מגישי "חדשות הספורט" של ערוץ הספורט מבשרים כי אלישע לוי, מאמן הפועל באר-שבע, אמור לקבל הצעה מצ'לסי. המאמן, שצופה בתוכנית, נדהם למשמע הבשורה – אפילו הוא אינו יודע מזה. באותו רגע בדיוק מקבל לוי צלצול מרומן אברמוביץ', הבעלים של קבוצת הפאר האנגלית. מרוב תדהמה הסלולר שלו נשמט לאקוואריום, וכך שוקעת לטמיון הזדמנות לקריירה חלומית.
ב"חדשות הספורט" שואלים אם הכדורסלן עידו קוז'יקרו בדרך ללוק חדש במטרה לשחק ב-NBA, או שמדובר בתאונה מצערת. זה קורה כמה שניות אחרי שהראו אותו נכנס למיטת שיזוף. אלא שקוז'יקרו נשכח שם לכמה שעות, והיה מן הסתם נמס תחת הקרינה אלמלא היתה האחראית על השיזוף פתוחה בדיוק על תוכנית החדשות המרכזית של עולם הספורט המקומי, ומחלצת אותו. שחור משחור, אבל חי.
ואחרון, שרן ייני, קפטן מכבי תל-אביב בכדורגל, היושב בסלון ביתו ומקשיב בפליאה לחדשות (באותו ערוץ כמובן) בעניינו, המבשרות כי יחמיץ את המשחק הקרוב בגלל קלקול קיבה. בעודו תוהה מה מקשקשים שם בערוץ, הוא לוגם מקרטון משקה שפג תוקפו. ההמשך מתרחש בשירותים, משם מציץ השחקן בפנים דואבות כדי לשמוע את המשך תוכנית החדשות, שם ילמד, על בשרו ובמו עיניו, שערוץ הספורט "הרבה לפני כולם".
אלה שלושת הפרומואים היצירתיים שמשודרים לאחרונה בערוץ הספורט, במטרה לקדם את "חדשות הספורט". יש רק בעיה קטנה – אתית, מושג שהפך כבר מזמן למלה גסה בתעשייה: ערוץ הספורט מבקש, ומקבל, שיתוף פעולה מאנשים שהוא אמור לסקר ולבקר, בין היתר באותה תוכנית שהם הפכו לפרזנטורים שלה.
לי נוף (משמאל), כתבת כדורסל הנשים של one, נראית חוגגת עם כדורסלניות בצילום ברשת החברתית אינסטגרם
מעבר לכביש, ב-one, מתרחשת התגלגלות דומה של יחסי עיתונאים-מסוקרים. במקרה הזה הכלי הוא אינסטגרם. לי נוף, כתבת one, מסקרת את כדורסל הנשים באתר. קוראיה רוצים להאמין שהיא עושה את עבודתה בצורה מקצועית והגונה, חפה מאינטרסים. אלא שאז מתברר שמעגל החברות הקרוב שלה כולל כדורסלניות (ביניהן קארין אגסי ושירן צעירי) שאת תמונותיה המשותפות עימן היא מפרסמת תחת הכיתוב "אני שמחה שיש לי אתכן בחיים שלי". הנ"ל מודות לה עם "אהבה שלי את, גם אני מאושרת שיש לי אותך" וגם "חיים שלי את" ו"מהממת".
נוף אינה האשמה הבלעדית. היא בסך-הכל נקלעה לאתר שעבורו אתיקה היא ערך בלתי רלבנטי. מה כבר אפשר לצפות מעיתונאים צעירים ב-one שהמורה הרוחנית שלהם, אופירה אסייג, שיכללה את השיטה – תעבוד איתי ואהיה החברה שלך?
העיתונות החדשה, מאז עידן האינטרנט, אינה שואפת בהכרח לאובייקטיביות. יש לה דגל חדש: השקיפות שלה עצמה. המסר הוא: אנחנו נדווח לכם מה שמשרת אותנו, נשווק לכם במסווה של חדשות, נטפח קשרים עם שחקנים ומאמנים במסווה של סיקור שוטף, ונציג לפניכם, בשקיפות גמורה, חגיגה של יחסים חבריים/מסחריים/פוליטיים, וכן, על הדרך גם קצת עיתונאיים. חפשו אותנו בפייסבוק, באינסטגרם, בפרומואים ובפרסומות. נדמה לכם שאנחנו מעדיפים שחקן או מאמן זה או אחר, משרתים את האינטרסים שלו ופוגעים באינטרסים של יריביו? נכון! אנחנו לא מסתירים זאת, וזה מה שחשוב.
בעולם שבו השקיפות היא המכבסה הגדולה, השלב הבא מתבקש: מי שלא מחצין ומציף את קשת האינטרסים שלו – חזקה עליו שהוא מסתיר אותם. האפשרות שיש עיתונאים או גופי תקשורת שנשמעים עדיין לחוקי המשחק הישנים ומנסים לשמור על אתיקה מקצועית הופכת, במשתמע, לבלתי קיימת. מי שעדיין מנסה לעשות עבודה "ישנה" – משמע להימנע מכל מקורבות-יתר וכל אינטרס חוץ-עיתונאי – הופך אוטומטית לגנב שרק במקרה עוד לא נתפס. בעולם החדש, גונבי דעת בראש חוצות אינם רק זכאים למפרע, הם גם הסרגל החדש ליושרה. הפיחות ההולך וזוחל ביוקרה של המקצוע נגרמת, באופן פרדוקסלי, דווקא על-ידי הערך האתי שנחשב לנעלה מכולם. בקרוב, אפשר להתנבא, יהפוך המושג "גילוי נאות", הבעייתי ממילא, לפאסה קומפוזה. למה להכריז על גילוי נאות כשהכל גלוי.
אחד מהקומץ
כמו לחזק את ביקורת הספורט האחרונה ב"העין השביעית" על תוכניות הלהג האלימות, הגיע רון קופמן, המבוקר הראשי, והגיב בצורה ברוטלית לאחד המגיבים. בתגובה (שנמחקה בינתיים) איים לאתר את המגיב שמעליו ולהשאיר אותו בלי כמה שיניים, ולקינוח איחל לו מפגש מיני עם "אריתריאי". ספק אם קופמן הבין שהתגובה שכתב נשלחת מדף הפייסבוק של אשתו. לטענתו (ברדיו-ללא-הפסקה), הוא לא הבין איך הפייסבוק עובד. כך או כך, על גב העמוד הפרטי של זוגתו ותחת שמה, ומאוחר יותר גם כביכול להגנתה, הוא זיהם את הרשת בעוד כמה פנינים, ובכך חיסל את הגבול בין פרשן לטוקבקיסט. קופמן נשמע דומה בשני המקרים.
התקרית האחרונה היא עוד שלב בהידרדרותו של אחד מקומץ עיתונאי הספורט הנשכנים והטובים, אחד שלא עמד בפיתויי הז'אנר החדש והפך לבריון מדיה. ניכר שהוא נהנה מהחגיגה, מה גם שהיא מביאה כסף ומכסה חובות. ועדיין, כל הקוראים לנקות את תקשורת הספורט מנוכחותו של הקוף מחמיצים את העניין.
רון קופמן, בשבוע שעבר בערוץ הספורט (צילום מסך)
הביקורת על קופמן בטור האחרון היתה נקודתית: שידור הרדיו שבו התעמת עם יו"ר הג'ודו היה תת-מקצועי ונדרש לעורך אסרטיבי, שלא היה. השידור ההוא היה תעודת עניות למערכת יותר מאשר לאיש עצמו. עורך טוב היה יודע לרתום את החריפות של קופמן ולרסן את התוקפנות שלו. אלא שמנהלי התוכנית הם ציניים: קופמן זורק וסופג ביצים סרוחות מכל עבר, והם מרוויחים רייטינג על חשבון המוניטין ההולכים ואוזלים שלו. אלא שבין ביצה לביצה קופמן ממשיך להפגין את התכונות הנדירות שלו: חדות מחשבה, ידע כללי, מעודכנות בכל ענפי הספורט, ובעיקר סקרנות ודם טרי על השפתיים. עורך שהיה מוצא דרך לחזק את המקצוען שבו ולנטרל את האבו-עלי שהוא היה מרוויח עיתונאי ספורט משובח.
מובן מאליו שראוי שגם קופמן יפנה כלפי עצמו משהו מהביקורתיות הבריאה שהוא משליך כלפי כל העולם ואשתו, אבל במקרה שלו, העגל רוצה לינוק לא פחות משהפרה משתוקקת להיניק, ועד שהעגל לא יתעשת ויבין שהוא מפסיד לא רק עיתונאי מבריק, אלא גם מאזינים, תמיד ייפול מהעץ שלהם קוף חדש.
בקטנה
ואחרי כל הגילויים הנאותים והערבוב בין מערכת לפרסומות, אפשר לקבל כמובן מאליו גם את הכותרת הראשית והבלעדית בספורט "ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון (27.9.13) לכל רוחב עמוד הברודשיט: אלבום המדבקות "סופרגול" יוצא לחנויות ביום ראשון. בפתיח הוזכר ש"ידיעות אחרונות" שותף בעסק המסחרי הזה. הנה אמרנו את הגילוי הנאות, מילאנו את חובנו, ועכשיו רוצו לחנויות ודרשו ממוכר אלבומי התמונות שלכם את הקלפים של כוכבי הכדורגל. כן, זו הכותרת הראשית של מדור ספורט מוביל.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il