בהתחלה זה נראה כמו עוד דיון פוליטי מנומנם. הוועדה לביקורת המדינה התכנסה ביום רביעי לדיון במצב ההתאחדות לכדורגל. ספורט "וואלה" ו-one חיברו את קוראיהם לשידור הישיר מערוץ הכנסת. הם היו היחידים שכיבדו את המעמד והעניקו את השירות לקוראיהם.
יו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן, פתח בפומפוזיות; מבקר המדינה הוסיף כמה משפטים לפרוטוקול; לימור לבנת חזרה על משנתה הידועה מוועדת זליכה; גנרלי המשטרה לשעבר, דוד צור ודודי כהן, השמיעו אמירות קצרות; ואז קיבל מנכ"ל ההתאחדות, אורי שילה, את רשות הדיבור. הוא הסביר בבהירות ובמלים יפות למה ההתאחדות מתנהלת באופן השקוף ביותר, הנקי ביותר וההגון ביותר. וככה פתאום התעוררו העניינים.
ח"כ אמנון כהן שאל למה היו"ר אבי לוזון לא טרח להגיע, שילה ענה שהוא בדיון חשוב בבנק דיסקונט (מקום עבודתו), ח"כ מיקי רוזנטל אמר שהוא יודע שללוזון לא היתה בעיה להזיז את התאריך ולהגיע, שילה אמר שהוא לא אחראי על הלו"ז של הבוס שלו, לימור לבנת העירה שיש ניגודי עניינים אצל אבי לוזון מאחר שאחיו עמוס לוזון מייצג את מכבי פתח-תקווה בהנהלת ההתאחדות, שילה השיב שהיו הרבה ועדות לבדיקת המצב בהתאחדות ואף אחת לא מצאה בעיות, ח"כ מיקי רוזנטל העיר שהוא לא מכיר שום גוף שקמו לו כל-כך הרבה ועדות, שילה אמר שהוא מסתייג מכך שלהתאחדות הודבקו כינויים של ריקבון, ירון זליכה התחמם ואמר לשילה שאם הוא כמנכ"ל לא מבין שניגוד עניינים זה לא עצם המעשה, אלא עצם ההימצאות, אז זהו הריקבון האמיתי, ויו"ר הטוטו צחי פישביין אמר שזו בושה למדינת ישראל שההתאחדות מאיימת להשבית את ליגות הילדים בתגובה לאי-העברת הקצבות.
ואז, בעוד שהמצלמה מחפשת את פניו של שילה כדי ללכוד את תגובתו להאשמות, וכשמהספסלים האחוריים עולה נהמה של נציגי קבוצות קטנות ומקופחות, בדיוק ברגע שהדיון החליף הילוך והאולרים שנשלפו הפכו לסכינים – נקטע לפתע השידור מהוועדה ועבר למליאת הכנסת.
ממש כמו בימי החושך של ערוץ 1 בשנות ה-70 וה-80, ואפילו לפני שנים לא רבות, כששידור "מבט" קטע את הדקות האחרונות במשחק כדורסל, או כשמשחק טניס נחתך לטובת תוכנית בישול. אמנם מליאת הכנסת היא הסיבה העיקרית שלשמה קיים ערוץ הכנסת, אבל גם דיון בוועדת משנה חשוב לא פחות, בוודאי כשלציבור יש עניין מיוחד בו. למה לא להמשיך לשדר אותו לפחות באתר הכנסת?
ירון זליכה בדיון על ההתאחדות לכדורגל בוועדה לביקורת המדינה בכנסת
הדיון שהתאייד מהמסך הותיר, מן הסתם, כמה צופים מאוכזבים, ובעיקר כתבים מתוסכלים שעקבו אחריו בטלוויזיה ופירסמו באתרי הבית שלהם את חילופי הדברים. הם הספיקו לשמוע את פרופ' זליכה אומר "ריקבון" ואת פישביין מהטוטו קורא "בושה", ובזה פחות או יותר תמו דיווחיהם. אגב כך נחשפה העובדה שאתרי הספורט החדשותיים לא שלחו כתב לדיון בירושלים (או שבאורח פלא בחר מי שהיה שם לקטוע את דיווחו באותה נקודה שבה נקטע השידור). באתרים סמכו על השידור בערוץ 99, ולא טרחו להתעדכן בעובדה שסדר היום של הערוץ הזה אינו עיתונאי, ובוודאי לא מתחשב בהם.
התקרית המעצבנת הזאת היא תזכורת נוספת לסטנדרטים המקצועיים של אתרי הספורט. האשם הוא, בין השאר, במערכות "וואלה" ו-one, שלא בדקו עם ערוץ הכנסת את תוכנית השידורים שלו. לו היו עושות כן, היו נערכות בהתאם ושולחות צוותים עצמאיים לסקר את הדיון הנפיץ והחשוב הזה, שהשורה התחתונה שלו היתה הבטחה ליזום חקיקה במטרה לסיים את שלטונו של לוזון.
"וואלה" ו-one עשו במקרה הזה למען קוראיהם יותר מאשר כל היתר, אבל התוצאה הציגה אותם באור שלילי דווקא. התחושה שנותרה היא של עיתונאות-במקרה-עברנו-בסביבה. לא התאמצנו, לא השקענו מחשבה, אמצעים מיוחדים, אפילו לא טרחנו להרים טלפון. לכם נספר שבמיוחד לכבודכם אנחנו מעבירים אירוע חדשותי בשידור חי, אבל למעשה גם אתם וגם אנחנו יודעים שלמפיק הראשי שלנו קוראים "נסיבות". או כפי שנהגו גיבורי הסרטים המצריים של יום שישי להפטיר, תוך הנדת ראש מיואשת, "זורוף".
ובינתיים, באתר ההתאחדות
בעוד שמנכ"ל ההתאחדות לכדורגל מנסה להסביר בכנסת למה אין ניגודי עניינים ולמה הגוף שהוא מנהל אינו רקוב, התפרסמה באתר ההתאחדות דוגמה מאלפת לתולעת אופיינית בפרי הבאושים הזה.
"קבוצתו החדשה של גיא לוזון", הכתבה באתר ההתאחדות
באתר פורסמה כתבה על משחק ידידות בין נבחרת ישראל לסטנדרד ליאז' ב-1959. מה כל-כך מעניין בהעלאה מהאוב של משחק ידידות של הנבחרת מלפני 54 שנה? שום דבר דרמטי ומעניין לא קרה שם, למעט זהותה של היריבה הבלגית – "קבוצתו החדשה של גיא לוזון", כפי שציינה בגאווה כותרת המשנה.
מה לא עושים כדי להזכיר לאוהדי הכדורגל כמה רחוק הגיע אחיינו של מר "משהו רקוב אצל ירון זליכה במוח".
לתגובות: yegerm9@walla.co.il