הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו נמנעת מלמסור מידע בנוגע להיקף ולאופן שבו אנשיה מיישמים את הוראות חוק חופש המידע. החוק, שנחקק ב-1998, קובע ומסדיר את זכותו של כל אזרח ותושב ישראלי לקבל מידע מרשות ציבורית. הרשות השנייה היא תאגיד ציבורי שתכליתו העיקרית פיקוח על גופי התקשורת הפרטיים הפועלים בחסותו, ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזוריות.

אתר "העין השביעית" פנה לרשות השנייה בבקשה לקבל פרטים על מספר הפניות שהגיעו לגוף זה בשנים 2012 ו-2013 לקבלת מידע מכוח חוק חופש המידע, על שיעור המגישים שבקשותיהם מולאו (ועל הנימוקים לסירוב, אם היו), וכך גם באשר למספר עתירות חופש המידע שהוגשו נגד הרשות השנייה לבתי-המשפט. כמו כן התבקשו אנשי הרשות השנייה להרחיב על נושאי הפניות וסוג המידע שביקשו הפונים לקבל.

פניית "העין השביעית" הוגשה לדוברת הרשות השנייה, מיטל שגב, ב-1 ביולי 2013. מענה ראשוני הגיע יומיים לאחר מכן, בעקבות תזכורת, אך לא כלל את המידע המבוקש. פניות חוזרות ונשנות, בכתב ובעל-פה, העלו חרס. הדוברת גרסה כי חלק מהמידע ייכלל בדו"ח הרשות השנייה לשנת 2012, שייצא "בקרוב" (פניות חוזרות ונשנות לממונה על חופש המידע ברשות השנייה, היועצת המשפטית עו"ד הילה שמיר, לא נענו).

חוק הרשות השנייה, שמתוקפו פועל גוף ציבורי זה, מחייב את ההנהלה לפרסם מדי שנה דו"ח על פעילויותיה; בדו"ח זה נכללת גם חטיבה קצרה ובה דיווח על היקף ואופי יישום חוק חופש המידע ברשות השנייה, כמו גם על עתירות שהוגשו נגדה בגין אי-מסירת מידע זה. חטיבה זו כוללת רק חלק מהמידע שביקשנו מהגוף הציבורי למסור.

מעיון בדו"חות האחרונים שפירסמה הנהלת הרשות השנייה עולה כי מדי שנה מועברות לה פניות אחדות בלבד לקבלת מידע מכוח חוק חופש המידע – חמש בקשות ב-2011, שש ב-2010 ושמונה ב-2009. על-פי הרשות השנייה, בשנים אלו לא הוגשו נגדה עתירות מכוח חוק חופש המידע. פרטים על אופי הבקשות לחשיפת מידע אינם נכללים בדו"חות.

הנהלים נותרו חסויים

התחמקות מפניות לקבלת מידע בנוגע לאופן התנהלותה של הרשות השנייה אינה פרקטיקה חדשה בקרב אנשיה. בחודש שעבר, בתגובה לפנייה של עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", התעקשו אנשיו של הגוף הציבורי שלא למסור מידע בסיסי על דיוני הוועדה המייעצת לבדיקת הכשל בשוק התקשורת בישראל ("ועדת שחם").

חודש לפני כן דווח כאן על סירובם של אנשי הרשות השנייה למסור מידע גם בנוגע לדיונים ברשות בפרשת התנצלותם הכפויה של עיתונאי חברת החדשות של ערוץ 10 בפני איל ההימורים שלדון אדלסון. המגעים עם הרשות השנייה סביב נושא זה, שנמשכו כמעט שנה, לא צלחו.

בתחילת חודש זה, במסגרת עבודה על כתבה שפורסמה ב"העין השביעית", פנה העיתונאי אבנר הופשטיין לדוברות הרשות השנייה בבקשה לקבל לידיו את הנוהל הכתוב שלפיו פועל יו"ר מועצת הרשות השנייה (כיום, ד"ר אילן אבישר). זאת, לצורך בחינת שימוש יוצא דופן שעשה היו"ר בזכות ההצבעה שלו במסגרת נוהל טלפוני מזורז, שימוש שהיטה את הכף לטובת אישור לוחות השידורים של זכייניות ערוץ 2 וערוץ 10. ההחלטה לאשר את הלוחות באופן חפוז, וללא דיון נוסף, עוררה תרעומת קשה בקרב חברי ועדת הטלוויזיה של הרשות השנייה, שמחו על כך במכתבים רשמיים.

יו"ר מועצת הרשות השנייה, ד"ר אילן אבישר, עם הדוברת מיטל שגב בכנס הרדיו במרכז הבינתחומי הרצליה, 5.3.13 (צילום: אורן שלו)

דוברת הרשות השנייה, שקיבלה לידיה את הפנייה, שלחה להופשטיין בהודעת טקסט את הסעיף הרלבנטי שמכוחו פעל היו"ר, אך ללא אזכור מראה מקום. פנייה חוזרת לקבלת נוהל העבודה המלא נענתה בשלילה. לדברי הופשטיין, הדוברת הבהירה לו כי אם ירצה לעיין במסמך המלא – יצטרך לפנות אל האחראית על חופש המידע, עו"ד שמיר.

פנייה ישירה לעו"ד שמיר, מוסיף הופשטיין, נענתה בהסבר מפיה שלפיו היא אינה יכולה למסור את הנוהל המלא "כיוון שסעיפים בנהלים משתנים מפעם לפעם". למרות הבטחה לציין עובדה זו בכל פרסום, עמדה עו"ד שמיר בסירובה, אך הבטיחה לשלוח את שלושת הסעיפים המלאים בנוהל הנוגעים ליו"ר הרשות. אף על-פי כן, גם אלה לא נמסרו עד כה.

מדוע ממאנת הרשות הציבורית לחלוק עם הציבור מידע בסיסי על אופן התנהלותה, ומה מקור החיסיון הבלתי מוסבר על תוכנן של הבקשות לקבלת מידע מתוקף חוק חופש המידע? האם אנשיה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו פועלים להסתרת מידע על הנהלים שמתוקפם הם מפעילים את הגוף שאמור לפקח על שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים בישראל? בגוף הציבורי נמנעו מלהשיב.