לחומר תעמולתי המתפרסם בעיתון יש ערך רק אם הוא נקרא, וכדי שהעיתון ייקרא יש צורך להגביל את כמויות התעמולה ולספק לקורא ראשית כל עיתון טוב, אותו ירצה לקרוא"

שלום רוזנפלד בתקופת היותו עורך "מעריב", 30.5.77 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

הציטוט שלעיל, שמופיע בספרו של רפי מן "המנהיג והתקשורת", מיוחס לעיתונאי "מעריב" שלום רוזנפלד, ממקימי העיתון המפלגתי "חירות". הוא לא היה היחיד שחשב כך בשנים הראשונות שלאחר הקמת מדינת ישראל. עורך "מעריב" עזריאל קרליבך מצוטט באותו הספר כמי שאמר שעיתון פוליטי המבקש להשפיע חייב להגביל את היקף הדיון הפוליטי הנכלל בו, אחרת לא יהיו לו די קוראים להשפעה.

כמה תמימים היו עיתונאי הדור ההוא. כיום אין עוד צורך להגביל את כמויות התעמולה בעיתון. כבר לא צריך להתעקש על הפקת עיתון טוב כדי להבטיח שייקרא. די בנכונותו של מולטי-מיליארדר פילנתרופי לממן הוצאה של מאות אלפי גליונות מדי יום. הגליונות יוגשו חינם לעוברים ושבים במרכזי הערים, והעיתון ייקרא, עם תעמולה או בלעדיה.

אנחנו צריכים עיתונאים רציניים, ונדמה לי שאתה מאלה שהם רציניים. אני לא יכול להגיד את זה על כולם, בלשון המעטה. יש מעטים כאלה שכותבים ברצינות, שכותבים באמינות, שלא מוכנים לכתוב משהו שהוא לא נכון, אפילו אם זה מאוד מפתה להוציא כותרת, שמשתדלים לבדוק לפני שהם כותבים, ושלמה הוא אחד מהם"

הציטוט שלעיל לקוח מדברי הברכה של השר לנושאים אסטרטגיים, לענייני מודיעין וליחסים בינלאומיים, יובל שטייניץ, בערב שנערך השנה לכבוד הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה.

הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה (צילום מסך, "ישראל היום")

צזנה, שליח העיתון לפמליית ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מדגים הבוקר באבחה אחת הן את רצינותו ואמינותו והן את אי-תוקפה של הערכת רוזנפלד. בכפולה הפותחת של "ישראל היום", תחת הכותרת "ההפתעה שריגשה את רה"מ בטיסה לניו-יורק", מדווח צזנה כי במהלך הטיסה קיבל ראש הממשלה מכתב הערכה מדיילת במטוס. אחרי שבדק את העובדות היטב ונמנע מלנסח כותרת סנסציונית, חרף הפיתוי הגדול, שלח צזנה לעיתון את הדיווח הבא:

"ראש הממשלה בנימין נתניהו הופתע במהלך הטיסה לניו-יורק כאשר אחת הדיילות הגישה לו מכתב הערכה ותמיכה מבעלה. המכתב של בועז גינת (39), מהנדס תעשייה וניהול מצורן, הוגש לרה"מ על-ידי אשתו הדיילת, גליה. 'רציתי להביע במכתב זה את הערכתי הרבה לך כאדם, כאיש משפחה, כאישיות וכמובן כראש ממשלה', כתב גינת, 'אני יכול לתאר לעצמי עד כמה תפקידך הוא תובעני, כפוי טובה ודורש תעצומות נפש כדי לשרוד בו, ויחד עם זאת לקיים את מה שאתה מאמין בו'".

לידיעה, הבלעדית יש לציין, צורף תצלום נטול קרדיט שבו נראית "הדיילת שהפתיעה את רה"מ" אוחזת בידה תצלום רשמי של נתניהו. אולי זהו מכתב תודה חתום בידי ראש הממשלה שקיבלה הדיילת בתגובה למכתב ההערכה והתמיכה שהעניקה. נתניהו, אחרי הכל, נוהג לברך את מי שמביעים כלפיו הערכה פומבית כאישיות וכראש ממשלה. גם את הכתב המדיני צזנה בירך ראש הממשלה באופן אישי, כשספרו של צזנה יצא לאור.

אל מול החלחלה האירוטית

דרור אידר, פובליציסט "ישראל היום", ואמנון לורד, הכותב ב"מקור ראשון" וב"מעריב", מפרסמים הבוקר טורי דעה לקראת פגישתו של ראש הממשלה נתניהו עם נשיא ארה"ב ונאומו הצפוי בפני עצרת האו"ם. שני הכותבים מתבלים את טוריהם בטענות השבות ועולות בכתיבתם – אידר על רפיסותו של הנשיא ברק אובמה, לורד על אדוארד סנודן כסוכן בשירות רוסיה – אולם בשני המאמרים מושמעת גם טענה זהה כלפי התקשורת הישראלית ודוגמה זהה לגבי מקרה מן העבר.

"מול ישראל עומדים לא רק ממשל אובאמה וממשל רוחאני (והאיחוד-האירופי, ששם את ישראל בתפקיד צ'כוסלובקיה כדי להשביע את הארי האסלאמו־פשיסטי הרעב ברחובות אירופה)", כותב אידר. "גם כוחות בתוכנו מייצרים דמורליזציה ומשמיעים קריאות ייאוש ו'אין מה לעשות' ו'צריך לקבל' ועוד אמירות הפוכות בתכלית לאתוס הציוני. זוכרים כיצד היה חסן נסראללה גיבור התקשורת במלחמת לבנון השנייה? כיצד פתחו לו ערוצים בכל עת שביקש לשגר איומים? רוחאני החליף אותו. כך אפשר להתרשם מקריאת 'ידיעות אחרונות' ו'הארץ'. הנטייה לסגוד לאויב, רק משום שמולו עומד נתניהו".

לורד, במאמר המתפרסם ב"מקור ראשון" ובנוסח מעט מעודן יותר ב"מעריב", כותב כך: "אפשר לראות ניצנים של תגובה תבוסתנית אופיינית בחלק ממערכות התקשורת. כדאי להיזכר כיצד התקשורת הישראלית, בעיקר על ערוציה הטלוויזיוניים, הפכה בזמן מלחמת לבנון השנייה את חסן נסראללה לאליל שכולם סגדו לו וחיכו בדריכות למוצא פיו כל פעם שנקבע לו נאום בשידור ישיר. נסראללה, בנאומיו ובקטעים המצולמים של אל-מנאר, הפך למרבה הביזיון לעורך הראשי של התקשורת הישראלית. דבר דומה מצטייר היום, רק במקום נסראללה רוחאני. החדווה הזאת לנוכח מה שמצטייר כהצלחה תעמולתית של חיוכי רוחאני. החלחלה האירוטית המלווה בכותרות כחולות חגיגיות על הידידות הרוחאנית-אובמיסטית על חשבון נתניהו – מה יותר נפלא מזה?".

בפמליה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה נוחתים בארה"ב, 29.9.13 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

על-פי שורות הקרדיט בעיתוני הבוקר, "ישראל היום", "מעריב" ו"הארץ" שלחו נציג מיוחד מטעמם לסיקור ביקורו של ראש הממשלה בארה"ב (צזנה, אלי ברדנשטיין וברק רביד), ואילו ב"ידיעות אחרונות" הסתפקו בכתבת הקבועה בוושינגטון אורלי אזולאי. השוואת הדיווחים של שלושת השליחים לדיווחה של אזולאי מעלה כי אין בהכרח קשר ישיר בין הקרבה הפיזית לראש הממשלה לרוח הסיקור.

ואולם, בוויתור על צירוף שליח לפמליית ראש הממשלה ויתר "ידיעות אחרונות" על ההזדמנות ללמוד מקרוב על מכתב הברכה שהעבירה הדיילת לנתניהו. מצד שני, גם עיתונאי "מעריב" ו"הארץ" לא דיווחו על כך (עמוס רגב בישיבת הבוקר של "ישראל היום": "למי עוד יש דיווח על ההפתעה שריגשה את ראש הממשלה? רק לנו? תזכירו לי לשלוח מכתב הערכה לצזנה, כאישיות וככתב מדיני").

זאת ועוד, הדיווח ב"מעריב" נותן פתחון פה נרחב לעמדת נציגי איראן. שליח "מעריב" לפמליית ראש הממשלה אלי ברדנשטיין טוען כי "האיראנים מנסים לסתור, לא בלי הצלחה, את כל עמדות ההסברה של ישראל, ומקשים על נתניהו מאוד". ברדנשטיין מציין כי בראיון לרשת ABC הכחיש שר החוץ האיראני ג'וואד זריף את הכחשת השואה באופן ברור, הבהיר כי מדינתו אינה שואפת לייצר נשק גרעיני והוסיף: "מר נתניהו ושותפיו טוענים מאז 1991 שאנחנו במרחק חצי שנה מנשק גרעיני, ומאז חלפו 22 שנים והם ממשיכים לטעון שאנחנו חצי שנה מנשק גרעיני. אנחנו לא רוצים נשק גרעיני, אז אנחנו לא שישה חודשים ממנו, לא שש שנים ולא 60 שנה ממנו". רק לאחר עוד כמה ציטוטים מדברי זריף מדווח ברדנשטיין על העמדות שנתניהו צפוי להביע בביקור הקרוב בארה"ב.

לידיעה נלווים שני תצלומים גדולים של נשיא איראן חסן רוחאני וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. רוחאני נראה מדבר ("המתקפה האיראנית"). נתניהו נראה מקשיב בפנים רציניות ("המענה הישראלי").

ב"הארץ", יריב חריף של נתניהו מבחינה מדינית, מתפרסם הבוקר סיקור קורקטי של הנסיעה. ברק רביד מדווח ראשית כל על הדברים שעתיד ראש ממשלת ישראל לומר לנשיא ארה"ב בפגישתם הצפויה, וזאת בחלק הידיעה שמודפס בשער העיתון. רק לאחר מכן, בהמשך הידיעה שמודפס בפנים העיתון, מוקדשות כמה פסקאות לציטוטים מהראיון שהעניק שר החוץ האיראני. הידיעה עצמה אינה כוללת פרשנות או הערכות בנוגע למצבו של נתניהו ומידת ההצלחה הצפויה לביקורו.

לידיעה נלווה תצלום (רויטרס) של הפגנה נגד רוחאני, שלשום מול הבית-הלבן בוושינגטון. בחזית התצלום נראית כרזה המציגה את נשיא איראן כערפד צמא דם.

ב"ידיעות אחרונות" מצטטת אורלי אזולאי "גורמים במשלחת" הישראלית לארה"ב, שמספרים לה בקצרה על מטרת הביקור מבחינת נתניהו. הידיעה משלבת בין עמדת ראש הממשלה לבין טענת שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי כי ניתן להגיע להסכם עם איראן בתוך שלושה חודשים והצהרות שר החוץ האיראני שצוטטו לעיל. לידיעה נלווים תצלומים של רוחאני ואובמה, שניהם מחייכים.

ב"ישראל היום", תחת הכותרת "הקרב על האמת", מדווח שלמה צזנה בהרחבה ניכרת על סדר היום של נתניהו ועל הדברים שהוא צפוי להגיד. בעומק הידיעה מצוטטים דבריו של שר החוץ האיראני. התצלום המרכזי שמלווה את הידיעה הוא של בני הזוג נתניהו יורדים בכבש המטוס עם נחיתתם בניו-יורק. התצלום מתפרסם גם בעיתונים האחרים.

ביציע

"אין לנתניהו עניין לריב עם אובאמה", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "[...] יש סכנה שבמהלך המו"מ יגיעו ארה"ב ואיראן להסכמי ביניים, שהפעילות הגרעינית תופחת חלקית תמורת הפחתה חלקית של הסנקציות. זה מתווה מובהק להונאה. אם יופחתו הסנקציות, הן לא יוחזרו".

"מאחר שהאופציה הצבאית כבר עמוק במגירה, בטווח הקצר אין טעם גם לריב בנוסף עם האמריקאים. אפשר לא להסכים ולהישאר חברים", כותב בועז ביסמוט באותו העיתון. "אולי הדבר האידיאלי מבחינת השניים זה שהראשון יכבד את היוזמה של מארחו, ואילו השני יבין את הסקפטיות של אורחו. הרומן האמריקאי-איראני חייב להיות קצוב בזמן".

"נתניהו נראה כמו מי שטומן את ראשו בחול כדי לברוח מהסערה העולמית שמתחוללת סביבו", כותב שלום ירושלמי ב"מעריב".

"במשך שנים רבות סיקרתי את מושב עצרת האו"ם, וראיתי לא מעט שרים וראשי ממשלות מופיעים שם, מצוידים בנאומים שהכינו עבורם יועציהם", כותב שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות". "אני יכול להעיד שאין שום קשר בין מה שרואים על מסך הטלוויזיה למה שקורה במציאות. מחיאות הכפיים, למשל, מקורן בלהקת המעודדים שראש הממשלה מושיב ביציע המוזמנים. במקרה של נתניהו זו רשימה מצומצמת של תומכים, ובעיקר תורמים עתירי ממון, שמריעים לו ומתפעלים מכושר הנאום שלו".

דווקא עכשיו

הכותרות הראשיות של כל העיתונים, למעט "מעריב", עוסקות בביקור נתניהו בארה"ב. הכותרת הראשית של "מעריב" עוסקת בכך בעקיפין: "קיצוץ של עשרות מיליוני דולרים בתקציב חץ 3, המיועד להגנה מפני טילי הגרעין האיראניים". בכותרת המשנה מצוטטת תגובת "גורמי ביטחון", שאמרו: "החלטה חסרת אחריות ומסוכנת למדינה".

הקיצוץ בתקצוב פיתוח הטיל, כך מוסבר בידיעה מאת רפפורט, נובע מההחלטה העקרונית לקצץ ארבעה מיליארד שקל מהתקציב השנתי של משרד הביטחון. כעת, עם שינוי הטון שיוצא מאיראן והנכונות של המדינה לאפשר פיקוח בינלאומי על פרויקט הגרעין שלה, ניתן היה לדמיין מצב שבו קיצוץ במערכת הגנה מפני טילים בליסטיים שברשות איראן יתואר כצעד נבון, אפילו מתבקש. ב"מעריב" בחרו בהפך הגמור. הכותרת לדיווח מאת עמיר רפפורט בעמ' 6 של העיתון היא "בשעה שהאיום האיראני גובר: ישראל וארה"ב מקצצות בחץ 3".

בטיילת

רק "מעריב" מדווח בעיתוי הנוכחי על תלונות בקיצוץ בתקציב הביטחון, אולם כל העיתונים מדווחים על פרשת הריגול שהותרה אתמול לפרסום ("לא במקרה", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות", "ישראל רוצה להביך את איראן"): אזרח בלגי ממוצא איראני חשוד שנשלח להקים בישראל תא טרור וכי צילם עבור האיראנים אתרים אסטרטגיים בתל-אביב. כל העיתונים, למעט "הארץ", מצרפים לדיווח גם כמה מהתצלומים שצילם החשוד אלכס מאנס (עלי מנצורי) מטיוליו בטיילת תל-אביב, ממלונו המשקיף על שגרירות ארה"ב ואולם הנוסעים בנמל התעופה בן-גוריון.

אין כל סכנה בפרסום התצלומים, כיוון שהם חסרי חשיבות אסטרטגית. כמותם ניתן למצוא באינטרנט בלי קושי מיוחד. אולי צילם החשוד תצלומים חושפניים יותר, בעלי פוטנציאל לנזק אמיתי, אולם אלה כמובן אינם מתפרסמים בעיתונות. בכל זאת מעניק "ידיעות אחרונות" לסדרת התצלומים החלבית את הכותרת "אלבום בסיכון".

בקזינו

עורכי מדורי חדשות החוץ של כל העיתונים, למעט "ישראל היום", בחרו להבליט הבוקר את פיגועי הטרור האסלאמי אתמול. ב"ידיעות אחרונות" מדווח דניאל בטיני כי בניגריה טבחו קיצונים אסלאמים מארגון בוקו-חראם בכ-50 סטודנטים בשנתם; בפקיסטן נהרגו לפחות 40 בני-אדם ממכונית תופת, ככל הנראה מעשה ידי הטליבאן; בבגדד נהרגו אתמול יותר מ-40 בני-אדם ממחבל שפוצץ את עצמו בעת הלוויה שיעית; ואילו בבירת כורדיסטן האוטונומית שבצפון עיראק נהרגו אתמול לפחות 11 איש מהתפוצצויות של כמה מכוניות תופת.

"הארץ" ו"מעריב" מקדישים את הידיעה המרכזית במדורי חדשות החוץ שלהם לטבח בניגריה. "הארץ" מלווה את הדיווח בטור פרשנות רחב יריעה מאת עמוס הראל, המוקדש ללקחי ישראל מהפיגוע שערכה בקניה המיליציה האסלאמית אל-שבאב. "הנחת המוצא היא שארגונים המזוהים עם אל-קאעידה מכוונים מראש לפיגועים מהדהדים וינסו ליזום תוכניות שאפתניות למתקפות טרור, עוד יותר מכפי שהוציאו לפועל עד היום ארגוני הטרור הפלסטיניים השונים", הוא כותב.

את מדור חדשות החוץ של "ישראל היום" (עורך: בועז ביסמוט) מובילה הבוקר ידיעה מאת אלי לאון וסוכנויות הידיעות, על איש צבא אמריקאי בכיר שחשוד בזיוף אסימוני קזינו. ידיעה קצרה על הטבח בניגריה מתפרסמת בטור צד.

מתנחלי השמאל

עיתון האליטה "הארץ" נותן הבוקר פתחון פה לביקורת ישירה על טובי קוראיו וילדיהם. במדור הדעות של העיתון כותב אור קשתי בגנות הדרת אוכלוסיות מבתי-הספר לטבע ולאמנויות בתל-אביב ומשווה את ההתנהלות הפגומה של בתי-הספר הללו, בחסות העירייה, להתנהלות של המתנחלים בחסות ממשלות ישראל.

"בתי-הספר לטבע ולאמנויות משמשים כבר כ-30 שנה חממה אינטימית לטובי בניו ובנותיו של המעמד המבוסס בתל-אביב", כותב קשתי. "מסגרת פרטית היתה עולה להורים, לכל הפחות, כ-35 אלף שקלים בשנה (הסכום ששילמו בבית-הספר חברותא, שנסגר הקיץ). משרד החינוך מציע אותם התנאים בכשליש המחיר. כך מממנים כספי הציבור את השכבות החזקות".

צח שפיצן וליאור זילברשטיין מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי לפי פרסום של העיתון הצרפתי "לה-קנאר אנשנה" מהשבוע שעבר, קבוצה של שכירי חרב ישראלים תיכננה לבצע הפיכה בגיניאה. לידיעה נלווה תצלום של איש העסקים בני שטיינמץ, בעלי חברה לכריית יהלומים במדינה, שמאיים להגיש תביעה נגד העיתון הצרפתי משום שזה טען, בין היתר, כי אדם שהיה קשור לחברה של שטיינמץ, BSGR, סייע "בהקמתה של תנועה גיניאית המכונה 'התנועה הלאומית למען התחדשות', שללא ספק ממומנת על-ידי BSGR". לפי העיתון הצרפתי, שמתבסס על מסמכים של ה-CIA, התנועה הגיניאית חיברה תקנון המבטיח את זכויות הכרייה של BSGR במדינה "במקרה שבו התנועה להתחדשות תשתתף בממשלה העתידית".

ענייני תקשורת

הילה ויסברג מדווחת ב"דה-מרקר" כי טכנאי הוט, שעברו לאחרונה לחברת מיקור-החוץ תל-אביב-טלקום, התאגדו בארגון כוח-לעובדים והצהירו בסוף-השבוע על סכסוך עבודה על רקע הרעה משמעותית בתנאי העסקתם.