משתפר והולך

"מצב האנושות משתפר כבר 200 אלף שנה, הדור שלנו חי טוב יותר מדור ההורים, ואין שחר לנבואות הזעם שפשטו בשנים האחרונות בעולם המערבי", מסכמת כותרת המשנה לראיון מסוגת "הגורו יוצא הדופן" ב"מוסף 'כלכליסט'". הגורו הנוכחי, המזוהה כדוקטור לזואולוגיה מבריטניה שעמד בראש בנק שקרס ושרד כדי לכתוב ספרים עם מסר אופטימי, מבקש מהמראיין הלבנטיני להיכנס לפרופורציות. זה נכון שהכלכלה משתנקת, שכדור הארץ מתחמם ושהמונים מתים מרעב, אבל אם מסתכלים על הכל בפרספקטיבה רחבה – העתיד ורוד.

"האנושות נעשית יותר ויותר עשירה, בריאה, מאושרת, נקייה, טובת לב, חופשית ושוויונית", מסכם הכתב, אורי פסובסקי, את משנתו של הגורו, מאט רידלי, המשליך את יהבו על ההנחה שהצרכנות תציל את המין האנושי, או לפחות את אלה שיוכלו לממן את גלגל ההצלה האקסקלוסיבי.

כדי להגיע לראיון המעניין חרף תלישותו יש לקלף מהמוצר העיתונאי שבו הוא כלול חבילה עבה של עיתונים שעל החלק החיצוני שלה מרוח הבוקר תצלום גדול של גבר אבֵל המרים בפה חתום את ראשו המת של פעוט שפלומת ראשו טרם התחלפה, אחד מכ-20 מתים הממלאים את הפריים, שהם אך שבריר מכ-1,300 סורים שעל-פי הדיווחים נספו אתמול במתקפה שכללה שימוש בגז סארין.

"והעולם שותק", נכתב באותיות ענק אדומות מתחת לתמונת הגופות. "סוף העולם בדמשק", נכתב בכותרת על שער "הארץ", שגם עליו נדפסה תמונת הגבר וגופת הפעוט. "האם זה יכול להיות? במאה העשרים ואחת? במרחק של כמה מאות קילומטרים מהמקום שבו אני כותב את המאמר הזה?", כותב מתחתיה ארי שביט, שטורו נקרא כאוסף של טוקבקים של אדם שנותר ללא מלים. "אם אפשר להרוג אזרחים בגז בשנת 2013 – זה סוף העולם".

אנא תגובתך

את גליון "ישראל היום" שחולק הבוקר לאזרחי ישראל יש לקרוא כאיגרת דיפלומטית כבדת פה שנועדה להעביר תחינה ישראלית נואשת לידיד הגדול, החזק והמוסרי שמעבר לים. "לתשומת לב אובמה" (או "אובאמה", לפי התעתיק הלא שגור של עורכי החינמון), נכתב בצהוב היסטרי על רקע אדום מעל תמונתם של גברים, נערים וילדים בשקי גופות, אותה תמונה המופיעה הבוקר על שערי "ידיעות אחרונות" ו"הארץ".

שער "ישראל היום", פרט (לחצו להגדלה)

למקרה שהנשיא האמריקאי התבלבל ועילעל ב"ישראל היום" לפני שעלה בידו ללגום את כוס הקפה של הבוקר, מוצמד לכותרת דיוקנו של אובמה, שאותו ודאי לא יפספס. "כן אובאמה, אסד יכול", חוזרת ומזכירה כותרת ענקית התופסת כשליש עמוד בכפולה הפותחת של "ישראל היום", המרחפת מעל דיוקן נוסף של הנשיא האמריקאי ולימינה של תמונה נוספת של גופות. "האמריקאים בעד נפילתו של בשאר אסד, אבל אינם מוכנים לנקוף אצבע", מתגרה הפובליציסט הבכיר של העיתון, דן מרגלית. "אולי אצבע, אבל לא יותר ממנה", הוא מתקן.

"אף שהיה כבר שימוש בנשק כימי, אתמול לראשונה זו היתה הפעלה מסיבית ולאור יום", מסביר הפרשן לענייני צבא יואב לימור, היוצא נגד "הרפיסות המערבית". טור צד המוקדש לסוג הגז שבו, על-פי הדיווחים, נעשה שימוש בסוריה מזכיר לקוראים (מעל ומתחת לתמונות נוספות של גופות) כי הנשק הכימי בא לעולם כ"פיתוח נאצי בשירות הדיקטטור". "בשאר כבר לא שוחט אותנו, הוא מרעיל אותנו כמו חרקים", מצוטט סורי שכול בידיעה שכותרתה "בלי צלם אנוש", שבה שובצו שלוש תמונות נוספות של סורים עם שקי גופות יקיריהם.

"לתשומת לב אובאמה 2", נכתב על השער בצהבהב מתחת לתמונתו של הרודן המצרי המודח חוסני מובארכ, הצפוי להשתחרר מכלאו. "האביב המצרי – הסוף", מבשרים העורך הראשי עמוס רגב, עורך חדשות החוץ בועז ביסמוט ופקודיהם האנונימיים לנשיא האמריקאי. "אובאמה לא רוצה, או לא יכול", מתסיס עורך חדשות החוץ והפרשן לענייני עולם בכותרת לטור פרי עטו, שבשער זוכה להפניה "ורק וושינגטון עדיין מגמגמת".

"וושינגטון בבעיה אמיתית", כותב ביסמוט, ומזכיר כי רק לאחרונה הצהיר ראש המטות המשולבים של צבא ארצות-הברית כי ארצו אינה צריכה להתערב במלחמת האזרחים בסוריה. "מה לגבי 'מלה של מעצמה'?", תוהה-לועג ביסמוט, וקובע כי גם במצרים "אמריקה לא רלבנטית היום", כפי שמוכיחות מהומות הדמים בשכנתה הדרום-מערבית של ישראל.

"וושינגטון חייבת לקחת את העניינים בידיים", מבקש ביסמוט, ומוסיף קִנטור (עילג) משלו: "אסד רואה מסביב ומבין כי אובאמה לא רוצה או לא יכול או שפשוט לא יודע מה לעשות, ובכך הופך את הנשיאות שלו בנושאי חוץ למביכה".

למקרה שהנשיא או הקוראים הישראלים אינם מבחינים בקשר שבין מלחמות האזרחים של השכנים לחייהם (במקרה של הישראלים) או למדיניות החוץ שלהם (אובמה), חותם העורך הבכיר במסקנה המתבקשת אצל כל מי שעובד אצל נתניהו: "בישראל צריכים לשאול היום שאלה פשוטה: איזה מסר בדיוק מעביר ברק אובאמה בהתנהלות שלו במזרח התיכון לאיראן?".

האמונה כי אם יכתבו דבר-מה בעיתון ישראלי יגיעו הדברים אל אוזניו של הנשיא האמריקאי, או לפחות לאוזניהם של האנשים שלהם הוא נוטה להקשיב, אינה מופרכת. מרכיב בסיסי בעיסוקיהם הקבועים של דיפלומטים ואנשי מודיעין, ובכללם, יש לשער, גם אלו המועסקים בשירות ארצות-הברית של אמריקה, כולל סקירה של עיתונות מקומית והעברת הממצאים למי שעשוי להזדקק למידע בבואו להכריע הכרעות.

האופן הצעקני והמתחנן שבו בחרו עורכי עיתונו של פטרון ראש הממשלה הישראלי לפנות לנשיא האמריקאי מעיד לא רק על תכליתו הידועה של "ישראל היום" כשופרו הבלתי מתנצל של נתניהו, כי אם גם על האופן המגושם והתוקפני שבו לשכתו מנסה להעביר מסרים אל מי שעדיין מוגדר כבעל-בריתה המרכזי של ישראל בעולם המערבי.

בלחסן

"גבריאל בלחסן מת בשיריו פעמים רבות. בשיר 'השטן', למשל, מתוך האלבום 'עתיד', הוא תיאר את עצמו שוכב בתוך הקבר ואת השטן משתין לו לתוך הפה 'את כל מה שאגר בשלפוחיתו המזוהמת שנים, בן אלף זונות'. בשירים, אפילו המוות לא זיכה במנוחה את נפשו הרצוצה, הרגישה כל-כך, של בלחסן. המאבק שלו נמשך לנצח" (בן שלו בפתיח לטור הספד למוזיקאי גבריאל בלחסן, שהלך לעולמו שלשום; "גלריה").

אגדה מהלכת

רוב העיתונים מדווחים הבוקר בקצרה על מינויו של יוסי כהן, איש מוסד ותיק, לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי ויועץ ראש הממשלה לענייני ביטחון לאומי במקום יעקב עמידרור, הפורש טרם זמנו. כהן, שיסיים את כהונתו כסגן ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הוא אניגמה עבור הכתבים המסקרים את מינויו. כולם יודעים לציין הבוקר כי איש המודיעין בן ה-52, יליד ירושלים, זכה בעבר בפרס בטחון ישראל, וכי הוא נשוי ואב לארבעה ילדים.

ראש המל"ל היוצא, יעקב עמידרור, עם הרמטכ"ל גנץ. ירושלים, 13.12.11 (צילום: מרים אלסטר)

איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות", שמביא את הפרטים הרבים ביותר (כלומר, רמיזות והילולים) על האיש העלום, יודע לציין כי "כהן, תושב מודיעין, הוא ספורטאי חובב ורץ מרתון. חבריו במוסד קוראים לו הדוגמן, בגלל חזותו המרשימה". חרף הסופרלטיב, מהתצלומים שמפרסמים הבוקר העיתונים מתקבל דווקא הרושם שלכהן מראה סטנדרטי, שלא לומר בלתי זכיר, מה שאנשים מאופקים או קשישים נוהגים לכנות "נאה".

אייכנר מציין כי חבריו של כהן מתארים אותו כ"מרגל המושלם". לא בגלל שמו הגנרי, שאותו נושאים אלפי ישראלים ויהודים ברחבי העולם (ובכללם עורך-דינו הפרטי של נתניהו), אלא משום שמדובר ב"אדם המצטיין בראייה רחבה ובעל ניסיון רב בניהול מערכות", שהוא גם "סוכן בעל קור רוח ואומץ לב נדירים, שההיסטוריה המבצעית שלו יכולה לפרנס כמה סרטי פעולה". עוד מציין אייכנר כי כהן הוא "דתי לשעבר" הנשוי לאחות במחלקה אונקולוגית בבית-חולים באזור ירושלים. אדם ששוחח עם "ידיעות אחרונות" מכנה את כהן "אגדה מהלכת", הדובר "ערבית רהוטה שיכולה להטעות כאילו נולד במדינה ערבית".

"אתמול החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו לעשות אאוטינג לאיש שכונה בעמודים אלו בעשור האחרון 'הדוגמן'", כותב רונן ברגמן בטור פרשנות נלווה. ברגמן מספר כי כהן התגייס למוסד ב-1984 ועבר "קורס קציני איסוף (קצ"א), שבו לומדים החניכים כיצד לגייס ולהפעיל סוכנים".

את רוב שנותיו בארגון, כותב ברגמן, העביר כהן בתפקידים הקשורים להפעלת סוכנים, ונחשב לאיש מודיעין "מצטיין, בעל מעוף ומקוריות", אם כי גם "עמית ובוס לא פשוט, שלא מעטים מהאנשים שעבדו איתו סבלו מנחת לשונו העוקצנית". עוד כותב ברגמן כי כהן הוא "איש העולם הגדול, מדבר אנגלית משובחת, רהוט ובעל גינונים ראויים", וכי אם יידע לכלכל בתבונה את צעדיו בשנים הקרובות, יהיה המועמד המוביל לתפקיד ראש המוסד הבא.

ברק רביד, הכתב המדיני של "הארץ", הוא הכתב היחיד הבוקר שמעלה תהיות וביקורת על המינוי. "לא ברור מה עמד לנגד עיניו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר החליט על המינוי התמוה של סגן ראש המוסד היוצא, יוסי כהן, לתפקיד הרגיש והמורכב של היועץ לביטחון לאומי", כותב רביד בטור פרשנות. "פקידים" ששוחחו עם רביד דווקא משבחים את יחסי האנוש של כהן, כמו את "יכולותיו הארגוניות", אך בכל זאת "הרימו גבה על עצם מינויו".

הסיבה להרמת הגבה, כותב רביד, היא שכהן – הגם שהוא מתואר כ"מרגל ואיש מבצעים מוכשר", "מפעיל סוכנים מחונן" ו"מטיאור" – לוקה בסעיף הניסיון. כהן אינו אסטרטג, אינו דיפלומט ואינו מומחה למדיניות חוץ, כותב רביד, ועל כן אין לו למעשה כמעט ניסיון בתחומים שממלאים את סדר יומו של היועץ לביטחון לאומי.

"האם יש לו הבנה מדינית עמוקה שתאפשר לו לגבש אסטרטגיה עבור ראש הממשלה? האם יש לו את הניסיון הדיפלומטי הנדרש כדי לנהל את הדיאלוג הרגיש עם הבית-הלבן? האם יש לו את הכלים כדי להכין את נתניהו לפגישות עם ברק אובמה, אנגלה מרקל או ולדימיר פוטין? בכלל לא בטוח", חורץ רביד, המכנה את המינוי "מוזר" וטוען כי הוא "מדיף ריח של סידור עבודה".

בהמשך טורו מותח רביד ביקורת על כך שבממשלים אחרים יועציהם של ראשי המדינה לענייני ביטחון לאומי הם על-פי רוב דיפלומטים או אנשי אקדמיה בכירים, ולא אנשי ביון. "הדפוס הזה אומר משהו על תרבות הממשל בישראל ויותר מכך על הבלבול שתוקף כמעט את כל ראשי הממשלה כאשר הם נדרשים להבחין בין מודיעין למדיניות", הוא כותב, ומסכם: "כהן כנראה יידע להסביר לנתניהו מה קורה מתחת לפני השטח במצרים, בסוריה או באיראן, השאלה היא אם הוא יידע לומר לו מה לכל הרוחות עושים עם כל זה".

כהן העביר את כל חייו המקצועיים בצללים, הרחק מהחנופה והביקורת העוטפים אותו כעת, עם הוצאתו אל אור הזרקורים. הכתבים, גם אלה המביאים פרטים שונים על אישיותו וכישוריו, אינם מגבים אותם עד כה בנתונים וסיפורים ומסתפקים בדיווח יבש שהוא הודאה באי-ידיעה ("מעריב", "מקור ראשון", "ישראל היום"), חנופה בוטה ומתרפסת (אייכנר), רמיזות ידעניות והערכה לצד ספקנות בריאה (ברגמן) וביקורת נחרצת לגופו של תפקיד, ולא בהכרח לגופו של האדם שימלא את התפקיד (רביד). איש מהם אינו מגבה את אבחנותיו בפירוט.

מבין השורות מתחוור שכל מי שכותב הבוקר על יוסי כהן, אולי למעט ברגמן, אינו ממש יודע מיהו, או לכל הפחות בוחר שלא לספר. בקרוב כולנו נדע.

ענייני תקשורת

פרסום. "למרות החשיפה הדומה של המתחרים: הטוטו מעדיף לפרסם ב'ידיעות אחרונות'", מודיעה כותרתה של ידיעה נרחבת מאת נתי טוקר ב"דה-מרקר", הכוללת נתונים רבים בנוגע לאופן שבו מחולק תקציב הפרסום של המועצה להסדר ההימורים בספורט.

על-פי הנתונים, המיוחסים לדו"ח פנימי שהגיע לידי "דה-מרקר", הטוטו רכש מקבוצת "ידיעות אחרונות" משבצות פרסום בסכום של כ-14 מיליון שקל בשנתיים וחצי האחרונות, יותר משליש מכלל תקציב הפרסום של הגוף הציבורי. סכום זה, מציין טוקר, גדול פי 2.2 מהיקף הפרסום ב"ישראל היום".

"'ידיעות אחרונות' תמך במועצה במאבקה נגד ההתאחדות לכדורגל", מוזכר בכותרת המשנה (מהכתבה עצמה פרט זה נעדר). שלמה מן כתב באתר זה לאחרונה על הקשר האפשרי שבין אופי הסיקור של אחד מכלי התקשורת בקבוצת "ידיעות אחרונות" להיקף התקציבים שמקבלים בעליו מהטוטו.

ישראלי מהמר על תוצאות משחקי ספורט. ירושלים, 18.10.10 (צילום: אביר סולטן)

"השוק הסיטוני". "גולן-טלקום עוברת למסך הגדול: תקיים פיילוט לשידורי טלוויזיה עם VOD", מדווחים ב"דה-מרקר" נתי טוקר ואמיתי זיו. בשלב זה, מדווחים השניים, יקיף הניסוי כ-100 משתתפים. "גולן-טלקום היא החברה הראשונה בישראל שתבצע ניסוי בפרקטיקה המכונה שוק סיטוני, שבה חברות תקשורת מעבירות שירותים לצרכן על רשת תקשורת אחרת, במקרה זה של בזק", כותבים טוקר וזיו.

שחור לעיניים. "קבלו וידוי: עד הזמן האחרון לא ממש נהגתי להתאפר. מקסימום באירועים חגיגיים, וגם אז רק קצת סומק, שחור לעיניים, מסקרה ואודם, לא יותר. אז מה גרם לשינוי? פלטת הצלליות Style Eye Shadow Pellette מתוך Fall Style, קולקציית האיפור של ג'ייד לסתיו 2013" (מתוך טור צרכנות מערכתי במוסף מבית קבוצת "הארץ").