יו"ר ועד עובדי "מעריב" חגי מטר (במרכז) היום בבית-הדין לעבודה בתל-אביב (צילום: "העין השביעית")

בית-הדין לעבודה נמנע היום מלקבל החלטה בעניינו של חגי מטר, כתב מקומון "זמן תל-אביב" ויו"ר ועד העיתונאים של "מעריב", שפוטר יחד עם כל עובדי "מעריב", אך לא נמנה עם העיתונאים שגויסו מחדש לשירות העיתון. תחת זאת שלח השופט אורן שגב את הצדדים לשיחות מחוץ לכותלי בית-המשפט.

בתחילת השבוע הגישה הסתדרות העובדים הכללית, בשם ארגון העיתונאים בישראל, בקשה למתן צו המחייב את חברת אחוזת הירש ישראל בע"מ, בעליו הנוכחיים של "מעריב", להמשיך להעסיק את מטר במסגרת ההסכם הקיבוצי. לטענת באי-כוחם של עובדי "מעריב", עורכי-הדין איריס ורדי, שי תקן ואמיר בשה, מטר לא גויס מחדש לשירות העיתון משום שהוא יו"ר ועד העיתונאים ומשום שהוביל את מאבק העובדים. "המשיבה מבקשת שלא לקלוט את חגי להמשך עבודה אצלה שלא כדין, כדי לפגוע בבטן הרכה של העבודה המאורגנת ולהביא לגוויעתה", כתבו בבקשה שהוגשה לבית-הדין.

"חפזונה של המשיבה מעיד כי זו האחרונה החליטה להילחם בעבודה המאורגנת בחצרה וביו"ר ועד העובדים, ויהי מה, תוך שהיא רומסת ברגל גסה את הוראות החוק ומסלקת מעל פניה עובד מעולה ונאמן למקום העבודה, בהתעלם כאמור מהחוק, והכל על מנת להעביר מסר חד וברור לציבור העיתונאים: אצלה לא תהיה עוד לוועד העובדים תקומה".

בתגובת חברת אחוזת הירש ישראל, שהוגשה היום על-ידי עורכי-הדין שלומית גוטרמן-כספי וליוויאן סגל, הוכחשו טענות ההסתדרות מכל וכל. "למרבה הצער", כתבו, "מרבית עובדי העבר של המערכת והמינהלה בעיתון – לא נקלטו על-ידי המשיבה. ביניהם גם מר חגי מטר, וזאת ללא שום קשר לפעילותו בוועד או להשתייכות ארגונית כזו או אחרת". לדברי הנהלת "מעריב", שישה משמונת חברי הוועד נקלטו, כך שלא ניתן לטעון כי היא מנסה לפגוע בהתארגנות.

עוד נטען מטעם "מעריב" כי הוחלט לסגור חמישה מתריסר המקומונים של העיתון ו"לא להעסיק כלל כתבים שכירים במקומונים, אשר יפעלו במתכונת מצומצמת, על בסיס כתבים עצמאיים בלבד (פרילנסרים). מטעם זה, ומטעם זה בלבד, לא קלטה המשיבה את מר חגי מטר, אשר שימש כתב שכיר של מקומון 'זמן תל-אביב'. אין ולו כתב מקומונים אחד (בכל המקומונים ולא רק ב'זמן תל-אביב') שנקלט ככתב שכיר על-ידי המשיבה".

הדיון שנערך היום נפתח בחזרה על עיקר הטענות. עו"ד בשה טען כי "ידיה של המשיבה אינן נקיות וכל כוונותיה לפגוע בהתארגנות", ואילו עו"ד גוטרמן-כספי הבהירה כי אין כל כוונה לפגוע בהתארגנות. "אנחנו יושבים ומדברים איתם", אמרה בכוונה לנציגי ועד העובדים בעיתון, שבאותו הזמן ישבו על ספסלי הקהל באולם בית-הדין והניעו ראשיהם לשלילה. גם דבריה של עו"ד גוטרמן-כספי, כי הנהלת העיתון פנתה להסתדרות וביקשה הסכמה להעסיק מספר מסוים של עובדים כזמניים, זכו לנענועי ראש מצד לצד, וכך גם הטענה כי בהנהלת "מעריב" לא באמת יודעים אם מטר הוא יו"ר הוועד או לא.

לגופו של עניין טענה עו"ד גוטרמן-כספי כי "מצבו של מקומון 'זמן תל-אביב' קשה, אנוש. הקיום שלו עדיין עומד על שולחן הדיונים. היתה מחשבה להפסיק את הפעילות באופן מיידי כי הוא פשוט הפסדי, אבל משיקולים שונים, שהם לאו דווקא כלכליים, הוחלט בשלב זה להמשיך את ההפקה שלו במתכונת מצומצמת [...] מהסיבה הזו חגי מטר לא נקלט לעבודה, כי אין עבודה, אין תפקיד עבורו".

בא-כוחה של ההסתדרות, עו"ד תקן, טען כי מטרת "מעריב" היא להרחיק את מטר בגלל תפקידו כיו"ר הוועד. "חגי מטר הוא עיתונאי מוערך", אמר תקן והוסיף בציניות: "מרוויח משכורת עתק של 5,000 שקל בחודש. הרי ה-5,000 השקלים האלה יטלטלו פה את המערכת של בן-צבי בצורה קיצונית. [...] נגיד שאין מקום במקומון, למה אין מקום במקום אחר? יש פה מערכת שלמה שיכולה לייצר פתרונות. [...] לא הציעו לו להמשיך כפרילנס, אולי הוא מוכן להפחית בשכרו השמן? אולי הוא מוכן לעבוד במקום אחר?".

תקן הוסיף כי בימים האחרונים נערכו מגעים בין "הגורמים הבכירים ביותר בהסתדרות" לבין ראשי החברה שרכשה את "מעריב", כדי להביא להעסקתו מחדש של יו"ר ועד העובדים, תוך הבהרה שאי-קליטתו "מעבירה מסר ברור של חבלה בעבודה הקיבוצית".

השופט: "התמונה יותר מורכבת ממה שמנסים לצייר"

השופט שגב רמז כי הנתונים היבשים עומדים לצד "מעריב". "אלמלא נסגרו עוד מקומונים, דיינו, אלמלא נקלטו שישה מתוך שמונה [חברי ועד], דיינו, אלמלא נקלטו 3 מתוך ארבעה בולטים דיינו, אלמלא נחתם הסכם קיבוצי [...] למקרא הבקשה בלבד מדובר בתמונה מאוד לא מעודדת, עד שרואים את הנתונים. אם אין ויכוח על הנתונים, התמונה היא מאוד בעייתית ויותר מורכבת ממה שמנסים לצייר לנו פה", אמר.

"[...] הטיעון שזה רק 5,000, [...] אני לא יודע אם זו משכורת שמנה או לא שמנה, היופי בעיני המתבונן. [...] המבקשת צריכה לעורר לכל היותר ספקות שזו ונדטה אישית על רקע זה שהוא הנהיג את המאבק".

לדברי השופט שגב, ההסתדרות, שמנהלת מאבק על אדם אחד, עשויה לפספס מאבק עקרוני יותר על העסקת פרילנסרים בעיתון על חשבון עובדים קבועים. "זה עשוי לחזור אליו כבומרנג", התריע השופט שגב, "כי אם היום אנחנו מקבלים את הבקשה שלכם, צריך לנמק מדוע השתכנענו שרק בגלל זה הוא פוטר. זה עשוי להתפרש כאילו יש פה זכויות עודפות, וזה בדיוק הדבר האחרון שאתם רוצים. אין לו זכויות עודפות".

מנגד העיר השופט שגב לבאי-כוחה של הנהלת "מעריב" ואמר כי עליהם להתבונן בסוגיה מנקודת מבטם של העובדים. "ייתכן שיש מקום לשקול מכל מיני שיקולים שהם לאו דווקא משפטיים פרופר", אמר, "איזשהו הסדר שיכלול את מר מטר. [...] אני אעז ואומר שמר מטר לא הוא האישיו. יש פה 350 עובדים אחרים שנמצאים במצב מאוד-מאוד בעייתי ולא נוח עם ההחלטה שלכם. אני חושב שזה שווה למעסיק שבאמת צריך עוד להילחם על חייו.

"[...] אני לא אומר לכם, תפתחו מקום, אני לא מורה למנהלים של 'מעריב' מה לעשות. בשביל זה הם המנהלים ולא אני. אני רק אומר שזה נכון שהקרקע רוחשת ורוגשת. תשכחו ממר מטר, האישיו זה העובדים האחרים. [...] אולי יש מקום לשיחה שתשבו ותקשיבו לצרכים של העובדים שלכם כפי שהם מרגישים, בלי לתת לזה ציון אם זה טוב או לא טוב. והם צריכים להקשיב, גם למעסיק יש צרכים ומגבלות. אני מציע לכם, רבותי, להיכנס בימים הקרובים, לקיים פגישה".

לפני סיום הדיון ביקש מטר את רשות הדיבור, כדי להביע את תחושותיו. "זה לא מקום קל להיות בו", אמר, "לא הייתי בוחר להיות בו, לא במקרה ההסתדרות הגישה את הבקשה ולא אני. אני מאוד אוהב את העבודה שלי, [...] אבל זו לא הסיבה שאנחנו כאן. הסיבה היא שהתחושה של העובדים, שבסופו של דבר אנחנו מייצגים אותם ולא המעסיק, התחושה בשבועות האחרונים קשה מאוד. התחושה היא שהיה בנו צורך עד רגע מסוים לחתימה להציג בפני בית-המשפט המחוזי הסכם קיבוצי, הישג חשוב, בשיתוף פעולה עם העובדים, ושמאותו רגע לא סופרים אותנו. זאת החוויה שלנו.

"[...] הודאגנו מאוד ושבתנו לא בנפש חפצה, אלא בגלל הניסיון שנמשך עד עכשיו מצד המעסיקים לחתור תחת ההסכם הקיבוצי, להעסיק עשרות עובדים שלא במסגרת ההסכם הקיבוצי ובניגוד להסכם הקיבוצי. אפילו היום עובדים שפוטרו מהחברה הקודמת מוזמנים לעבוד במשך חודשיים, לא ברור באיזה תנאים, שלא במסגרת ההסכם הקיבוצי. זה חותר באופן עמוק תחת כל ההישגים שלנו. ואם מחברים את זה לאי-העסקה מחדש שלי, שהעובדים תופסים כפיטורים של יו"ר הוועד, התחושה המצטברת היא תחושה של מתקפה על העבודה המאורגנת. אנחנו מנסים פעם אחר פעם לפתוח ערוצי הידברות ונתקלים בחומות בצורות".

"אז הנה החומה הבצורה נפתחת בזה הרגע ונראה אם זה מוביל גם לאנשהו", אמר השופט שגב, והכתיב החלטה שלפיה הצדדים הסכימו להיפגש כדי לדון בכל הנושאים שעל הפרק, ולעדכן את בית-הדין בתוך שבוע אם הצליחו להגיע להסכמות.

21961-11-12