לפני כחמש שנים, בשלהי 2007, החליטו בעלי העיתון הכלכלי "טאלוסאנומאט", המופיע בפינלנד, לקפוץ לעתיד: הם ביטלו את מהדורת הדפוס של העיתון ועברו לפרסם רק מהדורה מקוונת. לכאורה היה זה צעד מתבקש בעידן שבו הפרינט מתכווץ ועולם התקשורת כולו עובר בהדרגה לעידן הדיגיטלי. בדיקה של המהלך עתיר החזון העלתה כי לזינוק לעולם המחר היה מחיר יקר.
בשנה שלאחר השינוי קטנו הוצאותיו של העיתון ב-50%. הישג לא מבוטל זה הוא בעיקר תוצאה של ביטול הצורך ברכישת נייר עיתון, הנוגס נתח כבד מתקציבו של כל עיתון, בהחזקת בית-דפוס וכן בהפצתו הפיזית של העיתון. אולם הצהלה על הקיצוץ הדרמטי בסעיף ההוצאות לא האריכה ימים: הצניחה בסעיף ההכנסות היתה דרמטית עוד יותר והגיעה ל-75%. במקביל נרשמה גם ירידה של כ-22% במספר הקוראים.
בית-דפוס בדלהי, הודו (צילום: דניאל וייביק, רשיון cc-by-sa)
הממצא העיקרי של המחקר על מחיר המהפך ב"טאלוסאנומאט", שערכו חוקרים מהסיטי יוניברסיטי בלונדון ופרטים עליו דווחו ב-2009 ב"גרדיאן" הבריטי, היה חד-משמעי: בעלי עיתונים אינם צריכים עדיין להיפרד לחלוטין ממהדורות הדפוס שלהם.
אחד החוקרים, ניל תורמן, הסביר ל"גרדיאן" מדוע יש עדיין יתרונות לשימור המהדורה המודפסת לצד הדיגיטלית. "עצם קיומו של מוצר דפוס על הדוכנים מקדם את אתר האינטרנט שלו", הסביר תורמן. ומעבר לכך, גם הרגלי הצריכה של שני סוגי המדיה שונים. "אתה עשוי לשהות דקה וחצי ביום על המותג הדיגיטלי, במקום שעה וחצי ביום עם המוצר המודפס", אמר.
ממצאי המחקר על העיתון הפיני הדגישו את ההכרח לבצע את המעבר מהדפוס למהדורה דיגיטלית באופן הדרגתי. הרגלי השימוש במדיה הולכים ומשתנים אמנם, אבל לא בקפיצות חדות. לכך מצטרפת עובדה כלכלית מרכזית: לפי שעה שיעור ההכנסות ממודעות אונליין נמוך בהרבה מזה של מודעות הדפוס.
המשמעות של הנתונים הללו ברורה: המודל העסקי רב השנים של העיתון המודפס אמנם הולך ומתפורר, אולם בעולם הדיגיטלי טרם עוצב מודל עסקי חלופי. גם הצלחתם של מו"לים מעטים להפיק הכנסות מ"חומות תשלום" ולגבות כסף עבור גלישה לעמודי העיתון המקוון, אין בה עדיין כדי לבסס תשתית כלכלית נאותה למערכת העיתונאית.
מי שמבינים את הצורך בכך בבריטניה הם, בין היתר, בכירי ה"גרדיאן", המסתמן השנה בלונדון כעיתון הראשון שיבצע את המהלך הדרמטי של העברת עיקר פעילותו לתחום הדיגיטלי. הסיבה לכך נעוצה בהפסדיו המצטברים של העיתון: כ-44 מיליון ליש"ט ב-2010, ו-58 מיליון ליש"ט שנה קודם לכן.
"כבר הבהרנו שיש לנו אסטרטגיה של 'דיגיטלי תחילה'", אמר בכנס בראשית השנה הסמנכ"ל המסחרי של העיתון אדם פרימן. הוא הוסיף כי היעד העיקרי של ה"גרדיאן" הוא היערכות למצב שבו המוצר העיקרי שלו יהיה באינטרנט, תוך מציאת מודל עסקי שיאפשר לקיים אותו. "ברגע שאתה מנתק את הצרכן מהפלטפורמה – היא נעשית הרבה פחות חשובה", אמר פרימן בהתייחסו לנייר. יחד עם זאת, מנכ"ל העיתון אנדרו מילר צוטט ב"טלגרף" כמי שאמר לעובדי העיתון כי "בעתיד הנראה לעין" הוא רואה את הדפוס ממשיך להתקיים.
מימין: שער הגיליון האחרון של ה"טאלוסאנומאט" הפיני; תחריט מ"ספר החפצים המאויר של קאנטנר", 1892
המודעות לסכנות הטמונות בכיבוי מכונות הדפוס במהלך מהיר מוכרת גם לבעלי עיתונים בארצות-הברית ובקנדה, ואלה אכן מעדיפים בדרך כלל להיפרד מהפרינט בהדרגתיות הנדרשת. המהדורות המקוונות פעילות כבר שנים במרבית העיתונים, שמצמצמים את מהדורת הדפוס, אך לא מחסלים אותה. אחד הפתרונות הנפוצים הוא ירידה מהופעה יומית לתדירות של שניים, שלושה או ארבעה ימים בשבוע.
בחודש מאי דווח כי מהדורתו המודפסת של היומון הוותיק "ניו-אורלינס טיימס פיקאיון", שזכה לשני פרסי פוליצר על סיקור ההוריקן קתרינה, תראה אור מעתה רק שלושה ימים בשבוע: בימים רביעי, שישי וראשון, שבו מתפרסמת מהדורת סוף-שבוע נרחבת. על מהלך דומה החליט לפני שנים אחדות העיתון "אן ארבור ניוז" במישיגן, המסתפק בהדפסת העיתון בימים חמישי וראשון.
קיצוץ מהדורות הדפוס מלווה בכמה מהעיתונים האמריקאיים בריטואל יחצני המדגיש את הבשורה החיובית במהלך. מבטיחים לקוראים שיפור באיכות הכתבות, במגוון המדורים ובדגש על תכנים הנוגעים לחיי היום-יום של הקהילה. המסר החיובי נועד להשיג שתי מטרות: האחת, להתמודד עם תחושותיהם הקשות של קוראים, שעלולים לראות בצמצום מספר המהדורות מעשה של בגידה ממש, אחרי שנים שהעיתון היה חלק בלתי נפרד משגרת יומם; והאחרת, לא להקרין אווירה פסימית של גסיסה מתמשכת, שעלולה להזיק לעיתון, כמו לכל עסק אחר.
"ברוכים הבאים ל'אובזרבר' טוב יותר", כתבה המו"לית של העיתון המופיע באורגון בפנייה לקוראים, שבה בישרה על חידושים בעיצוב העיתון. כך ביקשה להמתיק את החדשות בדבר מעבר מחמש מהדורות מודפסות בשבוע לשתיים בלבד.
מתחת לרוב ההבטחות מסוג זה מסתתרת מציאות אחרת. המהלך, המיועד בראש וראשונה לחסוך בהוצאות, מלווה תמיד בפיטורים של רבים מעובדי המערכת. הצוות העיתונאי הולך ומצטמצם, והדבר ניכר באיכות הסיקור. לירידה במספר העיתונאים מצטרף גם הלחץ הכרוך בעבודה מסביב לשעון, עם דדליין שאינו פוסק. "אין לנו זמן ללכת למסיבות עיתונאים, לפגוש את המקורות שלנו ואפילו לדבר עם עמיתים", התלונן כתב בכיר בעיתון העסקים הפיני באוזני החוקרים מלונדון. "95% מהעבודה העיתונאית נעשית עכשיו באמצעות הטלפון".
מי יחליף את העיתונאים? בבריטניה יש כבר מי שמקשר בין המעבר לעידן הדיגיטלי לבין מציאת תחליף לעיתונאים מקצועיים. לדברי הסמנכ"ל המסחרי של ה"גרדיאן", יש לצמרת העיתון "ראש פתוח" לרעיונות חדשים. לדבריו, הם צופים שיתוף פעולה בין עיתונאים בתוך הבניין לבין אזרחים-עיתונאים שהם כהגדרתו "מומחים מבחוץ". הוא הסביר כי "הם מומחים משום שאכפת להם מהעניין לא פחות מאשר לנו". מנגד, גם מי שרואים בפתיחות כזו חלק מתהליך הדמוקרטיזציה של התקשורת חוששים מהנזק שייגרם בשל העדרם של עיתונאים מקצועיים האמונים על איסוף עובדות ואימותן לפני הפרסום.
מכונת דפוס להדפסת עיתונים ביקום הווירטואלי של "סקנד לייף" (צילום: אמי ב', רשיון cc-by-sa)
למי בכל זאת כדאי לעבור בבת אחת מהדפוס לדיגיטל? מחקרם של אנשי הסיטי יוניברסיטי מציין כי במצבים מסוימים יש היגיון כלכלי במהלך חד של פירוק מכונות הדפוס. המדובר בעיתונים שהכנסותיהם הגיעו לשפל כזה, שאין להם עוד מה להפסיד. בהסתמך על הנתונים מפינלנד קבעו החוקרים הבריטים כי אם הכנסותיו של עיתון נמוכות ב-31% או יותר מהוצאותיו, כי אז המעבר למתכונת דיגיטלית בלבד עשוי לעצור את הדימום.
גם אם במציאות האמריקאית עדיין יש עיתונים רבים שלא הגיעו לקו האדום שהוצג במחקר, המציאות ממשיכה להיות עגומה. סקר שממצאיו פורסמו בחודש אפריל העלה כי העיתונות זכתה בתואר המפוקפק של "התעשייה המתכווצת ביותר" בארצות-הברית; מ-2007 ועד 2011 היא איבדה כ-28% מערכה העסקי.
כדי לזרות מלח על פצעיהם של בעלי העיתונים ועיתונאי הפרינט, העלה הסקר עוד כי התעשייה שצמחה יותר מכל תחום אחר באותן שנים היתה זו של האינטרנט. אלא שברשת – שבה ממשיכה לחגוג "תרבות החינם", וצעירים מקבלים מענה לסקרנותם ברשתות החברתיות, בבלוגים ובמגוון של אתרים – עדיין לא נמצאה נוסחת קסם דומה לזו שפירנסה את העיתונות המודרנית מאז אמצע המאה ה-19.
חוקרי תקשורת ועיתונאים שרוחם אופטימית חוזרים וטוענים כי בסופו של דבר הטכנולוגיה אינה העיקר. לדידם, אין הבדל אם אצבעות הקורא מחליקות על מסך המגע של הטאבלט או משחירות מצבע הדפוס. כך, למשל, מאמינים עורכי הבלוג "משמר המוות של העיתון" (Newspaper Death Watch), שלא רק "מתעדים את שקיעת העיתון", אלא גם את "הלידה מחדש של העיתונאות", כלשון המוטו שלהם. בינתיים הם מדווחים בעיקר על עיתונים שכבר חיסלו סופית את מהדורת הדפוס שלהם, ועל אלה שמבקשים, לפחות בינתיים, להשאיר רגל פה, רגל שם. על איכותה של העיתונות העתידית קשה להם עדיין לדווח.