עבודתו הקלאסית של עיתונאי היא לדווח על אירועים המתרחשים בתחום הסיקור שלו, וכאשר יש חילוקי דעות על העובדות, לברר בעצמו את הסוגיה. כך יכול עיתונאי לכתוב: "ביבי אמר ש... ובתגובה טען מופז ש...", ומיד לאחר מכן, אם מדובר בעיתונאי רציני, יכתוב: "מבדיקה שערכנו עולה ש...". כך הקורא מקבל לא רק דיווח יבש על שתי עמדות מתנגשות, אלא גם הסבר הנשען על בדיקה מלומדת של העובדות.

האתר "Feeder" מבית "גלובס", שהוקם בנובמבר 2011 בשיתוף פעולה עם חברת K/Logic (שלא מציעה שום מידע על פעילותה בעמוד האינטרנט שלה), מציע מודל חדש של דיווח עיתונאי. אני כותב "דיווח עיתונאי" כיוון שמדובר במוצר שיצר העיתון, שהעורכת הראשית שלו (נועה פרג) עבדה בעיתון, ומקודם על-ידי "גלובס" באתר האינטרנט שלו בצורה אגרסיבית במיוחד.

"פידר", צילום מסך

בכל עיתון רגיל ניתן למצוא כתבים שבמשך חודשים, ולרוב שנים, מתמחים בתחום סיקור מסוים: "כתב לענייני בריאות", "כתב לענייני רווחה", "הפרשן לענייני כלכלה". פידר מבוסס על רעיון אחר: הוא מסקר את מה שמתרחש בפייסבוק. לעתים האתר מרחיב את תחום הסיקור שלו ומדווח גם על מה שפורסם בבלוגים ובאמצעי תקשורת אחרים. האתר וכותביו אינם מספרים לקוראים אם מה שמתרחש בפייסבוק מדויק או שגוי. תחת זאת הם מסתפקים בעדכון של "זה מה שקורה שם". הנה כמה דוגמאות מייצגות מהימים האחרונים.

תחת הכותרת "ויראלי בפייסבוק ובמייל: האם זהו תלוש השכר של אברך?", מספר אביחי אפוטה על פוסט שמסתובב בפייסבוק ומציג את המשכורת התיאורטית של אברך. מיד לאחר מכן הוא מספר שבאתר "דוסים" ניתחו את הפירוט הזה והפריכו אותו אחד לאחד. וכך מסיים אפוטה את הדיווח שלו:

"בעידן שבו כל אחד יכול להציג נתונים להפיץ במהירה ברחבי הרשת [כך במקור], קשה לדעת בוודאות האם מדובר בממצאים מהימנים או בהצגת נתונים מניפולטיבית. מה שבטוח, הנושא הזה לא יורד מסדר היום והפוסט הנוכחי הוא רק דוגמה אחת מני רבים, לצערנו, למחלוקות הרבות שמאפיינות את החברה הישראלית".

אכן, "קשה לדעת בוודאות". בשביל זה המציאו מקצוע שנקרא "עיתונאי", שאמור להרים כמה טלפונים, לדבר עם כמה מקורות, לצלול אל עומק הסוגיה ולחזור אל הקוראים כשבידיו תשובה. אבל אפוטה לא מתעניין בתשובות. אחרי הכל, הוא עובד ב"פידר".

זמן קצר קודם לכן פירסם אפוטה ידיעה אחרת: "סיפורו של בלוגר: כך ייעשה למי שסמסונג לא חפצה ביקרו". הידיעה, המספרת סיפור זוועה על שני בלוגרים הודים שנתקלו במערך יחסי-הציבור של סמסונג, היא לא יותר מתרגום של כמה ידיעות שהופיעו באינטרנט כמה שעות קודם לכן ובעיקר בבלוג "TheNextWeb", שאפוטה נותן לו קרדיט כראוי. אין בידיעה הזו כל תוספת מידע, פרספקטיבה מקומית, ואפילו לא פרשנות. תחת זאת הקורא מקבל ידיעה נוסח "תראו מה קראנו במקום אחר".

למעשה זו פרקטיקה מאוד נפוצה ב"פידר", המספר לגולשיו מה נכתב ב"וול-סטריט ג'ורנל", מה נכתב ברויטרס, מה נכתב ב"Digitimes", מה נכתב בקומוניקטים של חברות טכנולוגיה ולעתים מה נכתב "באינטרנט" באופן כללי, כיוון שאחרי כמה שעות כבר אי-אפשר לדעת מהו המקור, ולכן פשוט מדווחים על התרחשות כלשהי.

ב"פידר" מתמחים באיסוף של חומר מקוון שנוצר על-ידי אחרים: "צפו בתמונות: הרשת מגיבה בתסכול לעליית מחירי הדלק". למעשה הפקודה "צפו" מופיעה לעתים קרובות באתר: "צפו: המרוויחה ממלחמת אפל וסמסונג – מיקרוסופט", "צפו: סמסונג רוצה לשנות את כל מה שידענו על קניות", "צפו: מקלדת למחשב שאפשר לשטוף במים – רוצים?", וכן הלאה, עוד ועוד.

האתר, כך לפחות אפשר להתרשם, מקיים שיתופי פעולה עסקיים מסוגים שונים עם חברות מסחריות שמפרסמות בו טורים. כך לדוגמה נורית בלום, מנהלת התוכן והערוצים הדיגיטליים בחברת שטראוס, פירסמה טקסט ובו "טיפים לניהול בלוג עסקי מוצלח". מצד שני, ייתכן שב"פידר" עשו תחקיר והגיעו למסקנה שבלום היא המומחית מספר אחת בתחום ושילמו לה סכום כסף נאה כדי שתחלוק את הידע המקצועי שלה עם הקוראים. ייתכן.

"פידר" הוא חלק מגל של אתרי אינטרנט ופרויקטים דומים שצצו ברשת בשנים האחרונות, ולא מן הנמנע שאחד ממקורות ההשראה שלו הוא האתר "חורים ברשת". האתר, שהחל כבלוג אישי של גל מור, מי שהיה העורך של ערוץ המחשבים של ynet, התגלגל עם הזמן להיות אתר שמדווח על מה שמתרחש בפייסבוק, על אפליקציות חדשות, סרטונים משעשעים ביוטיוב וסטטוסים ממש-ממש מצחיקים.

לא קשה להבין מדוע "גלובס" בחר להקים את "פידר". בעידן של קיצוצים בלתי פוסקים, פיטורי עובדים ומחיקת מוספים בעיתונים, "פידר" הוא פרויקט בהשקעה אפסית. בעלות של עורכת וכתב מצליח האתר לפרסם מספר רב של עדכונים ביום ולייצר "תנועה", "באזז", "קליקים" ו"נוכחות" – או במלים אחרות, הוא החלום הרטוב של מומחי המדיה החברתית. מכונה משומנת, וזולה, שכל תפקידה הוא לשנע גולשים ממקום למקום תוך הבטחות לתוכן מצחיק שמבוסס על עבודתם ויצירתם של אחרים.

אפוטה ופרג מדווחים באותה נשימה על חילוקי דעות סביב משכורות האברכים, מאבק נגד עליית המחירים, השמועה האחרונה על האייפון הבא, סרטון שבו נראים שני תינוקות צוחקים, השמצות בעמוד הפייסבוק של פעיל ימין קיצוני ותמונות משעשעות של אנגלה מרקל. הכל הולך, כי כשלא מומחים למשהו מסוים, אפשר להיות מומחים להכל. במקרה הגרוע, תמיד אפשר לחתום ב"קשה לדעת בוודאות".

כל זה לא היה כל-כך נורא אלמלא גווע מדור ההייטק המפואר של "גלובס" סמוך לזריחת כוכבו של "פידר". מה שהיה סיקור עיתונאי מעמיק של תעשייה מקומית רבת מעללים, המלווה בפרשנויות, חשיפות וראיונות, הולך ומתפוגג. את מקומו תפס ז'אנר "כתבנו בפייסבוק מוסר", שמדווח על התמונה המצחיקה האחרונה שקיבלה לייקים שחבל על הזמן.

על העיתונאים כמו גם הקוראים לשים לב לעובדה שדעיכתה של העיתונות בישראל אינה באה לידי ביטוי רק בצורתה הקשה, הבוטה והפומבית של פיטורים המוניים, איום בסגירה של אמצעי תקשורת והפגנות של עובדים המומים, אלא גם בצורתה הרכה יותר: הזניה בלתי פוסקת של המונח "תוכן" והחלפת מוצר עיתונאי אמיתי במוצר אוורירי, חסר כל משקל, סוג של הסחת דעת.