(איור: איאן בורט, רשיון cc-by)
אני לא יודע אם אלו הרקטות של חמאס או הטילים של חיל האוויר, אבל כבר שבעה ימים שאני כמעט לא רואה נשים. הן פשוט נעלמו ממסך הטלוויזיה שלי. אני מזפזפ בין ערוץ 2 לערוץ 10 ואפילו חותר למחוזות הנשכחים של הערוץ הראשון – ולא מצליח לראות נשים מעבר לעמוד הענן הזה.
שידורי המלחמה הפכו את המסך למסך גברי. מעט מאוד נשים, אם בכלל, מגיעות לפאנלים האינסופיים שהמדינה כולה מרותקת אליהם. המומחים הם גברים שעוסקים בצבא ובביטחון, והקול הנשי, כבכל מלחמה, נדחק הצדה. בכתבות, נשים מופיעות לרוב כאזרחיות המספרות על החוויה הטראומטית, במה שמייצר תמונת מציאות שבה נשים הן פסיביות וקורבנות. כך יוצא שהנשים המועטות שמגיעות למסך שלי הן מירי רגב ומגישות וכתבות החדשות.
"אוי, תנוח, תתמקד בעיקר", אמרה לי הבוקר חברה. השבתי לה שהיא צודקת. חשוב מאוד לדאוג לבטחונם של התושבים הנמצאים תחת אש ולשלומם של החיילים שעשויים לצאת עוד רגע אל הקרבות, וכמובן – להשבת כושר ההרתעה.
אבל מה עם יונתן בני? הוא רק בן שנה ושלושה חודשים, וזו תמונת המציאות שהוא יגדל לתוכה? מציאות שבה אשה היא רק קורבן הראוי להצלה, ולא אדם בעל ידע שיכול להשפיע על מהלכים מדיניים ובטחוניים, איננה המציאות שהייתי רוצה שיגדל לתוכה.
חברה אחרת הזדעקה והזכירה את כתבות השטח ואת המנחות יונית לוי, דנה וייס ואיילה חסון. הן אכן נשים מוכשרות, מקצועיות ונבונות מאוד, השבתי, אבל הבעיה היא שהן לא מדברות עם נשים. הן משמשות כלי להבאת דבריהם של הגברים ש"מבינים עניין".
בפרסומת של יום השידורים המיוחד של רשת, זכיינית ערוץ 2, תמונות הפרשנים והמומחים היו, כמובן, של גברים. ואני שואל, איפה הפרשניות והמומחיות? איפה המנהיגות האזרחיות ובהן ראש המועצה האזורית יואב, מטי צרפתי-הרכבי, שטילים נפלו בשטחה? איפה המומחיות למדיניות חוץ כמו פרופ' גבריאלה שלו? איפה המומחיות לטיפול בנפגעי טראומה כמו סא"ל (במיל') אורלי גל, מנכ"לית נט"ל? איפה המומחיות לביטחון, לחמאס, לטרור, שמגיעות במאותיהן ממערכת הביטחון, מהאקדמיה ומהעיתונות, כמו סמדר פרי? איפה הנשים שיראו לנו ידע וכוח ולא רק יקבעו במוחו הטרי של יונתן שלי תפיסה של חולשה ושל תלות בגבר הגיבור?
אי-השוויוניות מוטמעת כל-כך עמוק בתודעה שלנו, שצוות הדוברות של ראש הממשלה כלל לא הבחין בטעות כששיחרר הודעה מטעם הלשכה ולפיה כשנתניהו שהה במרחב המוגן בקריה בתל-אביב, הוא הרגיע כמה חיילות מבוהלות. לא חיילים. חיילות. מסכנות. חלשות. שזקוקות להצלה.
אתמול בחדשות 2 התראיינו שלום קיטל ובן כספית על העיתוי של המלחמה ערב הבחירות. בקלות ניתן היה להחליף את קיטל בטל אלכסנדרוביץ'-שגב, שמשמשת גם היא יועצת אסטרטגית בקמפיין של מפלגת העבודה, ואת כספית במזל מועלם או ברינה מצליח, שהן כתבות פוליטיות מצוינות עם הישגים מרשימים וידע היסטורי מקיף.
מדוע העורכים מזמנים לאולפן רק גברים? קודם כל, כי רוב השמות הסמכותיים, כאלו שאמורים להביא צופים, הם של גברים שצברו ניסיון במערכות הפטריאכליות של הביטחון והמדינה. המוח שלנו לא מורגל לתייק אשה שנמצאת בפוזיציה של כוח משום שמדובר במצב חריג. העורכים, והעורכות, אינם מודעים לכך שהם מעדיפים גברים באולפן. תפיסת העולם הלא-שוויונית הזו פשוט צרובה להם עמוק בדיסק.
זאב ינאי הוא יועץ תקשורת ועיתונאי לשעבר