היום ייערכו הבחירות לפרלמנט ה-44 באוסטרליה. ראש הממשלה קווין ראד (לייבור) ינסה להביס את טוני אבוט (המפלגה הליברלית) ולזכות בקדנציה שלישית עבור ממשלתו. אבל האוסטרלים, כך נראה, מתעניינים יותר בסקנדל התורני בליגת הכדורגל. "ראיתי כבר מערכות בחירות בארצות-הברית, באירופה ובישראל וסיקרתי את הבחירות האוסטרליות במשך שנים רבות, בחיי לא ראיתי מערכת בחירות כל-כך משעממת – וכל-כך מוזרה", אומר בראיון טלפוני העיתונאי מיכאל גוונדה, לשעבר העורך הראשי של "The Age" ומייסד המרכז לעיתונות מתקדמת באוניברסיטת מלבורן.
מקור השיממון, מסביר גוונדה, בשילוב של התנאים המבניים והסביבתיים ביבשת בצירוף חולשתה של התקשורת האוסטרלית והשפעתו השלילית של רופרט מרדוק, איל התקשורת הבינלאומי. אבל קודם כל, הוא מבהיר, הבחירות משעממות "כיוון שפשוט אין עניינים חשובים שיש לעסוק בהם. בניגוד לבחירות בישראל, בארצות-הברית ואפילו באירופה, הבחירות כאן לא עוסקות בשום דבר. באופן בסיסי, יש לנו מערכת של שתי מפלגות – והן מסכימות גם על המעט שניתן להתייחס אליו".
אפילו הכלכלה, שעומדת במרכזם של מסעות בחירות בכל העולם, אינה נושא מרכזי, משום שהכלכלה האוסטרלית יציבה ובזכות מיקומה הגיאוגרפי וקשריה עם סין חמקה מהמשבר העולמי. "אנחנו פשוט לא מרגישים את הכאב שחלק כל-כך גדול של העולם חווה", אומר גוונדה. באוסטרליה גם יש חובה הצבעה, כך שחלק גדול מהדרמה הקשורה לבחירות כלל אינו מתרחש. "בסופו של יום, כולנו יודעים כי במידה רבה ההכרעה נעשית על-ידי אנשים שסביר להניח כי לא היו מצביעים אם לא היו מוכרחים, כך שלמי אכפת". בכל מקרה, מוסיף גוונדה, רק לעתים רחוקות האוסטרלים משנים את הצבעתם ורק לעתים רחוקות מחליפים את הממשלה המכהנת.
מיכאל גוונדה
וכאן היתה יכולה להיכנס לתמונה התקשורת, וזאת משום שלמעשה, ממשיך גוונדה, דווקא יש נושאים חשובים ושנויים במחלוקת שהיו אמורים לעניין את הציבור האוסטרלי ערב הבחירות. נושאים כמו איכות הסביבה, קיצוצים אפשריים בתקציב והמספר הרב של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה שמגיעים לאוסטרליה על גבי ספינות רעועות ממדינות אסלאמיות, ובמיוחד מאינדונזיה.
גם נושא המגדר היה יכול לעמוד במרכזה של מערכת בחירות תוססת – לו היתה כזו מתקיימת. ביוני הודחה ראש הממשלה ג'וליה ג'ילארד והוחלפה על-ידי מפלגתה בראש הממשלה הנוכחי, ראד. ג'ילארד, פמיניסטית לוחמנית, היתה פופולרית מאוד בקרב נשים; על-פי הסקרים, נשים הן 71% מכלל 15% הקולות הצפים – והצבעתן יכולה להיות משמעותית לפחות בסנאט, שנבחר בבחירות יחסיות. למרות זאת, נושאים פמיניסטיים קלאסיים, כגון רווחה חברתית, מדיניות משפחתית וחינוך אינם זוכים לתשומת לב במערכת הבחירות הנוכחית.
"הגברים שמתיימרים להנהיג אותנו", כתבה לאחרונה מרי דלהונטי, בעלת טור ברשות השידור הציבורי האוסטרלית (ABC), "צימצמו את העיסוק בדמוקרטיה לנוסחאות ואת הדיון הפוליטי לגוונים שונים של עניבות כחולות". האסטרטגים שמובילים את הבחירות, אומר גוונדה, החליטו שמדיניות הקמפיין הטובה ביותר היא ששני המתמודדים יתקפו זה את זה. כך הבחירות "הפכו למעין עימות נשיאותי במשטר שאינו נשיאותי, בין שניים מהמועמדים הכי פחות מרשימים ומעוררי השראה שניתן לחשוב עליהם".
הקמפיינרים של המפלגות מנהלים את האסטרטגיה המכוונת הזו, אומר גוונדה, כי "שתי המפלגות רוצות שהבחירות יהיו בשליטה מוחלטת. אין נאומים מרכזיים, אין עימותים פומביים, אין אפילו מסיבות עיתונאים. תארי לעצמך: אוסטרליה נהייתה נשיאת מועצת הביטחון של האו"ם בדיוק כאשר המשבר בסוריה מחריף ועדיין לא היה לנו ולא יהיה לנו ולו דיון אחד במדיניות חוץ". דוברי המפלגות אפילו אינם מפרסמים את לוח הזמנים של ההופעות הפומביות, הוא אומר, משום "שהספינולוגים אינם רוצים שהציבור יידע על מאורעות טרם זמנם, כדי שלא יהיו הפרעות".
העיתונות, מאשים גוונדה, אחראית ליצירת המצב העגום הנוכחי. "אנו הרשינו לעצמנו להיות שבויים על-ידי האסטרטגיה של המפלגות. עיתונאים נטשו את חובתם לקבוע את סדר היום, להעלות שאלות קשות ולהצביע על נושאים חשובים". הסיבה לכך, הוא אומר, היא חולשתה של העיתונות המרכזית, הכתובה והמשודרת, המתמודדת עם איומים כלכליים כמו בכל העולם המפותח. מו"לים ועיתונאים פוחדים להרגיז את הקוראים בכתיבה על נושאים שאינם מעניינים אותם, ובכך יוצרים מעגל קסמים של תחזיות המגשימות את עצמן.
רצח אופי
אולם לדברי גוונדה, המצב באוסטרליה חמור עוד יותר בשל אופן ההתנהלות של איל העיתונות רופרט מרדוק, שתאגיד ניוז-קורפ אוסטרליה שבשליטתו אחראי ליותר ממחצית מסך המכירות של העיתונים היומיים במדינה. ניוז-קורפ מוכרת 17.3 מיליון עיתונים בשבוע, מובילה בהפרש ניכר על פיירפקס, תאגיד התקשורת הגדול השני באוסטרליה, ובערים מסוימות שולטת לחלוטין בהיצע התקשורת המקומי. "אני לא אומר שמרדוק יקבע את תוצאות הבחירות", אומר גוונדה, "אבל הוא קובע את הטון של מערכת הבחירות".
דמותו של ראש הממשלה האוסטרלי קווין ראד על שער ה"סידני דיילי טלגרף", לצד הכותרת "כעת יש לכם הזדמנות להיפטר מהמאפיה", 5.8.13
ומרדוק אכן אינו מהסס להתוות קו ברור בעיתונים שבשליטתו, שבמערכת הבחירות הנוכחית תומכים באופוזיציה ללייבור. דוגמה בוטה לכך היה איור השער השערורייתי שפורסם ב"סידני דיילי טלגרף", הטבלואיד הנפוץ בעיר שבבעלות מרדוק. האיור הציג את מנהיגי הלייבור כשילוב של שוטים ונאצים. כותרת ראשית אחרת היתה פשוט "סלקו את המאפיה". ראד, בתגובה, האשים את מרדוק כי הוא רותם את עיתוניו נגד הלייבור בשל התוכנית המפלגתית להקים, בהשקעה של מיליארדי דולרים, רשת כבלים בפריסה ארצית שתאיים על חברת הכבלים הרווחית פוקסטל, שבשליטת מרדוק.
תהא המוטיבציה שלו אשר תהא, מרדוק הבהיר כי הוא רוצה שאבוט ינצח. הדרך לעשות זאת אינה ניהולו של סיקור עיתונאי נוקב ומעמיק של המפלגות והמתמודדים – אלא השקת קמפיין אגרסיבי ומתוזמר בכסות עיתונאית. בניתוח של הסיקור הפוליטי ב"דיילי טלגרף" בתוכנית ביקורת התקשורת הציבורית "ABC Media Watch", תחת הכותרת "רופרט מצייץ וה'טלגרף' מדקלם", טען העיתונאי פאול ברי כי 50% מהכתבות הפוליטיות שהתפרסמו ערב הבחירות היו עוינות ללייבור ואף לא אחת עוינת לאבוט או למפלגתו.
לא רק התמהיל בעייתי, גם התוכן. אופי המתקפה על הלייבור בוטה מאוד, והוא מכוון בעיקר לאישיותו של ראד ולתיאורו כפסיכופת נרקיסיסטי, שקרן – וגם משעמם. חשיפה עיתונאית אופיינית לקו הכיסוי הזה היתה של סטטוס שפירסמה בפייסבוק מאפרת שאיפרה את שני המועמדים לקראת הופעה. לפי הסטטוס, ראד היה גס רוח, בעוד שאבוט "ניהל שיחה אמיתית [...] כאדם לאדם, מר אבוט, אתה מנצח בהליכה". הגילוי הזה צוטט לא פחות מחמש פעמים ב"דיילי טלגרף", זאת משום, כך השיב ה"טלגרף" לבקשת התגובה של ברי, "שאופי הוא מרכיב חיוני בראש ממשלה". "אבל זו אינה ביקורת אופי", אומר ברי. "זה רצח אופי".
טופ ווטסון, חבר הפרלמנט הבריטי ממפלגת הלייבור, שסייע בחשיפת פרשת האזנות הסתר שסיבכה את הזרוע האנגלית של אימפריית התקשורת של מרדוק, אמר לאחרונה ל"The Age" (השייך לפיירפקס) שהוא "המום מהכיסוי של הבחירות באוסטרליה" וכי מרדוק לא למד דבר מסקנדל ההאזנות. הוא גם טען כי לעורכים בעיתונים של מרדוק אין חופש מערכתי. "כל 175 העיתונים שלו תמכו בפלישה לעיראק. אתה רוצה להגיד לי שכל 175 העורכים הגיעו לאותה החלטה באופן בלתי תלוי?".
איל העיתונות רופרט מרדוק מעיד בפני ועדת לווסון הבריטית לחקר פרשת האזנות הסתר (צילום מסך)
גוונדה נזכר כי במערכת הבחירות ב-1975 היתה השפעתו של מרדוק כה בוטה, שכתבי ה"אוסטרליין", העיתון הארצי של הרשת, פתחו בשביתת מחאה ו-75 מהם כתבו לבוס שלהם כשהם מכנים את העיתון "דף תעמולה" וקובעים כי הפך לבדיחה. "כיום זה לא יקרה" אומר גוונדה בעצב, "עיתונאים חייבים לפרנס את משפחותיהם ואין להם אלטרנטיבה אחרת. העיתונאים נכנעו". גם מועצת העיתונות האוסטרלית, הוא מציין, אינה מסוגלת לפקח על ניהולו של כיסוי עיתונאי מאוזן והוגן. המועצה, שנוסדה ב-1976, אינה גוף סטטוטורי, היא חסרת סמכויות ואינה יכולה להטיל עונשים בני-אכיפה.
אביו של רופרט מרדוק הניח את המסד לעסקי התקשורת המשפחתיים באוסטרליה, אולם בנו מנהל את האימפריה הבינלאומית שלו מניו-יורק. למעשה, מציין גוונדה, מרדוק כבר כלל אינו אזרח אוסטרלי. על אף שנולד ביבשת, הוא ויתר על אזרחותו האוסטרלית כדי לקבל אזרחות אמריקאית. "כמו שלכם יש את שלדון אדלסון, אזרח לא ישראלי שהוא שחקן מרכזי בעיתונות, לנו יש את מרדוק. זה עלבון לדמוקרטיה".