לפני כחודש נולד, בשעה טובה, עמוד פייסבוק לארגון חיזבאללה. שלפנו משם כמה תופינים, כדי להבין טוב יותר איך מגדיר את עצמו ארגון הטרור מלבנון.
תחת הסעיף "אודות" נכתב כי החיזבאללה "נולד ב-1982", "מאומן וממומן על-ידי חילות המהפכה האיראניים" ו"דוגל בהשמדת ישראל". עם לידתו של הארגון, נכתב בעמוד, "פתחנו במהירות בפעולות טרור נגד ישראלים, אמריקאים, אוכלוסייה יהודית ומדינות מערביות". תחת הסעיף "לייקים וחברים" מוזכרים איראן, סוריה, חמינאי וחמאס. ב"פעילות מהזמן האחרון" (recent activity) נמנות התקפות הטרור על בולגריה, קפריסין וסיני, כמו גם חטיפת חיילי צה"ל.
את שני הפוסטים האחרונים בעמוד העלה לא אחר מאשר חסן נסראללה, מנהיג הארגון, שמדווח: "אנו נלחמים לצד חבר גדול – הנשיא אסד", ו"אני לא מכיר בקיומה של מדינה המכונה 'ישראל'". גם נשיא ארה"ב ברק אובמה מבקר בעמוד ו"מברך": "חיזבאללה הוא ארגון טרור". משום מה מפעילי העמוד לא טרחו להסיר את תגובתו המנאצת.
גם התגובות הספורות שנרשמו עד כה לעמוד אינן בהכרח מלבבות עבור הארגון. מגאן ואן-הירדן, הציונית המושבעת (עמוד הפייסבוק שלה עטור תמונות של חיילי צה"ל הששים אלי קרב וסיסמאות כמו "להתייצב לצד ישראל") מודיעה שהחיזבאללה הם "אך ורק טרוריסטים", בעוד שדייוויד רוזן מירושלים (המכנה בדואים שפגעו בעופות נדירים "חברים של גדעון לוי") מגדיר את חיזבאללה כ"סוכנים של המשטר האיראני המושחת".
"דף הפייסבוק" של חיזבאללה (צילום מסך)
לפני שהסקרנות מריצה אתכם אל הפייסבוק בחיפוש אחר עמוד הקאלט הזה, הנה הודעה – לא מדובר בעמוד אמיתי. זוהי הדמיה של דובר צה"ל, כחלק ממלחמת פרופגנדה עכשווית נגד חיזבאללה, שדו"צ פתח בה בחודש שעבר במלאות שבע שנים למלחמת לבנון השנייה.
אל עמוד הפייסבוק המדומה ניתן להגיע בקישור מאתר חדש הנושא את הכותרת "חיזבאללה – צבא של טרור". מדובר בפמפלט אינטרנטי באנגלית, הבנוי כמעין בלוג חדשות עם "סיפורים" המתעדכנים מעת לעת. יוצריו בדובר צה"ל מגדירים את מטרתו כ"סגירת פערים בקהילייה הבינלאומית באשר לארגון חיזבאללה וחשיפת פניו האמיתיות".
קהל היעד המוצהר הוא מדינות אירופה ואמריקה, והחומרים המועלים בו מתואמים באופן מוסדר עם יחידות מודיעין דוגמת חצב, האוספת חומרים מכלי תקשורת ערביים. בקרוב יצטרפו לאתר באנגלית אתרים-אחים בצרפתית ובספרדית, כשמטרת כולם אחת היא: לסחוף את דעת הקהל העולמית להכיר בפשעיו של חיזבאללה.
טרור, טרור, טרור
אפשר לשבח את דובר צה"ל: גם על היוזמה, וגם על הביצוע הטכנולוגי המוקפד. על רקע הביקורת שנשמעת מפעם לפעם נגד גורמי ציבור וממשל על לקות בסיסית בהבנת המדיום המקוון (כמו התמונות העקומות בפייסבוק של ראש הממשלה או הסטטוסים המרושלים של שר האוצר יאיר לפיד), קשה שלא להתפעל מההשקעה באתר של דו"צ.
כך, למשל, לחיצה על "חיזבאללה: פרופיל" מעלה הדמיה אינטראקטיבית מאירת עיניים על דרכי פעולתו של הארגון, בתוספת נתונים עדכניים על מספר ההרוגים בפיגועי הטרור שנתמכו על-ידיו, ומלווה בתמונות חדות ואיכותיות. גם העובדות, כך נראה, נבדקו הפעם כמו שצריך. אם היתה תחושה שישראל מוותרת בקרב ההסברה לאויביה, האתר החדש מנסה להזים אותה.
מתוך בלוג התעמולה של דובר צה"ל נגד החיזבאללה (צילום מסך)
אבל דווקא על רקע ההשקעה המרשימה במראה החזותי של האתר, מתבלטת פשטנותם של הטיעונים שהוא מעלה. היות שהאתר מנוסח באנגלית ומיועד לאזרחי המדינות החופשיות, ניתן היה לצפות לקורטוב של תחכום. את המשוכנעים דוגמת ואן-הירדן או רוזן – דובר צה"ל קנה. אבל הם ממילא לא העזו, אף לא לרגע, להקל ראש במפלצתיותו של הארגון מלבנון. האם גם השמאלן מבלגיה, הסבור ממילא שהישראלים נוטים להפריז בתיאורי האויב, ישתכנע מפסק דינו הנחרץ של דו"צ? האם יזיז האתר משהו בעמדותיו של הסטודנט מברקלי שאינו סולד מישראל, אך חושב שבמלחמה הזאת יש שני צדדים, ושהפרובוקציה אינה נחלתו של נסראללה לבדו?
די לקרוא את כותרות הסיפורים באתר כדי להבין שהוא "מטיף למקהלה": המלה "טרור" על הטיותיה השונות מופיעה ב-11 מ-18 ההפניות לפוסטים. הרפטטיביות הזאת יוצרת אצל הגולש תחושה שמישהו מזיע בנסיונותיו לייצר סלידה מהארגון. גם הטיעונים, מוצדקים ככל שיהיו, מנוסחים בפשטנות יתרה: "החיזבאללה מראה את צבעו האמיתי"; "טרור בווידיאו: האמת על חיזבאללה"; "חיזבאללה: מפלגה פוליטית או ארגון טרור?"; "כיצד חיזבאללה מממן את הטרור: סחר בסמים והלבנת הון". דומה שהאתר מאמץ באופן מוקצן את גישת בית-הספר לכותרות של "ידיעות אחרונות" (פומפוזיות והיסטריה) יחד עם אלה של "ישראל היום" (חד-ממדיות במסרים).
גם בטקסטים עצמם קשה למצוא לשון המעטה או מעט תחכום שיגרו את הסקפטי הממוצע לפתוח את הראש לטיעונים חדשים. כך, למשל, מפציצה כותרת המשנה של המאמר העוסק באידיאולוגיה של החיזבאללה: "[תחת נסראללה] חיזבאללה פתח מיד בהתקפות גרילה, פיגועי התאבדות, חטיפות ורציחות". למקרה שתהיתם.
ובינתיים, אצל דובר החיזבאללה
ייתכן שדובר צה"ל פועל כאן על-פי תיזה מחושבת, ולפיה מי שכבר נכנס לאתר חייב להיות מופגז בהפחדות ובאיומים, אחרת ינטוש מיד. אולם אפשר לטעון גם ההפך: שאתר כזה עלול לגרום דווקא נזק הסברתי. הרי חיזבאללה נמצא באחת התקופות הקשות בתולדותיו. ממש במקביל לעליית אתר הפרופגנדה הזה, התרצה האיחוד-האירופי והכיר בזרוע הצבאית של חיזבאללה כארגון טרור. זהו הישג מרשים, שנבלע מעט בהמולת החרם על ההתנחלויות.
הארגון גם סובל קשות מפעילותו בסוריה. ההחלטה להילחם לצד אסד ונגד המורדים, בהוראתה של איראן, מסבה לו אבידות רבות וממטירה עליו ביקורת קשה מבית. אירועים אלה אף דירבנו את הרמטכ"ל בני גנץ להצהיר לא מזמן כי "האש מלחכת את שולי גלימתו" של נסראללה, אמירה שלוותה בתדרוכים מסיביים של דו"צ בקרב הכתבים הצבאיים.
אז אם בחיזבאללה גורמים לעצמם חבלות פנימיות ללא סיוע ישראלי אקטיבי, מדוע להעלות אתר כזה דווקא עכשיו? האם העובדה שמלאו שבע שנים למלחמת לבנון ודו"צ מרגיש צורך לחגוג את הצלחתה המאוחרת של אותה מלחמה מצולקת היא הצדקה מספקת? ואם מעלים אתר כזה – האם לא ראוי לצייד אותו בחומר תעמולה מעט יותר מתוחכם ומתון, כזה שיעורר מחשבה מעמיקה וספקות של ממש כלפי הארגון – לא רק באמצעים של הפחדה גרידא? הרי תעמולה אפקטיבית היא דווקא זו שמחדירה מסרים בעדינות, בלי לחשוף את המניעים השקופים של התועמלן.
מתוך אתר התעמולה נגד ישראל של ארגון חיזבאללה (צילום מסך)
לשם השוואה שלפתי אתר מקביל של החיזבאללה עצמו. ב-2006 העלה הארגון את האתר "מקוומאט" (התנגדות) – אתר תעמולה אנטי-ציונית בעברית, אנגלית, פרסית וערבית, המתחפש לאתר חדשות לגיטימי. כאשר קם, לעגו בתקשורת הישראלית לעברית העילגת של כותביו, אלא שבינתיים מישהו שיכלל את העברית באתר, והטקסט כבר לא זרוע בטעויות רבות הקופצות לעין. "מקוומאט" אינו בנוי כאתר תעמולה, והוא מחדיר מסרים באופן מתוחכם, על-ידי בחירה סלקטיבית של סיפורי חדשות.
כך, למשל, מביע האתר את תמיכתו הלכה למעשה באסד, בכותרת הראשית: "סוריה: הטרוריסטים ותומכיהם ישלמו ביוקר על מעשיהם". ה"טרוריסטים" הם, כמובן, המורדים. אלא שעורכי האתר מקפידים לייחס את ההאשמה (השקרית) בטרור לשלטונות הסוריים, ונמנעים מלהביע את עמדתם האישית. הקורא המבולבל יכול לחשוב, לרגע, שהסורים הם הקורבנות בסיפור חדשותי תמים. במקרה אחר משתמש האתר במאמר ביקורתי של אלכס פישמן כדי לנגח את ממשלת ישראל. השימוש המושאל (והסלקטיבי) בגורמים חיצוניים הופך את האתר לאפקטיבי יותר, ואת היסודות התועמלנים לחמקמקים יותר.
בדו"צ גאים באתר החדש, ובקרוב, כאמור, יעלו גם גרסאות דומות בשפות נוספות. את היוזמה להשקיע באתר כזה אפשר לייחס גם להתחזקות כוחו ומעמדו של דובר צה"ל, שהוא כיום יחידת ענק עתירת ממון וכוח, עם מאות חיילים והשפעה תמנונית בתחומים רבים. בשנים האחרונות דובר צה"ל הוא מגן שמו הטוב של הרמטכ"ל, מסביר-לאומי של מדיניות ישראל ומכונת תעמולה משומנת ברשתות החברתיות. נותר רק לתהות אם אינו לוקה לעתים בעשיית-יתר.