מסוימות

ביום שישי האחרון הקדיש סגן עורך "גלובס", אלי ציפורי, כמה מלים בטורו למצבו של תאגיד אי.די.בי, וזאת "לקראת ההחלטה שאמור השופט איתן אורנשטיין לקבל ביום ראשון, ובוודאי תתואר ברוב הדר כ'דרמטית', 'גורלית', 'היסטורית' ועוד פראזות מביכות, מנותקות מהמציאות". ציפורי הסביר מדוע החלטת השופט הצפויה אינה ראויה לשמות התואר הללו, ומנה שבעה גורמים שמעוניינים להמשיך ב"פסטיבל המיותר" ככל האפשר.

בין היתר מנה ציפורי את הגופים המוסדיים, סוללות עורכי-הדין ורואי-החשבון, ושני סוגים של עיתונאים. מחד, עיתונאים שמלווים את דנקנר מקרוב ו"מוכנים לעשות הכל, אבל הכל, כדי לקבל ראיון ראשון, מיוחד, בלעדי עם האיש, לטובת זכות הציבור לדעת". מנגד, עיתונאי "דה-מרקר" (שאותו מכנה ציפורי בכינוי ששמר דוד בן-גוריון ל"העולם הזה").

גיא רולניק, המייסד והעורך הראשי של "דה-מרקר" (צילום: משה שי)

"אחת הטעויות המרכזיות של דנקנר היתה שהוא צימצם או הפסיק לפרסם בעיתון מסוים", כתב ציפורי. "[...] עכשיו הם מחסלים איתו חשבונות אישיים במעטפת של נאורות – טובת הציבור ושטויות נוספות מהסוג הזה". לציפורי תיאוריה מעניינת בנוגע לעיתונאי "דה-מרקר". "האינטרס שלהם ברור", הוא כותב, "שדנקנר ימשיך לנסות לשרוד והם ימשיכו לחבוט".

במלים אחרות, לפי ציפורי המצב הוא כזה: בעבר, בעוד יתר העיתונות הכלכלית המשיכה להלל את נסיך קהילת העסקים הישראלית, "דה-מרקר" החל לתקוף את דנקנר לא בשל זיהוי כשליו העסקיים והמחויבות להתריע עליהם, אלא מנקמנות גרידא; כעת, כשדנקנר נאבק על שיירי ממלכתו, "דה-מרקר" מקווה שהוא ישרוד זמן רב ככל האפשר כדי שיוכל להמשיך לתקוף אותו (ככל הנראה למטרות של יצירת דרמה ומכירת עיתונים). ומה עושים עיתונאי "דה-מרקר" בימים אלה כדי שדנקנר ישרוד זמן רב ככל האפשר וישרת את "האינטרס הברור" שלהם? קוראים לשופט להעביר מידיו את השליטה בתאגיד.

"דנקנר מקווה לציון 'עובר בקושי' על מאמץ מיוחד", נכתב הבוקר בכותרת טור פרשנות מאת עידו באום, המתפרסם בעמ' 6 של "דה-מרקר". באום מנתח את הקושי של דנקנר להציג הסדר הבראה ראוי וכותב: "עד היום לא הניח דנקנר בפני הנושים הצעת הסדר הבראה שיש בה 'מסוימות'. מסוימות היא מונח משפטי שמשמעותו בהכללה כי רכיבי ההסדר ותועלתם לבעלי האינטרסים בקונצרן צריכים להיות ודאיים וברורים. בגלל שהצעת אי.די.בי לא היתה מספיק מסוימת, היא כלל לא הועמדה למבחן הנושים באסיפות שהתקיימו".

בניגוד ל"אינטרס הברור" של "דה-מרקר", כפי שמגדיר אותו סגן עורך העיתון המתחרה, מהמאמר של באום עולה דווקא תמיכה בהעברת השליטה בתאגיד מדנקנר לנושים. תמיכה בוטה יותר בתרחיש זה עולה משני מאמרים המתפרסמים בעמודים הפותחים של "דה-מרקר". איתן אבריאל כותב כי הפתרון לאי.די.בי אחזקות הוא פשוט: "המניות והבעלות על החברה צריכות לעבור לידי בעלי החוב, נקודה". רותם שטרקמן, כמו ציפורי, מגדיר את המאבק על אי.די.בי "קרקס" וקורא לסיומו. "אם אורנשטיין יהיה אמיץ, החלטתו עשויה לשנות לתמיד את שוק ההון המקומי ולגרור הפקת לקחים רבתי אצל השחקנים כולם", הוא כותב.

דווקא בעיתונים האחרים אין הבוקר ביטוי מפורש לעמדה כי על התאגיד לעבור מידי דנקנר לנושים.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", כלי התקשורת הנאמן ביותר לדנקנר בשנים האחרונות, מסתפקים בהצגת שני התרחישים האפשריים, בלי להביע עמדה (פרשן הבית, סבר פלוצקר, נדרש הבוקר דווקא לפרישתו של סטיב באלמר מניהול מיקרוסופט). גולן חזני פורש ב"כלכליסט" כמה תרחישים אפשריים, אולם נמנע גם הוא מלהביע עמדה. דעתנות אפשר למצוא בראיון שערך משה גורלי עם איל רוזובסקי, עורך-הדין של מחזיקי אגרות החוב באי.די.בי פיתוח.

בינתיים, חדשות טובות לכל מי שחפץ, בין אם במציאות ובין אם בדמיון, בהמשך שליטתו של דנקנר באי.די.בי. תחת הכותרת "גלגל ההצלה של נוחי דנקנר" מדווחת ליטל דוברוביצקי ב"ידיעות אחרונות" כי איש העסקים הודיע אמש לבית-המשפט שקבוצת המשקיעים בראשות אלכסנדר גרנובסקי הפקידה בחשבון הנאמנות 450 מיליון שקל. "ניתן להניח כי בעקבות ההפקדה של סכום הכסף הנכבד, בית-המשפט יאפשר היום לנוחי דנקנר קבלת ארכה לצורך גיבוש הצעת הסדר חדשה לנושי הקבוצה", כותבת דוברוביצקי.

הערכת אשראי

את הביקורת יש למתוח בזמן אמת, אחרת אין לה ערך. בעוד שכל העיתונים מתארים כיום את דנקנר כמנהל כושל, במשך תקופה ארוכה היה "דה-מרקר" היחיד שהתריע על כך. הבוקר מדווחים כל העיתונים על מינויה של דורית סלינגר לממונה על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר.

ב"גלובס על הבוקר", שמצורף ל"מעריב", מתפרסמת ידיעה מאת נדב נוימן הנראית כהודעה לעיתונות. השר לפיד הודיע; סלינגר כיהנה כמנכ"לית מעלות; במהלך השנים צברה "ידע רב בהערכת אשראי הן של חברות ישראליות והן של חברות זרות, היכרות נרחבת של מגזרי הפעילות השונים במשק ועם חברות בכירות ומוסדות פיננסיים והנהלותיהם, והיכרות מעמיקה של שוק ההון – גופים מוסדיים ובתי-ההשקעות"; ציטוט מחמיא של לפיד; ציטוט מחמיא נוסף מאת יעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר.

ב"כלכליסט" מתפרסמת הפניה על השער תחת הכותרת "שועלת שוק הון, טירונית פוליטית". הדס שפר ואסף גילעם משרטטים את דמותה של סלינגר. בגוף הטקסט מוזכר כי "אף על פי שהיא נתפסת כדמות סולידית יחסית, ידעה סלינגר סערות לא קטנות בתפקידה ב-S&P מעלות, בעיקר בעקבות הביקורת החריפה על כך שחברות הדירוג לא זיהו את המשבר של 2008 מבעוד מועד".

ב"דה-מרקר" כותב הבוקר רותם שטרקמן כך: "סלינגר היתה מנכ"לית חברת הדירוג מעלות והיא נכשלה בדירוגה של אי.די.בי – כישלון שעלה לציבור מיליארדי שקלים. [...] במשך זמן רב דירגה מעלות את חברות המטה באי.די.בי בדירוג אחיד וגבוה (AA מינוס) [...] השחקנים בשוק ההון זיהו באיחור את הנפילה, ואולם סלינגר היתה האחרונה מכולם. היא הפחיתה לאט-לאט את הדירוג, תוך שהיא נזהרת בכבודו של דנקנר ופוגעת במשקיעים. [...] באוקטובר 2008, בשיאו של המשבר הפיננסי, ריאיינו את סלינגר ל'TheMarker'. לנו, כעורכים בעיתון, יש רק חובת נאמנות אחת, אמרנו לה – לקוראים שלנו. הציפייה ממך כמנהלת חברת דירוג היא שתהיה לך חובת נאמנות דומה למשקיעים [...] 'אני מסתייגת מזה', היא אמרה. 'אין לי חובת נאמנות. זה לא כתוב בשום מקום'".

הביקורת ניכרת גם בידיעה החדשותית על מינויה של סלינגר, מאת אסא ששון. בכותרת המשנה נכתב: "מעלות ספגה ביקורת נוקבת על תפקודה ערב המשבר העולמי ועל כך שאיחרה להגיב להידרדרותה הפיננסית של אי.די.בי". בטור פרשנות נלווה כותב ששון: "סלינגר מכירה את שוק ההון היטב. היא אמנם לא יודעת מספיק על פיקוח יציבותי – אבל היא תלמד. לעומת זאת, עמוד שדרה ואומץ הם לא עניינים שלומדים תוך כדי התפקיד. אלה תכונות שמביאים מהבית. האם לסלינגר יש אותן? אם כן, ההתנהלות שלה כמנכ"לית מעלות מול אי.די.בי לא הוכיחה זאת".

פעולה זולה

הקריקטורה של "ישראל היום" (שלמה כהן) נחלקת הבוקר לשניים. מצדה האחד נראה אדם המייצג את "סוריה" ניגש אל בת-יענה הטומנת ראשה בחול ומייצגת את "העולם", ומפנה את תשומת לבה לערימת הגופות שמאחוריהם. מצדה האחר של הקריקטורה נראית בת-היענה מרימה את צווארה וחושפת כי חסר לה ראש, ועל כן גם מחוץ לחול אינה יכולה להבחין בגופות הנערמות.

גם יתר הקריקטורות מתייחסות הבוקר לנעשה בסוריה. מאייר הבית של "מעריב" רוני גדרון, המרבה לצייר את דמותו של מלאך המוות, מגיש הבוקר קריקטורה שבה משחק מלאך המוות ב"אמת או חובה" עם נשיא סוריה בשאר אסד. אסד בוחר ב"אמת" ומלאך המוות שואל אותו לדעתו על "הדאגה העמוקה שמביעים בוושינגטון על המתרחש בסוריה". "זה נוגע ללב", עונה אסד, "כל-כך נחמד כשדואגים".

הקריקטורה של "הארץ" (ערן וולקובסקי) מעמידה את ברק אובמה על קצה סיפונה של אוניית מלחמה. "אני חושש שנצטרך לקפוץ למים", אומר לו קצין העומד לידו. שניהם מביטים מטה, אל ים שורץ כרישים וטילים. הקריקטורה המוצלחת ביותר הבוקר מופיעה ב"ידיעות אחרונות": יותם פישביין מצייר את אסד כשהוא יושב בבריכה של דם ופונה לברק אובמה העומד מחוצה לה בפרצוף עגום. "נו", אומר אסד לאובמה, "אתה נכנס או לא?".

התשובה ככל הנראה חיובית, אם כי אובמה ישתדל ככל האפשר שלא להירטב.

רמטכ"ל צבא ישראל, בני גנץ, משקיף אל עבר גבול סוריה. 21.5.13 (צילום: טל מנור, דובר צה"ל)

"גובר הלחץ להתערבות בסוריה; ההערכה בישראל: ארה"ב תתקוף", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" הבוקר. "ארה"ב נערכת לתקוף בסוריה", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". "סוריה על הכוונת", מודיעה הכותרת הראשית של "ישראל היום". "הערכה בישראל: ארה"ב תתקוף; סוריה: אם נותקף, נבעיר את המזה"ת", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".

"ההכנות לתקיפה אמריקאית בסוריה הן יותר ברמה התודעתית ופחות ברמה המעשית", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות". "האמריקאים דואגים ליצור אווירה של דחיפות ושל פעלתנות כדי לנטרל לחצים".

מתן דרורי משרטט עבור קוראי "מעריב" את המצב הנוכחי בסוריה והתרחישים האפשריים. לצד דיווחו מתפרסם טור פרשנות מאת עמיר רפפורט. "השימוש שנעשה בידי הכוחות הנאמנים לאסד ברקטות חמושות בגז סארין באמצע השבוע שעבר נראה יותר ויותר כאירוע מכונן", כותב רפפורט. בפני ארה"ב עומדת אפשרות לשגר 40–60 אלף חיילים לפעולה קרקעית גדולה בסוריה (סיכוי נמוך); תקיפה חד-פעמית או סדרה קצרה של תקיפות מרחוק (סיכוי גבוה); או הטלת סגר אווירי וסגר ימי על סוריה (סיכוי נמוך).

גם אנשיל פפר, הכותב ב"הארץ", מדווח כי אפשרות התקיפה המועדפת על ארה"ב היא שיגור טילי טומהוק. "הפעולה צריכה להיחשב משמעותית, אך לא לסבך את ארצות-הברית במערכה צבאית ממושכת", כותב חמי שלו בטור פרשנות נלווה. "עליה לענות על ציפיות דעת הקהל, אך לא ללבות את חששותיו, שתהיה מרשימה ואפקטיבית אך לא תכביד על האוברדרפט הכבד בתקציב הלאומי [...] ההעדפה למתקפת טילי שיוט, לדברי המומחים, נובעת מן העובדה שמדובר בפעולה זולה יחסית, המתבצעת ממרחק רב ואיננה מסכנת את חייו של אף חייל אמריקאי".

ב"ישראל היום" מבקרים בחריפות את חוסר המעש של נשיא ארה"ב ברק אובמה. "היכולת של אובאמה ליזום היא בעיקר באמצעות נאומים, וגם שימוש במל"טים כמו בתימן ובאפגניסטן. בנוגע לשאר – מלים, מלים, מלים", כותב עורך מדור החוץ בעיתון, בועז ביסמוט. "[...] במקרה הזה צריך אובאמה לבחור לעמוד – במעשים, לא רק במלים – לצד החלשים, כלומר אזרחי סוריה".

עורך העיתון וחובב ההיסטוריה של הלוחמה הימית, עמוס רגב, מקדיש טור משלו ל"אירוניה של ההיסטוריה". רגב מציין כי אוניית המלחמה שמקדמת ארה"ב לכיוון סוריה היא נושאת הטילים אלפרד ט. מאהאן, הקרויה על שמו של אדמירל שקרא להגדלה משמעותית של הצי האמריקאי ו"הניח את היסוד האסטרטגי לאימפריה האמריקאית".

לפי רגב, "יש אירוניה קלה בכך שהמפקד העליון הנוכחי של כוחות ארה"ב (כולל הצי), הנשיא אובאמה, מוצא עצמו משגר אל מול סוריה את ספינת המלחמה הנקראת על-שם מי שמייצג תפיסת עולם כל-כך שונה משלו. הנשיא שזכה בפרס נובל לשלום מראש, עוד בטרם עשה דבר, ושנשיאותו מתאפיינת בחזון של צמצום המעורבות האמריקאית מעבר לים – נאלץ עתה לעשות ההפך, ולשלוח לקו החזית דווקא את מאהאן".

"האמת היא שהדילמה הניצבת לפני מקבל ההחלטות בבית-הלבן מורכבת ומסובכת הרבה יותר ממה שניתן לחשוב על-פי הדוברים הישראלים", כותב מנגד שמעון שיפר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". שיפר מזכיר את המלחמות בעיראק ואפגניסטן, ומדגיש את הקושי להבדיל בין "טובים" ל"רעים" בסוריה.

בלעדי

השר יובל שטייניץ ושר החוץ הצרפתי לורן פביוס (צילום: דוברות המשרד למודיעין)

רק ב"ישראל היום" מתפרסם הבוקר תצלום נוראי (דוברות המשרד למודיעין) של השר יובל שטייניץ עומד לצד שר החוץ הצרפתי לורן פביוס. התאורה בלתי מחמיאה, הפריים שגוי (בתצלום שבעיתון נראה גם הרקע שמצדי קיר הלבנים), המעמד נראה מאולץ, ובעיקר: שטייניץ ניצב בזווית קטנה, מוטה לכיוון שר החוץ של צרפת, כמו מנסה להידחק לתצלום עם ידוען. זו תנוחה שאינה הולמת מי שמכהן בתפקיד השר לנושאים אסטרטגיים, לענייני מודיעין וליחסים בינלאומיים בממשלת ישראל. אם פרסום התצלום הזה נועד לסייע במשהו למעמדו הפוליטי של חביב העיתון השר שטייניץ, הרי שהתוצאה, כרגיל בעיתון השלומיאלי, הפוכה.

רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר דיווח על ראיון שהעניקה חביבת העיתון ציפי לבני למגזין האמריקאי "ניוזוויק". איתמר אייכנר מביא את עיקרי דבריה של לבני למגזין, וזאת תחת הכותרת "'ניוזוויק' מפרגן לציפי לבני". לדיווח נלווה תצלום מחמיא של שרת המשפטים והוא מסתיים בציטוט מחמאות שקיבלה לבני ממזכירת המדינה האמריקאית לשעבר, קונדליסה רייס (הנשיא בוש אהב אותה). כרגיל, ב"ידיעות אחרונות" יודעים לקדם את חביביהם במיומנות ומקצועיות. הניסיון שלהם בתחום זה גדול משל "ישראל היום" בכמה עשרות שנים.

ענייני תקשורת

נתי טוקר שוב מביא לקוראי "דה-מרקר" דיווח בלעדי על רשות השידור. הפעם: גידול בהוצאות השכר של עובדי הרשות, כך על-פי דו"חות הביצוע של הרשות.

"חייבים להציל את רשות השידור", כותב במדור הדעות של "מעריב" מנחם בן, שהוצנח לפני שנה על-ידי הנהלת הרשות אל כיסא המנחים של התוכנית "סדר יום".

ב"ישראל היום" וב"מעריב" מדווח על גילוייה האחרונים של עיתונאית ערוץ 1 אילה חסון בפרשת הרפז-אשכנזי-בניהו. לפי דיווחה של חסון ביום שישי האחרון, דובר צה"ל לשעבר שיגר איומים מרומזים לכיוון הרמטכ"ל, פן ישורבב שמו לפרשת המסמך המזויף.

שוב מתפרסמת מודעה מטעם משרד הרווחה ב"ידיעות אחרונות", ושוב לא נלווה לה תוכן מערכתי, בניגוד להסכם שנחשף בשבוע שעבר באתר "וואלה". בינתיים, ב"ישראל היום" מתפרסמת עוד ידיעה, השנייה בשני גליונות, על עמותת תכלית. "א' הגיע עד פת לחם, ונעזר בתכלית", נכתב בכותרת הידיעה של יעל ברנובסקי, כתבת העיתון לענייני רווחה.

"מדוע השב"כ מחזיק משקיף בדירקטוריון בזק?", שואל אמיר טייג ב"דה-מרקר".

"ידיעות אחרונות" מקדם במרץ כבר היום, ראשון, את גליון יום שישי הקרוב.