תגדיל לי את הכותרת, ותקרא לאינפוגרפיקה

סדר יום אזרחי, במובן הרע של המלה, השתלט על שערי העיתונים. תאונת דרכים קטלנית וחיסון נגד מחלה קשה תופסים את הכותרות המרכזיות ב"ישראל היום", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". הדיווח על התאונה תופס מקום מרכזי גם על שער "הארץ", והוא נושאה של התמונה הראשית.

התאונה: אוטובוס פגע במשאית שעצרה בשולי כביש חוצה ישראל (כביש 6). כתוצאה מההתנגשות נהרגו ארבעה מנוסעי האוטובוס. המשטרה הודיעה כי נהג האוטובוס, מחברת מטרופולין, חשוד בהריגה משום שייתכן כי דיבר בטלפון הנייד, לא היה ערני דיו, לא שמר מרחק כנדרש ("הארץ"), "התעסק במשהו אחר" במהלך הנהיגה ("ידיעות אחרונות") או "לא שם לב" (למה? למי? לכך שהוא קורא "ישראל היום"). נהג המשאית, שעצר בשל מנוע שהתחמם ונקט אמצעי זהירות, פעל, ככל הנראה, כשורה (רק ב"מעריב" נכתב בהבלטה – ובטעות – כי גם נהג המשאית חשוד בגרימת מוות ברשלנות, כנראה בשל העדרו של כתב משטרה בצוות העיתון לאחר עזיבתו של אבי אשכנזי), אולם כך או כך, שולי הכביש היו צרים מכדי להכיל את מלוא רוחב המשאית.

ב"מעריב" כותב כתב הרכב גיל מלמד, אחד הכתבים המקצועיים הוותיקים האחרונים שנותרו בעיתון, על "מחדל מפרצי העצירה" שלא תוכננו ולא הוקמו בכביש 6. ב"ידיעות אחרונות" מרחיבים (העיתון מקדיש שלושה עמודים לתאונה, לעומת עמוד אחד ב"מעריב") ומונים גם מעקי בטיחות מיותרים ומצמצמי שוליים כבעיית בטיחות ש"ועדת חקירה המליצה לאחרונה" לפתור. גם ב"הארץ" מסופקות כמה מלים באשר לשוליים צרים.

הידיעה ב"מעריב", ובה דיווח על פרטי התאונה ופרי דיבובם של שוטר וחובש, מסתיימת כך: "ובתוך כך, בתאונת דרכים סמוך לעפולה נהרגה תושבת עמק יזרעאל בת 54. התאונה אירעה כאשר הרכב בו נסעה סטה מנתיבו והתנגש חזיתית ברכב מסחרי שהגיע מהכיוון הנגדי". מדוע ההרוגה בכביש הצפוני נותרת אלמונית בסופו של דיווח בן שתי שורות, ואילו ארבעת ההרוגים בכביש הדרומי מדווחים בפירוט רב? העיתונים עוסקים בהשלכות הרוחביות של התאונה, אולם לא זו יכולה להיות הסיבה להבלטת התאונה אחת לעומת הצנעתה של האחרת. למעשה העיסוק בהשלכות הוא תירוץ בלבד. בעיות בטיחות נמצאות במרכזן של תאונות רבות שאינן מדווחות, ולעומת זאת הן ממוקמות תמיד בשולי הדיווחים על תאונות מתוקשרות.

זירת תאונת הדרכים אתמול בכביש 6 (צילום: פלאש 90)

למעשה, אם בכלל צריך לומר זאת בפירוש, התאונה בכביש 6 מגיעה היום לשערים מסיבות שאין להן דבר עם עיתונות. הפרישה הרחבה של תמונות כלי הרכב המרוסקים, העיסוק בפרטי התאונה הסתמית ובקורות החיים של אזרחים אלמונים, תפיסת השערים והכותרות – כל אלה אינם אלא חגיגת טרגדיה, פסטיבל אסון, מסיבת מוות. "אימה באוטובוס", ניסוחה של הכותרת הראשית של "ישראל היום", היא כותרת לסרט אימה. נכון, לעיסוק קולנועי או ספרותי במוות ואסון, גם כשהוא וולגרי ונצלני, יש ערך תרפויטי. ייתכן שגם עיסוק עיתונאי ממין זה יכול לטעון להגנה כזו מן הטעם הטוב. גם אז צריך לזכור כי ההליך הריפויי, במקרה של דיווח חדשותי, נעשה על גבם של קורבנות אמיתיים, בשר ודם, בעלי משפחות, ולא שחקנים ובקבוקי קטשופ.

ב"ישראל היום" לא נזקקים אפילו לעלה התאנה של דיווח או דיון בהשלכות הרחבות של הטרגדיה, וודאי שאינם עוסקים במפורש או במרומז בערך הציבורי האפשרי של סטיית הסנסציה שלהם. בחינמון מסתפקים רק בכרוניקה יבשה, אזכורים ביוגרפיים של ההרוגים, תצלומים גדולים, אינפוגרפיקה מצוירת, ציטוטי סנאף מודגשים ומובלטים ("עדויות מהאסון") וברקוד עם הכיתוב "לצפייה בזירת תאונת הדרכים הקשה שאירעה אתמול בכביש 6".

ועוד הערה: ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום", כרגיל במקרים כאלה, מצרפים איורים מושקעים המתארים את התאונה ("שלב אחרי שלב", "כך זה קרה"). לתחקירים או לסתם עבודה עיתונאית רצינית אין כסף, להמחשה מיותרת של אסונות בנאליים, המתוארים ממילא בפרוטרוט ובהבלטה, יש כסף. כך או כך, האיורים עצמם מטעים למרות ההשקעה הגרפית, ובעצם הגשתם כתיעוד אותנטי הם נדמים כשיבוש, גם אם לאו דווקא מכוון, של הליכי חקירה. הרי האופן שבו אירעה התאונה טרם הוברר. האם, למשל, נהג האוטובוס אכן התנגש במשאית בסיומה של עקיפה, כפי שטוען נהג המשאית לפי כמה מהעיתונים – ולא כפי שמתואר באיורים בשני העיתונים? התשובה לשאלה זו ודומות לה יכולה להיות ההבדל בין חירות לבין מאסר ארוך עבור הנהג, ובוודאי יש לה השלכות רגשיות עבור לפחות כמה מקרובי ההרוגים והפצועים. כל זה אינו מפריע לעורכים ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" ברוטינה הטכנוקרטית של סחיטת עוד כמה טיפות רגש מהטרגדיה שנקרתה על דרכם.

בלי פאניקה

לא רק תאונת דרכים נפלה לידיהם החומדות של עורכים תאבי סנסציה – גם מגפה בפוטנציה. ואולם, מחוץ ל"ישראל היום", המודיע בכותרת גדולה במעלה השער על "בהלת הפוליו", העיתונים נזהרים מלעורר פאניקה ומשתדלים לדווח על ההחלטה לחסן רבים מתושבי הדרום מפני מחלת הפוליו באופן נטול סנסציה. למעשה, עד כדי כך שבכולם, למעט "הארץ", מוצגת תמונה לאו דווקא אותנטית של הסיכויים והסיכונים שבהחלטה.

בקבוקון ובו חיסון למחלת הפוליו (צילום: פלאש 90)

"מבצע החיסונים נגד פוליו יוצא היום לדרך, ועימו המתנגדים לחיסון ההמוני", נכתב בכותרת הסולידית על שער "הארץ" – עם תוספת צבעונית לא שגורה: איור מינימליסטי של מזרקים. הדיווח עצמו, של כתב הבריאות דן אבן, נפרש על פני עמ' 3 המגזיני, וכולל דיון ענייני בשאלת החיסונים כמו גם ידיעה חדשותית על מבצע החיסונים בדרום. גם ב"מעריב", המקדיש למבצע החיסונים את כותרתו הראשית, וב"ידיעות אחרונות" הדיווח ענייני, אם כי נוטה במובהק, במיוחד ב"ידיעות אחרונות", לדברר את עמדת משרד הבריאות על פני הצגה הוגנת של עמדת המתנגדים לחיסונים.

נגיד שהיה

"פארסת הנגיד: נתניהו ישנה את שיטת הבחירה", נכתב בכותרת קטנה לצד לוגו "מעריב". "מספר מועמדים יועברו לבחינת ועדת טירקל לפני שייבחר נגיד. פרופ' ליידרמן: לא הוגשה נגדי תלונה", נכתב בכותרת המשנה – לצד תמונה של נתניהו במדי שחקן כדורגל. ב"הארץ" זו הכותרת הראשית. ב"ידיעות אחרונות" כותב דניאל פרידמן בטור פרשנות, בהתאם למשנתו המבכרת החלשה של המערכת המשפטית, כי "הפתרון האמיץ" לאותה "פארסה" הוא ביטול האפשרות של בג"ץ לדון במינויים וקביעה כי החלטות ועדת טירקל הן סופיות ואינן ניתנות לערעור. ב"ידיעות אחרונות", בכפולה האמצעית המוקדשת כולה לתצלומים הקשורים לביקורו של שחקן כדורגל מפורסם בישראל, נראה נתניהו לבוש באותם מדים שבהם הוא מצולם בשער "מעריב" לצד הכותרת בעניין הנגיד. נתניהו, נכתב לצד התמונה, הגיע "לבוש במדי ספורט, ובניגוד לפעם הקודמת שבה בעט בכדור, דווקא לא נפצע".

בורסה

"עליות קלות בבורסה במחזור מסחר דליל", נכתב בראש סקירת המסחר היומית של "דה-מרקר". "אבל אי-אפשר להתעלם ממצב הבורסה. אתה לא עוזב בשיא, אלא בשפל" – זו השאלה הראשונה שמפנה רועי ברגמן לסם ברונפלד, היו"ר הפורש של הבורסה, בראיון במוסף "ממון". "מה צריך לעשות?", "ואיך באמת הגענו עד הלום?", "אבל חוץ מרגולציה יש גם החלטות של הנהלת הבורסה שהיו עשויות להחריף את המגמה, כמו התמיכה בסיווג של ישראל כשוק מפותח ולא מתעורר במדדי המניות הגלובליים, שהבריחה את הזרים", "בעצם, לשיטתך הכל לכאורה בסדר. הבורסה מתנהלת היטב והירידה במחזורי המסחר נובעת ממחזוריות של השווקים בלבד", "אם הכל עובד כשורה, למה לך לקום וללכת?", "ואולי היה לך ולאסתר פשוט נוח פה בבורסה? בסך-הכל היו לכם הרבה שנים של שקט תקשורתי עד לביקורת האחרונה", "הבורסה צריכה דם חדש במערכת?", "מה אתה חושב על תפקוד הנהלת הבורסה במשבר האחרון?", "איפה היתה הבעיה בכל זאת?", "היא אמרה שהדירקטוריון לא נתן לה גב", "יש טענות שאתה ריכוזי מדי. שצברת כוח רב מדי. ושזאת הסיבה לכך שהאוזר רצה שתהיה מחוץ לתמונת מינוי המחליף של אסתר" ו"היתה ביקורת ציבורית סביב השכר שמשכת במשך השנים" הן השאלות האחרות.

לזו האחרונה, אגב, עונה ברונפלד בן ה-71: "לא לקחתי שכר, נתנו לי".

עדיפות לאומית

העיתונים מדווחים היום על רשימת מקבלי המענקים הממשלתיים, "מפת העדיפות הלאומית" המפרטת את היישובים שתושביהם יזכו להקלות במס ואולי גם "להטבות בדיור, הקצאת תקציבים מיוחדים לתשתיות וליזמים ועוד", נכתב ב"מעריב".

על אף ש"מעריב" שייך למתנחל דתי ונערך בחלקו, ויותר ויותר, על-ידי עיתונאים השייכים לציבור הזה וסביבותיו, בעיתון לא מוותרים על דיווח ביקורתי. ברם, בניגוד לנהוג פעמים רבות בעיתונים אחרים, הוא אינו שטוף משטמה כלפי ציבור המתנחלים. "מפת העדיפות הלאומית: מחצית מהיישובים החדשים שהוכנסו – ביו"ש, יישובים חרדיים הוצאו", נכתב בכותרת בתחתית שער "מעריב". הדיווח עצמו, בעמודים 8–9, ממוסגר בצורה בוטה יותר: "סדר עדיפות חדש: יותר יהודה ושומרון, פחות חרדים ופריפריה", נכתב בכותרת דיווח של זאב קם. שני טורי דעה מעטרים את הדיווח משני צדיו – כותרת הטור של ראש המועצה האזורית גוש-עציון היא "אנחנו הפתרון, לא הבעיה", ואילו כותרת טורו של ראש העיר קריית-מלאכי היא "סטירת לחי בוגדנית".

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, נותר הסדר הישן על כנו, וכמו במקרים אחרים שבהם מושאי הסיקור אינם קשורים בקשר גלוי או סמוי עם קובעי המדיניות בעיתון, נשלפות השיניים ונזנחות הדקויות. "התנחלויות כן, ערים בדרום לא", נכתב בכותרת בראש שער העיתון (המלים "כן" ו"לא" מוקפות בעיגול אדום). "ברוכין ורחלים בפנים, אשדוד וקריית-גת בחוץ", נכתב בכותרת הידיעה התופסת את עמ' 6 (כלומר, את שלישו שאינו תפוס על-ידי הכותרות ותמונה גדולה וסתמית של בתים ברחלים). בכותרת הראשית של "ממון" צועדים העורכים עוד פסע אל גבולות הדמגוגיה עם הכותרת הראשית "רחלים כן, קריית-גת לא", לצד הסימונים "וי" ו"איקס", ותמונות של "רחלים" ו"קריית-גת" כשהן שטופות בפילטרים אדומים וירוקים.

שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", 5.8.13

נכון – במבט שני, משמח בכל זאת לראות התעוררות של ביקורתיות כלשהי ב"ידיעות אחרונות", ההופך יותר ויותר לשק של אינטרסים ופרסום סמוי – גם אם זו מקלקלת את השורה ומביאה את העורכים להותיר את הטענה המופרכת כאילו ברשימת היישובים המועדפים יש 90 התנחלויות. אבל במבט שלישי נדמה כי זהו המשך הקו השיווקי הישן של העיתון, שהביא לו את תחילת הניצחון על "מעריב", המובס כליל כעת – הפנייה לפריפריה. ב"הארץ", לשם השוואה, שאינו יכול להיחשד בנטייה ימנית או מתנחלית, מאמר המערכת המוקדש לסוגיה עוסק בהוספה לרשימה של התנחלויות לא-חוקיות לכאורה. הדיווח עצמו, המינורי מאוד ביחס לזה שב"ידיעות אחרונות", ממוסגר כ"התנחלויות בחוץ, חרדים בפנים" – ולא "קריית-גת וקריית-מלאכי בחוץ". טענה זו אינה מובאת בכותרת, אלא בציטוט מפיו של אחד מחברי מפלגתה של ציפי לבני, מפוליטיקאיות הבית של "ידיעות אחרונות". והנה נסגר המעגל.

ענייני תקשורת

נעם בן-זאב ממשיך לעקוב ב"גלריה" של "הארץ" אחרי ההמתה ללא חסד של תחנת קול-המוזיקה הציבורית. והפעם – הפסקה של הקלטת פסטיבל קול-המוזיקה בכפר-בלום: "הקהל לא ויתר ומחה בקול רם, והוכנה עצומה שעליה חתמו מאות והיא ודאי עוד תגדל באינטרנט. אבל המחאה לא הרגיעה את הכעס היומיומי למשמע כל קונצרט שלא הוקלט. מוזיקה היא אכן חד-פעמית, שום הקלטה לא יכולה לשחזר את החוויה באולם, וזיכרון של מאות בני-אדם הוא מאגר חשוב ואי-אפשר לזלזל בו; אבל לא מדובר רק בכפר-בלום: תרבות מוזיקלית שלמה מתפתחת בעשור האחרון בישראל ב-2,500 קונצרטים בשנה, ולא נשאר ממנה זכר כי ניידות השידור של קול-המוזיקה, אם הן קיימות כלל עדיין, לא יוצאות לשטח. הדבר משול כמעט לשריפת ספרים".

מכתב במדור המכתבים למערכת של "הארץ" מוקדש למוסף "100 המשפיעים בתרבות הישראלית" של "גלריה" מן השבוע שעבר. "קראתי בעיון את הרשימה ואכן הרחבתי את דעתי בנוגע למגוון ההשפעות בתרבות העברית העכשווית. בסיום הקריאה התעוררו אצלי תהיות אחדות", כותב אליעזר גרינשפון מבאר-שבע. "היכן המשפיעים מקרב הישראלים דוברי הערבית? [...] היכן המשפיעים מקרב הישראלים דוברי רוסית? [...] היכן המשפיעים מקרב הציבור הדתי-לאומי והחרדי, מקרב דוברי יידיש? [...] למה לא לקרוא לרשימה 'המשפיעים בתרבות העברית' – ולא הישראלית? מה מצדיק התעלמות מציבור של כ-50% מאוכלוסיית המדינה ומתרבותם? ואם נציגי התרבות של המגזרים המוזכרים כאן באמת אינם משפיעים דיים, למה לא לערוך דיון נוקב ומעמיק בשאלה מדוע זה קורה לנו?".

חברה בצוות עוזרותיו של הנשיא פרס, סגנית מנהל בית-הנשיא, שבמסגרת ביקור ממלכתי בפולין ביקרה גם בעיר הולדתה, זוכה לכתבת שני עמודים, כולל חמש תמונות, הפותחת את המוסף היומי של "מעריב". על אף שנולדה אחרי השואה, נכתב בהפניה כי הסגנית "נמלטה מווילנה" (וכעת היא שבה אל "מעוז ילדותה"?).

ומקבץ "ידיעות אחרונות": משרד החינוך מקבל היום לא עמוד אחד כי אם שניים במוסף היומי של "24 שעות". עוד במוסף היומי של "ידיעות אחרונות": סרט קולנוע ("שארקנאדו"), כך נכתב, "הפך ללהיט ענק בטוויטר". לא נמסרו נתוני ההפצה שלו ברדיו.

בעמ' 26 של קונטרס החדשות מתפרסמת ידיעה על אנשי צבא ש"מתגייסים לפוליטיקה" ורצים בבחירות לשלטון המקומי. בתמונה המלווה את הידיעה (של מאיר תורג'מן) מצולמים ארבעה מועמדים כאלה: תא"ל שלום בן-משה, תא"ל דוד סויסה, תא"ל שושי כחלון-כידור ואל"מ אלי אחי-מרדכי. כולם מצולמים כשהם לובשים מכנסי ג'ינס וחולצות צבאיות. מעבר לסתירה הבוטה שבין הנארטיב החורז את האייטם לבין העובדות המתוארות בו, ולפיהן שלושה מארבעת מושאי הידיעה פרשו מצה"ל לפני שנים רבות, מעניין מה חשבו העורכים ב"ידיעות אחרונות" שביימו את התצלום תוך מה שנראה כעבירה בוטה על האיסור להשתמש במדים כחלק מתעמולת בחירות.

וב"ישראל היום": היום לא מתפרסם במדור הרכילות של החינמון כי אשת ראש הממשלה שרה נתניהו נפגשה עם ילדים חולי סרטן.