מספר התלונות שהגיעו בשנת 2012 לנציב קבילות הציבור ברשות השידור שוב קבע שיא חדש: 2,944 תלונות, לעומת 2,638 בשנת 2011. כרגיל בשנים האחרונות, גם בשנה שעברה נגע עיקר התלונות למערך גביית האגרה הכושל של רשות השידור. למעשה היקף התלונות בנוגע לגביית האגרה הגיע לכדי למעלה ממחצית כלל התלונות (1,761).
"אזרחים מותשים, מתוסכלים ומרוטי עצבים פנו למשרד נציב הקבילות, בעיקר מחוסר אונים. ימים ולעתים אף שבועות ארוכים אין קול ואין עונה במוקדי הגבייה", כתב נציב הקבילות החדש, דדי מרקוביץ', בדו"ח השנתי שהגיש ליו"ר הרשות אמיר גילת.
דדי מרקוביץ', נציב קבילות הציבור של רשות השידור (צילום: "העין השביעית")
התמונה שמשרטט מרקוביץ' מדאיגה, אף כי מוכרת היטב למשלמי האגרה בישראל ולמי שעיינו בדו"חות קודמים של נציבות קבילות הציבור ברשות. "אזרחים מוצאים עצמם בסיפור קפקאי, מנסים להסדיר חוב או סטטוס, וכשזה נבצר מהם בשל חוסר מענה, מופעלים עליהם לחצי קבלני הגבייה הפרטיים (משרדי עורכי-דין) שמאיימים בצווי עיקול, בקנסות ובתשלומי שכר טרחה הנתפסים כמופקעים", כתב מרקוביץ' בדו"ח וציין כי "במקרים רבים 'הרדיפה' הזו בלתי מוצדקת".
בהמשך הדו"ח מספק מרקוביץ' דוגמאות לתלונות שהגיעו לשולחנו בענייני אגרה. בראש וראשונה מוזכרות תלונות הקובלות על כך שלא קיים מוקד טלפוני לאגף הגבייה, או כפי שמרקוביץ' מנסח זאת, "לא קיים מוקד טלפוני רציני לאגף הגבייה". לדבריו, "יותר משני מיליון לקוחות, 3,000 שיחות ביום ורק 15 שעות מוקד שבועיות העומדות לצורכי הציבור. התוצאה הרת אסון".
מעבר לכך מזכיר מרקוביץ' כי אין באתר אגף הגבייה אפשרות להצהיר על אי-החזקת מקלט טלוויזיה; כי אנשי הגבייה פועלים פעמים רבות ב"שיטת מצליח", תוך הפעלת "התנהגות בריונית"; וכי בעלי פטור מאגרה נאלצים להיאבק בעיקולים בלתי מוצדקים. יש גם מי שמתגורר בחו"ל ועדיין מקבל דרישות לתשלום אגרה מאגף הגבייה של רשות השידור.
"נדמה כי הנזק התדמיתי של רשות השידור בעקבות גביית אגרת הטלוויזיה הוא עצום, וספק אם ניתן לשקמו", כותב מרקוביץ'. "השיח הציבורי עוסק ללא הפסקה בחוסר הלגיטימיות של תשלום האגרה וזונח הלכה למעשה את ההתעוררות בענייני התוכן בערוץ הראשון, את השקעת עשרות המיליונים בהפקות מקור ואת לוח השידורים המשודרג שהושק בתחילת שנת 2013. [...] נראה כי רשות השידור נוהגת להסתתר מאחורי חוק מיושן ומאבדת בכך את הלגיטימיות שלה לגביית האגרה ולטיפול אדיב והוגן ביותר מ-2 מיליון לקוחותיה. [...] הנהלת רשות השידור 'ייבשה' במשך שנים את אגף הגבייה, וזה מתקשה לתפקד בתנאים הקיימים. גם השנה האגף סבל מקיצוצים כואבים, ולכשתיושם הרפורמה, הוא יעבור למתכונת מצומצמת אף יותר.
דו"ח נציב קבילות הציבור ברשות השידור 2012, התפלגות תלונות לפי הכרעה (מתוך הדו"ח)
"[...] עובדה היא כי כל הנאמר כאן, ברובו, אינו אלא חזרה על דברים שנאמרו בדו"חות קודמים, במליאת רשות השידור ובישיבות הנהלה. אז הנה שוב, אם לא יהפוך אגף הגבייה לסניף ענק של שירות לקוחות [...] שבמרכזו מוקד משודרג ועדכני, עם מערכת מחשוב חדישה כפי שהבטיחה ההנהלה למוסדות שוב ושוב – קשה להניח ששינוי אמיתי ייראה באופק. במקביל סבור הנציב כי יש ליזום שינוי מהותי בחוק. מבט חטוף על הדינמיקה בשוק התקשורת, על הטכנולוגיות ועל השינויים בהרגלי הצריכה של הציבור מספיק כדי להבין שמה שהיה נכון למימון שידור ציבורי לפני 50 שנה – לא מתאים לימינו".
על אגודת לדעת: "לעתים מדובר בתלונות קנטרניות"
לצד הפניות הרבות בנושאי אגרה (כמחצית מהן נמצאו מוצדקות) התקבלו בלשכת הנציב פניות רבות בנוגע ללוחות השידורים. "יש להתייחס אל לוח השידורים ברדיו ובטלוויזיה ביראת כבוד", כותב מרקוביץ' בדו"ח, ומציג דוגמאות לחוסר הכבוד של קובעי לוחות השידורים ברשות השידור.
הסדרה "עולם קפוא", לדוגמה, שהופקה על-ידי ה-BBC ונרכשה לשידור ברשות, נפגעה בשל שינויים חוזרים ונשנים במועד שידורה. לפי בדיקת הנציב, שהתבצעה בעקבות תלונת צופה, שני הפרקים הראשונים שודרו כמתוכנן בימי ראשון, אולם לאחר מכן "התוכנית הוזזה לימי שני, והפרק השלישי שודר רק לאחר כחודש". לפי מרקוביץ', "הסדרה נדחתה פעמיים על-ידי משחקי כדורגל, פעם נוספת בשל משדר פוליטי, ולאחר מכן הגיע מבצע 'עמוד ענן'. בין הפרק השלישי לרביעי עברו שלושה שבועות נוספים". בשל כך ירד שיעור הצפייה בסדרה מ-4.6% ו-5.2% בפרקים הראשונים ל-3% בלבד בפרק השלישי ו-1.7% בלבד בפרק הרביעי.
תלונות רבות אחרות הגיעו ללשכת הנציבות בנוגע לתרבות הדיבור וחוסר איזון בשידורי הרשות, אם כי סך התלונות בעניינים אלה ירד לעומת שנים קודמות. "הנציב אינו חייב לברר תלונה שהוא סבור שהיא קנטרנית או טורדנית בלבד, אך הוא מצליח להימנע, בדרך כלל, מלהגדיר מתלוננים כטרדנים", כותב מרקוביץ'. יחד עם זאת מקדיש הנציב כמה מלים לאגודה לזכות הציבור לדעת, המשגרת אליו דרך קבע תלונות בענייני השידורים.
"רבות מהתלונות על 'חוסר איזון' ו'הבעת דעה אישית' מגיעות מהאגודה לזכות הציבור לדעת", כותב מרקוביץ' בדו"ח. "זהו גוף ששם לעצמו מטרה לנטר את ההטיות (בעיקר לשמאל) בתקשורת הישראלית. זוהי מטרה חשובה, אך ראוי שתיעשה בזהירות ובאחריות הנדרשות".
אלי פולק, יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת (מימין), עם שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" (צילום: "העין השביעית")
לפי נציב הקבילות, "כל תלונה של האגודה נבדקת לגופה, בהתאם לכללים המקובלים, אף שלעתים מדובר בתלונות קנטרניות, עוקצניות ולא ראויות לדפוס, שלא עברו סינון ראשוני. לכן חלק מעיתונאי הרשות מרגישים, בצדק לטעמי, כי מנוהל נגדם מסע רדיפה אישי". כדוגמה מציין מרקוביץ' את הקמפיין שניהלה האגודה נגד קרן נויבך, והוביל ל"עשרות תלונות". לדבריו, "אחד המתלוננים דרך האתר מגדף ומקלל במכתביו באופן תדיר את עובדי הרדיו, ומבקש מהנציב שישלח את תשובתו גם לאגודה".
מרקוביץ' מזכיר גם קמפיין אחר שניהלה האגודה, נגד הכתב הכלכלי של קול-ישראל רן בנימיני. לפי הנציב, בנימיני עורר את כעס אנשי האגודה משום שדיווח על דיון בוועדת הכלכלה בכנסת בנוגע לעתיד ערוץ 10 וכלל בדיווח דברים קשים שאמר מנכ"ל הערוץ ליו"ר האגודה, פרופ' אלי פולק. "באתר האגודה החל קמפיין לעידוד התלונות על העיתונאי, שלא צלח", כותב מרקוביץ'. "תלונה אחת בלבד הוגשה – של מנכ"לית האגודה". לאחר בדיקה מצא מרקוביץ' כי גם תלונה זו לא היתה מוצדקת, וכי בנימיני פעל כשורה.
דו"ח נציב קבילות הציבור ברשות השידור 2012, התפלגות תלונות לפי נושאים (מתוך הדו"ח)
עוד מציין מרקוביץ' כי בשנת 2012 הגיעו אליו 32 תלונות בנוגע לשידורים שעסקו במבצע "עמוד ענן". "ציבור גדול משוכנע כי בעצם הדיווח על מיקום נפילת טילים, התקשורת מבצעת שירות איכון מסוכן לאויב", כותב מרקוביץ' בדו"ח. "הקהל אינו מודע לשיתוף הפעולה המלא וליחסים ההדוקים בעתות מלחמה בין גורמי הצנזורה לגורמי המקצוע בתקשורת. דיווח על נפילות נעשה רק כפוף לצנזורה".
בסיום הדו"ח ממליץ הנציב על דרכים לשיפור השירות לציבור משלמי האגרה. נוסף להצעות הנוגעות לגביית האגרה ממליץ מרקוביץ', בין היתר, "לעדכן את קוד נקדי ברוח המלצות ועדת האתיקה", לשלב "יותר נשים בפאנלים חדשותיים ובפרשנויות" ו"להנגיש את שידורי החדשות לציבור לקויי הראייה".