אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

הורדת הריבית על-ידי בנק ישראל היא האייטם הראשי של עיתוני הכלכלה היום, אחרי שבימים האחרונים פירסמו הערכות שהריבית לא תשתנה. "בנק ישראל מנסה לבלום את צניחת הדולר ומספק עוד דלק לבועת הנדל"ן" היא הכותרת של "גלובס". "שער הדולר מדאיג את פלוג יותר ממחירי הדיור" היא זו של "דה-מרקר". ב"ממון" מדפיסים במקום כותרת ראשית את הספרה "1" ולצדה את הסימן המתימטי "%", במרכזן של קרני אור הזורחות אל רקע כתום. אין שום דבר דרמטי בצירוף הסימנים "1%", שמסמל, אם כבר, דווקא אנטי-קליימקס. כיצד, אם כן, אפשר להבין את הבחירה של עורכי המוסף של "ידיעות אחרונות"? אולי כשאיפה לא כל-כך כמוסה להיעלמותו של האל"ף-בי"ת. צהובונים יעבדו כל-כך הרבה יותר טוב בכתב יתדות. בעצם, תשאירו להם רק מספרים, סימן קריאה ודלי צבע.

"1%", הכותרת הראשית של המוסף "ממון", 24.9.13

ובכל זאת, האותיות עדיין כאן איתנו וכותרת המשנה מודיעה ושואלת: "הנגידה בפועל ד"ר קרנית פלוג החליטה על הורדה נוספת של הריבית לשפל חדש. למה היא עשתה את זה ואיך זה ישפיע עליכם?" (עוד קלישאת צהובונים; הרי לא פלוג הורידה את הריבית אלא ועדה, אבל חדשות מחליקות הרבה יותר טוב בגרון כשהן מחוברות לדמות ותמונה). כל הפרשנים מסכימים באשר לשאלה "מדוע היא עשתה את זה" – כדי לעזור ליצואנים המעדיפים שער נמוך של השקל, וגם באשר לשאלה "איך זה ישפיע עליכם" – ריבית נמוכה מעודדת נטילת משכנתאות ו"מנפחת את בועת הנדל"ן". ברם, כמה מהפרשנים חלוקים ביחסם לעצם המהלך.

"הורדת הריבית: מהלך הצלה הכרחי ליצואנים", נכתב על שער "ממון" בהפניה לטורו של סבר פלוצקר, הפותח את המוסף. פלוצקר קובע כי לבנק ישראל "לא היתה ברירה" משום שהיצוא ("מנוע הצמיחה") "החל להיחנק" ומדובר ב"מהלך הצלה". "אין ברירה" היא גם הכותרת המפנה אל הטור ומודפסת על שער קונטרס החדשות של העיתון. פלוצקר אף קורא לממשלה ליישם צעדים נוספים לטובת היצואנים, ובהם הפחתת מס החברות (צעד אחר הוא מכירת קרקעות מדינה כדי לפרוע את החוב החיצוני של ישראל). "צודק בנק ישראל כשהוא מסרב להקריב על מזבח הנדל"ן את הצמיחה והתעסוקה", מסכם פלוצקר, ומקנח בהמלצה לראש הממשלה נתניהו "לרדת מהעץ" ולמנות את פלוג לנגידה.

מנגד, איתן אבריאל ב"דה-מרקר" מפגין ביטחון דומה בקביעה ההפוכה, ורטוריקה בוטה בהרבה. "הומור כלכלי מתובל בנונסנס" היא לשון ההפניה לטורו בשער העיתון, ואילו הכותרת לטור עצמו, התופס את כל עמ' 3, היא "הריבית: 'שקר כלשהו' של בנק ישראל". אבריאל מלין על כך שבבנק המרכזי עוטפים את ההחלטה על הורדת הריבית בשלל טיעונים, בעוד שלדבריו, הסיבה היחידה למהלך היא הדאגה ליצואנים, שלהם "לובי חזק שיודע ללחוץ על הבנק, על שר האוצר ועל ראש הממשלה". למעשה הטור כולו מוקדש לניתוח, פסקה אחרי פסקה, של הודעת הבנק, ולפיו בניגוד לנכתב בה, אין קשר – או שיש יחס הפוך – בין הורדת הריבית להגברת הצמיחה והיציבות או מצב הכלכלה העולמי. גם אם לא מסכימים עם הניתוח של אבריאל, מאלף לקרוא עיתונאי כלכלי (או בכלל) המתייחס להודעה לעיתונות כאל חומר גלם ולא סתם מצטט אותה כלשונה (כפי שעושים הכתבים – גם ב"הארץ" וב"דה-מרקר").

גם אבריאל מסיים עם המלצה כביכול לנתניהו למנות את פלוג: "[הורדת הריבית היא] מהלך שפועל לטובת בעלי ההון (בעלי המניות של החברות היצואניות ובעלי נכסי המקרקעין) על חשבון מעמד הביניים והשכבות החלשות. ואם מישהו, אולי ראש הממשלה בנימין נתניהו, חשב לרגע שקרנית פלוג היא סוציאליסטית מסוכנת – היא הוכיחה לו אתמול שהוא טעה".

בשולי הדיון על הורדת הריבית ניתן לדוג כמה משפטים מעוררי עניין. כך ב"ממון" כותב רועי ברגמן, בטור "שאלות ותשובות", בתשובה לשאלה "איך ריבית כזו תורמת לי": "לריבית נמוכה, שמשמעה כסף זול, יש השפעה מתגלגלת. מצד אחד, קל יותר ליטול הלוואות [...] מצד שני, גם הריבית על פקדונות יורדת ועימה האטרקטיביות של החיסכון, מצב המעודד צריכה מוגברת" (ברגמן מציין כי זו "בתורה, תורמת לשיפור הרווחיות של המגזר העסקי"). אבריאל כותב ב"דה-מרקר", בעומק הטור על הורדת הריבית: "היא תכניס עוד זוגות צעירים למלכודת של אשראי שלא ברור מאין יחזירו אותו כשהריבית תעלה, ובדרך היא גם תסכן את יציבות הבנקים".

האם תרחיש של התמוטטות כלכלית של אזרחי ישראל, פגיעה קשה בבנקים וסכנה לקטסטרופה כלל-משקית הוא סיפור עיתונאי מעניין? נדמה שהתשובה לשאלה הטיפשית הזו חייבת להיות חיובית, אפילו אם הנשאלים יהיו עובדי החינמון "ישראל היום (במצב מצוין, תודה ששאלתם)" או עיתונאים העוסקים בשיפור הרווחיות של המגזר העסקי. מדוע, אם כן, הסימנים להעמקתם אלי תהום של חובות משקי הבית בישראל, ההולכים ומצטברים במהלך השנים האחרונות, נידוגים רק לעתים רחוקות על-ידי עיתונאי הכלכלה וגם אז מוגלים תדיר למעמקי העיתון? מדוע הדיון על "בועת הדיור" תופס נפח גדול כל-כך והחשש ממשבר גדול הרבה יותר, שבועת הנדל"ן היא רק סעיף שלו, לא זוכה כמעט לטיפול עיתונאי?

יש גם מי שבוחרים אחרת. "מתמנפים" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט", המעניק להחלטה על הורדת הריבית רק רצועה צרה על השער. "החוב הממוצע של משק בית בישראל זינק ב-45% מאז 2005", נכתב בכותרת המשנה, "כל משפחה חייבת היום כ-178 אלף שקל בממוצע. מגדל החובות של הישראלים חצה לראשונה את רף 400 מיליארד השקלים. החוב לחברות האשראי צמח ב-10%. ההלוואות על חשבון הפנסיה ב-18%. ולאף אחד בבנק ישראל אין יכולת להסביר מיהי בדיוק האוכלוסייה שלוקחת על עצמה יותר מדי".

"אף אחד לא יודע מי בציבור הכי חשוף לחובות", נכתב בכותרת הכתבה עצמה, של שאול אמסטרדמסקי, הפותחת את הגיליון. אמסטרדמסקי, הנסמך על נתונים שפורסמו אתמול על-ידי בנק ישראל, כותב כי "בתוך חגיגות 400 מיליארד השקלים נשברו עוד כמה שיאים מקומיים, אך כדי להכיר אותם צריך לדעת ממה בנוי הר החובות הזה. רוב חובות משקי הבית (63.9%) הם חובות לדיור, ובראשם המשכנתאות. אבל מלבד המשכנתאות וההלוואות האחרות לדיור (מגופי הפנסיה ומהמדינה עצמה), משקי הבית לוקחים עוד ועוד הלוואות למטרות כמו רכישת רכב, בת מצווה לילדה או סגירת המינוס. ואל תשכחו את האוברדרפט הפרטי שלכם. הר החובות הזה כולל גם אותו".

מי הארנב?

"שרי החוץ של ארה"ב ואיראן ייפגשו באו"ם", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ". ב"ישראל היום" בוחרים לדווח על אותו מידע בצורה הבאה: "ארה"ב ואיראן: חיזור גורלי". ב"ישראל היום" גם מוסיפים תצלומים של נשיא ארה"ב אובמה ושל הנשיא האיראני רוחאני משני עברי הכותרת ומעליהם את השאלה: "אובאמה ילחץ את ידו של רוחאני?". "ערב כינוס עצרת האו"ם, מתקפת החיוכים האיראנית מתחילה לשאת פרי. נתניהו יזהיר: 'זו מלכודת; הסכם רע גרוע מחוסר הסכמה'", מוסרת כותרת המשנה.

כותרות המבוססות על שמות סרטים פופולריים היו מקובלות בישראל במקומונים, וכעת אפשר לכתוב בספרי ההיסטוריה של העיתונות שגם בחינמונים (אם כי העורכים הצעירים במקומונים לא היו בוחרים בסרט שיצא לאקרנים לפני יותר מ-20 שנה). אולם הפעם יש גם, אולי, משמעות מכוונת לבחירת הכותרת: החיזור שבסרט "חיזור גורלי" היה חד-צדדי, הוא נולד כתוצאה מסטוץ של גבר נשוי (רוחאני) עם אשה הסובלת מהפרעה נפשית (אובמה) שמיאנה לקבל דחייה והגיבה לה באלימות שהביאה עליה את מותה שלה. אם נתייחס למטפורה של עורכי "ישראל היום" ברצינות (אכן, הימור מסוכן), הרי שהיא מוכיחה את עוצמת התיעוב שלהם לאובמה, העולה אף על הדחייה המסורתית מתושבי המזרח התיכון שאינם יהודים.

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה של ברק רביד תחת הכותרת "במקום קו אדום, 'ארבעת התנאים'", מעל לתמונה של בנימין נתניהו "בנאום הפצצה באו"ם", בפוזה הנלעגת כשהוא מחזיק קרטון ועליו פצצה מצוירת. "הנאום מלפני שנה איבד רלבנטיות עקב התבטאויות רוחאני והתפתחויות טכנולוגיות", נכתב בכותרת הגג לידיעה. "הקו האדום" שהציב נתניהו באותו נאום היה "סיפור הצלחה", כותב רביד, אולם כעת השתנו התנאים, האיראנים משדרים רוח חיובית, המערב מתכונן אולי לעסקה עם איראן ו"המענה של נתניהו בשלב זה אינו מתוחכם במיוחד. הוא מקשיח עמדות ומציג דרישות מקסימליסטיות ולא מציאותיות. נאום ה'קו האדום' של השנה שעברה יתחלף השנה בנאום 'ארבעת התנאים'. נתניהו ידרוש עצירה של כל העשרת אורניום מכל סוג שהוא, את הסגירה של המתקן בפורדו ופירוק הצנטריפוגות המתקדמות שהותקנו במתקן ההעשרה בנתנז ואת הוצאת כל האורניום המועשר – גם זה ברמה נמוכה – מחוץ לאיראן".

קשה אך יציב

אל העניין העיתונאי המובלט במעשיהם של שליחי האייתולות מצטרפים היום דיווחים על הנעשה בחצרו של מנהיג דתי ישראלי. "הידרדרות במצבו של הרב עובדיה יוסף, הורדם וחובר למכונת הנשמה", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". ב"מעריב" מוותרים על הבלטת הדיווח על עוד הרעה במצבו הבריאותי של יוסף לטובת הבלטת מידע עיתונאי מעניין יותר. "קרב ירושה סביב מיטת הרב עובדיה; מקורבי הרב עמאר: 'הוא המרן הבא'", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, המובילה לדיווח של הפרשן שלום ירושלמי. ירושלמי מספר על טענות "אנשי הרב" עמאר ולפיהן כלתו של הרב יוסף העבירה לו "שלושה מסרים" ש"קבעו את ההייררכיה באופן סופי. הרב שלמה עמאר הוא המרן הבא". ירושלמי מספק גם הכחשות של "גורמים בש"ס", אחרי שהוא מציין כי "אנשי הרב עמאר ניהלו, ועדיין מנהלים, מלחמת חורמה באריה דרעי, יחד עם ח"כ אלי ישי".

הרב שלמה עמאר מחוץ לבית-החולים הדסה עין-כרם, שם מאושפז הרב עובדיה יוסף, 23.9.13 (צילום: יונתן זינדל)

יו"ר ש"ס אריה דרעי מחוץ לבית-החולים הדסה עין-כרם, שם מאושפז הרב עובדיה יוסף, 23.9.13 (צילום: יונתן זינדל)

לא רק "מעריב" ו"מקור ראשון", המוחזקים על-ידי בעלים חובש כיפה, גם "ידיעות אחרונות" מקדיש היום את כותרתו הראשית לרב עובדיה יוסף. אלא שבניגוד ל"מעריב", "ידיעות אחרונות" אינו מדווח על מאבקי הכוחות בחצר הרבנית; הוא משתתף בהם כאחד השחקנים. אם "אנשי הרב עמאר" ואלי ישי מנהלים מלחמת חורמה באריה דרעי, הרי ש"ידיעות" נמצא בעמדה ההפוכה. במהלך הקדנציה של ישי כשר הפנים הוא זכה בעיתון לסיקור שלילי במיוחד (שישי סיפק לו פעמים רבות סיבות טובות), ואילו במרכז הדיווח היום עומד דרעי, חביבו של "ידיעות". הכותרת הראשית השמאלצית, "מתפללים לשלומו", המתאימה יותר לעיתון חרדי ("העיתון 'המודיע' מעניק לרב לראשונה את התואר 'מרן'", מדווחים היום בהתרגשות באתר החרדי "כיכר השבת"), מוסברת על-ידי הצמדתה לתצלום של אריה דרעי המודפס בגדול במרכז השער. הנה, גם דרעי יכול לומר שקיבל מסרים.

ב"ישראל היום" מדווחת אחת מכותרות הביניים לידיעה בעמ' 5 כי ראש הממשלה נתניהו התקשר לבנו של יוסף ואמר לו כי הוא מתפלל לשלומו של אביו.

קשקוש

"סיפור חם" היא הכותרת הראשית של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות". "דו"ח מעורר סערה של האו"ם חושף: כדור הארץ לא התחמם בכלל ב-15 השנים האחרונות. למה זה קורה והאם העולם שלנו עדיין בסכנה גדולה?", שואלת כותרת המשנה. גם כותרת המשנה לכתבה עצמה חוזרת על הקביעה שלפיה "אם זרקתם לפח את הדיאודורנטים המזהמים, נשכבתם על דחפור כדי למנוע כריתת יערות ועשיתם הכל במטרה לעצור את התחממות כדור הארץ, למומחי האקלים של האו"ם יש חדשות קצת מביכות עבורכם. דו"ח חדש קובע: כבר כמה שנים שכדור הארץ לא ממש מתחמם".

שער "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", 24.9.13

גם בכתבה עצמה חוזרת על כך לילית וגנר כשהיא כותבת: "רמזו לנו בעדינות של שימפנזה שייתכן מאוד שסופות מפלצתיות יחריבו את הערים החביבות עלינו – ניו-יורק, לוס-אנג'לס, פתח-תקווה [...] ובכן, קבלו מבזק חדשות די מסעיר: כדור הארץ לא מתחמם כבר זמן רב, ועכשיו זו עובדה רשמית. רגע, תגידו, שוב מחקרים ממומנים על-ידי ארגונים מזהמים? אז זהו, שלא. הדו"ח החדש שכבר מסעיר את קהיליית המדענים וחוקרי האקלים ברחבי העולם מגיע בדיוק מאותו הארגון שהפך את אל גור לסופרסטאר – 'הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים' (IPCC). דו"ח אחד קטן (סתם, מדובר בכל זאת בארגון של האו"ם, פחות מ-12 אלף עמודים זה לא נחשב דו"ח עבורם) שמפריך בבת אחת את כל ההנחות האקלימיות שעל-פיהן חיינו בשנים האחרונות, כלומר, חוץ מזה שגם מחר בבוקר זורחת השמש".

עוד קובעת וגנר כי "הדו"ח החדש מגלה שאמנם יש עלייה בכמות גזי החממה, אבל טמפרטורת כדור הארץ דווקא נשארת יציבה", מצטטת את בני פייסר, מנהל "הקרן הבריטית לקביעת מדיניות בנושא ההתחממות הגלובלית", ש"מאמין שהאיומים שטומנים בחובם שינויי האקלים מוגזמים מאוד", ומדווחת כי "בעקבות הממצאים המטרידים התכנסו 50 מדעני הפאנל לישיבת חירום בשטוקהולם".

ובכן, מדובר בערימה של קשקושים.

לא צריך לחכות לדו"ח מיוחד כדי לזהות שהסיקור שמעניק היום "ידיעות אחרונות" לנושא החשוב, הטעון והמורכב של שינויי האקלים הוא מזיק ומזוהם באינטרסים. ראשית, במקום כתב הסביבה עמיר בן-דוד, חתומה על הכתבה כתבת כללית (במאגר יפעת מוגדרת וגנר כ"כתבת לענייני מוזיקה וחוץ"). שנית, הסגנון הדחקאי מצביע על מידת הריחוק שלה מהנושא. שלישית, המצוטט הראשון בכתבה (והיחיד מחוץ לפסקה האחרונה), שדבריו גם מובלטים על-ידי העורך, כלל אינו מדען אקלים, אלא מנהל ארגון בעל אג'נדה מובהקת (נגד תיאוריית התחממות כדור הארץ), המסרב לחשוף את תורמיו. רביעית, בכתבה עצמה מזכירה וגנר בחטף כי למעשה הדו"ח המוזכר בכותרת המוסף, כותרת הכתבה והפתיח כלל לא פורסם(!), וכי היא מתבססת על "השורה התחתונה שלו שהודלפה השבוע".

(מהאתר: Skeptical sciences)

גם זה, כמובן, קשקוש. הטענה שווגנר ממחזרת ושנפוצה ברשתות על-ידי מי שמכונים "מכחישי התחממות" ולעצמם קוראים "ספקנים", ולפיה  כדור הארץ לא התחמם זה 15 שנה, כלל לא צריכה להיות "מודלפת" מדו"ח. היא מבוססת על נתונים גלויים (פרסומים של נאס"א על מידת החום הממוצעת) וחישובים גולמיים, ואפשר להסבירה באופן פשוט כפי שהסביר כאן אתמול אבי בליזובסקי (תמצית ההסבר בגרף המצורף).

המתקפה התקופתית על תיאוריית ההתחממות אינה מקרית – היא מגיעה כדי לקדם את פרסום הדו"ח של ה-IPCC, שעתיד להיחשף בשטוקהולם במועד מתוכנן מראש, ולא ב"ישיבת חירום" כפי שווגנר מדווחת (הנה למטה כתבה של ה-BBC על הצפוי להיות בדו"ח). לא ברור מדוע "ידיעות אחרונות" מצטרף אליה. האם מדובר בעוד פרסום מושחת הבא לדאוג לאיזה אינטרס עלום, או בעוד פרסום מטופש וחובבני שהאחראים לו הם אידיוטים שימושיים בלבד? הזחיחות הבלתי נסבלת של הכתבה מציעה כי האפשרות השנייה היא הנכונה.

מסגנונה של וגנר אפשר היה להתרשם כבר מהציטוטים הספורים שהובאו לעיל (התחממות כדור הארץ היא, לפי וגנר, "התחליף המודרני ל'אם לא תאכל יבוא שוטר'") – שילוב של התיילדות מתחנחנת וקלישאות עבשות עם איזו התנשאות עליזה באופן בלתי ברור. במקרה הזה, נראה שהסגנון אינו רק הצורה, אלא גם התוכן. יהירות היא מתכון בטוח לבורות, כתיבה אוטומטית מבטיחה שטחיות.

"הכשל הזה מכניס את גדולי המדענים למבוכה", קובעת וגנר בכתבה, במשפט שכל מלה בו היא עוול עיתונאי: הכשל, כאמור, כלל אינו כשל; המדענים כלל אינם נבוכים; מי הם בכלל "גדולי המדענים" ומה זה, לעזאזל, ש"מכניס למבוכה"? לפחות על השאלה האחרונה הוכיחו ב"ידיעות אחרונות" שהם אינם יודעים לענות.

החברה האזרחית

"ירידתו של מעמד הביניים משפיעה גם על המשווקים", מתמצת נמרוד אברהם ב"ממון" כתבה ב-NBC. "אלה, כך נדמה, מתחילים להתעלם קצת מפלח האוכלוסייה הזה ומתמקדים בעשירונים גבוהים יותר. מוצרים יומיומיים מקבלים מגע של זוהר כדי להפוך למוצרי יוקרה". הדוגמאות שמספקת הכתבה: טמפונים ומגבות נייר מעוצבים ויקרים הרבה יותר.

ענייני תקשורת

"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מפרסמים היום תצלומים של יהודים חוגגים בחברון, "למרות הרצח". ב"הארץ" התמונה הראשית על השער היא של רעולי פנים נמלטים מחיילים: "עימותים בחברון".

אתמול בחברון (צילום: היישוב היהודי בחברון)

ירון דורון מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי מעיין פופלבסקי מבקשת מהפרקליטות שלא להיכלל בכתב האישום נגד עמנואל רוזן, שנחשד בעבירות מין. פופלבסקי התראיינה בזמן שהעיסוק התקשורתי בפרשת עמנואל רוזן היה בשיאו, וסיפרה בלשון נקייה כי רוזן חשף בפניה את איבר מינו. אם הפרקליטות תסרב לבקשתה, פופלבסקי, כך הכתב, אומרת כי "לא אהפוך לעדה עוינת. אני אספר בבית-המשפט מה קרה ואני אוסיף את הפרשנות שלי, שראיתי בזה סיטואציה פרטית בין שני אנשים בוגרים ולא נפגעתי".

עוד ב"ידיעות אחרונות", גיא ליברמן מדווח כי אחד המשתתפים בתוכנית ריאליטי שעתידה להיות משודרת בערוץ 10 ("הכפר" שמה) הוא דוד דיגמי, מי שהורשע בבעילת קטינה, ובהזדמנות אחרת בתקיפה ובאיומים, כמו גם במעשים פליליים אחרים. "על אף החשיבות בשיקומם של עברייני מין, ספק אם יש להופכם לסלבריטאים המשתתפים בתוכניות טלוויזיה", מצטט הכתב את עו"ד דנה פוגץ ממרכז נגה לסיוע לנפגעי עבירה.

"רשת ה-WiFi החינמית בתל-אביב: הרבה קמפיין, מעט אינטרנט", נכתב בכותרת כתבה של אמיתי זיו ב"דה-מרקר", המלווה בתמונתו של ראש העיר רון חולדאי.

על שער "הארץ" מתפרסמת הודעה מאת "הנהלת 'הארץ'", ולפיה החל מהחודש הבא עתיד העיתון להתייקר. מחירו ביום חול יעמוד על 13 שקל, ביום שישי על 21  שקל, ומנוי חודשי יעלה 280 שקל.

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה (רז שכניק) תחת הכותרת "אופס: חדשות ערוץ 2 נפתחו בטעות בחדשות משלשום". האירוניה.