שי באב"ד יהיה ככל הנראה מנכ"ל הרשות השנייה, כך החליט שר התקשורת משה כחלון. איני מכיר את באב"ד. למען האמת, אפילו לא שמעתי את שמו עד פרסום החלטתו של השר. הבנתי שהוא עורך-דין וכלכלן בהשכלתו ושמילא תפקידי ניהול בכירים בחברת צים. אין ספק שזהו רזומה מרשים. אני גם מוכן להניח שמדובר באיש ראוי מבחינה אישית. באחד הפרסומים הוא צוטט כאומר שהוא פטריוט ושהוא רואה במילוי תפקיד בשירות הציבורי משום שליחות. אם כך, בוודאי שהוא איש ראוי. הרי השירות הציבורי בישראל משווע לאנשים מוצלחים מהשוק הפרטי שיבוא ויעשירו את שורותיו הלא מי יודע מה מרשימות.

אלא שברזומה של שי באב"ד אין כל זכר לעיסוק כלשהו, מקצועי או ניהולי, בתחום התקשורת. אין כל פרט שמלמד על היכרות כלשהי שלו עם התעשייה הזו. יש שיאמרו, ובוודאי יאמר גם השר הממנה, שכדי להיות מנכ"ל בגוף הציבורי המפקח על השידורים המסחריים אין הכרח להיות איש תקשורת. על פניו, נכון. אין הכרח שהמנכ"ל יהיה עיתונאי, במאי או מפיק סרטים בעברו. אבל האם באמת חסרים אנשי ניהול שמכירים את התחום הזה לפני ולפנים? האם לאנשים כאלה אין יתרון על מי שמגיע כטירון לאחד התחומים הדינמיים והבעייתיים ביותר היום בישראל?
בעשורים האחרונים רווחת דעה שלפיה ניהול הוא מקצוע בפני עצמו ולכן מנהל טוב יכול לעבור מתחום עיסוק אחד לאחר – ולהצליח. אולי. אבל זהו הימור, ואני תוהה אם התקופה הרגישה הזו בתחום הפיקוח על השידורים בישראל מתאימה להימור כזה.

ותהייה נוספת: באב"ד מגיע מצמרת חברת צים, שבבעלות האחים עופר, ששולטים גם בחברה-לישראל, שיש לה מניות גם ברשת, זכיינית ערוץ 2. על פניו, המנכ"ל החדש עלול להימצא בניגוד עניינים. האם השר כחלון חשב על כך לפני שהחליט על המינוי? האם התנה את המינוי במחויבות של באב"ד שלא לדון ולא לטפל בנושאים הקשורים לאחים עופר? האם אפשר בכלל להתחייב לכך, כאשר אתה אמור לפקח על אחת החברות של המעביד שלך לשעבר? אין לי תשובות לשאלות אלה, וברור לי שהרבה תלוי באישיותו של המנכ"ל החדש, ביושרתו ובנקיון כפיו. אבל למה לחשוד בכשרים?

על שולחנו ימצא המנכ"ל החדש את ההחלטה לאחד את הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו עם מועצת הכבלים והלוויין. מה שנקרא בפי העוסקים בנושא, "ברית המועצות". זהו צעד משמעותי ביותר, לא רק מבחינה ביורוקרטית, אלא גם מבחינה מהותית. לא מדובר רק באיחוד ניהולי של שתי רשויות פיקוח, אלא בהקמה מחדש של רשות תקשורת ישראלית. משהו בדומה ל-FCC האמריקאי, או OFCOM הבריטי, או ה-CRTC הקנדי.

הרשות החדשה תצטרך מבנה חדש שמתאים לשלושת סוגי כלי התקשורת שעליהם היא תפקח: רדיו מסחרי, טלוויזיה מסחרית וטלוויזיה רב-ערוצית (כבלים ולוויין). מדובר בהאחדת כללים רגולטוריים, בדרכי פיקוח חדשות, בגיוס אנשי מקצוע.

בהצעת החוק לכינון הרשות המאוחדת החדשה הכניסו הפוליטיקאים מוקש: בניגוד להמלצות רוב הוועדות המקצועיות שעסקו בנושא בשני העשורים האחרונים (היו כעשר ועדות כאלה), החליטו הפוליטיקאים שזו תהיה רשות פנים-ממשלתית שכפופה לשר התקשורת, ולא רשות ציבורית עצמאית, הרחוקה מידם הארוכה של הפוליטיקאים. בכך תהיה הרשות הישראלית – אם תקום – שונה במהותה מהרשויות בשלוש המדינות שהזכרתי קודם.

זהו מוקש, שכן המנכ"ל החדש שיצטרך להוציא החלטה זו אל הפועל כבול מראש לדרג הפוליטי. הוא איננו רגולטור עצמאי. בהיותו אדם שאינו מתחום התקשורת, עד כמה הוא מבין את הרגישות שבעניין? האם הוא באמת מבין את הדואליות שבתפקידו כרגולטור, שמצד אחד אמור להקפיד על שמירת האינטרסים הציבוריים על-ידי כלי התקשורת הפרטיים, ומצד שני עליו לשמור על אותם כלי תקשורת מפני חמדנותם ושתלטנותם של בעלי ההון מכאן ושל הפוליטיקאים מכאן? כמה זמן ייקח לו ללמוד את הנושא המורכב הזה, להבין ולהפנים את רגישויותיו, להכיר את השלכותיו?

ואם יעמוד בהצלחה במשימה זו – ייאלץ המנכ"ל החדש להתמודד עד מהרה עם נושאים מורכבים לא פחות: התוכנית (הכושלת בינתיים) לעבור משיטת הזכיונות לשיטת הרשיונות, הסאגה הבלתי נגמרת של חובות ערוץ 10 (ובמידה פחותה, החובות של רשת), השאלה המורכבת של המבנה, הבעלות וההרכב האישי של חברות החדשות של שני הערוצים המסחריים, המאבק הבלתי פוסק עם הזכייניות על מכסות ההפקה בתחומים שונים (בעיקר בתוכניות שמכונות "סוגה עילית"), ועוד, ועוד.

כולן בעיות שיש בהן גם היבטים מקצועיים וגם ציבוריים, כולן בעיות שמי שאמור להתמודד איתן צריך להיות בעל ידע מוקדם ובעיקר בעל עמדה מגובשת לגבי מהותה של הרגולציה ביחס לשידורים המסחריים, לגבי מידת המעורבות הרצויה של הרגולטור בתכנים, לגבי מידת העצמאות והגמישות שצריכה להינתן לגופים המשדרים, לגבי הצורך לשמש חיץ בין גופי התקשורת לבין הפוליטיקאים.
האם מי שלא היה מעורב עד כה בתחום התקשורת – יהא מוצלח מבחינה אישית וניהולית ככל שיהיה – יכול להתמודד בהצלחה עם האתגרים האלה? בעיני, זה בעייתי, בלשון המעטה.

אך כיוון שההחלטה כנראה כבר נפלה (באב"ד עדיין אמור לעבור את אישורה של הוועדה לבדיקת כשירות מינויים בשירות הציבורי), הנה כמה עצות למנכ"ל החדש: ראשית, לאחר אישור המינוי (ואולי עוד לפניו), עליך לדרוש מהשר הממנה עצמאות מרבית, ואף לקבל ערבויות של ממש לכך. עליך, ביוזמתך, לנסות כבר מימיך הראשונים בתפקידך החדש לנתק עצמך מהפוליטיקאים.

שנית, אתה אמנם מנכ"ל, אבל מעליך יש מועצה ציבורית, מועצת הרשות השנייה. ואם תתממש לבסוף תוכנית "ברית המועצות", תהיה מועצה דומה גם לגוף המאוחד. חברי המועצה הם שליחים של גופים שונים, ובהם גם גופים פוליטיים. כמה מהם הם מינויים פוליטיים ישירים. היזהר מזה. נסה להיות מקצוען ולא פוליטיקאי.

שלישית, הינך נכנס לתחום בתקופת מעבר מבחינת הרשות ומבחינת הזכיינים. תוכל לנצל זאת כדי להכניס שינויים של ממש ביחסים בין שני הגורמים הללו: הרגולטור וגופי השידור. כדאי לך להיות קשוב לקשיים של גופי השידור, אלה קשיים אמיתיים. שקול אם אין תחומים שבהם אתה יכול להקל עליהם. למשל, דקדקנות היתר בהגדרת סוגי התוכניות, מכסת השעות שלהן ושיעור ההשקעה בהן.

עם זאת, בדוק היטב אם אין תחומים שבהם הרשות השנייה התירה את הרסן מדי. למשל, בתחום הפרסום הסמוי. ייתכן שיש לשנות מן היסוד כמה מקובצי הכללים של הרשות השנייה. למשל, כללי אישור פרסומות. עליך לשקול, למשל, אם יש טעם בהמשך המעקב הצמוד אחר השידורים בכל הערוצים ובכל השעות. האין להסתפק בבדיקות מדגמיות, שיגררו בעקבותיהן – במקרה של גילוי הפרות מצד הזכיינים – הטלת קנסות גבוהים ומרתיעים הרבה יותר. מאוד ייתכן שבנושא זה ובנושאי פיקוח אחרים יהיה עליך לשכנע את שר התקשורת לפעול לשינוי מהותי של החוק.

אם אכן אתה רואה בשירות הציבורי שליחות, כפי שצוטטת, הרי תמצא ברשות השנייה כר נרחב לפעולה, שכן הרשות השנייה אמורה לשרת אותנו, את כלל הציבור, לדאוג לאינטרסים שלנו, לא של הפוליטיקאים, לא של הרגולטורים, וגם לא של גופי השידור. נסה להגדיר לעצמך מה הם האינטרסים הציבוריים שראוי להיאבק עליהם מול הפוליטיקאים מצד אחד ומול הזכיינים מן הצד האחר. ומנגד, רשום לפניך את האינטרסים החשובים של גופי השידור, שראוי שאתה כרגולטור תסייע להשגתם, משום שבדרך עקיפה הם ישרתו גם את האינטרסים הציבוריים. הראייה הרחבה הזו וההתמודדות עם אינטרסים סותרים הן המרכיבים האמיתיים של תפקידך החדש. בהצלחה.