עורכת אתר האינטרנט של כתב העת "Popular Science", הודיעה בשבוע שעבר על החלטת המערכת להפסיק לפרסם תגובות גולשים לכתבות המתפרסמות באתר. העורכת, סוזן לבאר (LaBarre), כתבה כי "תגובות [גולשים] עלולות להזיק למדע", וכי מסיבה זו החליטה מערכת האתר כי לא תאפשר עוד לקוראים לפרסם את תגובותיהם – אף שהם יוכלו להגיב לכתבות באמצעות עמודי הרשתות החברתיות ועל ידי הדואר האלקטרוני. "פופולר סיינס" נוסד לפני כ-140 שנה, והוא אחד הפרסומים המובילים בתחום המדע הפופולרי.
הודעת עורכת אתר "פופולר סיינס" על הפסקת פרסום תגובות באתר
החלטתה של מערכת "פופולר סיינס" מבוססת, לדבריה של לבאר, על מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת המקוון "The Journal of Computer-Mediated Communication", ושממנו עולה כי תגובותיהם של גולשים, בייחוד כאשר הן "בלתי מתורבתות" (uncivil) – כלומר כאלה המכילות מילים גסות, קללות וטיעונים לגופו של אדם (ולא לגופו של עניין) – משפיעות באופן משמעותי על הדרך שבה מפרשים הקוראים את המאמר עצמו.
החוקרים, דומיניק ברוסאר (Brossard) ודיטראם שפלה (Scheufele), הציגו לפני 1,183 נבדקים מאמר מתוך בלוג פיקטיבי, המעלה טענות בעד ונגד טכנולוגיה מסוימת; הנבדקים נחלקו לשתי קבוצות, שאחת מהן נחשפה לתגובות גולשים "תרבותיות" או מתונות, בעוד שהקבוצה השניה נחשפה לתגובות גולשים "בלתי מתורבתות" או גסות (בנוסח: "מי שלא חושב ככה הוא אידיוט"). לאחר מכן נבדקו עמדותיהם של הקוראים ביחס לטכנולוגיה שעליה קראו, והתוצאות הושוו עם עמדותיהם לפני קריאת תגובות הגולשים. התברר כי הנבדקים שנחשפו לתגובות הקוראים הגסות הקצינו את עמדותיהם, ודעותיהם לאחר קריאת התגובות היו מבוססות פחות ומדויקות פחות בהשוואה לדעותיהם של הקוראים שנחשפו לתגובות המתונות.
מערכת "פופולר סיינס" הסיקה אפוא כי התגובות המתפרסמות באתר עלולות לשבש את ההבנה הנכונה של הטקסט על ידי הקוראים. עוד ציינה לבאר כי פירסום תגובות הגולשים מאפשר ל"טרולים" (גולשים המחבלים במתכוון בדיונים ברשת) ול"ספאמבוטים" (תוכנות המפיצות הודעות זבל, בדרך כלל למטרת פירסום) למנוע את קיומם של דיונים אינטליגנטיים ומחכימים, ובמובן זה הוא חותר תחת מטרותיו המוצהרות של כתב העת, המבקש להנגיש ולהסביר סוגיות מדעיות מורכבות לציבור הרחב.
טמטום ההמונים
החלטה זו (וההיגיון שעליו היא מבוססת) מעוררת כמה תהיות כלליות, הן בנוגע לעיתונות מקוונת והן בנוגע לחופש הביטוי בכלל: בראש ובראשונה היא מביעה ספקנות ביחס לתורת "חוכמת ההמונים", שבה דבקים רבים מחסידי המידע החופשי וחופש הביטוי הבלתי-מוגבל. תורה זו הפכה פופולרית בייחוד הודות לרב-המכר "חוכמת ההמונים" מאת סופר המדע ג'יימס סורוביצקי, אשר הכריז כי "בתנאים הנכונים, קבוצות הן אינטליגנטיות במיוחד, ופעמים רבות נבונות יותר מהאנשים הנבונים ביותר בתוכן" (הוצאת כתר, מתרגמת: ג'וד שבא, עמ' 9).
משום כך, טוענים חסידיה של התורה, ראוי לאפשר להמון (כלומר, "הציבור הרחב", יהא אשר יהא) לדון ולהתבטא באופן חופשי לחלוטין ובנוגע לכל סוגיה, משום שדיון פתוח שכזה יוביל בסופו של דבר למסקנות הנכונות, גם כאשר מדובר בסוגיות שבהן אין ל"המונים" הבנה מעמיקה או יסודית.
קל להבין מדוע הפכה תורת "חכמת ההמונים" לפופולרית כל כך. היא מחניפה לתודעה הדמוקרטית של רובנו, ציבור ההדיוטות (ומי מאיתנו אינו הדיוט, לפחות בתחומים מסוימים?), ומעניקה לו כוח שהיה שמור עד כה למומחים בלבד (שהרי, כאמור, קבוצות הן "נבונות יותר מהאנשים הנבונים ביותר בתוכן"). על פי תורה זו, לאנשים רגילים – בייחוד כשהם במספרים גדולים – יש יכולת ניסית כמעט להגיע אל שורשיה של האמת, גם כאשר זוהי אמת קשה להבנה ומורכבת.
אך מחקרם של ברוסאר ושפלה מעלה את האפשרות שההמון אינו תמיד חכם כל כך, וכי ניתן להשפיע על עמדותיו בקלות יחסית, ולאו דווקא לכיוון הנכון. השיח החופשי שמאפשר האינטרנט אינו מוביל בהכרח למסקנות אמיתיות או מדויקות יותר, אלא דווקא להקצנת עמדות ולשיבוש האמת – בין אם מדובר בסוגיות מדעיות ובין אם מדובר בתחומים אחרים.
חופש הביטוי הבלתי-מוגבל מעניק כוח רב לכל מיני קיצונים, הפועלים לעתים מתוך אינטרסים סמויים ולעתים מתוך ונדליזם או להט משיחי כלשהו, ומאפשר להם להטות את תפיסותיהם של הקוראים. תגובותיהם של קיצונים מעין אלה, המתלוות למאמר או לכתבה, הופכות לחלק אינטגרלי מהטקסט עצמו עד כי הקורא אינו מסוגל להבחין בין דבריו של המומחה, המופיע בשמו ולוקח אחריות על דבריו, ובין דבריהם של אותם הדיוטות, המופיעים לעתים קרובות בשמות בדויים ושאינם נדרשים לשאת באחריות על דעותיהם.
הפגנה של המתנגדים למבצע החיסונים נגד נגיף הפוליו, ירושלים, 26.8.13 (צילום: יונתן זינדל)
בשנים האחרונות נוכחנו כיצד פועל טמטום ההמונים וכיצד הוא משפיע על השיח המדעי בסוגיות שונות. בעלי עניין רבים, שאינם מצוידים בידע המדעי הנדרש כדי לחוות דיעה בעלת משקל בסוגיות אלו, נוטלים לעצמם את הזכות להתווכח עם מומחים שהקדישו שנים רבות מחייהם כדי ללמוד ולהתמקצע בנושאים הללו, ולחלוק על דעתם. קבוצות של "אזרחים מודאגים" מפרסמות בפייסבוק כי החיסון המוחלש לפוליו מסוכן לילדים, אחרים טוענים כי ההתחממות הגלובלית היא בדיה ותו לא, ושדרני רדיו (כאברי גלעד) מכריזים בראש חוצות כי חלב בקר הוא רעל מסוכן. התוצאה היא בלבול ומבוכה הפושים בקרב הציבור הנוח להשפעה, שאינו מצליח להבחין בין דעתו של המומחה לבין דעתו של החובבן.
לעורכי "פופולר סיינס" היה האומץ להפסיק לפרסם את תגובות הגולשים, לאחר שנוכחו כי פרסום זה מביא נזק רב יותר מתועלת. יש לצפות כי רוב אתרי האינטרנט – בישראל ובעולם – לא ינהגו כך, מסיבות שונות. יש בוודאי בין עורכי האתרים מי שמפחדים שצעד כזה יגרום לירידה בפופולריות של האתר. בעתיד הקרוב ניווכח אם גם האתר של "פופולר סיינס" יסבול מירידה שכזאת בפופולריות שלו. יש גם מי שסבורים שיש ערך בעצם האפשרות לבימת שיח חופשי בצמוד לפרסומים עיתונאיים. החלטת עורכי "פופולר סיינס" והמחקר עליה היא נשענת מעוררת תהיות באשר לסברה זו.