אמצעים לא קונבנציונליים

"גולדה אמרה לי: דיין מציע להשתמש באמצעים לא קונבנציונליים בבחינת תמות נפשי עם פלישתים", מודיעה הכותרת הראשית המתפרסמת הבוקר ב"ידיעות אחרונות", ציטוט מתוך יומן שכתב חיים בר-לב, מפקד החזית הדרומית במלחמת יום-כיפור. ב"מעריב" מדווח אמנון לורד כי היום יותר לפרסום חלק מעדותה של ראש הממשלה מאיר בוועדת אגרנט, ובכלל זה פרטים בנוגע להתייחסותה ל"אמצעים מיוחדים".

כרגיל במקרים כאלה, אף עיתון אינו מציין מה הם אותם "אמצעים מיוחדים" או "לא קונבנציונליים", וזאת בשל הסכמתם של כל כלי התקשורת הממוסדים בישראל למסור את התייחסויותיהם לנושאים מסוג זה לאישורו של גוף צבאי בטרם פרסומן.

"ראש הממשלה סיפרה לי ששר הביטחון, שביקר בחזיתות, חזר והודיע לה שהוא מודה שטעה בכוחו של צה"ל, טעה בהערכת האויב, והמצב נואש. לדעתו צריך ברמה להתקפל עד המדרגה מול הירדן ולהיאחז בה עד הכדור האחרון", כתב ברשימותיו בר-לב, ח"כ, שר והרמטכ"ל השמיני של צה"ל, שחזר לפקד על הכוחות לאחר שכבר פרש והשתלב בפוליטיקה. "ראש הממשלה עשתה עלי רושם מזועזעת פחות מהסיטואציה ויותר מתנודותיו של שר הביטחון".

ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא נאום בטקס של חיל הים. חיפה, 11.9.13 (צילום: אבישג שאר-יישוב)

"נתניהו: 'המסר שתקבל סוריה ייקלט היטב באיראן – מי שמשתמש בנשק להשמדה המונית צריך לשלם'", מודיעה הכותרת הראשית של "מעריב", המוקדשת להתבטאות פומבית של ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל. "בימים אלו תקף מתמיד הכלל 'אם אין אני לי מי לי'", מצוטט נתניהו בידיעה הראשית של "הארץ". "מאיומים לדיבורים", מלגלגת כותרת ב"ידיעות אחרונות", המוקדשת להחלטת נשיא ארצות-הברית ברק אובמה שלא לתקוף בסוריה.

"מבחינה צבאית, ניצחנו", מודיעה הכותרת הראשית של "ישראל היום", המתייחסת דווקא למלחמה מפעם. ב"ישראל היום", הדוחף לתקיפתה של סוריה על-ידי מדינות המערב (ללא מעורבות ישראלית), מקדישים היום מוסף שלם למלחמה ההיא, ובו סיפורי מורשת קרב לצד תיאור של מחדלים. באחת הכתבות המעניינות במוסף, הנושאת את הכותרת "עיתונות מגויסת", מספרים אנשי תקשורת שחוו את המלחמה על בשרם כיצד סיקרו ודיבררו אותה.

"עד היום אני אומר לך שאני שידרתי את הדברים ששמעתי. אני לא המצאתי כלום", אומר עמוס אטינגר למראיין, ערן נבון. "נכון, היינו באופוריה, גם אנחנו וגם הקצינים הבכירים שלידנו. נכון, המפקדים הזינו אותנו בכל מיני סיפורים. אבל אני לא המצאתי כלום".

"בסביבות 11:30 הגענו עם הכוחות לגבעה, והרעיון היה לתת מכת מחץ, להתקדם ולחצות את תעלת סואץ", מספר מיכאל קרפין, שגויס לסקר את המלחמה על-ידי דובר צה"ל. "שלפתי את הטייפ הקטן שלי, ברן היה במצב רוח טוב. הוא אמר לי: 'כוחותינו ממגרים את המצרים' [...] הבנתי שיש לי פה כותרת אדירה, חשובה ביותר באותם רגעים דרמטיים. [...] העבירו אותי לקול-ישראל, היתה שם תדהמה. כוחותינו ממגרים את המצרים! זה בלתי נתפס.

"הפעלתי את הטייפ והתחלתי להעביר להם את השידור. איך שהטייפ עשה את הסיבוב האחרון שלו, התחילה הפצצה אדירה של המצרים. ביצענו נסיגה מהירה לאחור. זה היה מארב מאורגן, למעשה הם מיגרו אותנו". את ההתפתחות האחרונה, כותב נבון, לא הספיק קרפין להעביר למערכת. "החל בשעות הצהריים, הידיעה הראשית שפתחה את מהדורות החדשות היתה על כוחותינו שממגרים את המצרים", כותב המראיין.

"ב-1970 נחתם הסכם דברור בין רשות השידור לצה"ל, שבו הצבא התחייב לתת נגישות לכתבות ולסיפורים, ובתמורה, רשות השידור תעביר את החומר לאישורו", אומר למראיין ח"כ נחמן שי, באותה העת כתב בערוץ 1 וכעבור שנים דובר צה"ל. "יכול להיות שהפעלנו יותר מדי צנזורה עצמית ואיפוק, מעבר למה שממילא צונזר על-ידי הרשויות", מסכם אברי רביד, באותה העת כתב, עורך ומפיק בגלי-צה"ל.

אנחנו ה-0%

"0 מתוך 108: באקדמיה הלאומית למדעים אין אף חוקר ערבי", מדווחת כותרת המתפרסמת בחלקו התחתון של שער "הארץ". "הדרת המיעוטים באקדמיה הישראלית בולטת במיוחד במוסד הבכיר שלה", מוסבר בכותרת המשנה של הידיעה, שעליה חתומה כתבת החינוך ירדן סקופ.

"האקדמיה ערה לכך שבשנים האחרונות ניכרת מגמה של הגדלת חלקן היחסי של קבוצות שונות באוכלוסייה הישראלית במערכת האקדמית, ובהם: נשים, מיעוטים, מגוון עדות מוצא, יוצאי יישובי הפריפריה ועוד, ושמחה על המגמה הזו", נמסר בתגובת הגוף האקדמי. "אנו תקווה כי מגמת השינוי תוסיף ותעמיק, וכך ישתקף הדבר ויתבטא גם בקרב חברי וחברות האקדמיה בשנים הקרובות".

מדד חיפה

בחודשים האחרונים, אם לסמוך על התקשורת, משהו טוב קורה בעיר חיפה. קמפיין נמרץ מטעם העירייה ויונה יהב, ראש העיר, הרץ בימים אלה לקדנציה נוספת, מנסה לעצב את תדמיתה של העיר כמעין מעוז בוהמייני רב-תרבותי בהתהוות, שהוא גם הזדמנות כלכלית לקנות נדל"ן בזול ולהמתין להשבחה; חיפה, רוצים לומר לכם, מגוונת כמו ירושלים, חילונית ותרבותית כמו תל-אביב, וזולה כמו הפריפריה.

ב"הארץ", שותפה של העירייה להפקת כנס חינוך שנתי, נראה שהצליחו לשמור על רוב התוכן השיווקי שמייצר הקמפיין במוספים הפרסומיים ("שמנת"), או בכאלה שמראש מותגו תחת הלוגו המתפורר של רשת "העיר", אגף המקומונים שעבר זילות. ב"ידיעות אחרונות", אם לשפוט לפי החודשים האחרונים, לא מאמינים אפילו בטהרנות ממין זה.

בסקירת העיתונות שפורסמה באתר זה ב-8 ביולי השנה אוזכרו כמה מקרים שבהם הוקדש שטח מערכתי יקר, ובכלל זה מוסף שלם וחלק הארי של מוסף נוסף, לייחצונה של העיר חיפה והעומד בראשה, בליווי מודעות. אתמול צורף ל"ידיעות אחרונות" ברושור פרסומי שנדפס על נייר כרומו חלק – תוכניית פסטיבל הקולנוע שיחול בעיר בשבוע הבא. בשורת הסמלילים של הגופים הלוקחים חלק בהפקת הפסטיבל הופיע גם סמלילו של העיתון. למנויי "ידיעות אחרונות" הובטח כרטיס מתנה על כל רכישה של כרטיס לסרט מסרטי הפסטיבל.

ראש עיריית חיפה, יונה יהב. 3.7.09 (צילום: שי לוי)

היום, במוסף "24 שעות" (עורך: מאיר אברג'יל), שוב העניקו ב"ידיעות אחרונות" יחס יוצא מגדר הרגיל לעיר הצפונית ההולכת ומתקרבת למרכז: כל עמ' 2 מוקדש לקידומם של תערוכה שתיפתח הערב בחיפה ולראיון עם במאי שסרטו יוקרן בפסטיבל הסרטים; כפולת 3–4 עוסקת כולה בתערוכה שתעלה במוזיאון חיפה; עוד שני עמודים (והשער) מוקדשים לראיון עם שחקנית שסרטה יוקרן בפסטיבל. ראיון נוסף, בן עמוד וחצי, מתפרסם גם הוא לרגל הקרנת סרט באותה מסגרת; על כפולת האמצע נפרשים פירותיו של מסע קולינרי אותנטי בעיר התחתית של חיפה; ומי שידפדף לעמוד הבא ימצא בו ראיון עם רוקר בן 52 שיופיע בפסטיבל "אמנות תרבות רחוב" בחיפה; כפולת 16–17 מוקדשת לאשה המטפחת "תחביב מוזר", כהגדרת העורכים: "לשלוח מעטפות רקומות עם סמלים ישראליים לכתובות מומצאות בחו"ל. כן, אפילו בפקיסטן. המטרה: לקבל אותן בחזרה לביתה בשכונת בת-גלים בחיפה עם חותמות ממקומות אקזוטיים". המעטפות יוצגו בתערוכה שתעלה במוזיאון חיפה (מסגרת נלווית מוקדשת לסיורי תרבות בבתים של אמנים תושבי השכונה החיפאית); עמ' 22, מדור התרבות היומי של המוסף, חתום על-ידי מבקר הקולנוע של העיתון ומוקדש להמלצות צפייה בפסטיבל חיפה.

13 מ-15 העמודים המערכתיים במוסף "24 שעות" מוקדשים הבוקר לעיר חיפה; שלושה עמודים נוספים (במצטבר) מוקדשים לפרסומות גלויות לעיר חיפה ולאירועים המעניינים שמתרחשים בגבולותיה (שמונת העמודים הנותרים מוקדשים לפרסומות אחרות, לרכילות, לוחות משדרים, תשבצים והגיגים על יום הכיפורים).

ייתכן שעורכי "ידיעות אחרונות" אכן סבורים כי בחיפה מתחוללת מהפכה תרבותית שהם היו הראשונים לזהות. ייתכן שחיפה אכן בתנופה, ושבעירייה שלה מכהנים הטובים שבאנשים והעילאיים שבמשרתי הציבור. ייתכן גם שחבצלת דמארי, דני ספקטור, יואב בירנברג, אמיר קמינר, גיל חובב, אתי אברמוב ויהודה סתיו הכינו את כתבותיהם לפרסום בלי לבוא בשום סוג של מגע עם באי-כוחה היחצניים של עיריית בירת הצפון ומוסדותיה. ייתכן שבכלל מדובר בצירוף מקרים. ייתכן, אך קרוב לוודאי שלא.

עוד קצת חיפה

"שיא האבסורד: עיריית חיפה דורשת ארנונה ממאגר הגז תמר", דיווח עמירם ברקת בכותרת הראשית של גליון "גלובס" מאמש. בכותרת המשנה מודגש כי מתקן קידוח הגז, שהוא אסדה שהוקמה בלב ים, כלל אינו נמצא בתחומי המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. "אני לא בדקתי את זה מבחינה משפטית, אבל העובדה היא שזה לא מפריע למדינת ישראל לגבות תמלוגים מהמאגר, אז למה שאני לא אוכל לגבות ארנונה?", אומר לברקת ראש העירייה יהב.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר ידיעה המעדכנת את הקוראים בגילוי של "גלובס", תחת הכותרת "יונה יהב דורש ארנונה ממאגר הגז תמר מול חיפה". הכתב עופר פטרסבורג מביא בהרחבה את תגובתו של יהב, הכוללת גם רטוריקת בחירות בדמות המשפט "כך לוקחים מהעשירים ונותנים לעניים, מחזירים את הכוח לצפון".

הטענה בנוגע להימצאותה של האסדה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל אינה מוזכרת בידיעה המתפרסמת ב"ממון". במקום זה נכתב: "כפי שפורסם ב'גלובס', בבקשה לוועדת גבולות של משרד הפנים מבקש יהב להרחיב את גבול שיפוט העיר אל מימיה הטריטוריאליים של ישראל בגבול השיפוט, כך שיכללו נמל צבאי מתוכנן, את מתחם חיל הים, את נמל המפרץ הפרטי שיוקם במסגרת הרפורמה וכן את כל השטח שבין קידוחי הגז של תמר ודלית".

הטענה כאילו ב"גלובס" נכתב שיהב מבקש "להרחיב את גבול שיפוט העיר אל מימיה הטריטוריאליים של ישראל" אינה שקר, אך היא מעלימה את פריט המידע הבולט בחשיפת העיתון הכלכלי, ולפיו נוסף להרחבת תחום השיפוט של עיריית חיפה לתחומיה הימיים של מדינת ישראל, ראש העיר מעוניין גם בסיפוח שטחים ימיים הנמצאים מחוץ לגבולות ישראל.

העולם בעיניים צהובות

הידיעה ב"ישראל היום" (לחצו להגדלה)

"ניו-יורק: אנתוני ויינר הפסיד בפריימריז לעירייה", מדווחת כותרת במדור חדשות העולם של "ישראל היום". אנתוני ויינר הוא פוליטיקאי אמביציוזי שהובך כמה פעמים בשנים האחרונות בעקבות נטייתו לצלם את מבושיו ולשלוח את התוצאה (ותוצאות נוספות) לנשים שונות.

סיפורו המוזר של האיש, שבשל מעמדו הציבורי בארצות-הברית סיפק תמהיל מנצח של "חשוב" ו"מעניין", סוקר בהרחבה בכלי תקשורת מכל הסוגים והרמות, באמריקה ובשאר העולם.

"הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לעיריית ניו-יורק התקיימו אתמול, ובניגוד לימים רגילים, זהות המפסידים היתה מעניינת יותר מזהות המנצחים", כותב אלי לאון בפתח הידיעה המתפרסמת ב"ישראל היום".

ההנחה המקצועית הזאת זוכה להמחשה יוצאת דופן: לאון ועורכיו אינם מזכירים בשום חלק של הידיעה את שמו של המועמד שזכה במספר הקולות הרב ביותר בבחירות המקדימות, ביל דה-בלאזיו.

ענייני תקשורת

שריד. "נבחרו 12 המועמדים לדירקטוריון לאומי", מדווחים טלי חרותי-סובר ומיכאל רוכוורגר ב"דה-מרקר". "יוסי שריד, שדרש את חשיפת הפרוטוקולים, עדיין לא נענה", מצוין בכותרת המשנה. "לדבריו, אפילו לא קיבל תשובה לקונית המאשרת את קבלת הבקשה. השופטת בדימוס פרוקצ'יה [יו"ר ועדת האיתור], שהתכתבה עם שריד בתחילת הדרך וניסתה להסביר לו באופן אישי מדוע לא נבחר, הפסיקה את ההתכתבות מאז דרש את חשיפת הפרוטוקולים".

תדמיות ותפיסות עולם. "השופט שמצא דמיון בין אם-תרצו לפשיזם לא התעמק בסוגיה או הקדיש לה את הזמן הראוי", כותב במדור הדעות של "מעריב" קלמן ליבסקינד, הנדרש לפסיקת בית-המשפט בתביעת הדיבה שהגיש ארגון הימין נגד מבקריו. במדור הדעות של "הארץ" מופיע הבוקר מאמר מאת טל ניב, המזהה עצמה כאחת הנתבעות, בתגובה למאמר שפורסם בו אתמול תחת הכותרת "אם תרצו: לא פשיסטית – ילדותית".

הנפקת מיליארד הדולר. "מלחמת העולם בפרסום המקוון מתחילה מישראל", מודיעה כותרתה של הכפולה הפותחת של "כלכליסט". "אאוטבריין, המובילה את שוק ההמלצות הממומנות באתרי חדשות, מתכוננת להנפקה לפי שווי של מיליארד דולר", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מאת אסף גלעד. "בינתיים, המתחרה התל-אביבית טאבולה, שהיקף הכנסותיה הוא שליש משלה, חוטפת לה לקוחות".

על-פי הכתבה, חברת אאוטבריין הצליחה להגיע להכנסות של "כ-120–140 מיליון דולר בשנה"; על-פי הכתבה הראשונה שהתפרסמה על מסע יחסי-הציבור הנלווה לנסיון ההנפקה, שפורסמה ככותרת הראשית של "כלכליסט" מוקדם יותר השבוע, הכנסותיה של החברה ב-2012 מוערכות בסכום שיא עבורה – כ-80 מיליון דולר.

כיצד תפחו ההכנסות בשיעור דרמטי כל-כך, של כ-50% לכל הפחות? אולי מתוקף העובדה שנתוניה הפיננסיים של החברה כלל אינם חשופים לעיון, ונמסרים באופן סלקטיבי לאלו המסקרים אותה. חזני וגם גלעד לא ציינו מהיכן לקוחים הנתונים על אודות הכנסות החברה ומיהו זה אשר מוסר את ההערכות.

משפט העתקת הכתבות. ב"דה-מרקר" כותב הבוקר עידו באום על התביעה שבמסגרתה אולץ העיתון הכלכלי מבית קבוצת "הארץ" לשלם מיליוני שקלים ל"מעריב" ולעיתונאיו בגין העתקת כתבות.

"האם מותר לעיתון או לאתר אינטרנט לפרסם סקירת עיתונות הכוללת ציטוטים נרחבים מעיתונים ואתרים אחרים? כיום, לא בטוח. האם הנוהג של תוכניות ראיונות ברדיו לצטט ידיעות מהעיתונים כפתיח לדיון הוא חוקי? אין תשובה חד-משמעית. האם מהדורות החדשות בטלוויזיה שמדווחות לעתים ללא מתן קרדיט על נושאים שנחשפו בעיתונים מפרות את זכות היוצרים של העיתון וכתביו? בהחלט יכול להיות שהתשובה חיובית", כותב באום.

העתיד. ב"הארץ" כותב עופר אדרת על מועצת העיתונות, לרגל סיומו של כנס בינלאומי שנערך לציון יובל שנים להקמתה. "העתיד לא פשוט. עיתונות הדפוס בקשיים כלכליים, שפוגעים בחופש העיתונות. כשיש קשיים לעיתונאי לפרנס את עצמו, מתחילה התערבות של אנשים בעלי אינטרסים כלכליים. במקביל, השלטון תמיד מנסה לפלס את דרכו לעיתונות. כשהשלטון מנהל את התקשורת, אין צורך באתיקה", אומרת לו שופטת בית-המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, נשיאת המועצה.