שלום שי באב"ד,

בברנז'ה מופתעים. כחלון הביא מישהו לא מוכר, כזה שכדי לדעת מיהו צריך לחפש בגוגל ובלינקדאין. קראתי בהודעה לתקשורת שאתה מגיע מעמדת ניהול בכירה בחברת צים. אולי המטפורה הזאת תיטיב לתאר בלשון מוכרת לך את מצבו של שוק המדיה היום. נראה כאילו מישהו "הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר" ("יונה", א', ד').

כפי שתגלה בקרוב מאוד, יש המצטערים צער רב על המצב, וחרדים לגורלה של החברה הדמוקרטית, השיח הציבורי ומימושה של הזכות לחופש ביטוי. אחרים אינם יכולים להסתיר חיוך של שמחה לאיד ונקמה. הנה העצה הראשונה: בראשונים תדבק ומן האחרונים תרחק.

כבר אפשר לשמוע ביקורת על המינוי שלך מן הטעם ש"צריך להיות בעל ידע מוקדם ובעיקר בעל עמדה מגובשת לגבי מהותה של הרגולציה ביחס לשידורים המסחריים, לגבי מידת המעורבות הרצויה של הרגולטור בתכנים, לגבי מידת העצמאות והגמישות שצריכה להינתן לגופים המשדרים, לגבי הצורך לשמש חיץ בין גופי התקשורת לבין הפוליטיקאים".

מתוך סרטון פרסומת של הרשות השנייה (צילום מסך)

יהיה עליך לבצע תהליך למידה מעמיק. בזאת אין כל ספק. אבל באיזשהו אופן יש בי שמחה על כך שאין לך ידע מוקדם או עמדה מגובשת באשר למהותה של הרגולציה. כי על האמת להיאמר, אנו מצויים באזור הדמדומים של רגולציית הטלוויזיה, ומה שבאמת חסר כאן הוא חשיבה רעננה. ניסיון בתחום התקשורת יכול לקבע אותך. ראינו זאת בעבר. והנה העצה השנייה: אל תניח שום דבר ממה שיוצג לפניך כאקסיומטי, כהכרחי או כתורה מסיני. אם יש צורך לעשות היום משהו בתחום רגולציית המדיה זה לחזור אל שולחן השרטוטים באופן הלוקח בחשבון שינויים ואי-ודאויות, מגמות ומודלים עסקיים משתנים, וגם מחדלים וכשלונות מן העבר.

אל תניח כאקסיומה שתהליכים שאירעו בעשור האחרון בתחום הרגולציה הם בלתי הפיכים או הכרחיים. נסה להישיר מבט לא משוחד אל שוק הטלוויזיה בארץ ולראות נכוחה מהן הציפיות ממנו ומהי מידת הריאליות שלהן. אם המטרה בהמשך קיומו של ערוץ 10 היא תחרות בשוק הרעיונות והדעות, המבנה הקיים של תנאי הזיכיון לא התאים מעולם. אתה לא מחויב למחדלים של מתכנני המכרז ההוא. הבט בנתוני הוועדה הישראלית למדרוג ובנתוני הצפייה בטלוויזיה (שאין להם, אגב, אח ורע בעולם המערבי), ושאל את עצמך מהי משמעותם בעידן של תוכן עוטף מסכים. חקור את המהלך הרגולטורי האחרון בתחום מדיניות תוכן בישראל – תהליך המעבר לרשיונות בשוק הטלוויזיה – ונתח מדוע הוא נחל עד היום כישלון חרוץ. הפער בין הדימיון למציאות בולט מאוד בכל תכנון שוק התוכן בישראל, וכתוצאה ממנו נוצר משחק רע לדמוקרטיה ורע לצרכני המדיה. תפקידך הוא, בין השאר, לעמול לצמצום הפער הזה.

אל תניח כאקסיומה את מחול ה"הון-שלטון-זיכיון". העדר ההבחנה בין עיצוב כללי של מדיניות תקשורת לבין הסדרת התקשורת ופיקוח על השוק אינו הכרחי. הוא פשוט מבטא תרבות ארגונית קלוקלת של רשויות מסדירות במדינת ישראל. ועדת הכלכלה לא באמת חייבת לטפל בעניין ערוץ 10, ודחיית חובות הערוץ עד המעבר לרשיונות בתחילת 2013 לא באמת צריכה לעמוד במוקד דיון של הכנסת. במקום לרוץ לכנסת במשלחות מורחבות, עמוד על זכויותיך ועל גבולות הגזרה שלך.

אל תניח כאקסיומה שהתפקיד שלך מצטמצם אך ורק להסדרת הערוצים הקיימים. האתגר הנדרש בעת הזאת הוא לאתר את ה"מה" שיש אינטרס ציבורי להסדיר בשוק המדיה. אין היום ודאות, הסכמה או אופק רגולטורי ביחס לשאלה על מה יש לפקח. מגרש המשחקים שבתוכו נמצאים גם הסדרת דרכי הממסר המסורתיות וגם התוכן המקוון הוא עקום. הסדרתם של שירותים אודיו-ויזואליים לא ליניאריים, המועברים בחלקם על גבי האינטרנט, כבר אינה אתגר. היא מחדל של חוסר טיפול רגולטורי. התעלמות מסוגיה זו (ואחרות כמוה) והתמקדות בהסדרת הערוצים הקיימים תהיה התמודדות עם אתגרי העבר ותתפוצץ בפרצופה של רגולציית הטלוויזיה במוקדם ולא במאוחר.

אל תניח כאקסיומה שצריך להצמיד פרסומת כמימון בלעדי לתוכן בישראל. אין ספק שבעשור וחצי האחרונים עיקר התרומה ליצירה ישראלית מקורית ואיכותית הגיע מכיוון השידור הציבורי המסחרי. מנגד, הלך השידור הציבורי, על מיליארד השקלים בשנה שהוא מקבל מכספי משלם המסים, וקרס. חלק מתפקידך הוא להגביל את תחומי העיסוק שלך ולסייע ללחץ הציבורי לטיוב השידור הציבורי. הסכמה ליטול על כתפי הרשות השנייה (וכמובן גם לדרוש מן הזכיינים) תפקידים (עידן-פלוס כבר אמרנו) או מחויבויות תוכן אולי תגדיל את שמך ואת פועלך, אבל בסופו של חשבון תיצור מצב רע יותר בתמונה הכוללת. נסה לחשוב בצורה יצירתית על מקורות מימון לתוכן ציבורי-חדשותי-מקורי-מקומי בישראל. נשמח לסייע ברעיונות. למשל: הקמת רשות תוכן דיגיטלי מקורי במקביל לרשות השידור.

אל תניח כאקסיומה שאתה פועל לבדך בהסדרת התחום. המערכת מורכבת ומושפעת מגורמים שונים. תיאום רגולטורי הוא הכרחי עם רשויות תאומות כמו מועצת הכבלים והלוויין, אבל גם עם הממונה על ההגבלים העסקיים (עמלות היתר); עם הממונה על הגנת הצרכן (אולי בכלל תוכן שיווקי צריך להיות מוסדר שם בצורת עקרונות של שקיפות במקום שתצטרך לצפות בכל התכנים וגם לחטוף?); עם משרדי החינוך והתרבות (אוריינות תקשורת היא יותר תפקיד שלהם). עוצמתה והשפעתה של הטלוויזיה עשויות לתת לך את ההרגשה שהכל תלוי בך. זה לא נכון וגם לא בריא לטווח ארוך. ארגוני חברה אזרחית יוכלו לסייע בתובנות משלהם. מאיגוד האינטרנט הישראלי תוכל לקבל חזון הנוגע להסדרה עצמית כתחליף לרגולציה כופה. ארגונים אחרים יוכלו להעניק רעיונות בנוגע לדרכים להשגת גיוון רעיוני או קידום אוריינות תקשורת.

אל תניח כאקסיומה את הסיקור האובססיבי של אמצעי התקשורת את עצמם. כמי שפעל עד היום באופן שהוא רחוק יחסית מן העין הציבורית, מהר מאד תגלה שחלק ניכר מזמנך מתבזבז על תגובות לידיעות נכונות ולא נכונות, באינטנסיביות ובעוצמה שאינן קיימות לגבי אף תחום כלכלי אחר. נסה להבדיל בין מחויבות אמיתית לחופש מידע לבין היגררות אחרי הטרדות רכילאיות.

ולבסוף, אל תניח כאקסיומה שהכל ברור וידוע. במידה מסוימת – אל תהיה בעל תפיסה מגובשת. אם תסתכל לצדדים תראה שהמבוכה שורה בכל: באמצעי תקשורת אחרים בארץ, ברשויות רגולטוריות בחו"ל. היה כן בנסיונותיך לשרת את האינטרס הציבורי ביושר וביושרה, מתוך הבנה צנועה שעשויים לעבור יותר מארבעים יום וארבעים לילה עד שייקלו המים והספינה תנוח שוב על קרקע יציבה.

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר היא ראש פרויקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה