חירות

"כליאת המסתננים ושלילת חירותם לשלוש שנים הן פגיעה אנושה ולא מידתית בזכויותיהם, בגופם ובנפשם. אסור לנו לשכוח את ערכינו הבסיסיים. בדמוקרטיה לא כל האמצעים כשרים", מודיעה הכותרת הראשית החריגה באורכה שמתפרסמת הבוקר על שער "הארץ", בעקבות פסיקתם של תשעה שופטי בג"ץ שפסלו תיקון לחוק למניעת הסתננות שחוקקה הכנסת ב-2012.

החוק שנפסל איפשר למדינת ישראל לכלוא בני-אדם שנכנסו לשטחה בניגוד לחוק לתקופה של עד שלוש שנים בלי להעמידם לדין ולהרשיעם בביצוע עבירה כלשהי מלבד עצם חציית הגבול. "בלתי חוקתי, משפיל – ופסול", נכתב בראש רשימה שהיא תקציר קביעותיהם של השופטים, המתפרשת על כל עמ' 3 של "הארץ".

"בלב פסק דינו של בג"ץ בעניין 'חוק ההסתננות'", כותב הפרשן המשפטי אייל גרוס, "עומדת הצבעה על הפסול שבמדיניות ישראל. מצד אחד, המדינה הכירה בכך שאי-אפשר לגרש את מרבית האוכלוסייה עליה חל החוק, ומצד שני היא לא בדקה את מעמדם של רוב מבקשי המקלט על-פי אמנת הפליטים והתייחסה אליהם כאל פושעים".

"הארץ", שכותביו ועורכיו צידדו בשנים האחרונות בהגנה על פליטים, מבקשי מקלט, מהגרים לא-יהודים, עובדים זרים וכיוצא באלו, מדגיש הבוקר באופן המתבקש מכך את ההחלטה התואמת את תפיסות המערכת. יחסם של יתר היומונים לפסיקה המהדהדת, שקבעה כי נבחרי הציבור הישראלים העבירו ועובדי הציבור יישמו חוק הסותר את ההגדרה הבסיסית של המושג "חירות", משתנה על-פי הגדרותיהם הנוכחיות של שאר העיתונים למושג זה.

"בג"ץ שם גבול" היא כותרתה של רשימת פרשנות מאת ברוך קרא המוקדשת להשלכותיה של הפסיקה, שהיא הבוקר הטקסט הראשי בכפולה הפותחת של "מעריב". בשנה האחרונה נוהגים מדי פעם עורכי החלק החדשותי של "מעריב" לוותר על הדיווח ולדלג ישר לפרשנות. כך קורה שחרף רוחב היריעה שמציעה הרשימה של קרא, הכתב והפרשן המשפטי של ערוץ 10, וחרף ידיעה מאת יוחאי עופר ויובל גורן על ההשלכות והתגובות לפסיקה – קוראי "מעריב" אינם זוכים הבוקר לדיווח של ממש על תוכנה של ההחלטה.

בטור אחר המתפרסם ב"מעריב" כותב אביב לביא על ההתפתחות המתבקשת: "יש רק בעיה אחת עם פסק הדין החשוב, האמיץ והמנומק שפירסמו אתמול שופטי בג"ץ, בו אסרו על מדינת ישראל להשליך בני-אדם לכלא לשלוש שנים בלי משפט: הוא סימן את תחילתו של סיבוב נוסף של ספינים ושקרים נאלחים מצד הממשלה ושופריה".

בסך-הכל, הסיקור של "מעריב" הבוקר אוהד את החלטת בג"ץ. הגם שהפניית השער על הפסיקה שובצה במסגרת לא גדולה בתחתיתו (מעליה: הגרעין האיראני וטבח בארצות-הברית), טור מאת בן-דרור ימיני, המנגח את הפסיקה ("המעצר היה אמצעי פגום. ביטול אופציית המעצר הוא צעד הרבה יותר פגום"), נדחק גם הוא – למדור הדעות. בניגוד לטוריהם של קרא ולביא, המאמר של ימיני אינו זוכה להפניה מהשער.

ב"ידיעות אחרונות", שכותרתו הראשית מוקדשת הבוקר לרצח של שתי ילדות בידי אמן בירושלים, לא נוקטים עמדה מובהקת: "בג"ץ ביטל חוק המסתננים", מודיעה כותרת בן-גוריונית אינפורמטיבית בתחתית השער, המפנה את הקוראים לכפולה הפותחת.

הידיעה הראשית, שעליה חתומים תלם יהב, טובה צימוקי ויובל קרני, מביאה תמצות של הפסיקה ומצניעה את תגובת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפיה יבחן את קידומו של חוק חלופי. בולטת בהעדרה הודעה רשמית שהפיץ אתמול השר המופקד על אכיפת חוקי ההגירה בישראל, שר הפנים גדעון סער (במקומו מצוטטים לצד נתניהו יו"ר הכנסת ויו"ר מרצ).

"זהו פסק דין קלאסי משום שהוא מגן על החלשים מפני שלילת החירות בלי הליך משפטי ראוי", כותב הפרשן המשפטי של "ידיעות אחרונות" בועז אוקון, המסביר מדוע לדידו מדובר בהחלטה מתבקשת. "זהו פסק דין קלאסי משום שהוא שולל מאסר בלי עילה משפטית. זהו פסק דין קלאסי משום שהוא מהווה ביטוי לסלידה מפני ענישה קולקטיבית והתייחסות סטריאוטיפית לאדם", כותב אוקון.

"פסק הדין הוא שיאה של המהפכה החוקתית שהתחילה בפסק הדין של בנק המזרחי שניתן ב-1995", מוסיף הפרשן. "אז קבע בית-המשפט העליון, בעקבות השופט אהרן ברק, שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו נהנה מעליונות נורמטיבית, ושחוק שסותר את זכויות היסוד ניתן לביטול. בית-המשפט הבהיר אז שמכאן ולהבא המחוקק אינו 'כל יכול' והוא אינו יכול להתיר פגיעה באדם 'ללא דין וללא דיין'. מאז בוטלו כ-10 הוראות חוק, והביטול הנוכחי הוא ההדגמה המרשימה ביותר לאמירה זו".

"בדרום תל-אביב זועמים: 'אין דין ואין דיין'", מודיעה כותרתה של ידיעת מסגרת המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". הידיעה מוקדשת ל"תושבי שכונות דרום תל-אביב", שעל-פי כותרת המשנה, "הקימו 'סוכת אבלים'". הידיעה, שעליה חתומים הכתבים ירון קלנר, ראובן וייס ותלם יהב, ממוסגרת ככזו המביאה את קול ההמון בשכונות העניות שבהן התיישבו רוב המהגרים.

מיהם התושבים הזועמים? אדם אחד המתגורר ב"אזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב" ושני פוליטיקאים מקומיים. את "סוכת האבלים", מתברר מקריאת הכתבה, הקימה סיעה מקומית.

מה שנבחר כתוכן הראוי לבוקסה ב"ידיעות אחרונות" הוא הבוקר הכותרת הראשית של "ישראל היום", המספק את הסיקור הביקורתי ביותר של הפסיקה וקובע כי החלטת השופטים עוררה "סערה". "תושבים בדרום תל-אביב זועמים על החלטת בג"ץ: 'חיינו הפכו לגיהנום'", קובעת כותרת הגג להפניה המרכזית בשער החינמון, שכותרתה "החוק, הפסילה והסערה".

בהפניית השער מובלטת הודאת השופטים שלפיה "פסק הדין יהיה קשה לתושבי דרום תל-אביב", כמו גם היוזמות לחקיקת "חוק עוקף בג"ץ". כפי שלעתים קורה בעיתון זה במקרים שבהם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עולה לכותרות בהקשרים לא-חיוביים, שמו ותוארו מתומצתים בתיבה "רה"מ", שאליה נלווה הבוקר ציטוט בלתי מחייב שלפיו "נמשיך לטפל בבעיית ההסתננות".

בתוככי העיתון, בכפולה הפותחת, נכתב בגדול: "התוצאה תהיה קשה לציבור", ככל הנראה ציטוט מעובד מתוך פסיקתה של השופטת עדנה ארבל (כמנהג "ישראל היום" לעתים קרובות, האמירה שבכותרת אינה מיוחסת באופן בהיר לדובר כלשהו). גם כאן מוצנעת נוכחותו של נתניהו, שאינו מוזכר כלל בכותרות, בשמו או בתוארו (במקומו, מובלט שר הפנים גדעון סער).

טור מאת דן מרגלית קובע כי מדובר ב"החלטה ראויה" המשדרת "מסר מסוכן". הפסיקה, עולה מטורו של מרגלית, מזמנת דילמה ערכית: מצד אחד, מדובר ב"החלטה ערכית הראויה למדינה דמוקרטית, ששוללת מעצר ומאסר ללא משפט"; מצד שני, "הכרעת בג"ץ עשויה להתפרש ביבשת השחורה כחולשה". כך או כך, מציין מרגלית, הגדר שהקימו ראש הממשלה, שר הפנים (הקודם) והשר לבטחון פנים בגבול עם מצרים תמנע מהזרים לנצל אותה חולשה. טור נוסף, קצרצר, מאת הפרשן המשפטי אביעד הכהן, נושא את הכותרת "חירות ואחריות" ואינו מותח ביקורת על הפסיקה.

העמוד הבא, שכותרתו היא "לשופטים אין מושג מה אנחנו עוברים כאן", מוקדש ברובו ל"תושבי דרום תל-אביב", כלומר לשני תושבים, לפוליטיקאי ולהודעה דוברותית מטעם סיעה מקומית (אותו פוליטיקאי ואותה סיעה מהדיווח ב"ידיעות אחרונות").

הפוליטיקאי השני שצוטט ב"ידיעות אחרונות", חבר מועצת עיריית תל-אביב שלמה מסלאווי, מספק ל"ישראל היום" טור פרי עטו שכותרתו "ומה עם כבוד האדם והחירות שלנו?". טור הצד מוקדש ל"מבקשי המקלט" (כלומר, לשני מבקשי מקלט ששוחחו עם "ישראל היום").

גם ב"הארץ" מקדישים הבוקר ידיעה לרחשים שעוררה פסיקת בג"ץ בקרב תושבי דרום תל-אביב. "מסיבוב בשכונת התקווה כמה שעות אחרי ההחלטה עולה כי מעטים בלבד שמעו עליה", כותב רועי צ'יקי ארד. "למעשה, גם אף אחד מהם לא ממש הכיר את החוק שבג"ץ ביטל", הוא מוסיף, ומזכיר: "בנוסף, שכונות הדרום מורכבות מאנשים שונים, שכדרכו של עולם, הם בעלי דעות שונות".

ובכל זאת עלה בידו של ארד למצוא מקומיים שהסכימו להביע את דעתם על הסוגיה. גם אלו שאינם שבעי רצון מכניסתם של המהגרים לשכונותיהם אינם מצדדים בכליאתם הממושכת בלא משפט. אחרים טוענים כי המהגרים דווקא מסייעים לכלכלה ולרווחה.

כאשר היה כאן רע

"השינוי כבר כאן", הכריזה כותרת השער האופטימית של המוסף הכלכלי "ממון" מבית "ידיעות אחרונות", שהוקדשה למסקנה המתבקשת מתרגיל חשבונאי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולפיו התמ"ג של מדינת ישראל גבוה בעשרות מיליארדי שקלים ממה שחשבו עד לא מזמן (מהלך שהפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, סבר פלוצקר, כינה "המהפך של הכלכלה הישראלית").

שער מוסף "ממון", 10.9.13

האדם המצוטט בכותרת, שר האוצר וחביב העיתון יאיר לפיד, ניצל את המומנטום שסיפקו הנתונים המפתיעים ולקח קרדיט: "קל מאוד להאשים", תקף, "מן הראוי שכל מי שהיו להוטים להאשים אותי בכל הרעות של הכלכלה הישראלית, כאשר היה כאן רע, יידעו גם לומר כעת מלה טובה ולהבין שהשינוי לטובה שהבטחתי כבר כאן".

אבל זה היה לפני שבוע.

נתונים חדשים שפירסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרנסים הבוקר כותרות קודרות בעיתוני הכלכלה. "קטר הצמיחה לא מצליח להניע" ו"הקטר העיקרי של המשק ייעצר עד סוף השנה", מודיע העיתון "כלכליסט" לקוראיו בשער ובכפולה השנייה (אם אינו מצליח להניע, כיצד ייעצר?). "תחזית עגומה של הלמ"ס: המשק יצמח ב-2013 ב-3.4% בלבד, בדומה ל-2012", מפרטת כותרת המתפרסמת במוסף "גלובס על הבוקר". "הצפיפות גדלה, קשה יותר למצוא עבודה – אך הישראלים מאושרים יותר", מודיעה הכותרת ב"דה-מרקר".

דו"ח בנושא דיור שפירסם שלשום בנק ישראל מוסיף עוגמת נפש. "נוטלי המשכנתאות בסכנה, אך מצבם של שוכרי הדירות מדאיג לא פחות", קובע ניתוח מאת אריק מירובסקי המתפרסם ב"דה-מרקר". "בנק ישראל הורס ללפיד את החגיגה: לא ניתן להפחית מסים", קובעת כותרתה של ידיעה מאת אדריאן פילוט המתפרסמת ב"גלובס על הבוקר". על-פי כתב "גלובס", בבנק ישראל סבורים כי "יש להמשיך לקצץ בהוצאה ואף להעלות מסים כבר בשנה הבאה", ואף מפרטים באילו שיעורים.

"בנק ישראל הכריז אתמול שאין הוקוס-פוקוס", מפרשנת מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". "אי-אפשר לנפנף במטה קסם, במקרה זה מטה קסם ששמו חישוב מחדש של התוצר בישראל, ובכך לצפות שכל הצרות הכלכליות של ישראל ייפתרו", היא כותבת, ומחדדת: "בניתוח שלו, בנק ישראל מוציא את האוויר מהבלון של כל מי שהתכוון לבטל העלאת מסים או קיצוצים בתקציב".

ובינתיים, ב"ישראל היום"

"60% מהישראלים מרוצים ממצבם הכלכלי", מבשרת כותרתה של הידיעה המרכזית במדור הכלכלה של "ישראל היום", הנפתחת במלים "למרות הכל, אין כמו בארץ". התחזיות בנוגע לצמיחה המואטת והעלאת המסים נדחקות לטורי הצד.

ירושלים

"בחודש האחרון החלו לפעול ברשת החברתית פייסבוק כמה צעירים וצעירות פעילים במיוחד מבחינה פוליטית", כותבת יעל פרידסון ב"מעריב", בכתבה המוקדשת ל"חיילים הפיקטיביים של מלחמת הבחירות" בירושלים. "הם מעלים כתבות ולינקים נגד ראש העיר ניר ברקת, מוחים על מצב הניקיון בעיר ועל הביטחון האישי בשכונות התפר כמו הגבעה-הצרפתית ופסגת-זאב, וקוראים לבחור במשה ליאון, מועמד הליכוד לראשות העיר. אלא שבדיקת 'מעריב' של אותם פרופילים מעלה אפשרות שמדובר במתחזים".

פרידסון מפרטת שורה של ממצאים העשויים להעיד כי אכן מדובר במתחזים מטעם מטה הבחירות של המתמודד ליאון. במטה הבחירות של ליאון, מנגד, מסרו ל"מעריב" הכחשה נמרצת של תרחיש זה, וטענו כי הפרסומים המיטיבים עם המועמד מופצים בכלל על-ידי יריביו, בניסיון לטמון לו מלכודת.

ענייני תקשורת

דרהי. בגליון "גלובס" מאמש דיווח לי-אור אברבך כי הממונה על ההגבלים העסקיים יבדוק מהי זיקתו של פטריק דרהי, בעל השליטה בחברת הכבלים הוט, לערוץ החדשות הרב-לשוני החדש i24 News. אברבך מציין כי "על-פי ההערכות בשוק, העביר דרהי לערוץ כ-20 מיליון יורו. על-פי החברה, מדובר בתרומה בלבד ממניעים אידיאולוגיים ולא בהשקעה".

עוד מציין אברבך כי "בעלי הערוץ הרשמיים הם המנכ"ל פרנק מלול ואיש עסקים לוקסמבורגי בשם ניקולה רוטקופף", ובכך רומז כי לערוץ יש גם בעלים שאינם רשמיים. דרהי, מצוין בכתבה, אינו מורשה בשלב זה לצרף לחבילת ערוצי הכבלים שהוא מספק לצרכן הישראלי ערוץ נוסף בבעלותו.

קול-ישראל. כתבה נוספת מאת אברבך מוקדשת לטענותיהם של עובדי קול-ישראל, "החלק הרווחי והמצליח של רשות השידור", הקובלים על גובה והרכב משכורותיהם בעקבות ההחלטה לקצצן מטעמי מצוקה תקציבית קשה. אברבך מציין כי בניגוד לערוץ 1, קול-ישראל "הוא גוף שמרוויח כסף".

מי שינסה להסתמך רק על הנתונים המופיעים בכתבה יסיק שלא כך: על-פי הערכות בלתי מיוחסות המופיעות בכתבה, בשנת 2012 היו הכנסות קול-ישראל מפרסומות כ-90 מיליון שקל; התקציב השנתי של קול-ישראל, מצוין בסמוך, הוא כ-236 מיליון שקל. כיצד אפוא ייתכן שמדובר בגוף רווחי? בכתבה לא מצוין כי את ההפרש מכסה אגרת הרדיו, בסכום כולל של מאות מיליוני שקלים בשנה, הנכפית על תושבי ישראל שבבעלותם מכונית.

בכתבה לא מצוין גם כי הכנסותיה מפרסום של רשת תחנות הרדיו הציבוריות נמצאות בצלילה עמוקה כבר יותר מעשור, וכי רק לפני 12 שנה הצליחה קול-ישראל להרוויח מפרסום סכום שנתי של 221 מיליון שקל.

הגבול שבין נאצי לפשיסט. עו"ד נדב העצני, שייצג את עמותת הימין אם-תרצו בתביעת הדיבה נגד אלו שכינוה "פשיסטית" (תביעה שנדחתה ברובה ולדברי העצני תיבחן שנית על-ידי שופטי בית-המשפט העליון), מפרסם הבוקר במדור הדעות של "מעריב" מאמר תגובה לטענה שלפיה "'הימין' החליט להשתיק את השיח הדמוקרטי באמצעות תעשיית תביעות סרק קנטרניות".

עו"ד העצני כופר בקביעת שופט בית-המשפט המחוזי רפאל יעקובי, ולפיה יש קווי דמיון בין תפיסותיהם של אנשי אם-תרצו לתפיסותיהם של פשיסטים, ומייחס לפעילי שמאל ישראלים ניסיון להשליט "דיקטטורה מחשבתית ומושגית". "גם האדם הסביר יכול לשפוט, האם ייתכן שתנועה ציונית ודמוקרטית תהיה מושא של מסע שיסוי והוקעה חסר שחר", כותב האדם המייצג תנועה שאחת מפעילויותיה הבולטות היתה מסע שיסוי והוקעה (מוצדק, לשיטתה).

"בית-המשפט העליון כבר קבע שאסור לקרוא לאדם אחר 'נאצי', גם כאשר הוא איש כ"ך ויריב פוליטי מר. וכידוע, נקבע בתיק אם-תרצו שאסור לרמוז שהתנועה דוגלת בתורת הגזע הנאצית", כותב עו"ד העצני בהתייחס לטענה היחידה שקיבל השופט יעקובי, ולפיה אין ממש בדבריו של אחד הנתבעים, שקשר בין העמותה הימנית לדגילה בתורת גזע. "אם כך, מהו ה'טרור המשפטי' הטמון בפנייה לבית-המשפט, בבקשה לשים תמרור ולקבוע שאסור לקרוא 'תנועה פשיסטית' למי שאינה כזו?".

עו"ד העצני, שאינו מסביר כיצד קביעת בית-המשפט בנוגע לנאציזם נוגעת לקביעתו האחרת בנוגע לפשיזם, עושה בחוכמה כשהוא מקדיש את רוב הטור להתבטאויות ישנות של מזכ"ל שלום-עכשיו יריב אופנהיימר, של פעילות מחסום Watch ושל "השמאל הקיצוני". הוא עושה בחוכמה גם כשאינו מזכיר כי בשל התביעה היקרה שהוביל ניתן יהיה מעתה לכנות את לקוחותיו "פשיסטים" בלי לחטוא לאמת (בכפוף לפסיקת בית-המשפט העליון).