הכותרות הראשיות
סדר יום אזרחי כובש זה היום השני ברציפות את שערי העיתונים בישראל. בכל השערים נמצא מקום להליך שגרתי בהתנהלותה של מערכת בריאות ממלכתית: איתור מוקדם של סכנת הידבקות במחלה ומניעתה באמצעות חיסון האוכלוסייה. "מתחסנים" היא כותרת הענק של היומון הפרו-ממסדי "ישראל היום", המדגיש את הסדר המופתי שבו מתנהל מבצע החיסון. "מתחסנים" היא גם הכותרת ביומון המסחרי המוביל "ידיעות אחרונות", אולם מתחתיה נמרח קו אדום גס, שנועד לשגר לתת-המודע של הקורא את התחושה שלא הכל הולך חלק (אם כי ללא פירוט).
"משרד הבריאות: טרם החלטנו להרחיב [את מתן] החיסון לכל הארץ", נכתב בכותרת המשנה הטלגרפית על שער "ידיעות אחרונות", המוקדשת לצרימה שלדעת העורכים נוצרת לנוכח רכישת "מיליון חיסונים" לבין ההצהרה הרשמית של משרד הבריאות, ולפיה עדיין לא ברור בכמה מהם ייעשה שימוש.
ההגנה מפני נגיף הפוליו כובשת גם את שערו של היומון הדתי הצנום "מקור ראשון". בשער העיתון האח, "מעריב", מצטמצם העיסוק בסוגיה לכדי סטריפ דקיק. בשער "הארץ" נמצא מקום לידיעה בנושא בחצי התחתון, מתחת לסיקור של התפתחות אזורית היסטורית והתבטאות מדינית של שר בכיר בממשלה העלולה להעיב על שיחות השלום בין ישראל לרשות הפלסטינית, שהחלו בשבוע שעבר ושתוכנן טרם נחשף על-ידי התקשורת הישראלית.
עובדי משרד הבריאות מכינים את נסיובי החיסון לחלוקה, שלשום בבאר-שבע (צילום: פלאש 90)
"250 אנשי ציבור בכירים בטורקיה", ובהם עיתונאים, "הורשעו בניסיון הפיכה נגד ארדואן", מבשרת הכותרת הראשית של "הארץ". צבי בראל, בידיעה שחלקה הראשון מתפרסם על השער, מכנה את פסקי הדין שיצאו מבית-המשפט הטורקי בכינוי "דרקוניים", ומסביר כי מדובר בשלב נוסף בהפיכה אזרחית שמבצע ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן נגד הצבא. ארדואן, כותב בראל, קיבל גושפנקה חוקית (אם כי מפוקפקת במהימנותה) לכך שהנאשמים היו חברים בארגון טרור.
הכותרת השנייה בחשיבותה על שער "הארץ" מוקדשת לשר נפתלי בנט. "בנט מבטיח בנייה נרחבת במזרח ירושלים בתקופה הקרובה", מדווח יהונתן ליס, המביא דברים שאמר שר הכלכלה לאתר "ערוץ 7".
הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת לגילוי של סוד ידוע. "נציג הצבא בוועדה לשוויון בנטל: 'ראשי ישיבות משקרים לנו'". הדברים, המיוחסים לראש חטיבת תכנון ומטה כוח-אדם בצה"ל, תא"ל גדי אגמון, נאמרו בדיון סגור שתכניו הגיעו לידי הכתב זאב קם. לדברי אגמון, מנהלי מוסדות החינוך החרדיים, שהלומדים בהם מקבלים פטור משירות צבאי, "חותמים לתלמידים שלהם כאילו שהם נוכחים, בזמן שבפועל הם לא שם". על-פי קם, איש הצבא הזכיר בדבריו גם את הכשל המבני שמתוקפו מתאפשר הזיוף: העדרו של מנגנון פיקוח על הלומדים.
מערכת החדשות של "מעריב", גוף מקוצץ ועתיר תחלופה הנמצא במצב קבוע של סכנת הכחדה, מנפקת בדרך-כלל את הסיקור החדשותי הדל ביותר מבין ארבעת העיתונים היומיים המרכזיים. תוצריה של מערכת "מעריב" תחת המו"ל שלמה בן-צבי התנקו אמנם מהזיהומים שאיפיינו את התקופה שקדמה לו, אך הכרסום המתמיד במצבת העובדים והבאתם של עיתונאים ועורכים בעלי ניסיון מועט גרמו לכך שלעתים קרובות כולל קונטרס החדשות של "מעריב" ידיעות לא מעודכנות שנלקחו מאתר האינטרנט של העיתון, מסגור לוקה בחסר ומעט מדי גילויים בלעדיים.
הבוקר יכולים עורכי "מעריב" להתהדר בגיליון מוצלח: מלבד הגילוי של קם מופיעה בו גם ידיעה מעניינת מאת יוחאי עופר, המוקדשת לביקורת שהטיח מבקר המדינה לשעבר ביועץ המשפטי לממשלה הנוכחי ("לינדנשטראוס: 'וינשטיין התמהמה בהודעה על חקירה בפרשת הרפז") ולמעורבותו של ראש המוסד בפרשה; חשיפה של צביקה קליין, שפורסמה במקור באתר nrg, ולפיה הרב מרדכי אלון "הודה שהתעלל מינית בצעירים" (מחר הכרעת הדין); וידיעת המשך לפרסום מאתמול שלפיו הרב הראשי האשכנזי הנכנס, דוד לאו, ישמש הלכה למעשה כבובה של המגזר החרדי בענייני גיור (ארי גלהר).
אני, תועמלן
"השקענו עשרות שנים בתעמולה ארסית נגד חלוצי הציונות של תקופתנו, עיתונאים מנחום ברנע ועד אמנון אברמוביץ' משסים אותנו מדי שבוע נגד ההתיישבות ביהודה, שומרון ומזרח ירושלים ומוציאים דיבתה רעה" (דרור אידר, "ישראל היום", בטור שנכתב כולו בגוף ראשון רבים).
פרשת מינוי הנגיד
עד שיוכרז המועמד הבא לתפקיד נגיד בנק ישראל, פרשת המינוי המביך נכנסת לשלב הפרשנות שבדיעבד. הפרשנים שניתוחיהם מתפרסמים הבוקר בעיתונים עוסקים בעיקר באופן שבו חשיפה תקשורתית של מעשים בעייתיים וטענות למעשים בעייתיים משפיעה על יכולתה של המדינה למשול. כמה מהם סבורים שהאימפקט התקשורתי סייע למדינה למנוע זיהום של שורותיה, אחרים מאמינים כי אין זה מתפקידה של התקשורת לתרום לניהול תקין באמצעות חשיפה של מידע ובקשת תגובות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד, הנגיד היוצא סטנלי פישר והכלכלן פרופ' יעקב פרנקל, 24.6.2013 (צילום: מרים אלסטר)
ב"מעריב" קובל בן-דרור ימיני על האופן הנסתר שבו התגלגלו הטענות נגד יעקב פרנקל וליאו ליידרמן לידיהם של עיתונאים. לדבריו, המסקנה המתבקשת מאופן הסיקור של סאגת המינוי היא כי גורמים אינטרסנטיים מטפטפים את המידע הנפיץ לעיתונות ולבלוגוספירה כדי לקדם אג'נדה נסתרת.
"לא ברור מה קרה בעניינם של הפרופסורים פרנקל וליידרמן, אבל יש חשש, ויותר מחשש, שהיה בעל עניין, או בעלי עניין, מאחורי הקלעים", כותב ימיני. "הם ידעו להתקשר לעיתונאי 'הנכון' בזמן הנכון, להעלות מהאוב פרשה שלא היה בה כלום ולמכור אותה לציבור ככתם בל יימחה בביוגרפיה של המועמד", הוא מוסיף, אם כי לא מסגיר נתונים המפריכים את עבודתם של עמיתיו ומוכיחים כי אכן לא היה בפרשה כלום.
בעלי העניין המזינים את העיתונאים, מתברר, הם סוג של פושעים. "כנופיית הבחישה", מכנה ימיני את האנשים שקיומם טרם הוכח, אך הדבר אינו מונע מהפובליציסט הוותיק לעשות שימוש דומה ב"שיטות המתועבות שלהם", כלשונו.
"גם לח"מ הגיע מידע מעורפל, מיודעי דבר, שיש יד מכוונת מאחורי הקלעים", כותב ימיני. "מדובר באדם בכיר מאוד שהיה לו עניין בפסילת המועמדים, והוא השתמש בשירותיו הנהדרים של יועץ או איש יחסי-ציבור או לוביסט כדי להפיץ את המידע המפליל. מדובר ביועץ שכבר ניהל כמה קמפיינים כאלה. הוא כנראה טוב בתחומים האלה. הוא קשור מאוד לאליטה מסוימת וגם לעיתון מאוד מסוים. והוא זה שיש חשש, רק חשש, שניהל את הקמפיין הכפול".
מעיון בטור לא ברור אם השימוש שעושה ימיני ברסיסי המידע הוא שימוש סאטירי או עובדתי. עם זאת, מבטיח אחד מאחרוני הכותבים בעלי השם ב"מעריב", "מדובר בבחישה מאורגנת היטב. מישהו רצה פעולת חיסול".
ב"הארץ", העיתון שדיווחיו ככל הנראה עוררו בימיני את התחושה שבישראל רודפים כלכלנים על לא עוול בכפם, נדרש לסוגיה נחמיה שטרסלר, שסבר כי פרנקל היה יכול להיות נגיד מצוין.
"אתמול נולד תינוק בבית-החולים סורוקה. אני ממליץ למנותו לנגיד בנק ישראל. רק לו יש סיכוי לעבור את מסך השנאה והזעם של החברה הישראלית – וגם זה לא בטוח", כותב שטרסלר במדור הדעות, ומבהיר כי אינו מותח ביקורת על גילוייו של עמיתו אמיר אורן, אלא על "תאוות הדם של 'אבירי החברה המתוקנת', שהפכו למפלצת רעבה שרוצה לטרוף כל מי שלדעתם שייך לישראל הראשונה".
מדוע טורח שטרסלר להדגיש כי המודל לאדם הזך האולטימטיבי בישראל 2013 הוא תינוק מבית-החולים סורוקה, ולא, נגיד, סתם תינוק? בגלל הכסף, טמבל. בית-החולים סורוקה בבאר-שבע, רומז שטרסלר, אינו קו הזינוק האופייני לעשירי ישראל.
שטרסלר טוען כי מבקריהם של שועים מסוגו של פרנקל סבורים כי עצם העובדה שהם עשירים ומצליחים מעידה על שחיתותם. זו עמדה פופוליסטית נפוצה בקרב מליצי היושר של בעלי הון ומצליחנים בכלל, העושה עוול לרוב מי שסיקר את הליך מינוי הנגיד, אך היא אינה מנותקת לגמרי מהמציאות. מי ששהה יותר מכמה דקות לצדם של פעילים מהצד השמאלי של המפה הכלכלית יוכל להעיד כי לא קשה למצוא בהם כאלה שאכן חשים כך, ואפילו מנמקים את תחושתם בתיאוריות חברתיות לא אזוטריות.
אלא שהפעילים הללו אינם אלה שחשפו את התנהלותו של פרנקל ואת המעשים המיוחסים לליידרמן; הם, אולי, אלה שחיככו כפיים בהנאה למראה הכותרות. שני הנגידים המיועדים טופלו בכלים העיתונאיים השגורים, אך בחרו שלא להתמודד עם הטענות לגופן, אלא להכחישן באופן שהיה עמום דיו כדי להעיד שיש להם מה להסתיר ולמנוע מעצמם בירור מול הוועדה שתפקידה הוא לוודא כי במועמדים לתפקידים רמים אין מתום.
אביעד קליינברג ב"ידיעות אחרונות" מייצג גישה הופכית לאלו של שטרסלר וימיני, אך מבלבל גם הוא בין העיתונאים לציבור הרחב. "כשיטה לשינוי השיטה החיטוט בעברם של מועמדים הוא טכניקה בעייתית, שמרחיקה מן השירות הציבורי גם אנשים טובים", כותב קליינברג במדור הדעות. "זה לא אומר שהוא שטות. הוא מבטא אי-אמון כלפי מי שנהנו בעבר מחסינות מלאה. זו אינה המלחמה שראוי לנהל – על עקרונות וערכים. בשלב זה זו לוחמת טרור – אישית, אלימה, לא פעם פוגעת בחפים מפשע. אבל הטרור הזה הוא מסר: האזרח הפשוט אינו מאמין עוד בשיטה וסוכניה. האשראי של אדוני ההון הולך ונגמר".
ובינתיים, בוועדה
"הבעיה עם יעקב פרנקל היתה שהוא נמנע מלדווח לנו מראש על התקרית בהונג-קונג. אלמלא זה, היינו כנראה מאשרים אותו", אומר משה נסים, ח"כ ושר לשעבר וכיום חבר הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה בראשות יעקב טירקל, בראיון לגד ליאור מ"ידיעות אחרונות". "אי-הדיווח היה בעיה מהותית", מדגיש נסים, המשתמש בבמה שניתנה לו גם כדי להגן על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל שר האוצר יאיר לפיד, שלדבריו לא היו יכולים לדעת על המעשים שנקשרו בשמם של המועמדים שביקשו להמליך על הבנק המרכזי.
מקור העמימות
זהו היום השני שבו מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" ידיעה כמעט חסרת תוכן המבשרת על התקדמות במלאכת פענוח מקרה רצח של אשה שגופתה נמצאה מבותרת במזוודה בתל-אביב.
אתמול, בידיעה בת כ-40 מלה מאת אדוה כהן, דווח כי בקרוב תזוהה הנרצחת. היום, בידיעה מובלטת אך קצרצרה (כ-80 מלה) בעמ' 13, מדווחת כהן כי התפתחות שחלה בחקירה הובילה את חוקרי המשטרה להעריך כי בקרוב יוכלו "להגיע לזהות החשוד". הדיווח המבזקי והעמימות העובדתית, מובהר בידיעה, נגזרים מהטלתו של צו איסור פרסום על פרטי המקרה.
בעיתונים האחרים המקרה כלל אינו מוזכר.
בשר אחר
"הסרט הראשון שהדהים אותי ונחרט בזכרוני כתחנה בחיי הוא 'בלייד ראנר'", כותב ב"ידיעות אחרונות" המגיש והשף הטלוויזיוני חיים כהן. "את הסרט הזה ראיתי אינספור פעמים מגיל 22, היום אני בן 54 כמעט. אתמול בני אנוש אכלו המבורגר שנעשה מתאי גזע של פרה. לפי השמועות, ההמבורגר היה טעים".
כל העיתונים מדווחים הבוקר על הפיתוח המדעי שיאפשר אולי בעתיד לנתק את חדוות אכילת הבשר מהסבל והזיהום הכרוכים בה כיום. אף על-פי כן, רוב הסיקור מתייחס לטעמה של הקציצה.
לקט פרפראות
מין. כותרת: "סקס במקום סודוקו". פתיח: "חושבים שפתרון תשבצים או משחקי סודוקו טוב כדי לשפר את יכולת המחשבה? תחשבו שוב. כלומר, אין ספק כי חידונים ותשבצים טובים למוח שלכם, אבל חוקר מוח אמריקאי טוען כי יש אמצעי טוב יותר ל'אימון המוח': אורגזמה". הרזומה המדעי: [החוקר, פרופ' בארי קומיסארוק] "חוקר את השפעת האורגזמה על נשים מאז שנות ה-60". מקור התובנה: הניסויים נערכו על נשים "שחלקן התנדבו לחוות אורגזמה למען המדע". השאלה המתבקשת: מה עם אלו שלא התנדבו? (סוכנויות הידיעות).
לשלשת זמירים. "ספא יוקרתי במנהטן מציע טיפול פנים על טהרת לשלשת של ציפורים", מבשר כתב אלמוני במדור "מסביב לעולם" ב"ידיעות אחרונות". "גיישות ושחקני תיאטרון השתמשו בזה כבר במאה ה-17, וזאת הסיבה שעור הפנים של הסבתות היפניות יפה וחלק כל-כך", אומרת יבואנית השיטה, יפנית הנשואה לאמריקאי. הקוסמטיקאית מסבירה כי סתם לשלשת לא תועיל – חומר הגלם שבו עושה היא שימוש הוא צואה משובחת של ציפורי זמיר שניזונו מדיאטה מיוחדת (AP).
חינוך. "הבת שלך היא מתבגרת אופיינית וסביר להניח שהיא מתאימה את עצמה לקודים החברתיים של חברותיה [...] מחד זה אכן מעורר דאגה, [...] מאידך קשה מאוד להילחם בתופעה, ולכן אני ממליצה למצוא את שביל הביניים" (מומחית אלמונית מטעם משרד החינוך מייעצת להורים אלמונים שבתם החלה ללבוש "בגדים קצרצרים ומאוד לא צנועים", המדור "מחנכים מסביב לשעון", "24 שעות", "ידיעות אחרונות").
כמו כן
"המהפך הושלם: הרצינות היא היום הבדיחה שבתוך הבדיחה" (מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר, מסיים טור ביקורת הנפתח במלים "בני-אדם זו המצאה די מטומטמת").