רצוי שתגלו איפוק
שאלת היום במדור "משאל עם" ב"ישראל היום" היא "האם אתה מאמין שארה"ב תתקוף בסוריה?". מדוע של"אדם מן הרחוב", ועוד רחוב בראשון-לציון שבישראל, יהיה מידע בעל עניין על כוונותיו הסמויות של נשיא אומה השוכנת מעבר לאוקיאנוס? סוגת השאלון המזדמן, לא סוגה עילית מלכתחילה, הופכת, כרגיל ב"ישראל היום", לפארסה. גם השימוש בשורש א.מ.ן מעיד כי בחינמון הנפוץ מידע הוא עניין של בחירה, תחושה ונטיות לב. כך או כך, ובהתאם לקביעות הלא נחרצות של ארבעת עוברי האורח מראשל"צ, גם היום טרם הוברר אם ארה"ב תתקוף בסוריה, וכותרות העיתונים המודפסים נותרות רלבנטיות כשהיו – או כשלא היו.
"צבא ארה"ב: מוכנים לפקודה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", העיתון הישראלי המקורב ביותר לממשל האמריקאי. "ארצות-הברית מחריפה את איומיה על נשיא סוריה. שר ההגנה הייגל: הכל פתוח. הרמטכ"ל האמריקאי הגיע לפסגת גנרלים בירדן", נכתב בכותרת המשנה. "פסגת הגנרלים" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", העיתון הישראלי העוין ביותר את הממשל האמריקאי הנוכחי. כותרת המשנה מנסה לשרטט תמונת מצב אזורית: "כינוס חירום בירדן: הרמטכ"ל האמריקאי דמפסי נפגש עם עמיתיו מהמערב, מטורקיה ומקטאר. דיווחים בבריטניה: הצי הבריטי יצטרף לארה"ב במתקפה צבאית נגד סוריה, שעשויה להתחיל בשבוע הבא. רוסיה: 'אל תתקפו'. בישראל: עלייה בביקוש לערכות מגן. נתניהו: 'האצבע שלנו על הדופק, ובמקרה הצורך – על ההדק'".
גם הכותרות הראשיות של "הארץ" ו"מעריב" מוקדשות לסוגיה הסורית. אלו אינן מתמקדות בארה"ב, אלא דווקא בסימני השאלה בנוגע לטבח בסוריה וסימני הקריאה באשר לתגובה הרוסית. "רוסיה מזהירה את ארה"ב: לתקיפה בסוריה יהיו 'השלכות מטלטלות'", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "הממשל האמריקאי דחה את היוזמה הסורית לאפשר לפקחי האו"ם לסייר היום באזור שהותקף בנשק כימי וקבע: מדובר בבדיקה לא רלבנטית. מתגברים הסימנים כי בסביבת אובמה התגבשה החלטה להורות על תקיפה כבר בזמן הקרוב", טוענת כותרת המשנה. "ארה"ב: ודאות גבוהה שאסד תקף בנשק כימי; פקחי האו"ם יבקרו היום באזור", טוענת מנגד הכותרת הראשית של "הארץ". "במערב מטילים ספק במהימנות הבדיקה. שר החוץ הצרפתי: 'נדרשת תגובה חזקה'. רוסיה מזהירה מפני תקיפה", נכתב בכותרת המשנה.
חלוקת ערכות מגן, אתמול במעלה-אדומים (צילום: פלאש 90)
"ובקיצור, הפעולה האמריקאית – אם תגיע – תהיה להערכתי מינורית, כי לאף אחד אין באמת רצון להבעיר את כל המזרח התיכון. עם זאת, ראוי להצטייד בערכות מגן, על כל תסריט שלא יבוא", מסכם המזרחן מרדכי קידר את טור הפרשנות שלו ב"מעריב". במדור הדעות של העיתון חתום שלום ירושלמי על טור תמוה, נטול אינפורמציה ועמוס רמזים, שמהם יכול להשתמע כאילו ישראל וארה"ב הרעילו בגז את הילדים הסורים, או שלא, ואולי כן, ואולי גם לא.
"ישראל לא נקטה עמדה בסכסוך הסורי עצמו, בהנחה ששני המחנות הניצים גרועים באותה מידה: משטרו הרצחני של אסד הוא חלק מברית הכוחות האיראנית באזור, ואילו הפלת שלטונות תוביל לעליית כוחם של ארגונים סוניים קיצוניים. בלי לומר זאת במפורש, ירושלים איחלה הצלחה לשני הצדדים", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "[...] הצרה, המתבררת כעת על רקע פרשת השימוש בנשק הכימי בדמשק בשבוע שעבר, היא שאין דבר כזה 'אי-יציבות יציבה'. הכאוס הסורי מייצר כל העת התפתחויות דרמטיות, שהאחרונה שבהן מאיימת לגרור גם את ארצות-הברית לתוך המלחמה, תוצאה שממשל אובמה ניסה ככל יכולתו להימנע ממנה".
האם נשיא ארה"ב אכן גמל בלבו לתקוף בסוריה? אם לשפוט לפי הסיקור היום ב"ישראל היום", נראה שכן: הוא הפחות עוין לאובמה מאז החל גל המתיחות הנוכחי. למעשה נראה שבחינמון, שעסק בימים האחרונים בנזיפות נמרצות באובמה על הססנותו ופחדנותו, החלו להפנים כי מדובר בנושא מורכב ורב-פנים שלאו דווקא ניתן להתייחס אליו בגישת ה"לנו או לצרינו" האופיינית, וכי לתקיפה האמריקאית שהעיתון מייחל לה עלולות להיות דווקא השלכות שליליות על ישראל. כך אחת הידיעות המוקדשות לסוגיה מכילה דיווח מלומד על כי תקיפה אמריקאית תיענה לבטח בתקיפה סורית בישראל. הפרשן אייל זיסר כותב גם כי תקיפה אמריקאית היא בכלל אינטרס של אסד – משום שזו תהיה קלה, "תותיר את בשאר על שתי רגליו, לא תחייב אותו לתגובה, ותאפשר לו להמשיך במאבק במורדים".
גם טורו של דן מרגלית בכפולה הפותחת מתחבט הלוך ושוב בין תקיפה, חצי תקיפה ושום תקיפה. בועז ביסמוט ועמוס רגב, שסיפקו בימים האחרונים, כדרכם, פרשנויות מיליטנטיות ובטוחות בעצמן, נוצרים היום את הגיגיהם לעצמם. האם הגישה המהורהרת החדשה בבטאונו של בנימין "אצבע על ההדק" נתניהו מעידה גם על הלך הרוחות בלשכה? "עוצמת הרגשות תגבר ביומיים הקרובים ותשפיע על התנהלותכם", נכתב בהורוסקופ של ראש הממשלה (מזל מאזניים) היום בחינמון. "ייתכן שזה יגרום להוצאת כספים גדולה, שתנבע מהצורך לפצות את עצמכם על חסכים מסוימים. רצוי שתגלו איפוק ואל תאמינו לכל מה שאומרים לכם".
פולמוס החיסונים
הפגנה של המתנגדים למבצע החיסונים נגד נגיף הפוליו, היום בירושלים (צילום: יונתן זינדל)
"ידיעות אחרונות", שבתחילת סיקורו את מבצע החיסונים נגד הפוליו נתן מקום גם לעמדה המטילה ספק בהוראות משרד הבריאות, ממשיך היום לבצר את העמדה הממסדית. "400 אלף חוסנו", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 6, ומלווה אותה טור של פרופ' מוטי רביד, פרשן קבוע בעיתון, המכנה את המסרבים להתחסן "משתמטים" וקורא "להילחם" בהם: "חובה על כולנו לדאוג שמספרם יהיה קטן ככל האפשר". עורכי "ידיעות אחרונות" אינם מספקים לקוראים המעוניינים הדרכה מפורטת כיצד בדיוק יש לבצע אותה לחימה מומלצת במשתמטים, ומשאיר את דרכי הפעולה לצמצום מספרם ליד הדמיון.
ובינתיים, באי.די.בי
נוחי דנקנר, אתמול בבית-המשפט. 25.8.13 (צילום: יוסי זליגר)
אתמול הודיעו כותרות הכלכלונים, בפעם המי יודע כמה, על יום הדין, שעת האמת ורגע ההכרעה בפרשת השליטה בקונצרן אי.די.בי. כידוע, השופט אורנשטיין מיאן לספק את הסחורה והעניק בצהרי היום לנוחי דנקנר ארכה נוספת, בת חודשיים, לנסות לגבש הסכם עם משקיע נוסף שיאפשר לו לשמור על השליטה בתאגיד. הפעם המשקיע הפוטנציאלי הוא היהודי החרדי האוקראיני אלכס גרנובסקי. גולן חזני, המלווה את דיווחו ב"כלכליסט" בטור פרשנות, מסיים אותו בקריאה לבנות בבית-המשפט אולם גדול שיכיל את כל המעוניינים לצפות ב"דיונים אטרקטיביים במיוחד".
פריימריז בעבודה
שער מוסף "המגזין" של "מעריב", 26.8.13
כל העיתונים מדווחים על הבחירות המקדימות הצפויות במפלגת העבודה, שבהן יתמודד מול היו"ר שלי יחימוביץ' השר לשעבר יצחק הרצוג. המוסף היומי של "מעריב" מקדיש לבחירות את כתבת השער, תחת הכותרת הראשית "פיהוק בעבודה".
ענייני תקשורת
ב"ידיעות אחרונות" מקדישים את חלק הארי של השער לקידום עצמי של העיתון עצמו: כותרת אחת מובילה לידיעה בשער האחורי, העוסקת בקידום תדמיתו של זמר הבית של העיתון, שלמה ארצי, הכותב טור במוסף השבועי (הידיעה, על הופעה של ארצי – "בן לניצולי שואה" – בגרמניה, מוכתרת בכותרת המגלומנית "היכל שלמה". אלדד בק מספק מפיו של הזמר את הציטוט הבא: "ברלין היא כמו דג שבלע מהטוב ומהרע"). כותרת אחרת מקדמת אותו מוסף שבועי, והפעם ראיון עם בעל טור אחר, לשעבר, במוסף (מסובך, אבל נכון): יאיר לפיד, כיום שר האוצר ואחד מפוליטיקאי הבית של העיתון.
גם חצי מכפולת האמצע של הצהובון מוקדש ל"גיליון '7 ימים' חגיגי וכפול" שיתפרסם ביום שישי. בעוד שעל שער העיתון מוסגר המידע המעניין שלפיו לפיד אכן מודע, חלקית לפחות, ליכולת הקשקשנות המופלאה שלו ("יש לי חדוות דיבור שלא מתאימה לפוליטיקה"), הרי שבדף הפנימי מקודם הראיון באמצעות ההפניה הנפלאה הבאה: "יאיר לפיד בראיון מקיף, עונה לשאלות הכי קשות של רענן שקד: 'כועסים עלי כי אני שם'". ככה זה כשאת "השאלות הכי קשות" שואל רענן שקד. התשובות יהיו "ככה".
שר האוצר יאיר לפיד, אתמול בישיבת הקבינט (צילום: אלכס קולומויסקי)
ב"מעריב" כותב יובל גורן על פן אחר של יחסי לפיד ומוזס, זה של קמפיינים פרסומיים הנמסרים ממשרדי הממשלה לקבוצת "ידיעות אחרונות" (משרד החינוך בראשות איש מפלגת יש-עתיד, המשרד להגנת הסביבה בראשות איש מפלגתה של ציפי לבני, פוליטיקאית הבית של העיתון; ולאחרונה משרד הרווחה – גם הוא בראשות איש יש-עתיד). "לביקורת הציבורית על החלטת שר הרווחה לתקצב 250 אלף שקל ממשרדו לטובת הקמפיין התקשורתי 'לאירוח ניצולי שואה בערב החג' הצטרפה אתמול התנועה לאיכות השלטון, שטוענת כי מדובר בקמפיין פרסומי ולא בסיוע ישיר לניצולי השואה", כותב גורן. "בעקבות הביקורת נגנז ככל הנראה הסכם שיתוף הפעולה בין משרד הרווחה ל'ידיעות אחרונות', לפיו העיתון יפרסם מודעות וידיעות תוכן שילוו את הקמפיין בתמורה לרבע מיליון שקל".
לא רק ב"ידיעות" יודעים לחתום על שיתופי פעולה מתגמלים. ל"הארץ" מצורפים היום שני מוספים שלא מן המניין: "מוסף חינוך" בהפקתה של רשת המקומונים המדולדלת (ששלוחתה החיפאית עדיין שורדת) ו"הארץ חינוך" לרגל "כנס חיפה לחינוך" של עיריית חיפה. בשני המוספים מתפרסמות מודעות של עיריית חיפה, ובשניהם אייטם המוקדש לראש העיר יונה יהב. במוסף השני נדפסת בעמוד האחרון (10) ידיעה של שושן מנולה, המקודמת מהשער, ולפיה "יונה יהב רוצה בתי-ספר ללא טלפונים ניידים". במוסף הראשון, המוקדש ל-50 רשימות קצרות של "אנשי חינוך, תרבות ותקשורת", מככבים מלבד יהב גם נשיאי אוניברסיטת חיפה והטכניון, מנהלת מחוז חיפה במשרד החינוך, תלמידת בית-ספר מחיפה, מנהל בית-ספר מחיפה ו"נציגת הפדרציה של בוסטון בישראל ומנהלת שותפות חיפה-בוסטון", המנפקת טקסט מביך של הילול עצמי.
עוד ב"הארץ", במוסף "גלריה": "פרופ' מיכאל בר-זוהר והעיתונאי נסים משעל תובעים מיליון שקל מהעיתונאי רונן ברגמן בגין לשון הרע", מדווחת מיה סלע. זאת משום שלטענתם ברגמן "הכפיש את שמם בקרב מו"לים והוצאות ספרים מחו"ל" כשטען שהעתיקו חומרים מספריו וממאמריו. "בר-זוהר ומשעל הם שני פלגיאטורים", אומר ברגמן לסלע. עוד באותו עמוד מדווח חגי חיטרון כי "בי.בי.סי צינזר אמירה אנטי-ישראלית של נייג'ל קנדי בקונצרט עם נערים פלסטינים. הכנר והמנצח אמר כי בישראל שורר אפרטהייד".
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע כי "לדמוקרטיה בירושלים יש חוקים משלה. ערביי מזרח ירושלים, שיכלו להכריע מי יהיה ראש העיר, מחרימים; המגזר היחיד שמצביע כולו, ואולי יותר מכולו, הוא החרדים. ההנחה המוסכמת היא שכ-120 אלף בוחרים יצביעו, 95 אלף מהם חרדים". למעשה, לדמוקרטיה בירושלים אותם חוקים כמו במקומות אחרים, ומספר בעלי זכות ההצבעה בה בבחירות האחרונות עמד על כ-534 אלף, שכ-228 אלף מהם הצביעו בפועל.