המועצה האזורית שומרון וראש המועצה גרשון מסיקה הגישו תביעת לשון הרע נגד חברת "ידיעות אחרונות" בע"מ, הכתב שחר גינוסר ועורך העיתון רון ירון. זאת, בעקבות כתבה על קשר בין המועצה למעשי אלימות נגד ערבים ורכושם המכונים "תג מחיר". התובעים דורשים פיצוי בסך מיליון שקל.
בינואר 2012 פירסם גינוסר תחקיר במוסף "7 ימים" תחת הכותרת "היד שמנענעת את ההריסה". לפי התחקיר, "התופעה שמכונה 'תג מחיר' לא נולדה מכמה 'עשבים שוטים', אלא בגוף שהקימה המועצה הגדולה בשומרון במטרה 'לשנות את שיטת המאבק'".
עוד קודם לפרסום הכתבה הופיעה באתר "וואלה" ידיעה על איום בתביעת דיבה. בעקבות הפרסום דווח באתר "ערוץ 7" על כוונה לתבוע את העיתון. ואכן, לפני כמה שבועות הגישו המועצה והעומד בראשה לבית-משפט השלום בירושלים תביעה בדרישה לפיצוי, התנצלות והכחשה.
"בכתבה זו הואשמו התובעים בהאשמות שונות, אשר לצד היותן חסרות שחר ובסיס, הינן בבחינת לשון הרע חמורה", טענו באי-כוחם של התובעים, עו"ד נדב העצני ועו"ד אורית יפת. התובעים פותחים את תביעתם בטענה כי עצם הכותרת "היד שמנענעת את ההריסה" היא דיבתית, כיוון שמדובר בפרפרזה על סרט "העוסק במטפלת אשר אמורה היתה לשמור על תינוק ולטפל בבני המשפחה, אולם בחשאי פתחה במסע טרור נגדם וניסתה לחסלם".
בהמשך כתב התביעה נטען כי "הדברים הכלולים בפרסום כלפי התובעים, הן בפני עצמם, הן בהקשרם הכולל וכמובן כל העולה, משתמע ונרמז מהם, מהווים השמצה זדונית וחמורה [...] מדובר בגיבוב רשלני של השמצות, המופרך בפני עצמו ומעוות בהקשר הזדוני והמכוון שבו הושם".
גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון, 4.5.13 (צילום: מרים אלסטר)
לטענת באי-כוחם של התובעים, "הפרסום בוצע בזדון, תוך ניסיון ליצור מראית עין לפיה מדובר בתחקיר עיתונאי ראוי, בעוד שהמגמתיות של הנתבעים ניכרת מהכתבה. [...] מאחורי התביעה עומד, בין היתר, ארגון שמאל קיצוני המכונה 'יש דין'. [...] ההכפשה והדיבה מהווים אמצעי מרכזי באמתחת ארגון זה, בדרכו לפגוע באחיזה הישראלית ביו"ש בכל דרך. [...] קשה שלא להתרשם ולהסיק שהנתבעים הכינו את הכתבה יד ביד עם ארגון השמאל הקיצוני 'יש דין', כאשר לא מן הנמנע שמי מטעם 'מחלקת המחקר' של 'יש דין' הוא שרתם את הנתבעים לקו הדיבה שהוביל לפרסום הכוזב כולו".
מנספחי כתב התביעה עולה כי טרם הגשתה פנה עו"ד העצני לנתבעים ודרש פרסום תיקון והתנצלות מפורטים. בתגובה שנשלחה מעו"ד שירה בריק-חיימוביץ', פרקליטת העיתון, נשללו טענותיו של עו"ד העצני ונטען כי מדובר בהליך של תביעה למטרות הרתעה – SLAPP. "נמסר למרשי שגורמים קרובים מאוד להנהלת המועצה ולמרשך סבורים ש'משתלם' לפעול בהליך סרק משפטי נגד הכתב והעיתון אך ורק כדי להרתיעם ולספק את הצורך התדמיתי המיידי", נכתב בתגובת העיתון.
במקביל להאשמה זו הציעה עו"ד בריק-חיימוביץ' לעו"ד העצני "לפרסם התייחסות נוספת עניינית של מרשיך", כלומר לפרסם בעיתון ראיון עם גרשון מסיקה שבו יוכל להבהיר את עמדתו.
עו"ד העצני השיב להצעה כך: "מרשי יסכימו לקיים ראיון שכזה, אולם רק באופן בו מרשי יוכלו, באמצעותי, לאשר מראש את היקף הראיון ותוכנו, לרבות הכותרת, כותרות המשנה, הלידים וכיתובי התמונות". לדבריו, "מדובר בדרישה אלמנטרית בנסיבות העניין, לאור הנסיון הטראומטי שיש למרשי עם העיתון ולנוכח חוסר האמון המוחלט של מרשי בעתון ובכתב – מר גינוסר".
"מרשי ייאותו לפנים משורת הדין, ולמיצוי העניין – לתת למרשך זכות 'וטו' על פרסומו של הראיון"
עו"ד בריק-חיימוביץ' לא סברה כי מדובר בדרישה אלמנטרית ודחתה את התנאים שדרש עו"ד העצני. יחד עם זאת הציעה תנאי אחר, המאפשר למרואיין למנוע את פרסום הראיון על-פי שיקול דעתו.
"מרשי ייאותו לפנים משורת הדין, ולמיצוי העניין – לתת למרשך זכות 'וטו' על פרסומו של הראיון, שמשמעותה שדבריו בראיון יוצגו לו לאחר עריכה בטרם הדפסה. לא יהא שבע רצון מדבריו בראיון – יוכל לבקש לתקנם – או לוותר כליל על פרסומו. ואולם לא תינתן לו זכות לשנות או לערוך את הפרסום בכללו", כתבה מטעם "ידיעות אחרונות".
המשא-ומתן לפתרון המחלוקת מחוץ לבית-המשפט לא צלח, על כן הוגשה התביעה.
בשבוע שעבר הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים, ובו נכללה, בין היתר, הטענה כי התביעה נועדה לא להביא צדק, אלא להרתיע מפני פרסומים עתידיים. "מטרת ההליך בתיק זה היא לנסות ולהניא את הנתבעים ממילוי חובתם כעיתונאים", נכתב בכתב ההגנה, שהגישו עו"ד מיבי מוזר ועו"ד ליאת ברגמן-רביד. "מהתנהלות התובעים ברור כי הם מבקשים למנוע גם מעיתונאים נוספים לדווח ולקיים דיון ציבורי, ולכן הפיצו בכלי התקשורת עוד לפני הפרסום(!) והתביעה דברי דיבה חמורים אודות הנתבע 2 והנתבעת 1".
עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון
"[...] יש בפנייה זו לתקשורת כדי ללמד על מניעיהם של התובעים ועל נסיונם להערים מכשולים בפני עבודתם העיתונאית של הנתבעים. לנתבעים ידוע כי המכתב שהגיע אל כלי התקשורת מהתובעים (היות שהמכותב היחיד למכתב זה היה הנתבע 3, והנתבעים לא הפיצו אותו ברבים) הרתיע עיתונאים נוספים מלדווח על הנושא, ונועד לייצר הד ציבורי סביב התביעה שטרם הוגשה בפני בית-משפט נכבד זה. זאת גם במטרה לתקוף את הלגיטימיות של התחקיר, ולחפות על כך שהתביעה נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי".
הנתבעים מזכירים עוד כי בגרסה הראשונה של הידיעה שפורסמה באתר "ערוץ "7 על כוונת המועצה להגיש תביעת דיבה נגד העיתון נכללו השמצות אישיות נגד הכתב גינוסר, שמאוחר יותר הוסרו מהידיעה.
בידיעה המקורית נכתב: "'שחר גינוסר הוא איש שמאל קיצוני על-פי כתיבתו ועל-פי נטייתו לתקוף ולהשמיץ גם במחיר של כיפוף ערכים ונורמות עיתונאיות בסיסיות' – אומר גורם בהתיישבות – 'שחר גינוסר מרבה לכתוב ב'ידיעות אחרונות' כתבות התוקפות ארגונים במחנה הלאומי, כדוגמת אם-תרצו, וכן את ראש הממשלה בנימין נתניהו. זו לא הפעם הראשונה בה מופיע פרסום כזב במוסף 'שבע ימים' בכלל כנגד ההתיישבות, ללא כל אמת מידה של הוגנות עיתונאית'".
נוסף לכל זאת נטען בכתב ההגנה כי "פרשנות התובעים לפרסום היא מפליגה, בלתי מוצדקת וסובייקטיבית, וממילא אין לה נפקות על-פי דין". לדברי הנתבעים, הכתבה מבוססת וממוסמכת, ופורסמה לאחר "תחקיר רציני ומעמיק".
באי-כוחם של הנתבעים מציינים כי "השימוש שעושים התובעים בכספי ציבור, על מנת להגיש תביעת לשון הרע זו, למרות ידיעתם הברורה כי התחקיר מבוסס היטב, מעמיק ואחראי בכל קנה מידה, הוא מעשה בלתי ראוי, בלשון המעטה".
לגבי הביטוי "היד שמנענעת את העריסה", נטען כי מדובר ב"ביטוי שגור ומוכר, אשר ככל הנראה נבחר לכותר הסרט המוזכר בכתב התביעה בשל היותו ביטוי ידוע, מטבע לשון בן מאות שנים ('היד אשר שולטת בעולם היא היד שמנענעת את העריסה'). [...] כוונתו המקורית של הביטוי היא לכך שהאשה, ולא הגבר, היא השולטת על גידולם וחינוכם של הילדים – לטוב או לרע".
22107-06-13
עוד על מועצת שומרון נגד "ידיעות אחרונות"
27.11.2014