בעז ניצן, תושב נס-ציונה, הגיש בחודש שעבר לבית-משפט השלום בירושלים קובלנה פלילית נגד אילנה דיין וחברת שידורי קשת בע"מ. ניצן דורש מבית-המשפט להטיל עליה מאסר על תנאי, זאת בשל שידור ראיון עם הסופר דויד גרוסמן ערב הבחירות האחרונות לכנסת.

ניצן, המגדיר את עצמו בקובלנה "אזרח אשר צפה בתוכנית 'עובדה עם אילנה דיין'", פנה כבר ביום השידור לוועדת הבחירות המרכזית בתלונה כי הראיון עם גרוסמן אינו אלא תעמולת בחירות אסורה. "אילנה דיין מראיינת את הסופר דויד גרוסמן ושואלת אותו מי יכול להרים את הטלפון האדום ב-3 לפנות בוקר שעה שהטילים בדרך לתל-אביב", כתב ניצן. "גרוסמן עונה בין השאר שיש מישהי כזאת (מעניין אם רומז על ציפי או זהבה) וכן שביבי לא נולד ראש ממשלה".

השופט אליקים רובינשטיין, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19, קיבל את התלונה, והחליט כי היתה מוצדקת. "לא ייתכן לדידי ספק כי למצער מצוי הראיון על קו הגבול ממש", כתב ביחס לראיון עם גרוסמן בתוכנית, אבל לא הרחיב מעבר לכך, שכן קבע כי ממילא התוכנית כולה, שבמהלכה התבטאו אישים נוספים, היתה בגדר "תעמולת בחירות", שלפי סעיף 129 בחוק הבחירות לכנסת, אסורה לשידור ערב פתיחת הקלפיות. "בתוכנית שודרה תעמולה מובהקת, מפי בכירי רשימות", קבע, והוסיף כי דווקא ההתמקדות בראיון עם גרוסמן אינה במקומה.

כיוון שהחלטתו של רובינשטיין בסוגיה התקבלה כמה שבועות לאחר הבחירות, הסתפק השופט בהעברת ההחלטה ליועץ המשפטי לממשלה ולרשות השנייה, ובחיוב חברת שידורי קשת בע"מ בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 שקל.

מצויד בהחלטתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פנה ניצן ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להעמיד לדין את דיין על סמך ההחלטה. לפי הנכתב בקובלנה הפלילית, היועץ השיב לו כי העביר את בקשתו לפרקליטות המדינה, שטרם מסרה את עמדתה.

להורדת הקובץ (PDF, 935KB)

"מתוך מודעות לצורך הדחוף להרתיע כתבים ועורכים בתקשורת האלקטרונית, עוד בטרם תתרגש עלינו מערכת בחירות נוספת, החלטתי לממש את הזכות שמקנה לי סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי ולהגיש קובלנה פלילית נגד גב' דיין ושידורי קשת", כותב ניצן בקובלנה (ההדגשה במקור).

ניצן טוען בקובלנה כי דיין עברה על סעיף 129 לחוק הבחירות, וכי חברת שידורי קשת עברה נוסף לכך גם על סעיף 46 בחוק הרשות השנייה, האוסר בין היתר על "תעמולה מפלגתית למעט תעמולת בחירות המותרת על-פי דין".

בקובלנה מצטט ניצן שלל משפטים ואמירות ממשדר הבחירות שהגישה דיין, שעולים לדעתו לכדי תעמולה אסורה. משפטים ואמירות אלו נכללו במשדר בלי כל קשר לראיון עם גרוסמן, שהניע אותו להגיש את התלונה לוועדת הבחירות, אולם ניצן מקדיש חלק נכבד מקובלנתו גם לציטוטים מהראיון עם גרוסמן, שלדעתו "חצה את גבול המותר והפך לתעמולה אסורה".

"למשנתו של מר גרוסמן מקדישה התוכנית כעשרים דקות", כותב ניצן בקובלנה. "המסר המרכזי של מר גרוסמן – מפלגות הימין והמרכז אינן מוכנות לקחת סיכונים בטחוניים ופוליטיים למען השלום. אף לא אחד מנציגי המפלגות האחרות המופיעים בתוכנית מנסה להתמודד עם הביקורת שמשמיע גרוסמן. מתן במה לצד אחד בלבד, עשר שעות לפני פתיחת הקלפיות, באחת השאלות המרכזיות המעסיקות את הציבור בארץ, מהווה השפעה בלתי הוגנת על הצופים ופוגעת קשות בעקרון השוויון".

אילנה דיין מראיינת את הסופר דויד גרוסמן בתוכנית של "עובדה" לפני הבחירות לכנסת, 21.1.13 (צילום מסך)

לפי ניצן, "רק מיצוי הליכים עם עיתונאית בכירה יבלום את השימוש הציני שעושים שדרים ועורכים במשאב ציבורי מוגבל כבשלהם. לאור כל הנאמר לעיל הדרך היחידה למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד היא עונש מרתיע של מאסר על תנאי לתקופה של 5 שנים כקבוע בסעיף 52ב(2) לחוק העונשין לגבי עבירת בחירות".

טרם הוגש לבית-המשפט כתב הגנה, אולם חברת קשת הגישה בעבר תשובה לוועדת הבחירות המרכזית, בעקבות התלונה המקורית של ניצן. בתשובה זו, שהוגשה באמצעות עו"ד אמיר ונג ובועז סיטי, נכתב כי הראיון עם גרוסמן היה "רחוק שנות אור מגבולה של 'תעמולת בחירות'", וכי היה זה "ראיון עיתונאי מובהק, בנושאי השעה, אשר מחובתם ומתפקידם של כלי התקשורת להפיק ולשדר בכל עת, ובפרט ערב בחירות".

עוד טענה קשת כי התוכנית כולה היתה "תוכנית חדשותית לגיטימית, שעסקה – באופן הוגן, שוויוני, ראוי ומידתי – בהשקפות העולם השונות שבלב השיח הציבורי, תוך עימות המרואיינים בה עם שאלות קשות ומאתגרות". באי-כוחה של קשת התריעו כי "אם תתקבל תלונתו של המבקש אפילו בכהוא זה, הרי משמעות הדבר היא כי על כלי תקשורת לשדר רק משדרי בידור ותוכניות ריאליטי ערב הבחירות".

52373-06-13