עם תום להטוטי הכחלונים
"הבעיה הנשכחת של הבחירות", נכתב הבוקר בגופן אדום בראש שער "הארץ", משמאל לכותרת הראשית. "הממשלה הבאה תצטרך לקצץ 15 מיליארד שקל תוך 45 יום".
מוטי בסוק כותב בפתח רשימתו כי "המתמודדים לראשות הממשלה כמעט ואינם משמיעים קולם באחת הסוגיות הדרמטיות ביותר שעל סדר היום הציבורי: הקיצוץ חסר התקדים שתיאלץ הממשלה החדשה לבצע בתקציב 2013".
אם הקיצוץ העצום הנדרש בתקציב המדינה הוא אחת הסוגיות הדרמטיות ביותר שעל סדר היום הציבורי, כיצד ייתכן שזו בעיה נשכחת? אולי משום שמשכיחים אותה. יש סדר יום ציבורי המסודר לפי המשימות העיקריות של הממשלה הבאה – שם הקיצוץ נמצא במקום גבוה. אך יש גם סדר יום ציבורי המסודר לפי אמירות של פוליטיקאים וכותרות של כלי תקשורת – שם הקיצוץ כמעט שאינו מוזכר. הפוליטיקאים משכיחים את הסוגיה מהסיבות שלהם (בעיה קשה בלי פתרונות יפים), והתקשורת משכיחה אותה מהסיבות שלה (די דומות בסך-הכל: נושא מופשט, מסובך, בלתי רגשני במידה שעלולה לאיים על סקרנותו של הקורא).
הכותרת בראש שער "הארץ" חריגה בנוף הכותרות של העיתונים הכלליים. עד עתה היה הדיון בתקציב הבלתי אפשרי של השנה הבאה שמור לעיתוני הכלכלה בלבד, אף על פי שמההשלכות יסבלו גם מי שאינו קורא אותם. גם הבוקר הרשימה של בסוק בראש שער "הארץ" מסתיימת בהפניה לקריאת הכתבה המלאה ב"דה-מרקר". מהרשימה שמתפרסמת במוסף הכלכלי נעדר מסגור סוגיית התקציב כ"בעיה הנשכחת של הבחירות", רמז לכך שמסגור זה ניתן על-ידי עורכי "הארץ", בניסיון מודע להסיט ולו לרגע את תשומת הלב הציבורית מתעלולי הפוליטיקה הרגילים.
ב"כלכליסט", העיתון הכלכלי של קבוצת "ידיעות אחרונות", מוקדשת כל הכפולה השנייה ל"שאלת ה-14 מיליארד שקל של רה"מ הבא". שאול אמסטרדמסקי מטיח את האמת הלא נעימה בפרצופם של הקוראים, ודורש פתרונות (או לכל הפחות דיון).
"היה אפשר לצפות שהפוליטיקאים יבקשו לקבל מהציבור את הכרעתו – איזו מדיניות הוא מעדיף לטיפול באתגר התקציבי", כותב אמסטרדמסקי. "אבל משום מה הבחירות אינן סובבות סביב הבעיה הבוערת כל-כך. הבחירות הן חלון הזדמנויות עבור הציבור לומר למי הוא מעדיף לתת את המפתחות. לשם כך, הציבור צריך לדעת איך כל אחד מהמתמודדים מתכוון לפתור את בעיית התקציב, ואיזו דרך התמודדות מבטאת טוב יותר את תפיסת עולמו, את ערכיו".
אמסטרדמסקי מציג את הבעיה, מבליט את האירוניה ("הקיצוץ הזה הוא הסיבה שהביאה להקדמת הבחירות מלכתחילה") ומפרסם שני מסלולי פתרונות אפשריים, האחד תואם את משנתו הכלכלית של בנימין נתניהו והאחר את זו של שלי יחימוביץ'.
"דווקא מכיוון שהמספרים הללו עצומים, כמעט בלתי נתפסים, הצורך להתחיל לדבר עליהם הוא כמעט דחוף", מסכם אמסטרדמסקי. "המשמעות היא מהו היקף השירותים שנקבל מהממשלה תמורת המסים שלנו. זה הגן שנצטרך לרשום אליו את הילד, התרופות שנקבל בסל הבריאות, מספר השוטרים שיסתובבו ברחובות, התמיכה שיקבלו ההורים המבוגרים שלנו ואנחנו — כשנגיע לגילם. ואלה הפערים בין החלשים לחזקים, בין מי שיש לו לבין מי שאין לו.
"די, הזמן אזל. 15 דקות התהילה שהענקנו ללהטוטי הפוליטיקה של הכחלונים, האהוד ברקים, העמיר פרצים, הליברמנים והציפי לבנים הסתיימו. הגיע הזמן לדבר ביזנס. לדרוש מהמועמדים לראשות הממשלה לפרט, להרחיב ולנמק כיצד הם מתכוונים להתמודד עם האתגרים התקציביים, ולבחור בין האפשרויות. אתם רוצים מנדט? תספרו מה תעשו איתו בבקשה".
דרור פויר העלה דרישה דומה ב"גלובס" לפני למעלה מחודש. הפוליטיקאים והעיתונאים לא נענו לאתגר (למעט שלי יחימוביץ', שהציגה תוכנית כלכלית נרחבת, ו"דה-מרקר", שהתייחס אליה בפירוט). אולי עכשיו, עם תום להטוטי הפוליטיקה, ימצאו לנכון לעשות כן. עדיין יש כשישה שבועות עד למועד הבחירות.
הצצה לתעמולה
"ידיעות אחרונות" מקדיש הבוקר עמוד שלם ל"הצצה לתעמולת הבחירות" של המפלגות המרכזיות. צבעוני, קריא, נגיש, בין העמוד הזה לבין משימתה של תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית אין כמעט קשר. במקום לדווח על קמפיינים, עדיף היה לו "ידיעות אחרונות" היה מקדיש כל יום עמוד בקונטרס החדשות כדי לדווח על המהות: עמדות עקרוניות, תוכניות אופרטיביות, מטרות שהמועמדים מסמנים לקראת הקדנציה הבאה.
"הדבר היחיד שיכול להציל את ישראל מעוד ממשלת ימין חלשה ומפוצלת, או אפילו ממשלת שמאל-חרדים, הוא הצבעה מסיבית לטובת הליכוד-ביתנו", כותב אמנון לורד במדור הדעות של "מקור ראשון".
ב"הארץ" מתפרסם מדור חדש, "סקרן" שמו, המוקדש לניתוח סקרי דעת קהל לקראת הבחירות לכנסת. חיים לוינסון בחן כמה עשרות סקרים והגיע למסקנה כי מפלגתה של ציפי לבני מושכת קולות מגוש הימין, מפלגתו של חיים אמסלם מושכת קולות מגוש השמאל, ומפלגתו של יאיר לפיד ספגה את הירידה הגדולה ביותר בתקופה האחרונה.
עוד כמה הערות על כלכלה ועיתונות כלכלית
א. "דה-מרקר" לא רק דורש לדבר עם פוליטיקאים על התקציב, אלא גם מקיים. "בתקציב 2013 צריך לקצץ 15 מיליארד שקל. מאיפה היית מקצץ אותם?", שואלת מירב ארלוזורוב את דב חנין במסגרת ראיון עימו. "קודם כל, ממה שעוד לא נעשה פה, שזה המלחמה באיראן – תקציב הביטחון", משיב חנין. "אפשר להביא משם אפילו יותר". באשר להגדלת ההכנסות, חנין מציע העלאת מס הכנסה, הנהגת מס ירושה ופתרון נוסף: הלאמה. הלאמת הגז ("אני מוכן לשלם לו [ליצחק תשובה], לפצות אותו, לקחת את הגז אלינו"), הלאמת מפעלי ים המלח ("רוב ההכנסות מים המלח נשארות בידי אותם טייקונים") והלאמת הבנקים.
"מדהים, אבל לנוכח הריכוזיות במערכת והדרך בה היא חונקת עסקים קטנים ויזמות, ייתכן שהוא צודק!", צייץ אתמול העורך הראשי של "דה-מרקר", גיא רולניק, לנוכח ההצעה של חנין להלאים את הבנקים (שמא פיספס רולניק את סדרת הכתבות במיזם המשותף לבנק הפועלים ו"ידיעות אחרונות" לעידוד עסקים קטנים? ואת סדרת הכתבות במיזם המשותף לבנק הפועלים ו"גלובס" לעידוד סטארט-אפים בתחילת דרכם?)
ב. להבדיל משער "הארץ", שמבליט את הטור של בסוק ומדגיש את "הבעיה הנשכחת של הבחירות", בשער "ידיעות אחרונות" לא מפנים למאמר של אמסטרדמסקי ב"כלכליסט". ההפניה הכלכלית היחידה בשער "ידיעות אחרונות" היא למוסף "ממון" – "האייפון החדש מתחיל להימכר בישראל: כמה זה עולה ומי מציע יותר תשלומים".
ג. ביום חמישי האחרון פירסם "בלומברג" תחקיר על עסקיו המפוקפקים של היהלומן הישראלי דן גרטלר בקונגו, וזאת תחת הכותרת "גרטלר מרוויח מיליארדים בשעה שהסכמי המכרות לא מצליחים להעשיר את קונגו". ב"גלובס" עשו את הפעולה המתבקשת, תירגמו עוד באותו היום את התחקיר ופירסמו אותו על פני שלושה עמודים בגיליון העיתון. ב"דה-מרקר" וב"כלכליסט" פירסמו ידיעה קצרה במהדורות המקוונות (ב"הארץ" פורסם בעבר תחקיר רחב היקף על גרטלר). הבוקר מוזכרים טענות התחקיר במשפט אחד המתפרסם במוסף "עסקים" של "מעריב". בינתיים, הפרסום הנרחב שעלה לאתר "גלובס" נגיש רק באמצעות מטמון גוגל.
כלכלה ופוליטיקה
הכותרות הראשיות בכל העיתונים, למעט "מעריב", מוקדשות לנאום שנשא אתמול מנהיג חמאס, חאלד משעל, בעזה, במלאות חצי יובל לארגון. "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" בחרו בכותרת ראשית זהה – "מפגן השנאה". ב"ידיעות אחרונות" הכותרת מתנוססת מעל תצלום של ילד עזתי מחופש לחייל וחמוש ברובה פלסטיק. "כך מחנכים את הדור הבא", נכתב בכיתוב התצלום. לגליון העיתון לא מצורפת מראה.
"לעולם לא נכיר בישראל, נמשיך להרוג ציונים", מצוטט משעל בשער "ידיעות אחרונות". "פלשתין שלנו, לא נוותר על ירושלים, על חיפה, על באר-שבע ועל צפת", הוא מצוטט בשער "ישראל היום". "מנהיג החמאס, שבעבר דיבר על גבולות 67' ומאבק עממי, הכריז כי 'רק דרך ההתנגדות הוכיחה את עצמה'", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "הארץ".
בעלי הדעה פסימיים. "נס חנוכה לא היה בעזה", קובע בועז ביסמוט בכפולה הפותחת של "ישראל היום". כותרת מאמרו היא "על מה בדיוק נדבר עם חמאס?", וסיומו הוא קריאה להתנקשות במנהיג הארגון. כזכור, בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה נעשה ניסיון להתנקש במשעל באמצעות הרעלה. הניסיון כשל.
"השלום מתרחק", לשון כותרת מאמר מאת איתן הבר בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". הבר מגיע במאמרו לרמות גולדה מאיריות של חוצפה כאשר הוא מעז להציג את משעל כאדם כפוי טובה כלפי ישראל ("משעל, שחייב את חייו לרופאה ישראלית, אשר הובילה את הנסיוב הנגדי לירדן ובכך הצילה את חייו בעת נסיון ההתנקשות בו, היה אתמול, כצפוי, אויב רע ומר, חריף, בוטה"). בהמשך מביע הבר תקווה שמשעל וחבריו בחמאס "יוסרו מן הדרך", אך מנגד מזכיר כי "שלום עושים עם אויבים".
הידיעות על נאום משעל בעיתונים "ישראל היום" "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מסתיימות בתגובת שר החוץ אביגדור ליברמן, שאמר אתמול כך: "ההצהרות הבומבסטיות ודברי הרהב בעזה באו רק כדי לנסות ולהסתיר את המכה הגדולה שחמאס חטף ב'עמוד ענן' – ועל כך מעידה יותר מכל העובדה שמאז סיום המבצע נשמר שקט מוחלט בדרום והם אינם מעזים לירות ולהתגרות שוב בישראל".
בדיווח מאת אבי יששכרוף ב"הארץ", לעומת זאת, לא ניתנת זכות התגובה לשר החוץ הישראלי. עיתונאי "הארץ" מערב מידע ודעה, מדווח על ביקור משעל בעזה ומבקש בתוך כך לעמוד בכוחות עצמו על יחסי הכוחות בין ישראל לחמאס בעקבות "עמוד ענן". "ספק אם ניתן לסמן כאן מנצח ברור", כותב יששכרוף. "ישראל השיגה את שרצתה – שקט, אך גם החמאס ביסס את מעמדו הפוליטי כארגון שמסוגל לשרוד עימות עם ישראל. על גודל ההישג של הארגון האסלאמיסטי יעיד עצם השתתפות נציגי הפתח בחגיגות הניצחון".
חגיגות חצי היובל להקמת חמאס באות יד ביד עם מלאות חצי יובל לאינתיפאדה הראשונה (כל מי שעדיין לא קרא את כתבתו המעניינת של שי פוגלמן על ימי האינתיפאדה במחנה דהיישה, שפורסמה במוסף "הארץ" האחרון, יכול לעשות זאת בקלות. כל שצריך הוא לפנות כמה דקות וללחוץ על הקישור הזה).
במדורו "היום לפני", שמתפרסם דרך קבע בכפולה הפותחת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", כותב הבוקר איתן הבר על האינתיפאדה הראשונה, שפרצה היום לפני 25 שנה בעקבות תאונת דרכים בין משאית ישראלית לרכבים פלסטיניים. "כך החלה האינתיפאדה הראשונה, שבמהלכה נהרגו עשרות פלסטינים ומספר ישראלים והסתיימה למעשה רק ב-1993", כותב הבר, אף על פי שלפי נתוני בצלם, עד שנת 1993 נהרגו למעלה מ-1,000פלסטינים וכמאה ישראלים במסגרת העימות.
הכותרת הראשית של "מעריב" מאיימת באינתיפאדה שלישית: "אחרי ההכרה באו"ם: חשש מגל טרור ביו"ש". כותרת זו מודפסת מעל תצלום של חייל ישראל, ממוגן וחמוש, נסוג מפני פלסטיני העומד להשליך לכיוונו אבן. "במערכת הביטחון מגדירים את השבועות הקרובים כקריטיים", מדווחים אסף גבור ויוחאי עופר בכפולה הפותחת של "מעריב", ומזכירים שורה של תקריות מהימים האחרונים.
"שנות השקט הכמעט מוחלט כבר הגיעו לסופן", כותב עמיר רפפורט בטור פרשנות נלווה. לפי רפפורט, "כוחות הביטחון הפלסטיניים הפסיקו לפעול באופן מעשי נגד תשתית הטרור בחמאס במהלך הימים האחרונים. בצה"ל קוראים את התמונה ומתחילים להיערך לאפשרות שסיבוב אלימות משמעותי יתלקח ביהודה ושומרון במהלך הרבעון הראשון של 2013".
והנה מתאחדת לה הכלכלה עם הכיבוש. הפרשנים חוזים כי העימות הצבאי עלול להתלקח ברבעון הראשון של שנת הכספים הבאה, מיד לאחר שממשלת ישראל תיאלץ להחליט מנין לקצץ מיליארדי שקלים בתקציב.
"השאלה הכלכלית הראשונה שישראל צריכה להתמודד איתה היא שאלת ההוצאות הצבאיות שלנו", אומר חנין לארלוזורוב בראיון ב"דה-מרקר". "הסכם השלום עם מצרים איפשר לנו להוריד את החלק של התקציב שלנו שמוקדש להוצאות ביטחון בצורה ניכרת, ואיפשר לכלכלה הישראלית להתפתח. לכן, המסר הראשון שלי הוא שכלכלה ופוליטיקה אינם שני דברים שונים".
ענייני תקשורת
בכל העיתונים מדווח על התאבדותה של האחות שנפלה קורבן למתיחה של שני שדרני רדיו מאוסטרליה. האחות קיבלה שיחת טלפון מהשניים, האמינה כי מדובר במלכת אנגליה ובנה, והעבירה את שיחתם לחדר שבו היתה מאושפזת קייט מידלטון. ב"הארץ" מדווח [רויטרס] כי צמד השדרנים, מל גרייג ומייקל כריסטיאן, פירסמו התנצלות והושעו מתוכניתם. "על פניו לא נראה שהם עברו על שום חוק", מצוטט ריס הולראן, מנהל תחנת הרדיו האוסטרלית בידיעה מאת ניצה לואנסטין ובנימין טוביאס המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות".
ב"ידיעות אחרונות", האוהד את ציפי לבני ומפלגתה, מובלטת הבוקר טענה של עמיר פרץ ב"אולפן שישי" האחרון כי שלי יחימוביץ' דיברה עימו על הצטרפותה למפלגת העבודה מחצית השעה לאחר שריאיינה אותו בערוץ 2. שלום קיטל, מי שהיה בזמנו מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 וכיום מכהן כיועץ האסטרטגי של מפלגת העבודה, הכחיש את הדברים וטען כי פרץ הציע ליחימוביץ' להצטרף למפלגה שבועיים לאחר הראיון.
בעיתונים שונים מוזכרים ממצאי תחקיר שהכינה התוכנית "כלבוטק" על התעללות בחיות במשחטת תנובה. ב"דה-מרקר" מסביר נתי טוקר כיצד ייתכן שתוכנית התחקירים של רפי גינת העזה לטפל בחברה גדולה כמו תנובה. "כוח ההרתעה של תנובה נשחק בשנים האחרונות", כותב טוקר. "לפי נתוני יפעת בקרת פרסום, תנובה קיצצה ביותר מ-50% את היקף הפרסום שלה מאז 2010".