שלשום (20.5.12) פירסם העיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום" בגליונו הערבי (וגם במהדורה האנגלית "Egypt Independent") הצהרה מפיו של גנרל עבד אל-מונעים סעיד, לשעבר ראש אג"מ וכיום מנהל קונצרן תעשייה צבאית.

הגנרל פנה באזהרה תקיפה למועמדים בבחירות לנשיאות במצרים להימנע מהצהרות דמגוגיות בעניין חוזה השלום עם ישראל. במיוחד יצאה חמתו על התמיכה במעשה של כמה סלפים, שניסו לחלל את מצבת הזיכרון הישראלית בסיני. המצבה, כמו מקבילותיה המצריות בישראל, היא חלק מחוזה השלום, הדגיש הגנרל, ומי שמנסה להפר סעיף אחד על-ידי פרובוקציה, משחק באש. השלום הוא אינטרס מצרי עליון. אם נפר אותו, קבע, ניקלע לבידוד בינלאומי, לאובדן היחסים עם ארצות-הברית ואולי לחמור מזה.

היות שמדובר בעיתון אמין, היומון השני בחשיבותו במצרים, סברתי לתומי שיש להביא את הדבר לידיעת הציבור בארץ. הגנרל קרוב מאוד לכת השלטת, ושום הכחשה לדבריו לא יצאה. ייתכן שהוא מבטא את עמדות "המועצה הצבאית העליונה".

שלחתי דוא"ל עם תמצית הדברים ומראה המקום לשלושת העיתונים היומיים. "ידיעות אחרונות" פירסם את הידיעה למחרת, אם כי לא בהבלטה. לא היו לה תגובות ולא התגלע ויכוח, כפי שקיוויתי. עורך "הארץ" כתב לי ש"ידיעות" כבר הקדים אותו ועל כן לא יוכל לפרסם את הידיעה (מדוע, בעצם?). "מעריב" לא הגיב כלל.

האם זה מקרה מבחן מעניין לאורח פעולתה של העיתונות שלנו? כנראה שכן. פרשות בועז הרפז, בר רפאלי, תאונות דרכים וכיוצא בזה ראויות יותר לתשומת לב בעידן הריאליטי. ועל כגון דא שרו כבר לפני 100 שנה בשיר עם בריטי:

You do not have
To bribe or twist
The arm
Of the British journalist
Considering what he would do
Unasked
There is no reason to

 עמנואל סיון הוא פרופסור להיסטוריה של האסלאם באוניברסיטה העברית