הרפובליקה הדמוקרטית של העיתונות הישראלית

"במקרה או שלא, יממה לאחר שמגזין ה'בלומברג' הוציא לאור כתבת תחקיר מקיפה על עסקיו של דן גרטלר, היהלומן הישראלי, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מתברר כי גרטלר עשה את דרכו לעוד אקזיט מוצלח של עסקיו בה", דיווחה אתמול טלי ציפורי ב"גלובס".

במקרה או שלא, יממה לאחר ש"גלובס" פירסם תרגום מקיף לתחקיר "בלומברג", הכתבה נמחקה מהאתר. ב"דה-מרקר" וב"כלכליסט" עדיין ניתן לקרוא את הדיווחים על התחקיר, וזאת תחת הכותרות "מגזין 'בלומברג': 'דן גרטלר מרוויח מיליארדים על חשבון אזרחי קונגו'" ו"כך הרוויח דן גרטלר מיליארדים על חשבון קונגו הענייה".

בידיעה שפירסמה ציפורי לא מוזכר אף ממצא אחד מהתחקיר של "בלומברג", למעט העובדה שהמגזין "הגיע למסקנה כי מדובר באחד המיליארדרים הישראלים הבודדים שיש בעולם".

לעומת זאת, גרטלר עצמו מקבל מ"גלובס" את רשות הדיבור ומוסר הצהרה בעקבות האקזיט המוצלח שביצע. מי שיקרא בעיון את תגובתו של גרטלר יוכל לנחש במה הואשם על-ידי "בלומברג", גם בלי לגלוש לאתרי "דה-מרקר" ו"כלכליסט".

"הקרן תמשיך לפעול בקונגו להשבחת הנכסים המגוונים שיש לה במדינה על מנת להעלות את שוויים ולהרחיב את התפוקה בהם, כפי שעשתה בכל נכסיה במדינה עד היום", מצוטט גרטלר. "מדובר בעסקה חשובה המשקפת את ההשבחה שבוצעה בנכס ואת היתרונות הגלומים בו. פלורט ממשיכה להרחיב את השקעותיה במדינה באמצעותה ובאמצעות שותפיה. קרן פלורט והעסקים הקשורים בה הם משלמי המסים הגדולים במדינה והאחראים למרבית ההשקעות הזרות הישירות והעקיפות בה".

הפגנות סדר אלימות

"נאסר עלינו להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות בגלל הצלמים", מצוטטים חיילי צה"ל בלב שער "מעריב". מעל הציטוט מודפס תצלום של צלם עיתונות על רקע חיילי צה"ל נסוגים. התצלום נלקח מסרטון שהפיצו אתמול פלסטינים ובו נראים חיילים בורחים מפני מיידי אבנים. עמיחי אתאלי נפגש עם כמה מלוחמי כוח הנדסה שנסוגו מפני הפלסטינים, ושמע את טענותיהם. הן פרושות בכפולה הפותחת של העיתון.

מדי שבוע, בימי שישי, מתעמתים החיילים עם פלסטינים המפגינים באזור כפר קדום. המפגינים מוחים על סגירת הכביש בין כפרם לעיר שכם, מיידים אבנים ובקבוקי תבערה (בידיעה לא מדווח מדוע סגור הכביש בין קדום לשכם), והחיילים מוודאים שלא יצליחו להגיע אל ההתנחלות קדומים או אל כביש 55, המשמש "ציר תנועה מרכזי לישראלים" (קרי: יהודים). העימות הקבוע שואב אליו גם נציגים של כלי תקשורת.

לדברי הלוחמים, ביום שישי האחרון לא קיבלו ממפקדיהם אישור להשתמש ברימוני גז והלם, ועל כן נאלצו לסגת. "בכל פעם יש הרבה מאוד צלמים, אבל הפעם היו יותר, וכנראה שכדי למנוע תמונות מסוימות, החליטו לסכן אותנו", הם מצוטטים. "אנחנו יכולים לטפל בהן [בהפגנות] בקלות, אבל לא נותנים לנו". בדרך לשער "מעריב" נאלמו הסייגים וההשערות שיצאו מפי החיילים. במקום הכותרת "חיילי ההנדסה שנקלעו להתפרעות האלימה בכפר קדום משערים: 'נאסר עלינו להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות בגלל הצלמים'", נכתבה המלה "מאשימים".

אדם המכונה "גורם צבאי" מסביר ל"מעריב" את מדיניות הצבא: "אם לא נשקפת סכנה לחיי החיילים אין סיבה לבצע ירי, כי הוא עלול לגבות מחיר מיותר מבחינתנו. צעיר שייהרג מירי כוחותינו לאחר שהשליך בקבוק תבערה יהפוך לשהיד גם אם אינו רוצה בכך ורק יעצים את הפרות הסדר". את דברי הגורם הביא יוחאי עופר, שמדווח על כך בהרחבה בעיתון "מקור ראשון".

"כוחות צה"ל הונחו למנוע בכל מחיר תסיסה ביהודה ושומרון", לשון כותרת דיווחו בעיתון זה. מהדיווח המלא מתברר כי הציטוט של הגורם הצבאי מתייחס לאפשרות של ירי חי אל עבר מפגינים ומתפרעים ולא לירי של אמצעים לפיזור הפגנות. החיילים "מעידים על העדר יכולת לפזר את הפרות הסדר ללא שימוש בירי חי ורק בניסיון להכיל אירועים תוך שמירה על איפוק".

כפי שניתן להיווכח, בדיווח ב"מקור ראשון" משתמש עופר בביטוי הצבאי הרשמי "הפרות סדר" במקום בביטוי "הפגנות" או "התפרעויות". כמו כל ביטוי מכובס, גם הוא חושף מציאות ולא רק מכסה אותה (מה טיבו של הסדר שמופר? מי כפוף לו וכיצד? כמה אלימות הוא מונע וכמה אלימות כוללת אכיפתו?)

ב"ידיעות אחרונות" מצטט יוסי יהושוע גורם בכיר אחר בצה"ל, המביע עמדה שונה מזו שמצוטטת ב"מעריב" ו"מקור ראשון". "קצין בכיר אמר אמש כי התמונות הללו רעות לצה"ל והצבא חייב לשפר את יכולת ההרתעה מול המפגינים הפלסטינים כדי שהשטח לא יידרדר עוד יותר". גורם צבאי שדיבר עם כתבות "ישראל היום" לילך שובל ואפרת פורשר אמר כך: "כשרואים את הסרטון, חייבים לשאול מה גרם להתנהגות הזו. נכון שהחיילים צריכים לגלות ריסון ואיפוק ולשמור על זכויות אדם, אבל זה לא אומר שהם לא צריכים לפעול בנחישות".

מה גרם להתנהגות הזו? לפי החיילים שנסוגו, התקשורת אשמה. נוכחות הצלמים מגבילה את חופש הפעולה שלהם. לפי עמדת הקצין ששוחח עם כתב "ידיעות אחרונות", הצבא דווקא יכול לנצל את הצלמים המתעדים את העימותים. הפצת תמונות פיזור יעיל של ההפגנות עשויה "לשפר את יכולת ההרתעה". אולם כדי שההתפרעויות לא יתרחבו, יש לוודא כי במסגרת הפיזור היעיל לא ייהרג מיידה אבנים מירי כוחות צה"ל. פרוץ אינתיפאדה שלישית תלוי ביכולתו של לוחם אחד לכוון כראוי את נשקו.

תגובת דובר צה"ל, החותמת את הדיווחים ב"מקור ראשון", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", הועתקה והודבקה בלי שנקראה כראוי. משום כך היא כוללת את המשפט "בעקבות האירוע חודדו ההנחיות בנוגע לפיזור הפגנות סדר אלימות בנחישות ובמקצועיות, תוך כדי הפעלת שיקולים מבצעיים-ערכיים בנוגע לריסון הכוח".

בקונטרס החדשות של "הארץ" מתפרסמות הבוקר מעט מאוד ידיעות מקוריות. אף אחת מהן אינה עוסקת בעימותים בין חיילי צה"ל לפלסטינים, לא בסדר שהופר באזור הכפר קדום ולא בסדר שהופגן בו.

חקירה פלילית היא לא עניין נעים

אתמול דווח בכל העיתונים על פתיחת חקירה פלילית נגד תנובה בעקבות ממצאי תחקיר "כלבוטק" על התעללות בחיות במשחטת החברה. בכל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות". על פתיחת החקירה וממצאי התחקיר לא דווח בקונטרס החדשות ואף לא במוסף "ממון".

הבוקר יש בעיתון התייחסות ראשונה לפרשה. "מה לעשות, שחיטה היא לא עניין נעים", מצוטט איציק בדר, מבעלי תנובה, בשער מוסף "ממון". "בעלי החיים אף פעם לא שרים בדרך לשחיטה", הוא מצוטט בכותרת בראש עמ' 3 של המוסף. "שחיטה כשרה היא קשה במיוחד", הוא מסביר בציטוט שצמוד לתצלום שלו.

כוח ההרתעה של תנובה אולי נשחק בשנים האחרונות, כפי שהסביר אתמול נתי טוקר, אבל יש עדיין מי שנוהג בחברה בכבוד ובזהירות מופלגים. יש עדיין מי שמעלים מידע על חקירה פלילית נגדה ומפרסם אותו באיחור של יממה, במסגרת תגובתה להאשמות. משום מה, זהו דווקא העיתון הנחשב לחזק בישראל.

הקמפיין הכי יעיל

"81% מהציבור: נתניהו ייבחר מחדש; הימין מתחזק, העבודה ומרצ נחלשות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", ששוב מוקדשת לממצאי סקר דעת קהל לקראת הבחירות לכנסת. "המשחק נגמר", פוסק יוסי ורטר. "גוש המרכז-שמאל מפורר, מפוצל ומפולג, מול גוש הימין שמעולם לא נראה מאוחד יותר וחזק יותר".

כפי שניתן להבין מהכותרת, הפעם לא הסתפקו ב"הארץ" בשאלה עבור מי תצביע, והתעניינו בתחזיות של המשיבים בנוגע לזהות ראש הממשלה הבא. הרוב המכריע חזה שנתניהו ייבחר. "זה הרבה יותר מציפייה שמגשימה את עצמה", מפרש ורטר. "זהו נתון שפירושו היחיד הוא שמערכת הבחירות הסתיימה לפני שהחלה – או ממש לאחר שהחלה".

ורטר מסביר את ההצלחה של נתניהו בין היתר בכך ש"סדר היום הוא לחלוטין מדיני-בטחוני [...] כל עוד מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה נפתחות בחגיגות החמאס בעזה, בדאגה הגוברת לגורלו של הנשק הכימי בסוריה, במהומות במצרים ובמהלך הדיפלומטי של נשיא הרשות הפלסטינית אבו-מאזן נגד ישראל, נתניהו לא צריך להשקיע ולו אגורה אחת בקמפיין. המציאות, האקטואליה, החיים, הם-הם הקמפיין הכי יעיל וטוב שהוא יכול לאחל לעצמו ולמפלגתו".

הפרשן הפוליטי של "מעריב", שלום ירושלמי, מספיד אף הוא את מערכת הבחירות הנוכחית. "המאבק יהיה גם טריוויאלי ואפילו משעמם", הוא כותב במדור הדעות של "מעריב". "הנושאים ברורים, פחות או יותר, הטיעונים צפויים, מענה הלשון מוכן. התשדירים עשויים להוסיף קצת נופך, אבל לא יותר מכך. בניגוד למערכות בחירות מרתקות שהיו אצלנו, התוצאה הפעם ידועה מראש, לפחות לפי הסקרים שאינם משתנים. לא נזכה למאבק צמוד ומעורר עניין [...]".

הנה כל התורה הדמוקרטית כולה, כפי שהיא נראית כשהיא נשענת על רגל אחת של פרשן פוליטי: הבחירות הן מירוץ, בלא מתח לגבי זהות המנצח אין בהם עניין של ממש לציבור.

במדור הדעות של "הארץ" מסביר עורך העיתון אלוף בן כי "מפלגה היא בסך-הכל מנגנון פוליטי שנועד להסדיר את בחירת המועמדים לכהונה ברשויות השלטון הארצי והמקומי. מותר להחליף אותה, כפי שמותר לעבור בין חברות תקשורת ובנקים. לא תמיד זה נעים, לפעמים צריך לחכות כמה ימי עסקים או לשלם קנס יציאה, אבל אין סיבה לכבול פוליטיקאי באזיקים למפלגה שאינה רוצה בו".

אם המפלגות הן חברות תקשורת, בן נכנס לתפקיד שר התקשורת המטיב עם העם, וקורא לבטל את קנס היציאה. התפיסה העומדת בבסיס ההקבלה בין מפלגת העבודה לסלקום היא הפרטה גמורה של המערכת הפוליטית. במקום תנועות בעלות עקרונות ואידיאולוגיות, הופכות המפלגות לספקיות שירות עבור אנשים שמקצועם הוא כניסה לבית-המחוקקים ולממשלה. אדם עוזב מפלגה לא משום ששינה את עמדתו, אלא משום שקיבל הצעה טובה יותר ממפלגה אחרת. זו הנחת יסוד הרסנית. על התקשורת החפצה בחיי הדמוקרטיה הישראלית לצאת נגדה, לא להכשיר אותה.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת אף היא לנספח לא חשוב של מערכת הבחירות הנוכחית. "מסתמן: רוב לפסילת זועבי", נכתב בה. גדעון אלון מדווח בהרחבה בכפולה הפותחת על כוונתה של ועדת הבחירות המרכזית לפסול את מועמדותה של ח"כ חנין זועבי ממפלגת בל"ד.

"נכון לעכשיו מסתמן כי בוועדת הבחירות המרכזית צפוי רוב לפסילתה של ח"כ חנין זועבי", כותב אלון. "אין לי ספק שוועדת הבחירות תאשר את הבקשה שלי וגם בג"ץ, שבוודאי ידון בערעור, יתקשה לעמוד מול הטענות על כך שזועבי עברה על סעיף 7א' בחוק יסוד: הכנסת", מצוטט ח"כ אופיר אקוניס, שהגיש את בקשת הפסילה. ח"כ ציפי חוטובלי מסבירה: "הזכות להיבחר לכנסת היא זכות חשובה בדמוקרטיה, אבל אינה בלתי מוגבלת". "אני סבור שחשוב להחזיר אותה לטורקיה כדי שתפסיק למרר לנו את החיים בכנסת", מוסיף ח"כ נסים זאב. מנגד מצוטט ח"כ דב חנין, שטוען כי אין עילה לפסילת זועבי.

הפרשן הפוליטי של "ישראל היום", מתי טוכפלד, מעריך כי דווקא התחזית של ח"כ חנין תתממש. "על אפו וחמתו של רוב הציבור בישראל, יש להניח שמועמדותה לכנסת של זועבי לא תיפסל על-ידי בג"ץ", כותב טוכפלד. הפרשן מתאר את עצם בקשת הפסילה והדיון בה כ"הצגה שמעלה ועדת הבחירות בכל פעם מחדש" ובה "הח"כים הערבים מרוויחים נקודות על שעמדו בגבורה מול נציגי הכיבוש הציוני. ואילו חברי-הכנסת מהימין, מנגד, זוכים באהדה על שפרטו באומץ על עצביהם הרופפים של בוחריהם בכל פעם שמוזכר שמם של אותם עוכרי ישראל".

אם זו הצגה, מדוע להקדיש לה את הכותרת הראשית והכפולה הפותחת? אולי מפני שלא רק המבקשים לפסול והמועמדים לפסילה יוצאים ממנה נשכרים, גם כלי התקשורת שמקבלים כותרות בלא צורך להתאמץ, וסוף-סוף מוזרק מעט עניין למערכת הבחירות הזו, שתוצאותיה הרי ידועות מראש.

פרס לא לוקח סיכונים מיותרים

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" נפתחת הבוקר סדרה נוספת של כתבות מאת יגאל סרנה. הפעם, "מסע היסטורי אל לשכות העבר של ראשי הממשלה". הפרק הראשון בסדרה עוסק, כמובן, בלשכתו של דוד בן-גוריון ומפגיש את שמעון פרס, יצחק נבון, אורי לוברני ומרדכי (מורל'ה) בר-און.

"כשהובא עניין כבד להחלטה", נזכר בר-און, "לא אמר ב"ג בברור מה החליט, אלא לפעמים עשה תנועה או השמיע קול שלא הבנתי, אבל יצחק נבון ונחמיה ארגוב הכירו כל ניע וזיע שלו וידעו לפרשו. [...] בלילה החליט לבדו וחזר למחרת עם המון קושיות שלפיהן הבנת שרק נותר לו לברר איך לבצע. כך לא אמר בסוף פגישה ב-56': יוצאים למלחמה, אלא רק: 'צריך לכתוב פרוטוקול ולחתום'".

סרנה מתאר את הנשיא לשעבר יצחק נבון כאדם נעים ומשעשע, ואת הנשיא הנוכחי שמעון פרס כמי שאינו צוחק מבדיחותיו. "טרם הגיענו ללשכה", מציין סרנה, "התבקשתי להעביר גם את מספר תעודת הזהות של יצחק נבון. 'לביטחון'".

עוד כותרות ראשיות

בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מדווח אלכס פישמן כי "אייזנקוט ימונה לסגן הרמטכ"ל". הבוקר הפך הדיווח לרשמי. הכותרת הראשית של "מעריב" קוראת: "המורדים בסוריה: אסד החל להשתמש בנשק כימי".

"הבעיה שמדירה שינה מעיניהן של מדינות המערב וישראל היא מאגרי הנשק הכימי של בשאר אל-אסד", כותב צבי בראל ב"הארץ". "ואולם, כאשר גדודי הצבא הסורי החופשי, כנופיות מזוינות וארגונים של אל-קאעידה מבשרים מדי יום על עוד הצלחה ועוד השתלטות על בסיסים של צבא סוריה, לא שאלת השימוש שאסד יעשה או לא יעשה בנשק היא האיום העיקרי. השאלה האסטרטגית עכשיו היא מי מבין הארגונים המזוינים, שאינם פועלים בתיאום, ישתלט ראשון על המאגרים הללו".

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי יו"ר ועדת הרפורמה ברשות השידור וחבריו לוועדה ביקרו בחריפות את המנכ"ל יוני בן-מנחם והביעו עניין בהדחתו.

במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי צמד השדרנים האוסטרלי שהיתל בצוות בית-החולים שבו אושפזה קייט מידלטון נקלע למצוקה לאחר התאבדות האחות שנפלה קורבן למתיחה.

במוסף "24 שעות" של העיתון מתעניינת נחמה דואק אצל המומחה הישראלי לענייני מתיחות יגאל שילון בנוגע לדעתו על המקרה. "המתיחה כשלעצמה היתה לגיטימית", הוא מוסר לה. "[...] כשזה מצליח כולם צוחקים, ואלמלא התאבדות האחות היו ממשיכים לצחוק".

במוסף "איש השנה 2012" של "גלובס" מתפרסם ראיון שהעניק שר התקשורת משה כחלון לחן שליטא. בין היתר נשאל כחלון על מצב כלי התקשורת בישראל. "רציתי לעזור לפרינט, אבל זה באחריות משרד הפנים", אמר כחלון. "חבל על מה שקורה שם; על אף שבאופן אישי, אני כמעט לא פותח עיתון, הכול דרך הלפטופ".