ברכות לכל המשתתפים בכנס ובמיוחד לכלת השמחה, מועצת העיתונות שלנו, שחוגגת 50 שנות פעילות מבורכת, ואיחולי התמודדות מוצלחת עם האתגרים הגדולים שניצבים בפניה, ובפני כולכם.

נעים להיזכר ברגעי החסד הרחוקים של עידן התמימות. ימים שבהם העיסוק העיתונאי כולו נמצא בידיהם של כמה מוסדות כבדי משקל: רשות השידור הממלכתית וכמה עיתונים יומיים שנוהלו על-ידי עורכיהם הסמכותיים בסגנון המכונה בפי אנשי השלטון "אחראי" – כלומר, כזה המשרת את הרעיון הלאומי בכלל ואת השלטון המכהן בפרט.

"בן גוריון מעלה על נס את חופש העיתונות", ידיעה על כנס היסוד של מועצת העיתונות, 8 במאי 1963, עמ' 2, "הארץ"

טוב להתרפק על הרגעים ההם, אבל אין צורך – ואין דרך – להחיותם. באיחור מסוים יהיה על כל מועצות העיתונות להסתגל לתוהו ובוהו התקשורתי, הביקורתי והנרגן שאנו שרויים בו היום, ולהתאים עצמן לנסיבות שיזמנו להם 50 השנים הבאות. איש אינו יכול לנבא לאן הן מובילות, אבל אפשר להכריז בוודאות שהן יהיו סוערות ומסעירות.

לראשונה בהיסטוריה יכול כל אדם להשפיע ישירות על ההוויה שסביבו, ללא מעמד וללא משאבים. אוקיאנוס המידע פתוח לכל, ולא רק לקברניטיהן מטופחי הזקן של הספינות הגדולות, וכל שחיין יכול לבחור כמה לטבול בו ועד כמה להרחיק לשחות בו.

מועצת העיתונות שלנו – כמו הפוליטיקאים והמחוקקים – התלוננה מראשית ימיה על שלא הצמיחה שיניים סטטוטוריות שיאפשרו לה להטיל מרות על ציבור העיתונאים בשם הציבור הרחב. אבל היום היא יכולה להתברך בכך שהקדימה את זמנה בהפנימה את התפיסה שעיתונות אינה גילדה ככל הגילדות, וכי כוחה דווקא בדרך הוולונטרית שבה היא מציעה את שירותיה כדי ליצור כללי אתיקה ולפסוק בתלונות על הפרתם.

כרוב הגופים מסוגה, המועצה היא דלת תקציב, אבל השפעתה בצמתים חשובים – בעיקר בתהליכי חקיקה העוסקים בחוקי עיתונות – היתה יעילה ואף משפיעה. המועצה שימשה חיץ בין המחוקק הלהוט לבין מוסדות העיתונות, ובלמה רבות מהצעות החוק המרסנות שמגישים חברי-הכנסת שלנו ביד נדיבה. ואת זאת עשתה בחוכמה, תוך שכנוע כי יש בחוק הקיים, על מרכיביו הפליליים, די עוצמה כדי להתמודד עם מקרים קשים – וכל השאר הוא אתיקה.

הקוד האתי הפשוט והבהיר שניסחה המועצה, על 26 סעיפיו, ממשיך לשמש סרגל ערכים אוניברסלי לציבור הרחב ולמוסדותיו כאן, והישגיו הגדולים באים לידי ביטוי בהשפעתו על יישוב מחלוקות כבר בשלביהן המוקדמים. בזכותו נמנעו לא מעט הליכי בירור מייגעים והליכים משפטיים יקרים ומתישים.

מדינת ישראל היא דמוקרטיה תוססת שבנויה על שיח קולני בין יחידים וקבוצות ומגזרים שונים, שמקדשים – מי יותר ומי פחות – את הכלי העיתונאי, אך לא בהכרח את החירות העיתונאית. לצד חקיקה מיושנת, שאת יסודותיה ירשנו מן החוק המנדטורי הבריטי, משגשגת כאן פרקטיקה פתוחה, לעתים מוקצנת ובוטה, של יישום חירות הביטוי. מוסדות העיתונות הישנים נחלשים ומאבדים במהירות את השפעתם, והבלוגוספירה אומרת את דברה ללא עכבות, וכך כמובן הרשתות החברתיות.

לתוך הכאוס הזה אי-אפשר עוד להיכנס עם בית-הדין לאתיקה ולהישען על פסיקותיו. אם שיניים ארוכות וחדות של גופי רגולציה מנדטוריים מתקשים לנשוך ציפורים במעופן, מה תועיל הנשכנות לגופי האתיקה הקיימים?

הבשורה הטובה היא כי באי-הסדר החדש טמונה גם הזדמנות. החירות המוחלטת מגבירה את הצורך של השוק בסרגל ערכים. ואת הסרגל הזה תוכל מועצת העיתונות המחודשת לספק, מתוקף הרכבה הרחב ומומחיותה הן בעולם העיתונות והן בעולם המשפט.

"הוקמה מועצת העיתונות בישראל", עמוד ראשון, "הבוקר", 8 במאי 1963

עיקר המאמץ הנדרש מאנשי האתיקה הוא לנסח מחדש הגדרות ישנות כך שתהיינה תקפות גם ברשת. להידרש לשאלה "מיהו עיתונאי" – כשהעיקרון המנחה הוא שעיתונאי הוא לא רק מי שיש בידו תעודת עיתונאי.

עיסוק בעיתונות יכול לשמש מקור פרנסה או הכנסה, אך אינו חייב בכך. עיתונות יכולה לשמש אפיק ביטוי בכלים מגוונים, אבל תכליתה תישאר אחת – לפנות לציבור באופן ישיר, חופשי ועצמאי. עיתונות טובה היא פרח מיוחד שיכול לפרוח רק בחברה חופשית ופתוחה. לא בכדי היא מתוארת כשליחות ולא כעיסוק; מישהו שקל אי-פעם להגדיר את עורכי-הדין, רואי-החשבון או רופאי השיניים כ"נשמת אפה של הדמוקרטיה"?

אם במאה הקודמת די היה להסתמך על ההגדרה המעשית המתבקשת שעיתונאי הוא איש מערכת עיתון, במאה הנוכחית רבים העיתונאים הפועלים באופן עצמאי, מחוץ לכל מסגרת ארגונית. בעולם החדש ייתכן שלא יהיה מנוס מלוותר על נסיון ההגדרה מיהו עיתונאי, ולהסתפק בהגדרה חשובה לא פחות: "מהו המעשה העיתונאי?", ולכשיוגדר מעמד מכזה, לגזור ממנו את הגדרת האדם שעושה ברגע נתון את המעשה העיתונאי.

מכאן קל יהיה להגדיר את המקור העיתונאי ואת התכלית העיתונאית. כדי להימנע מלהכיל בהגדרת התכלית העיתונאית את בעלי העניין המקצועיים (דוברים, יחצנים, לוביסטים), יהיה צורך להבהיר כי התכלית היחידה לקיום המעשה העיתונאי היא הבאת התוצר העיתונאי לידיעת הציבור באופן עצמאי, חופשי מכל תלות בגורם זר, ולא לעשות בתוצר זה כל שימוש אחר.

אם נדרשו רק עשר דיברות כדי להסדיר ערכי עולם לכל בני האדם, נוכל, במקרה שלנו, להסתפק בפחות: שקיפות, הגינות, יושר ושאיפה להגיע לחקר האמת. מועצת העיתונות החדשה תציע את כללי האתיקה ללא תנאי וללא תמורה לכל אדם או ארגון שיצהיר כי הוא דבק בהם ומיישמם. את ההצהרה הזאת יגלם תו תקן של המועצה החדשה. הציבור יוכל ליהנות משירותי בוררות וטיפול בתלונות שהמועצה תעניק לכל אדם שיבקש להביא בפניה את עניינו מול בעל תו תקן שכזה.

אם יש לנו רופאים ללא גבולות, ועיתונאים ללא גבולות, למה שלא נקים את מועצות העיתונות ללא גבולות?

יום הולדת שמח וכנס פורה.

דברים שנאמרו במושב הפתיחה בכנס מועצות העיתונות הבינלאומי, תל-אביב, 9.9.13