ענייני שלום
לאחר שהתפזר העשן, כותב היום משה ארנס במדור הדעות של "הארץ", התגלה כי "החרם האירופי", שבירושלים "ראו בו לא פחות מרעידת אדמה ובמשרד החוץ התקבלו בזעזוע", אינו יותר מ"הספין הרגיל, פרי יצירתם של עיתונאים ופרשנים מהשמאל", ש"רקחו סיפור שלם מלא כלום כדי לשכנע את הציבור הישראלי שהכרחי לנטוש את יהודה, שומרון, רמת הגולן וחלק גדול מירושלים", זאת בעוד שהכלכלה הישראלית איתנה יותר מזו של רבות ממדינות האיחוד ("בשנים האחרונות מהווה הסחר עם האיחוד כשליש מסחר החוץ של ישראל", כותב דב ויסגלס במדור הדעות של "ידיעות אחרונות"). כהוכחה לטענתו כותב ארנס כי באתרי החדשות המובילים בעולם החלטת האיחוד להחרים את ישראל שמעבר לקווי 67' לא סוקרה כלל.
כך או כך, עם או בלי קשר, סמוך להכרזת האיחוד הודיעו ממשלת ישראל, הרשות הפלסטינית ושר החוץ האמריקאי קרי כי ישראל והפלסטינים יחלו בשיחות שלום (נדב איל מציע ב"מעריב" אפשרות שלפיה הודעת האיחוד היתה מתואמת עם קרי במטרה ללחוץ על ישראל), וכיום גם העיתונים הישראליים (כמעט כולם, ועל כך בהמשך) נוטשים את האיחוד-האירופי ומקדישים את הכותרת הראשית לחידוש האחרון (נכון לאתמול) במשא-ומתן לשלום בין המנהיג הישראלי התורן לבין הימין.
"רה"מ נתניהו מתחייב: החלטות במשא-ומתן יובאו למשאל עם", נכתב בכותרת הראשית של עיתון הימין "מקור ראשון"; "בלחץ הימין: נתניהו יוזם חוק חדש שיחייב משאל עם על הסכם מדיני", נכתב בכותרת הראשית של עיתון השמאל "הארץ"; "נתניהו החל לקדם החוק למשאל עם", נכתב בכותרת הראשית של עיתונו של נתניהו, "ישראל היום"; "ליברמן ולבני: נגד משאל עם", נכתב בכותרת הראשית של עיתונם של המתחרים בנתניהו, "ידיעות אחרונות" (על אף שליברמן הודיע על כך עוד באפריל).
לפי הידיעה הראשית של "הארץ" (ברק רביד, יהונתן ליס וג'קי חורי), "החוק הקיים כיום מחייב את הממשלה לערוך משאל עם כתנאי לאישור של הסכם מדיני שיש בו ויתור על אדמות המצויות בריבונות ישראלית", וההצעה המתוכננת מתעתדת להרחיבו כך שיחול על כל הסדר עם הפלסטינים. לפי "הארץ", יו"ר הבית-היהודי דרש מנתניהו להעביר את חוק הרחבת משאל העם בתוך 90 יום, כפי שהתחייב בהסכם הקואליציוני. ב"ישראל היום" מדווחים על הרחבת החוק כעל יוזמה של נתניהו, לא כעל אילוץ קואליציוני או חישוק ימני מפלגתי. לפי הידיעה הראשית של החינמון, מדובר ב"צעד שבא לקדם את התהליך המדיני ושמעיד על רצינותו של ראש הממשלה".
מאמירתו החדה והברורה של סגן שר החוץ זאב אלקין ב"הארץ", "בעניין המדינה הפלסטינית, אני כמו רוב הליכוד, חלוקים על רה"מ", נשארת ב"ישראל היום" ההצהרה האנמית והפתלתלה "לא מתנגד עקרונית למשא-ומתן כשלעצמו – נותר נאמן לעמדה הרשמית של מרכז הליכוד בהתנגדות להקמת מדינה נוספת". אזהרתו בדבר סכנת פיצול בליכוד אינה נדפסת ב"ישראל היום". בכפולה הפותחת יודעים לספר כי הנשיא פרס אמר ש"אין אלטרנטיבה אחרת" מלבד משא-ומתן – על אף שבפעם שעברה שביטא עמדה כזו הותקף בכותרת ראשית שאל לו להתערב בענייני מדיניות. לכל מי שמוכנים להסכין עם ההטיה הבוטה, הרשלנות המקצועית והאנטי-עיתונאית של "ישראל היום" בשל התירוץ כי "התקשורת שמאלנית" ו"צריך עיתון שייצג את רוב העם" (טיעון מופרך לכשעצמו) – התקופה הקרובה תוכיח, שוב, כי "ישראל היום" אינו עיתון אידיאולוגי או כזה המקדם עמדה ימנית, אלא מכשיר פוליטי קהה בשירותו של פוליטיקאי בודד.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס פתיחת המכבייה בשבוע שעבר (צילום: קובי גדעון, לע"מ)
"'זו בריחה מאחריות', אומר ליברמן על הצעת נתניהו כי אם יושג הסכם, הוא יובא לאישור במשאל עם", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות". "'נבחרנו לקבל החלטות', טוענת לבני. בסיעה של לפיד כבר החליטו להתנגד, אך הוא אומר: אשקול בבוא היום" (על ההחלטיות של לפיד כתב כאן היום אבנר הופשטיין). "הודעתו של ראש הממשלה [...] אמורה היתה להשיג לו שקט – גם מול מתנגדי המשא-ומתן בקרב הליכוד וגם מול מתנגדי הקמתה של המדינה הפלסטינית בקואליציה", נפתחת הידיעה הראשית, של יובל קרני, "אלא שדווקא מתוך המהלך הזה נולד לנתניהו משבר קואליציוני חדש". עוד מספקים בכפולה הפותחת של העיתון תזכורת לעמדתו של נתניהו ב-2007, לפני ועידת אנאפוליס, באשר לשחרור אסירים כמחוות לפני משא-ומתן ("נתיב לטרור").
כל העיתונים מדווחים כי מרטין אינדיק, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל, יהיה השליח האמריקאי לענייני המשא-ומתן. "הותקפתם? אל תברחו. עמדו בביטחון מול הכלב וצוו עליו בשקט: 'לך מכאן'" היא העצה הטובה מתוך המדריך הקצרצר "איך למנוע תקיפת כלב" בתוך ידיעה ב"ידיעות אחרונות" – אלא מה – על מטפלת "מסורה ואוהבת" ש"נלחמה בכלבים, הגנה על התינוק, וננשכה". "אין מה להתרגש" היא כותרת טורו של דרור אידר ב"ישראל היום", הנלווה לידיעה על מינוי אינדיק. "מו"מ עם הפלסטינים לא יביא להסדר קבע", הוא קובע.
"בעוד שבישראל מדברים על משאל עם, מחמוד עבאס שוקל אפשרות להכריז על בחירות ראשונות ברשות מאז 2006 – כדי לנצל את חולשתו הנוכחית של חמאס ולחזק את הגיבוי למהלכיו", נכתב בכותרת משנה לכתבה של עמוס הראל ב"הארץ". "במערכת הביטחון סבורים כי חמאס עלול לאפשר ירי לעבר ישראל כדי לשפר את כושר המיקוח. כבר אתמול שוגרה רקטה לדרום". עוד כותב הראל כי צה"ל (ובכך הכוונה לעומדים בראשו, ולא לחייליו) "תמך בשחרור האסירים הוותיקים זה תקופה ארוכה, בשל מה שתואר בצבא כצורך לחזק את מעמדו של עבאס".
"בכירים במשרד החוץ: 'אין סיכוי להסדר קבע עם הפלסטינים'", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". משאל העם המתוכנן אינו מוזכר במלה, מחדל שלא יכול להיות מוסבר בלוחות הזמנים החדשים הדוחקים בעיתון מאז החל בשבוע שעבר להיות מודפס בבית-הדפוס של "גלובס" – אולי במצבת כח האדם, המצומצמת באופן דרמטי. לפי כותרת המשנה, "בשיחות סגורות הבהירו הבכירים כי יש להציג לאבו-מאזן 'הסכם ביניים יצירתי' שלא יוכל לדחות – כפי שכבר עשה בעבר". "מוטב להתמקד בהסכם ביניים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה עצמה, של אלי ברדנשטיין. "אין אופטימיות זהירה, יש פסימיות זהירה", כותב נדב איל בטור פרשנות.
ענייני תקציב
"הממשלה אישרה קיצוץ רוחבי של 4% בתקציבי המשרדים", נכתב בכותרת על שער "הארץ". כותרת על שער "דה-מרקר": "נתניהו והאוצר דורשים קיצוץ בפנסיות בצה"ל". "קונים דירה להשקעה? מעכשיו תשלמו מס על הרווחים מהמכירה", נכתב בכותרות "גלובס" ו"גלובס על הבוקר".
"כל משפחה תשלם עוד 2,000 שקל בשנה על מה שניתן היום בחינם", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט", ציטוט של זאב וורמברנד, מנכ"ל קופת-חולים מאוחדת, ש"תוקף את כוונת שרת הבריאות להכניס רפואה פרטית לבתי-החולים הציבוריים". עוד על השער: "רשות המסים מוותרת על גביית מיליארדים מפייסבוק ומגוגל".
שר האוצר יאיר לפיד מתבונן בכיסא לפני מסיבת העיתונאים שבה הגיש לנשיא פרס את טיוטת ספר התקציב, אתמול (צילום: יונתן זינדל)
"מרוב פרטים לא רואים את אופל היער", כותב משה שלו מנווה-מונוסון במדור המכתבים למערכת של "ידיעות אחרונות". העיתון, כותב שלו, "מתייחס להעלאות המס המקיפות, אך 'שוכח' עוד מרכיב עומס חבוי": האוצר "החליט בשקט" שלא לעדכן את נקודות הזיכוי בהתאם למדד. "כמה חברי-כנסת מתפארים בהקלות שהצליחו להשיג, בבחינת הוצאת העז מן החדר. אבל החישוב הכולל את אי-תיאום מדרגות המס בהתאם לאינפלציה מראה שכל ההקלות הללו בטלות בשישים".
צבא וביטחון
הכנסת תצביע היום על רפורמת הגיוס, מדווחת ידיעה במעלה שער "הארץ". לפי גילי כהן ויהונתן ליס, "חרדים בני 18 יחויבו בגיוס רק בשנת 2020" גם לפי הרפורמה של ועדת פרי, וזאת בשל חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כי הרפורמה במתכונתה הראשונה פוגעת בשוויון.
"צה"ל: המוטיבציה לשירות קרבי לא תמשיך לרדת", נכתב בכותרת ידיעה של אחיקם משה דוד ב"מעריב". "כשיפעילו את גולני – ננצח", קובעת כותרת על שער "ישראל היום".
חסרי אונים
ילדים ונערים בלבוש חרדי מככבים היום על שער "ידיעות אחרונות". בתמונה גדולה, אחת משלוש כותרות מרכזיות על שער העיתון, מצולמים שני נערים וילדה מעט אחרי שאביהם טבע בים. בהפניה בשולי הדף מודפס תצלום שער המוסף היומי, "24 שעות", ועליו איור של רות גוילי, ובו נראית מגבה אם עם חמשת ילדיה הקטנים, ניצבת אל מול הרכב דיינים בבית-הדין הרבני.
"רגע לפני הבחירות לרב הראשי לישראל, קבלו הצצה לאפליית הנשים המתמשכת בבתי-הדין הרבניים. והפעם שיא חדש: הדיינים מאיימים על גרושה דתייה שייקחו ממנה את ילדיה אם לא תיפרד מבן זוגה החילוני", נכתב על שער המוסף. "טרגדיה בחוף אשדוד: אב זינק אחרי שני ילדיו שנסחפו בים – וטבע בעצמו", נכתב על שער העיתון.
שער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", היום
"הם מנסים להשתלט לי על החיים", מצטט יהודה שוחט את הגרושה ל'. "הצו בעצם קובע שאסור לי להכניס את בן זוגי הביתה. באיזו מדינה אנחנו חיים אם אדם צריך לפנות לבג"ץ כדי לקיים מערכת יחסים?". "זאת חציית קו אדום שמפחידה אותי כאיש מקצוע וגם כאדם דתי", מצוטט מגשר בתיקי גירושים. "זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל באיום להעברת משמורת ככלי אכיפה דתי". "המקרה שהוזכר פה אולי נחשב לקיצוני במיוחד, אבל הרוח המנשבת ממנו אינה חריגה", כותב שוחט עצמו.
"אבא נעלם, תצילו אותו", נכתב באותיות ענק המכסות רבע מעמ' 8 בקונטרס החדשות. העמוד כולו מוקדש למקרה הטביעה. מתוך כותרות המשנה, הציטוטים המובלטים והפתיח המודגש: "טרגדיה בחופי אשדוד", "ואז אירע הנורא מכל", "רטובים לגמרי, צעקו ובכו ולא הפסיקו להתפלל", "צעקו לעזרה, התחננו שיצילו אותו, בעיקר הבת הגדולה, היא היתה מאוד מבוהלת ונסערת, זה היה מראה קורע לב. מסכנים, הם היו חסרי אונים".
המרכיב היחיד בעמוד שגדול יותר מן הכותרת הוא התמונה – אותה תמונה המודפסת על עמוד השער. בעיתון פנימה היא מוצגת בקלוז-אפ. לכאורה, האיור אינו מגלה דבר על מושא הכתבה, הוא פיקטיבי לגמרי, בעוד שהתצלום אותנטי מאוד, תמונת תקריב רגע אחרי אסון. למעשה האיור, באופי הכללי שלו (אסור לצלם באולם בית-המשפט), משמש מגבר למשמעות הכללית העולה מהכתבה ומדגיש את חשיבותה. דווקא התמונה, כביכול סימן למקצועיות עיתונאית, אינה מגלה דבר – פרצופי הדמויות מפוקסלים בשל חוק הקטינים והם נראים בה מגבם. אפילו מספר המכונית החונה במרכז התמונה מטושטש. הפרט היחיד שהיא מוסיפה לידיעה – מדובר בחרדים – חושף את עליבותה: מפגן "ידיעות אחרונותי" טיפוסי של התענגות פרברטית על סבל אנושי, מהול בקמצוץ שמחה לאיד לאחר.
ענייני תקשורת
"השופט הוותיק יעקב צבן, מבית-המשפט המחוזי בירושלים, זכה באחרונה לסיקור תקשורתי ששופטים מעטים זוכים לו", כותב ב"הארץ" עו"ד גיל שפירא, סגן בכיר וממונה על תחום החקיקה בסניגוריה הציבורית הארצית. "העובדה שזיכה רופא שהואשם בביצוע מעשים מגונים במטופלת קטינה הניבה שלל התייחסויות ביקורתיות", הוא כותב ומונה שורת רשימות של גידי וייץ, אורי משגב וצפי סער. "המשותף לכתבות, שדומות להן פורסמו גם בכלי תקשורת אחרים, הוא הביקורת שנמתחה על שורה אחת בהכרעת הדין [...] בקצפם חילצו הכותבים במלקטת משפט יחיד זה מתוך הכרעת הדין המפורטת והמנומקת, והוקיעו אותו כנימוק המרכזי והיחיד להחלטת הזיכוי, דבר שהציג את הזיכוי כהחלטה שגויה ותמוהה. ואולם עיון בהכרעת הדין המלאה מלמד כי דווקא הצגת הדברים באופן זה היא השגויה.
"זאת ועוד, הצגת הדברים באופן זה עושה עוול למלאכת שיפוט מקצועית ואחראית, של שופט אשר הכריע את הדין באופן יסודי, על סמך בחינה מדוקדקת של ראיות שהובאו בפניו, ובעיקר עשה שימוש ראוי במבחן הספק הסביר, מבחן אשר נראה, לפעמים, כי בכלי התקשורת אבד עליו הכלח. [...] החוק קובע מפורשות כי ניתן להרשיע אדם רק אם אשמתו הוכחה בפני בית-המשפט 'מעבר לכל ספק סביר'. מטרת המבחן הזה היא למנוע הרשעה של חפים מפשע, דבר אשר יכול להביא (ודאי כשמדובר בהרשעה בעבירות מין) לכך שיאבדו לשווא את שמם הטוב, את כבודם ואת פרנסתם, ואף ייכלאו לשנים רבות. במקרה הזה, בהינתן מהימנותן של שתי הגרסאות, החיל השופט את מבחן הספק הסביר וקבע, בצדק, כי משהתעורר ספק סביר באשמת הנאשם – אזי התוצאה האפשרית היחידה היא זיכויו. אין מדובר אפוא בזלזול במתלוננת, בהקלת ראש בפגיעה מינית או – חלילה – בהלך נפש שוביניסטי פסול, כפי שנרמז בחלק מהפרסומים, אלא בהנחת מבחן הספק הסביר במקום הראוי לו – כאבן הראשה במשפט הפלילי.
"[...] לנוכח המשקל המכריע שניתן בהליך המשפטי למהימנות העדים – אין לנאשם אמצעי הגנה אמיתי, זולת מצפונו של השופט היושב בדין ושיקול דעתו המקצועי ביישום מבחן הספק הסביר, גם באותם מקרים שבהם עלול הדבר לעמוד בסתירה לפופולריות תקשורתית. בכך טמונים חוסנה של שיטתנו המשפטית ואיכותה, ובכך צריכים שופטי ישראל להתגאות".
"נסגר תיק סלומיאנסקי", נכתב בידיעה קטנה בשולי עמ' 23 ב"ידיעות אחרונות". הידיעה על החשדות נגדו הופיעה, כזכור, בכותרת הראשית.
שער "ידיעות אחרונות", 26.2.13
הרשות השנייה קנסה את זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, בסכום כולל של 240 אלף שקל בשל הפרות כללי הרשות בשידור תוכן שיווקי או בקידום אסור של אינטרסים, מדווחים כתבי המדיה על הודעה לעיתונות של הרשות השנייה.
עוד הם מדווחים כי הפרקליטות העבירה לבג"ץ את עמדתה בעניין העתירה של אגודות העיתונאים להשעות את מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, משה נסטלבאום. דרישת האגודות היא להשעות את נסטלבאום עד שיסתיים הבירור המשמעתי בעניין האשמות של כפופים לו כי הטריד אותם מילולית על רקע הומוסקסואלי. הנהלת רשות השידור מינתה בתוך כך את נסטלבאום לתפקידו הנוכחי ומתכוונת למנותו למנהל הטלוויזיה. הפרקליטות, כאמור, ממליצה להשעותו.
ב"ממון" מודיעה כותרת על השער כי השר ארדן הודיע על הקפאת הרפורמה ברשות השידור.
"קול-המוזיקה גוועת, ואיתה נעלמים אוצרות התרבות והרוח שהיא מציעה", נכתב במאמר המערכת של "הארץ" המוקדש לרשת המוזיקה הקלאסית. "יצירה שלמה הפסיקה להיות מוקלטת ומונצחת בגלל הידלדלות משאבי התחנה. האנרגיה שחוללה בהקלטות מתפוגגת. יותר מ-5% ממאזיני הרדיו מאבדים בית מוזיקלי ורוחני, ולא נראה שהמנהל החדש, שמונה לתחנה ב-2012, אריה יאס, שמינויו לווה בהתנגדות עזה של העורכים, יכול להצילה. היחיד שמסוגל לכך הוא שר התקשורת, גלעד ארדן. ברפורמה שהוא מתכנן לרשות השידור עליו להעלות את קול-המוזיקה לראש סדר העדיפויות: להזרים אליה כוחות עריכה חדשים, למנות מנהל חדור רצון לשינוי תרבותי וחברתי, השולט בתחום, ולהחזיר לה את מעמדה כשחקנית מפתח בנוף התרבותי המוזיקלי".
"ישראל היום" הוא העיתון היחיד המתפאר במודעה הנחזית לידיעה על שערו בנתוני ה-TGI. זאת, חרף העובדה שהחשיפה לעיתון, שאותה מודד הסקר, לא השתנתה מאז הסקר האחרון; דווקא "ידיעות אחרונות" זכה לעלייה קלה.