה נותרה הליגה הקפריסאית בפסגת השידורים של הערוץ. אם אין לכם משהו יותר טוב לעשות ביום ראשון הקרוב (ה-6.10.13), אתם מוזמנים לצפות אחר הצהריים במשחק בין קוקליה לבין אנורתוסיס.
בתחילה היה נראה שבערוץ הספורט מתייחסים בביטול לערוץ one, אלא שבשנה וחצי האחרונות חל שינוי אסטרטגי דרמטי: ברקוביץ' ופיני גרשון נחטפו מהמתחרים, ורשימת התכנים שנוספו הלכה ותפחה: הליגה הפולנית, המקסיקאית, השווייצרית, הסקוטית ובקרוב אפילו הצרפתית. ואם זה לא מספיק, אפילו כדורסל הנשים בדרך חזרה לערוץ הספורט, אותו ערוץ שלפני שלוש שנים השליך את הכדורסלניות ממנו והלאה בנימוק של חוסר עניין. גם הליגה הלאומית בכדורסל גברים, שהיתה נחלת one, תשודר כנראה העונה בערוץ הספורט. אין דרך להסביר את מה שמתחולל על המסך בשבועות האחרונים מלבד מהלך תוקפני של ערוץ הספורט. הוא לא רק רוכש זכויות כמעט מכל הבא ליד, אלא גם מרוקן את one מתכניו.
השבוע עלו באתר one שני טורים ראשיים מאת העורך גידי ליפקין, שתקף את שר התקשורת גלעד ארדן. הסאבטקסט הריח מבכי ונהי על אומללותו של ערוץ one. ליפקין טען כלפי ארדן שאינו אוכף את החלטת מועצת הכבלים והלוויין, ולפיה משחקי הקבוצות הישראליות בכדורגל בשלב הבתים באירופה ישודרו בערוצים פתוחים. זעקת צופי הכדורגל כנגד עושק ערוצי התשלום עלתה בשנים האחרונות בכלי תקשורת רבים, בכלל זה ב"העין השביעית". מפרט השידורים שקבעה המועצה לשידורי כבלים ולוויין אינו עונה על דרישות הקהל באופן מושלם, אבל עשה סדר בג'ונגל זליגת התכנים.
פרומו בערוץ one לליגה הסקוטית. כבר לא רלבנטי
כיוון שזכויות המשחקים של הקבוצות הישראליות באירופה שייכות לצ'רלטון, המפעיל שני ערוצים בתשלום, הוא מחויב למכור אותן לכל ערוץ פתוח שירצה בכך. את התעריף קובעת מועצת הכבלים והלוויין, והוא מוערך ב-150 אלף שקל וצפונה עבור משחק. בצ'רלטון טוענים שמוכרים אותם בזול, בערוצי הבסיס צועקים שהמחיר יקר. המועצה קבעה כי אם לא יהיה ערוץ בסיס שירכוש את המשחקים, רשאית צ'רלטון לשדר אותם אצלה, אחרת ייווצר מצב פרדוקסלי שבו משחק שהזכויות שולמו עליו אינו משודר כלל.
אם ערוץ one לקח על עצמו להילחם את מלחמתם של הצופים, אדרבא, שישלם עבור הזכויות וישדר את המשחקים בערוץ הפתוח שלו. בדיוק כמו שנכתב בתגובת משרד התקשורת לטענות כלפי השר. אלא שמי שפתח השבוע את הכיס היה ערוץ הספורט, ששידר את משחק החוץ של מכבי חיפה מול שחטאר קרגנדי. המשחק של מכבי תל-אביב מול בורדו שודר בצ'רלטון. למה? פשוט, שום ערוץ פתוח, ובכלל זה one, לא חפץ בו.
הטורים האחרונים ב-one, יותר משהם מבטאים את זעקת האוהדים, כמו מנסים לגרום להורדת מחירי השידורים. רק כך אפשר להסביר את הדאגה ההולכת וגוברת של one לכיסו של הציבור. לפני כחודשיים יצאו באתר בתקיפות רבה נגד ההתאחדות לכדורגל על הניסיון למכור בתוך שבוע את זכויות השידור של ליגת-העל לשנים 2015–2018. גם כאן אפשר היה להתרשם שמדובר בדאגה לשלום האינטרסים שלהם מאשר לרווחת הקהל.
האופן שבו רותם one את האתר שלו ומגייס את בכירי אנשיו לטובת האינטרסים המסחריים אינו מפתיע עבור מי שמכיר את האתיקה המהוללת שלהם. כדאי גם להציץ בתגובות לאותם טורים בכייניים: אלו מציגות חזית אחידה כביכול של צופים המצדדים כמעט מקיר לקיר בקו שנוקט one. שני קוראים התלוננו השבוע במייל ל"העין השביעית" כי טוקבקים שכתבו בתגובה לאותם טורים, ובהם כתבו ל-one שהוא צבוע בהתחשב בכך שהוא עצמו הגיש בקשה לערוץ בתשלום, לא פורסמו.
על רקע מצבו העגום, עולה השאלה מה בדיוק המודל הכלכלי של ערוץ one. דומה שהעסק הספורטיבי הצדדי של נוני מוזס תקוע. נחמד שיש אולפן נוצץ עם נוף לצפון תל-אביב, אבל כשעיקר השידורים הישירים הופכים להיות מסיבות עיתונאים של קבוצות, אירוע שעבורו אין צורך לשלם זכויות ושהפקתו מינימלית ביותר, המסר הוא שהבעלים של one מסתפקים בקיים ולמטה מכך, בעוד שהערוץ המתחרה ממשיך להתעצם. כדי להשתלב כשחקן לגיטימי בשוק שידורי הספורט הרווי צריך להכניס את היד עמוק לכיס. זכויות הליגה מהאי השכן לא יובילו רחוק.
ייתכן שמוזס השקיע את המינימום ההכרחי כדי שיוכל להגיש בקשה לערוץ תשלום, ורק לאחר שיאושר יתמודד ברצינות על זכויות אטרקטיביות כמו ליגת-העל הישראלית. אלא שהבקשה תקועה עמוק במועצת הכבלים והלוויין. סל התכנים הנוכחי שיש לערוץ one לא מצדיק אפילו ערוץ פתוח.
בטורים השבוע ב-one נגד שר התקשורת אפשר היה להבחין גם בביקורת כלפי צ'רלטון. בעבר היו שני גופי התקשורת ביחסים טובים – one אף קידם שידורי משחקים של צ'רלטון, הגם שמדובר בערוץ תשלום שהוא לצנינים בעיני האוהדים. אלא שבשנתיים האחרונות השתנתה מפת היחסים. ערוץ הספורט וצ'רלטון, שפעם היו יריבים מרים, מנהלים סוג של שיתוף פעולה, שעיקרו שמירת סטטוס-קוו של זכויות: אתה לא תיגש למכרז על הליגה האנגלית (המשודרת בצ'רלטון), ואני לא אתעסק עם ליגת האלופות (ערוץ הספורט). עניין ששווה בדיקה של רשות ההגבלים העסקיים.
אופירה אסייג, עורכת התוכן באתר ONE, בראיון לתוכנית חדשות בידור בערוץ 10 (צילום מסך)
על רקע השממון הנוכחי של ערוץ one, קשה שלא לתהות מדוע למשל לא נעשה שימוש בטאלנט הכי גדול שברשותם – אופירה אסייג. מהיום שעלה לאוויר לא נראתה אסייג על מסך הטלוויזיה של הגוף שעימו היא מזוהה. אסייג מספיק אטרקטיבית כדי להיות מוזמנת מדי פעם לתוכניות בידור בערוצים 2 ו-10. השבוע כיכבה בתוכנית המתיחות החדשה בהגשת עופר שכטר בערוץ 10, שבה נמתח פיני גרשון. בעבר שודרו בערוצים המסחריים תוכניות דוקומנטריות שערכה (ראיון עם חיים רביבו ו"מה הרג את מוני פנאן"), ובהן הבליטה את נוכחותה.
אסייג היא הטאלנט היחיד ב-one שאין חשש שערוץ הספורט יצליח לגנוב. מדוע ערוץ one נמנע מלהשתמש בסלבריטיותה כדי לשפר מעט את מצב פרומיל הרייטינג שלו, או לחילופין, מדוע אסייג לא מסדרת לעצמה תוכנית אישית בערוץ? כל מה שעליה לעשות הוא לבקש זאת מבעלה, גיל מנקין, שהוא אחד מבעלי הערוץ. האם ייתכן שעל אסייג קפצה ענוותנות והיא מסתפקת בתפקידיה כעורכת הראשית של האתר ובהגשת תוכנית רדיו? או שאולי זו החלטה של נוני מוזס, שלא רוצה של-one ייצא מוניטין של ערוץ רכילויות ושערוריות, מה שעלול לפגוע בסיכוייו להיות פעם ערוץ הספורט של הכבלים?
מה שבטוח, מצב העניינים הנוכחי מוזר עד מופרך: מצד אחד, נמנע ערוץ one מלהילחם על הלחם ומאבד יותר ויותר תכנים לטובת המתחרים כמעט בלי מאבק, לפחות ככל שנראה לעין. מצד שני, באתר הערוץ הוא מנהל מערכה בכיינית על אותה תבוסתנות עצמה; ביד אחת זועק את זעקת הצרכנים שאינם יכולים להרשות לעצמם יותר מערוצי בסיס, וביד השנייה רוצה להפוך בעצמו לערוץ בתשלום.
מול אוזלת היד והמסרים הכפולים הללו, מסע הכיבוש ההיסטרי של ערוץ הספורט נראה כמו ניסיון להרוג זבוב באמצעות טנק. הסבר אפשרי לאסטרטגיה התוקפנית הזו היא התכוננות לטווח הרחוק, כש-one יקבלו אישור לערוץ בתשלום וישלפו פתאום ארגז של מזומנים. מצדם של הצופים, ערוץ הספורט רושם בינתיים ניצחון מתוק: נכון להיום הוא מציע חגיגה של אפשרויות. הערוץ הדל של one ממשיך, בגיבוי האתר, לנסות לגנוב דעת כתפרן שהמערכת כולה עושה לו – ולצופים כמובן – עוול משווע.
בקטנה
מתוך דף הפייסבוק של כתב one דובי פיק
דובי פיק, כתב one, טס לאילת (על חשבון מי?) כדי לסקר את טורניר פתאל בכדורסל. בסיומו הודה בהתרגשות בדף הפייסבוק שלו לבכירי הפועל אילת שהיטיבו איתו, כולל הספונסר דוד פתאל ("חשוב לי לציין"), בעל רשת בתי-מלון. נותר לקוות שבסטטוס הבא ישתף פיק את קוראיו בטיב ה"פינוקים האינסופיים" שלהם זכה ממושאי הסיקור שלו.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il