"זה מה שהוא מקבל על שהלך נגד רצון האל"; כך, לטענתו, השיבה רופאה בבית-חולים בניו-ג'רזי להומוסקסואל אמריקאי נשא איידס לאחר שסירבה לטפל בו. הוא, מצדו, הגיש תביעה נגד בית-החולים בגין אפליה. "זהו אולי מקרה קיצוני, ואולי לא", העריך דן אבן, כתב "הארץ" לענייני בריאות בראש כתבה הנושאת את הכותרת "רבע מרופאי העתיד: זכותנו לסרב לטפל בחולי איידס". כותרת המשנה בהמשך קובעת כי "גם לסטודנטים לרפואה יש דעות קדומות על הנגיף".

(אילוסטרציה: "העין השביעית")

כתבתו של אבן מציגה את תוצאותיו של מחקר שביקש לבדוק עמדות נשאלים כלפי מחלת האיידס וכלפי נשאים וחולים בה, ולבחון את רמת המודעות והידע של אותם נשאלים באשר למחוללי המחלה. החוקרת היא סטודנטית לרפואה מהטכניון, ומושאי המחקר הם סטודנטים לרפואה מכלל המוסדות האקדמיים בישראל בשנה הראשונה עד השלישית ללימודיהם (שיעור של 62% מכלל הסטודנטים לרפואה באותן שנים). אל נושא המחקר הגיעה הסטודנטית בעקבות פגישה עם נשא איידס ש"סיפר לנו על הסטיגמות שנתקל בהן ופשוט הזדעזעתי"; אותו זעזוע, אם כן, הביא אותה לנסות לחקור את התופעה.

"עוינות ודעות קדומות", כך מתמצת אבן את ניתוח הממצאים שעלו מהמחקר. כיצד? ובכן, 11% מהסטודנטים הצהירו כי לא היו מתיידדים עם נשאים וחולים; דומה כי זה הנתון היחיד שיכול להעיד בצורה כלשהי על "עוינות" כלפי נשאים וחולים. אך מהנתונים עולה גם כי כ-89% מהנשאלים ענו אחרת (כלומר, שלא ב"עוינות") – וזהו רוב מכריע לכל הדעות.

כמו כן, העובדה כי 16% מהנבדקים השיבו כי אין להתיר לרופא נשא איידס לעסוק ברפואה, גם אם ננקטים כל אמצעי הזהירות המקובלים (שוב, 84% ענו אחרת), אינה מעידה בהכרח על סטיגמטיזציה. ברם, נתונים אלה אינם מספקים את אבן, שפוטר אותם בהערה "זהו אמנם מיעוט", בלא שיסביר מדוע הוא בוחר להתייחס בהרחבה דווקא לאותו מיעוט. כך גם החוקרת מצהירה כי זהו "מיעוט שלא ניתן להתעלם ממנו", בלא להסביר מה פשרה של הצהרה זו ואם קביעתה מדעית או נורמטיבית.

אבן מציין כי "בוועד למלחמה באיידס הוטרדו ביותר מממצאי הסקר". ואכן, יונתן קרני, מנכ"ל הוועד, מכריז כי "סטודנט לרפואה שלא יכול להתמודד עם הפחד ממפגש עם מי שחי עם HIV, צריך לחשוב האם בחר במקצוע הנכון". קרני, אם כן, שמסייע יום-יום לאנשים המתמודדים עם פחד המוות, אינו מסוגל לגלות אמפתיה לפחד – פחד, ולא בורות או דעות קדומות – של אנשים אחרים, ושולח את "רופאי העתיד" לחפש עבודה במשלח-יד אחר. מצד שני, הכתבה, העוסקת כאמור במחקר-עמדות, אינה מציגה את עמדתו של קרני ביחס לעובדה שמאז נכנס לתפקיד, מספר הנשאים של הנגיף עלה באופן עקבי.

בכותרת ביניים לועגת, "עקיצת יתוש", המקדימה פסקה העוסקת בדרכי ההידבקות בנגיף, נידונה "בורותם" של הסטודנטים, ש-40% מהם השיבו כי "דרך ההעברה השכיחה ביותר בישראל של נגיף ה-HIV היא שימוש בסמים והזרקה תוך-ורידית", בעוד שזו "תופסת רק את המקום השני בדרכי ההדבקה השכיחות". שוב, רוב הנשאלים (60%) השיבו, ככל הנראה, אחרת.

אך מעבר לכך, אין מדובר בחוסר ידיעה של גורמים רפואיים למחלה, אלא בדרך הידבקות לוקאלית בלבד, שעשויה להשתנות ממקום למקום. גם אבן עצמו מדבר על "ישראל", משמע במדינות אחרות דרך ההידבקות השכיחה ביותר עשויה להיות דווקא הזרקה תוך-ורידית של סמים ולא יחסים הומוסקסואליים.

דף הבית, אתר "הארץ" (צילום מסך)

עוד בכל האמור ב"בורותם" של הסטודנטים, ראוי לציין כי המחקר בוצע בקרב סטודנטים בשנים הפרה-קליניות, כלומר בשלוש השנים הראשונות ללימודים. בשנים אלה, יש לדעת, לומדים סטודנטים לרפואה בעיקר חומר עיוני בסיסי (בעיקר מדעים הקשורים לרפואה), והמעורבות שלהם בסדנאות קליניות אינה רבה. משכך, רצוי היה שמחקר המבקש "לברר עמדות" ישווה את תשובותיהם של אותם סטודנטים בראשית דרכם לתשובותיהם של סטודנטים בשנים מתקדמות, שעברו הדרכות קליניות. אילו נעשה כך, אזי לאותה חוקרת היה גם בסיס מחקרי להכרעתה כי "לרוב, הסטיגמות והפחדים בכל הנוגע לנגיף ולמחלה אינם מושפעים מההתקדמות בלימודים".

הכתבה חוטאת בהתייחסות מגמתית לנתונים מחקריים חלקיים שמשקפים עמדה נורמטיבית מסוימת, והעבירה גוררת עבירה. לפי הנתונים, 25% מהנשאלים ענו כי לרופא יש זכות מלאה לסרב לטפל בנשא או בחולה, כפי שנכתב בכותרת הכתבה: "רבע מרופאי העתיד: זכותנו לסרב לטפל בחולי איידס". אולם כותרת ההפניה ב"הארץ" קובעת כבר כי "רבע מרופאי העתיד מסרבים לטפל בחולי איידס", ותוצאות מחקר שמבקש לבחון עמדות של נבדקים הופכות במחי כותרת למשקפות התנהגות בפועל.

אלעד אוזן הוא משפטן ותלמיד מחקר לתואר מוסמך במשפט מסחרי במרכז הבינתחומי הרצליה