האגף למניעת טמיעה והתבוללות

מדורו של אמנון לורד, המתפרסם במוסף "יומן" של "מקור ראשון", מסתיים הבוקר בהתייחסות להחלטתו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לעצור כל ספורטאי הומוסקסואל שיגיע לאולימפיאדת החורף הקרובה. לורד מביע שאט נפש, מתריע מפני גלישה מ"ריאקציונריות בלתי מזיקה" ל"מסע אלים" סטליניסטי, וקובע: "ישראל היא זו שתצטרך למצוא דרך להביע את התנגדותה לרדיפות של פוטין [...] ישראל צריכה לנהוג בצורה סטרייטית, אם להשתמש בביטוי מצבע מסוים, ולהגיד שבנקודה זו כולנו הומואים".

"סערה בשווייץ בעקבות חוקים גזעניים נגד זרים", מדווח בנימין טוביאס במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות". מדיווחו עולה כי רשויות מקומיות בשווייץ מבקשות להגביל את גישתם של "מהגרים מבקשי מקלט" למקומות ציבוריים כמו בריכות ובתי-ספר.

מנכ"ל משרד ההגירה בשווייץ מסביר כי יש צורך בחוקים "כדי להבטיח דו-קיום שליו ומסודר בין האזרחים למבקשי המקלט". ראש עיריית ברמגארטן, שם נאסרה כניסת מהגרים ל-32 אתרים, טוען כי האיסור נובע מ"שיקולים בטחוניים". ראש עירייה אחר מצוטט כאומר: "חשוב להגבילם במיוחד ליד בתי-הספר, כי הם עלולים לפגוש בילדינו". לפי טוביאס, "ארגוני זכויות האדם טענו כי מדובר ב'מדיניות אפרטהייד' המפרידה בין דם לדם".

"ומה עם תושבי דרום תל-אביב?", שואלת אורטל בן-דיין במדור הדעות של "הארץ". "לא כלל אוכלוסיית ישראל קולטת את הפליטים, אלא שכונות דרום תל-אביב", היא כותבת. "[...] מה הפלא שבשנתיים האחרונות חלה עלייה עצומה במקרי האלימות בכלל, ובפרט האלימות המינית נגד נשים".

עוד ב"הארץ", אלי אשכנזי מדווח על הנעשה בנצרת-עילית לקראת הבחירות לראשות העירייה. ראש העיר המכהן, שמעון גפסו, מקדם את בחירתו מחדש באמצעות הסיסמה "נצרת-עילית יהודית לנצח".

"ילדים אחרים אמרו לו בין השאר ערבי מסריח, ונאלצנו להוציא אותו מהגן ולהעביר אותו לגן ילדים בנצרת", מצוטט בעל עסק ערבי. "אני לא אוהב שנצרת ונצרת-עילית מתערבבות", אומר מרואיין אחר בשם שחר, המוגדר "משוחרר טרי מצה"ל". לדבריו, "אנחנו לא מתקבלים בסבר פנים יפות בנצרת, בעוד הם מגיעים הנה, עוברים עם רכב ברחוב, מצפצפים לבחורה והיא נכנסת לרכב".

מודעה בעיתון "בשבע", 8.8.13

בעיתון "בשבע" שראה אור אתמול שולבה מודעה ובה נראה אדם בכאפייה מחזיק פרח ומחייך. המודעה ציטטה שיחה בין "ניצולה" ל"עובדת סוציאלית". לא ניצולת שואה ולא עובדת סוציאלית מטעם מדינת ישראל, אלא ניצולת מערכת יחסים עם ערבי ועובדת סוציאלית של ארגון יד-לאחים. על-פי המודעה, היא פורסמה מטעם "האגף למניעת טמיעה והתבוללות" בארגון.

ב"גלובס" פתח אתמול מתי גולן את מאמרו בשאלה: "אם אנשים לא רוצים להכניס לעירם, לשכונתם ולשכנותם אזרחים ערבים – האם זו גזענות?". בסיום הטור סיפק גולן תשובה: "גזענות היא דבר פסול. הרצון להתבדל כדי לשמר אורח חיים הוא דבר טבעי. כאשר לכך מתווסף אלמנט של ביטחון אישי, זה עוד יותר טבעי. המאבק נגד הגזענות היה זוכה ליותר הקשבה והשפעה לו ידע להבחין בין שני האלמנטים הללו".

ראש עיריית נצרת, שמעון גפסו. 27.12.10 (צילום: גדעון מרקוביץ')

גפסו עצמו קיבל את זכות הביטוי בעיתון "הארץ" של אתמול. במאמר שהתפרסם במדור הדעות קבע כי אם הוא גזען, הרי שהיהדות והציונות כולה מבוססות על גזענות.

"באותו ערב ישבתי בגינה מרווחת ונעימה בהר-חומה, עם משפחה לבבית שממש השקיעה בקבלת הפנים והאירוח, אך בכל זאת זזתי בכיסא הגן בחוסר מנוחה", כותב סייד קשוע במוסף "הארץ". "הר-חומה, שהיתה פעם סמל למאבק נגד התנחלות, הפכה לעיר של ממש. הבטתי לעבר צור-באהר הסמוכה, מוקפת הגדר, בשעה שתושביה שברו עוד יום של צום, וחשבתי על כמה היסטוריה, שקרים, אטימות ותחושת עליונות צריכים לגייס על מנת לשכנע רומסים בצדקת דרכם".

כתוב בעיתון

"להערכתי, רק 20% לא אוהבים אותי", אומר פרשן הכדורגל דני נוימן בראיון לרז שכניק המתפרסם במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".

במדורו הקבוע בפתח המוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" משווה השבוע הזמר שלמה ארצי את עצמו לבמאי הקולנוע פרנסיס פורד קופולה ואת אלבומיו ל"אפוקליפסה עכשיו".

"פיגור קל? יש לכם זכויות ומגיע לכם הרבה כסף", נכתב במודעה בשער "המודיע".

ברור לכל עיוור

הכותרות הראשיות ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון" מוקדשות לסגירת שדה התעופה באילת אתמול, בהוראת הצבא. לצד הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום [תומריקו] מהופעת להקת כוורת אתמול בפארק הירקון. מתחת לכותרת הראשית של "מקור ראשון" מתפרסם תצלום [מרים צחי] מביקורה של ח"כ שלי יחימוביץ' אתמול בשומרון.

"מפת האבסורד הלאומי: המדינה תעניק הטבות לעשרות יישובים שהיא מנסה לפנות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". קלמן ליבסקינד מדווח כי מפת העדיפויות הלאומית, שאושרה השבוע בישיבת הממשלה, כוללת "עשרות יישובים וריכוזים בדואיים שנבנו בניגוד לחוק, שאינם מוכרים כלל על-ידי המדינה, ונגד חלקם מנהלת המדינה הליכים משפטיים של הריסה או פינוי.

"[...] 18 יישובים חוקיים הקימה המדינה לבדואים במהלך השנים. כולם הוכנסו לרשימה. אלא שכאמור, נוסף אליהם הוכנסו עוד 22 יישובים אחרים, שהמדינה רואה במי שבנו בהם עבריינים. הכנסתם לרשימה של יישובים שהמדינה עסוקה בנסיונות לפנות אותם ממקומם מתמיהה עוד יותר נוכח ההדגשה המפורשת בהחלטת הממשלה לפיה 'אחת המטרות העיקריות של ההחלטה היא... עידוד הגירת אוכלוסייה לאזורים אלו'".

"עריקאת לקרי: הבנייה מסכנת את המשא-ומתן", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ג'קי חורי מדווח כי סאיב עריקאת, יו"ר צוות המשא-ומתן הפלסטיני, קורא לג'ון קרי "לעצור את התוכניות הישראליות שפורסמו בימים האחרונים להרחיב התנחלויות ולצרף עשרות יישובים מבודדים בגדה לרשימת אזורי עדיפות לאומית".

"כשלוקחים בחשבון את בית"ר-עילית ואת אפרת, שהוצאו מהרשימה", כותב ליבסקינד ב"מוספשבת" של "מעריב", "ומולם סופרים את ההתנחלויות הקטנות שהוכנסו אליה, ברור לכל עיוור שעשרות אלפי מתנחלים שעד אתמול נהנו מהעדיפות הלאומית לא ייהנו ממנה עוד".

"בשבוע הבא: שחרור מחבלים וחידוש המו"מ", מבשרת הכותרת הראשית של "ישראל היום". דניאל סיריוטי ומתי טוכפלד מדווחים כי בשיחה עם עריקאת אמר להם ראש צוות המו"מ הפלסטיני כי ב-13 באוגוסט תשחרר ישראל 26 אסירים בטחוניים. למחרת אמור להתחיל סבב שיחות בין הצדדים.

"בתוך כך", נמסר בסיום הידיעה, "ישראל לא תשתף פעולה עם האיחוד-האירופי בפרויקט פיתוח המחקר האקדמי 'אופק 2020', בשל ההחלטה להחרים את היישובים היהודיים ביהודה ושומרון". לפי ברק רביד ב"הארץ", "המשמעות של אי-חתימה על ההסכם עשויה להיות ויתור ישראלי על כ-300 מיליון יורו".

בנימין נתניהו בטקס השקת בית-ספר על-שם אביו בהתנחלות ברקן. 24.6.13 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

"ידיעות אחרונות" מדווח על הנזק הצפוי בהבלטה. "מכה לכלכלה", נכתב בשער העיתון, וחלק מטורו של נחום ברנע, המוקדש לחרם ולהשלכותיו, מועתק מ"המוסף לשבת" לראש עמ' 4 של קונטרס החדשות.

"ממשלת נתניהו נכנסה למשבר מדיני לא פשוט, שיש לו גם השלכות כלכליות ואקדמיות. במובן מסוים, זהו רגע האמת שלה", כותב ברנע. "[...] אם ישראל לא תחתום על ההסכם, תונחת מכה קשה, אולי מכה אנושה, על המחקר הישראלי. [...] הוא [ההסכם] חושף את מחיר המשך הנרמול של הבנייה בהתנחלויות. זה לא רק 'התנחלויות במקום שכונות', זה התנחלויות במקום מחקר, במקום הייטק, במקום תעשייה".

במדורו הקבוע במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"  מתייחס הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר להחלטת הממשלה לסגת מהשתתפות ב"אופק 2020": "ראשי המוסדות להשכלה גבוהה (גילוי נאות: אני חבר בוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב) מדברים במונחים של 'קטסטרופה', 'אסון', 'הרס מחקר', 'אובדן שנים של מאמצים להשתלב במדע ותעשייה באירופה' ו'סכנה קיומית להייטק הישראלי'. הם לא מאמינים שזה יקרה: החלטה ממשלתית שלא להצטרף לתוכנית תהא, לדעתם, 'הזויה'".

"בפני ישראל עמדו שתי אפשרויות", מסבירים סיריוטי וטוכפלד ב"ישראל היום": "להודיע לאיחוד כי ישראל לא תיקח חלק בפרויקט, אף שמדובר בנזק של מאות מיליוני יורו לקרנות המחקר של האוניברסיטאות, או להיכנע לתכתיב האירופי ולחתום על סעיף טריטוריאלי המפריד בין ישראל הריבונית ליישובים שמעבר לקו הירוק".

ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה מאת אשר שכטר, שביקר באזור התעשייה ברקן שבשומרון. כרגע, כותב שכטר, אין להנחיות החדשות של האיחוד-האירופי השפעה ממשית על המפעלים בשטחים, אולם מרואייניו חוששים שהמצב ישתנה בעתיד. באזורי התעשייה ביהודה שומרון, מציין שכטר, מועסקים כ-20 אלף עובדים, כמחציתם פלסטינים. "כשמשרדי הממשלה משיקים תוכניות לפיתוח למוצרי לואו-טק, אף פעם לא רוצים לסייע לנו", מתלונן באוזניו יהודה כהן, מנכ"ל חברת ליפסקי, "כי משרד התמ"ת רוצה לסייע רק למפעלים עם 70% עובדים ישראלים. לי יש 50%–50%, אולי". לפי שכטר, "הפועלים הפלסטינים, שתלויים לפרנסתם באזורי התעשייה הישראליים, הם הקורבן הלא מכוון של מדיניות החרם שמנסים לקדם ארגוני שמאל באירופה ובישראל".

בתחום האפור

מרדכי גילת (צילום: "העין השביעית")

"יש לו ראייה חד-ממדית", מצוטט סניגור המייצג עברייני צווארון לבן במוסף "G" של "גלובס", במסגרת כתבת פרופיל שהכינה חן שליטא על פרקליט המדינה משה לדור. "החיים מורכבים מכל-כך הרבה גוונים של אפור, ולדור רואה אותם בשחור-לבן", מוסיף הסניגור. "זה כמו לקחת את מוטי גילת לתפקיד פרקליט המדינה".

הבוקר, במדורו הקבוע של גילת ב"ישראל היום", יוצא העיתונאי נגד גזר דין מקל לחייל בחופשה שהתעלל בפלסטינים, מטנף קצת על ראש עיריית בת-ים החשוד בקבלת שוחד ומעשי מרמה, נזכר בשני סיפורים מלפני כמה שנים על יוסף וסרמן (מטרה קבועה שלו בחודשים האחרונים), ולועג לפרופ' יעקב פרנקל.

אבל לא הכל שחור או לבן. גילת מקדיש גם כמה מלים בטורו כדי להחמיא ליועץ המשפטי עו"ד יהודה וינשטיין, שבעבר ספג ממנו ביקורת קשה. נראה כי וינשטיין, לא ייאמן, נמצא בימים אלה בתחום האפור.

הידיעה שמופיעה במערכה ראשונה של סרט אימה

"מדענים יהנדסו זן קטלני של נגיף שפעת העופות", כך מדווח הבוקר בראש עמ' 11 של "הארץ". כותרת הגג מסבירה: "כדי למנוע מגפה".

איאן סמפל, כתב ה"גרדיאן", מציין כי קבוצת המדענים מורכבת מ"חוקרים מכמה מדינות שונות" (האסייאתית חתיכה, השחור ימות ראשון), וכי "הניסויים יתבצעו במעבדות השמורות ביותר, כדי למזער ככל האפשר את הסיכוי שנגיפים מהונדסים ייפלטו מהן ויחוללו את האסון שהמחקר מבקש למנוע" (ולמנוע ככל הניתן את הסיכוי להתפרצותה של אירוניה". ונדי ברקלי, וירולוגית באימפריאל קולג' של לונדון, אומרת כי יהיה "מגוחך" לא לערוך את המחקר.

העבודה המאורגנת

"נוהגים לא בחוכמה", קראה אמש הכותרת הראשית של "גלובס" על רקע תצלום של עומס נוסעים בתחנת רכבת. שי ניב, כתב התעסוקה של העיתון, ביקר בחריפות את ההשבתה מטעם נהגי הקטר ברכבת ישראל (הם טענו כי חלו במחלה, אף כי רובם נמצאו בריאים). השביתה הזו "עלולה להביא למדרון חלקלק עד כדי פגיעה של ממש בעבודה המאורגנת ובמאזן הכוחות בין מעסיקים לעובדים", כתב.

הבוקר מדווחת הילה ויסברג ב"דה-מרקר" כי עובדי הוט השובתים טוענים כי הנהלת החברה הורתה לגרור את מכוניותיהם מבתיהם. "בהוט טוענים כי מדיניות החברה היא להחזיר לידיה מכוניות של עובדים שנעדרים יותר משבוע מעבודתם, לא משנה מהי הסיבה להיעדרות, אך העובדים טוענים כי בהיעדרויות ממושכות קודמות מכוניות לא נגררו", נכתב בידיעה.

הקרבה

"ירושלים היא לוח שחמט. ליאון נגד ברקת. חייל שחור מכה חייל לבן", כותבת סופיה רון-מוריה במוסף "יומן" של "מקור ראשון". "רק בשונה מהשיר, המלך משחק לא עם המלכה, אלא עם מספר שתיים. בנימין נתניהו נגד אביגדור ליברמן. משה ליאון נתמך על-ידי הציר ליברמן-דרעי. הציר שהוא הסיוט של נתניהו".

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בעת השקת מחלף על-שם אביו של ראש הממשלה. 5.5.13 (צילום: פלאש 90)

שבועיים אחרי הראיון המלטף שהעניק "ידיעות אחרונות" למשה ליאון, מקבל ניר ברקת את הבמה של "ישראל היום". שלמה צזנה, הכתב המדיני של העיתון (ותושב העיר שאף חיבר עליה ספר טיולים), מראיין את ראש העירייה למוסף "ישראל השבוע".

הראיון נפתח ברמיזה כי ליאון נתמך על-ידי ליברמן ודרעי משום שהוא מוכן לשתף פעולה עם מהלכים שחוקיותם מוטלת בספק. בעוד שב"ג'רוזלם פוסט" אסור להזכיר "שחיתות" בכתבות על ליאון, ב"ישראל היום" הביטויים "חשד" ו"שוחד" מוזכרים ממש בתחילת הראיון, אם כי לא לחיוב, בהקשר של ליאון, אלא לשלילה ובהקשר של ברקת ("עוד לא נולד הטמבל שיצליח לשחד אותי", למשל).

"מדוע נתניהו לא תומך בך פומבית?", שואל צזנה את ברקת. "אני מקבל גיבוי מלא מראש הממשלה על השינוי המבורך שחל בעיר", משיב ראש העירייה. "[...] הוא גם התבטא בצורה מאוד ברורה שהוא לא תומך במשה ליאון. האם יהיה המשך להתבטאויות שלו? זה תלוי בו".

ענייני תקשורת

"וישנו גם נוהל הקלטת פגישות ה'רקע' בין רמטכ"ל לעיתונאים, בידי דובר צה"ל", כותב עמוס הראל בטור המתפרסם ב"הארץ" ומוקדש להתפתחויות האחרונות בחקירת פרשת הרפז-אשכנזי. "במקרה אחד לפחות עלתה טענה שהועלמה קלטת שעלולה להיות בעייתית. יחידת דובר צה"ל באותה עת, בפיקודו של תא"ל אבי בניהו, תיגרר כעת עמוק ללב הפרשה. מי שחשב שתחתית החבית ביחסי הצבא והתקשורת נחשפה בתקופתה של הדוברת (כיום ח"כית) מירי רגב, עוד עלול להתבדות".

"יחסי קצינים, ובראשם רמטכ"ל עם עיתונאים, עשויים להוות אחד ממוקדי התיק", כותב כמה עמודים אחר-כך, ובאותו הקשר, אמיר אורן. "בדרך כלל עיתונאים מתנגדים לאכיפת פקודת מטכ"ל המסמיכה רק את הרמטכ"ל, את ראש אכ"א ואת דובר צה"ל להתיר מגע עם העיתונות. עיתונאים התקוממו על מרדף אחר קצינים ששוחחו איתם, במיוחד בשלהי תקופתו של דני חלוץ כרמטכ"ל. אשכנזי ועוזריו אינם צפויים ליהנות מסלחנות כזו מצד חלקים בתקשורת. לפי ההיגיון הזה, בסוף שיחת הסתר הבאה עם מקור צבאי, ישלוף הכתב תעודת עיתונאי ויודיע לקצין שהוא מסגיר אותו למצ"ח".

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי הרשות השנייה פתחה בהליך הפרה לכאורה נגד רשת, קשת וערוץ 10 בעקבות אי-הגדרת הפינה "'דקה לשמונה" כפרסומת.

במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", במסגרת ידיעת המשך לתחקיר שהכין על המיזם המגלומני של עמוס רולניק, כותב שחר גינוסר כי כמה מאלה שהביעו בעבר תמיכה במיזם נסוגו בהם לנוכח החשיפה כי הוא יוקם בסילואן ושלחו מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו. בין החותמים על המכתב מו"ל "הארץ" עמוס שוקן.

קלמן ליבסקינד מזכיר בטורו ב"מעריב" כי כתב "הארץ" חיים לוינסון הועף מקבוצת הווטסאפ של משטרת מחוז ש"י בעקבות ביקורת שמתח על המחוז.

עורך "ישראל השבוע" גונן גינת מתייחס השבוע בטורו למבקר התקשורת אביב הורביץ, בלי להזכיר את שמו. הורביץ ציין לפני כחודש כי אותה הבדיחה, על כושי גבוה, הופיעה בטור של גינת כבר שלוש פעמים בווריאציות שונות. "יש איזה משועמם שבודק אם סיפורים מהסוג הנ"ל הופיעו כאן בעבר ומפרסם ברשת", כותב הבוקר גינת מיד לאחר שהוא משתף את קוראיו בעוד בדיחה (הפעם על שבט קניבלים), שהופיעה אף היא בגרסה מעט שונה לפני חודשיים וחצי בלבד. למען המשועמם, כותב גינת, הוא מוסיף עוד סיפור מכרך ב' של כתבי ר' אלתר דרויאנוב מנוחתו עדן.

במוסף "נשים" של "מקור ראשון" מתפרסם הבוקר ראיון עם הבלוגרית דבורית שרגל, שמוציאה את הבלוג שלה "ולווט אנדרגראונד" לחופשה קצרה כדי להקדיש את זמנה לסרט תיעודי חדש.

אברהם בנמלך, לשעבר איש קול-ישראל וכיום עיתונאי ביומון החרדי "המבשר", מתראיין במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון". "מצאתי ב'המבשר' אנשים טובים ומוכשרים, ביניהם כאלה שהיו יכולים לתרום לכל מגזין בישראל", הוא אומר לכתב צור ארליך.

מרשות השידור, לעומת זאת, יש לו זכרונות רעים: "העבודה בקול-ישראל היא תובענית ושוחקת. בזבוז הזמן נורא ואיום. הסידורים הטכניים, התיאומים לדבר עם הטכנאים ועוזרות ההפקה ולהתווכח עם המגיש ולהגיש שעות נוספות ולקבל טלפונים ומכתבים ותלונות למה לא הכנסת את הכתבה – כל זה מעייף מאוד. רשות השידור היא אחד המוסדות הנוראיים ביותר שקיימים. אמצעי תקשורת ששונא את עובדיו ועובדיו שונאים אותו".

בעמודי החדשות של "מקור ראשון" כותב עמית סגל על תוכניתו של שר התקשורת גלעד ארדן לרשות השידור (המזכירה מאוד את תוכניתו של אורי שנער). "התוכנית של ארדן שאפתנית למדי", כותב סגל. "בעוד חצי שנה, פחות או יותר, יאמר דוד ויצטום בפעם האחרונה 'לילה טוב מירושלים' ואז יוחשך המסך. כשהשידורים יתחדשו, אחרי כמה חודשים, לא תכירו את ערוץ 1. אלפיים עובדי רשות השידור, על תככיהם המתישים ומשכורותיהם המופקעות, יישלחו לפנסיה מוקדמת. הטובים שבהם יגויסו מחדש לצד כשרונות שיירכשו בשוק הפרטי, ותחת הנהלה חדשה ומקצועית שלא תהיה חייבת טובות לפוליטיקאים.

"אגף אחד יהיה עסוק בייצור חדשות לטלוויזיה, לרדיו וגם להמצאה החדשנית הקרויה אינטרנט, שרשות השידור הזניחה עד כה. תקציבו יהיה גבוה יותר משל כל חברת חדשות מסחרית בישראל. האגף השני יקבל את התקציב הגבוה בישראל כדי להזמין במכרזים חיצוניים תוכניות דוקומנטריות, סרטים וסדרות תעודה. הציבור ישלם פחות וייקבל הרבה יותר". סגל לא מסביר כיצד ההנהלה החדשה לא תהיה חייבת טובות לפוליטיקאים, מזכיר את הקשיים שצפויים בדרך, אבל מעריך כי ארדן יוכל להם.

מייסד "דה-מרקר" גיא רולניק, שלפי אביב הורביץ נפרד השבוע מחבריו למערכת לפני צאתו ללימודים בארה"ב, מקדיש את טורו הבוקר לעיתונות. רולניק כותב על ההשלכות האפשריות של מכירת ה"וושינגטון פוסט" ליזם האינטרנט ג'ף בזוס, ובעצם כותב גם על "דה-מרקר" ושוק העיתונות בישראל.

"שאלת המודל העסקי חשובה, אבל יש שאלה אחת, בסיסית וקריטית יותר, כאשר מדובר באחד מהמותגים החשובים בעולם. האם בזוס מבין מהי עצמאות עיתונאית?", כותב רולניק. "[...] בזוס אומר כעת את הדברים הנכונים: 'המחויבות של העיתון היא לקוראים ולא לבעלים', הוא כתב לעובדי ה'פוסט' מיד לאחר הרכישה. אבל כאשר החקירות נגד המעמד המונופוליסטי של אמזון או שותפיה האסטרטגיים בשוק הספרים יתגברו, הלוביסטים שלו יעלו לגבעת הקפיטול, ומהר מאוד יתברר אם ה'פוסט' הוא לוחם עצמאי ונחוש, או חלק ממארג הלובינג של הקמעונית הדיגיטלית הגדולה בעולם.

"[...] ייתכן שהעוצמה של ה'פוסט' ושל עיתונים רבים אחרים והנחישות שלהם לצאת למלחמות, לנהל קמפיינים ולערוך תחקירים שמשנים את המציאות ונותנים כוח לציבור מול חברות הענק נשחקו מזמן, עוד לפני שהעיתון נמכר לבזוס. הכוחות העצומים שבהם צריכים עיתונים להילחם כיום הם כבר מזמן לא הממשלות. אלה לא הניקסונים, אלה לא הווטרגייטים. אלה המרדוקים, חברות הענק והטייקונים.

"[...] כמה לוחמני יהיה הקו של ה'פוסט' בסוגיות של תחרות, הגבלים עסקיים, מיסוי וכמובן הכסף בפוליטיקה והשתלטות הלוביסטים על הקונגרס והסנאט? האם בזוס ירצה בכלל לראות קו כזה, או שיסתפק כמו רוב המו"לים במראית עין של לוחמנות? האם ה'גרדיאן' ועיתונים מסוגו ישרדו, והתחקירים שלהם על שימוש לרעה בכוח כלכלי ימשיכו להשפיע על סדר היום הפוליטי והתודעה הציבורית? נכון, אלה שאלות הרבה פחות סקסיות ומעניינות מאשר סיפורי הקינדל, האייפד, הפייסבוק, התוכן, הדיגיטל ושינויי הרגלי הצריכה. אבל אלה השאלות החשובות באמת לעתידם של הדמוקרטיות והשוק החופשי".