העונה החמישית והאחרונה בסדרת הטלוויזיה "הסמויה", שהתמקדה בין היתר בנעשה במערכת עיתון מקומי, זכתה לביקורות קשות בקרב עיתונאים ומבקרים בהשוואה לשבחים שהוענקו לעונות הקודמות. כך עולה מהמחקר "'הסמויה' ותיקון הפרדיגמה העיתונאית", שערכו לינדה סטיינר, ז'ינג גו, ריימונד מקאפרי ופול הילס. תוצאות המחקר פורסמו בחודש שעבר בכתב-העת "עיתונאות: תיאוריה, פרקטיקה וביקורת".

החוקרים ביצעו בדיקה איכותנית של מאמרי עיתונות ותוכניות רדיו אמריקאיים שכללו ניתוח וביקורת של העונה החמישית של "הסמויה" ופורסמו בין ה-1 בדצמבר 2007, חודש לפני שידור הפרק הראשון בעונה, לבין ה-30 באפריל 2008, חודשיים אחרי פרק סיום העונה. בסך-הכל נבחנו 76 מאמרים מ-44 עיתונים שונים ועוד עשרה תמלילים של תוכניות רדיו.

דייוויד סיימון (צילום: ALA - The American Library Association, רישיון: CC BY-NC-SA 2.0)

המחקר ביקש לבדוק אם הנטייה לפעול למען תיקון הפרדיגמה (כלומר, ההנחה כי עיתונאים ישקיעו מאמץ ניכר בחיזוק תדמית המקצוע לנוכח אירועים החותרים תחת האמינות והסמכות שלהם) יכולה להסביר את היחס של המבקרים ל"עיתון" של "הסמויה". האם עיתונאים ראו את "הסמויה" כחותרת תחת או מנסה לחתור תחת מעמד העיתונאות, ואם כן, כיצד הגיבו לאתגר? האם תיאור בדיוני של מערכת עיתון הנתונה בקשיים יכול לייצר בקרב עיתונאים חרדה למעמדם שתוביל אותם לבצע "עבודת תחזוקה ותיקון"?

החוקרים תהו עוד אם עיתונאים, שבעבר שיבחו את הסדרה על האופן שבו הציגה בעיות מערכתיות מורכבות, ישנו גישה ברגע שהביקורת תופנה למקצוע שלהם עצמם. האם יעדיפו לפתע להתעלם מהעדויות, לנסות לספק הקשרים לבעיות, להצדיק את הפעולות ולהבליט את הכוונות הטובות של מקבלי ההחלטות, ובאופן כללי לסמן את הגורמים הבעייתיים שבכל זאת בולטים לרעה כחריגים שאינם מצביעים על קשיים מהותיים בענף?

 יותר עם פחות

עבור יוצר "הסמויה" דייוויד סיימון, העיתונות היא עולם מוכר. סיימון שימש כתב פלילים ב"בולטימור סאן" בשנים 1982–1995, ומאז שעזב את העיתון ביקר בחריפות את מקום העבודה הקודם שלו, כמו גם את ענף העיתונות כולו. בראיונות שנתן ובמאמרים שפירסם אחרי שעזב את המקצוע ניכרו ביקורות, שעלו גם מהעונה החמישית של "הסמויה", על ההידרדרות המתמשכת באיכות העיתונות. סיימון תיאר בעלילת "הסמויה" את ההשפעות השליליות על עיתון מקומי כתוצאה מרכישתו על-ידי תאגיד ארצי. מערכת העיתון בסדרה סובלת מקיצוצים קשים, תחומי העניין הולכים וצרים, הניהול כושל, יש רתיעה מעיסוק בבעיות חברתיות, נטייה לחנופה לקוראים ולהנהלה ומרדף אינסופי אחר פרסים.

קלארק ג'והנסון מגלם את גאס היינס, עורך ב"בולטימור סאן", בעונה החמישית של "הסמויה" (צילום מסך)

משפט המפתח נאמר בפרק הפתיחה של העונה החמישית, כשדמות המשנה לעורך, תומס קלבנאו, מבשרת לעובדי המערכת כי מעתה ייאלצו "לעשות יותר עם פחות", כלומר להגיע להישגים עיתונאיים גדולים יותר שעה שתקציב המערכת דווקא מתקצץ. במרכז עלילת המערכת עומדים היחסים בין גאס היינס, עורך בעיתון המתעקש לשמור על סטנדרטים מקצועיים ראויים, לבין סקוט טמפלטון, עיתונאי צעיר ונמרץ שמפנים היטב את המסר של ההנהלה: בניסיון להשיג סיפורים שיזכו לתשומת לב ופרסים, טמפלטון ממציא מרואיינים וציטוטים.

הרבה לפני עליית העונה החמישית של "הסמויה" ביקר סיימון בכמה הזדמנויות את העורך הראשי של ה"בולטימור סאן" בתקופתו, ג'ון קרול, ואת המשנה לעורך ויליאם מרימו. מי שהכיר את הביקורת שמתח סיימון במציאות היה יכול לזהות בקלות כי בני-דמותם הופיעו בסדרה (בעונה הרביעית של "הסמויה" אף הופיעה דמות של קצין משטרה נאלח במיוחד בשם צ'רלס מרימו).

גם דמותו של טמפלטון, העיתונאי שמפברק ציטוטים ומקורות, הסתמכה על דמות אמיתית – ג'ים האנר, תחקירן שעבד ב"בולטימור סאן" בתקופת סיימון. בזמן אמת יצא סיימון נגד האנר, אך לא זכה לגיבוי ההנהלה. לפי המחקר, בראיונות שקדמו לעליית העונה החמישית לא ציין סיימון כי האנר שימש השראה לדמותו של טמפלטון, ורק עיתונאי אחד, לשעבר כתב מדיה של עיתון אחר בבולטימור, קישר בין השניים.

הנהלת ה"סאן" אסרה על עובדי העיתון להשתתף בעונה החמישית של "הסמויה". שניים מעובדיו אמרו כי סירבו לצפות בסדרה מחשש שתהיה "מכאיבה מדי" ו"פוגענית"

היחסים בין סיימון ל"בולטימור סאן" היו רעועים עוד לפני עליית העונה החמישית של הסדרה, וכך גם היחסים בינו לבין ה"פילדלפיה אינקוואיירר" (שממנו הגיעו ל"בולטימור סאן" מארימו, קרול והאנר), ה"לוס-אנג'לס טיימס" (שם נעשה קרול לעורך ראשי אחרי שעזב את ה"בולטימור סאן") וה"שיקגו טריביון" (שהיה חלק מקבוצת "טריביון", שאוחדה בשנת 2000 עם חברת "טיימס מירור", שהוציאה לאור את ה"לוס-אנג'לס טיימס").

הנהלת "בולטימור סאן" אסרה על עובדי העיתון להשתתף בעונה החמישית של "הסמויה". אף על פי כן, עובדים לשעבר בעיתון הופיעו בסדרה וגילמו עיתונאים. שניים מעובדי ה"בולטימור סאן" אמרו לעורכי המחקר כי סירבו לצפות בעונה החמישית של הסדרה מחשש שתהיה "מכאיבה מדי" ו"פוגענית".

מחברי המחקר שמעו מעובד ב"בולטימור סאן" כי סיימון הציג בפניהם ברירה: אם יתירו לו להשתמש בסדרה בשם המפורש "בולטימור סאן", הוא ידגיש בכל הראיונות שהנבלים המתוארים בה עזבו מזמן את העיתון האמיתי. אם לא, יימנע מלהזכיר זאת. מו"ל העיתון העניק לסיימון את הרשות להשתמש בשם, אבל לדעת אנשי ה"בולטימור סאן", סיימון לא סיפק את התמורה.

מזבח הנקמה

בבחינת הביקורת והדיונים על הסדרה מצאו החוקרים כי היא עוררה תגובת-נגד לא-אחידה מצד עיתונאים. לדעתם של החוקרים, העיתונאים שהגיבו בחריפות עשו זאת בשל חששם מפני התערערות האמון במקצוע העיתונאות בקרב הצופים.

כצפוי, ה"בולטימור סאן" ביקר בחריפות הרבה ביותר את העונה החמישית של הסדרה. מבקר הטלוויזיה של העיתון שיבח את העונה הרביעית של "הסמויה" ותיאר את הסדרה כ"אחת הדרמות הנועזות בתולדות המדיום". אותו מבקר תיעב את העונה החמישית. בביקורתו טען כי עלילת העיתון התעלמה מהשינויים הטכנולוגיים העצומים שהשפיעו על הענף באותן שנים, וכי עלילה זו, "פגומה מאוד" ו"בלתי סבירה", כללה "דמויות חד-ממדיות ולא משכנעות". ההסבר שסיפק להידרדרות איכות הסדרה היה כי יצר הנקמה שיבש את עבודתו של סיימון. המבקר האשים את סיימון ב"רצח אופי" והקרבת יצירת האמנות המפוארת שלו על "מזבח הנקמה במעסיקיו לשעבר".

כרזת העונה החמישית של "הסמויה"

כתב הבידור של ה"לוס-אנג'לס טיימס" הודה כי הסדרה נוצרה ברגישות והעניקה קול לאנשים בשולי החברה, אולם ביקר בחריפות את דמות העורך הראשי (בלי לציין כי התבססה על העורך שלו באותם הימים). "יותר קריקטורה של ניהול כושל מאשר סיפוק תובנות לפרקטיקות עיתונאיות", כתב ביחס לדמות העורך הבדיוני שבסדרה. גם הוא תיאר את המניע של סיימון כנקמנות וטען כי בשל כך הפכה הסדרה ל"פארסה".

מבקר הבידור של חינמון מבית ה"שיקגו טריביון" שנא את הסדרה וכתב שהיא כוללת "מסע צלב" נגד העיתונות. מבקר הטלוויזיה הקבוע של ה"טריביון" נמנע כמעט לחלוטין מלהתייחס לעלילת העיתון בעונה החמישית, וכשבכל זאת כתב עליה ביקר את החד-ממדיות של הדמויות.

מנגד, המתחרים הישירים של העיתונים הללו, ה"לוס-אנג'לס דיילי ניוז" וה"שיקגו סאן-טיימס", שיבחו את העונה החמישית של הסדרה.

ביקורת שלילית באופן יחסי איפיינה גם עיתונאים ועיתונים שלא נגעו ישירות לעלילת העונה החמישית של "הסמויה". לפי האתר "מטא-קריטיק", הציון הממוצע של 24 ביקורות על העונה האחרונה היה 89, לעומת 98 לעונה הרביעית (הציון הנמוך ביותר, 70, ניתן על-ידי מבקר ה"בולטימור סאן").

רבות מהביקורות הזכירו את היריבות הוותיקה בין סיימון לבין עורכיו ועיתונו לשעבר. מבקרים רבים העירו כי בעיותיה של העיתונות חורגות בהרבה מעבר למצוקה תקציבית ומרדף אחר פרסים. מבקר הטלוויזיה של ה"סן-פרנסיסקו כרוניקל" התעמת עם טענת סיימון כי העיתונאים מדחיקים את הבעיות של הענף. היו מי שטענו כי סיימון לא היה חריף מדי בביקורת העיתונות, אחרים טענו כי היה יותר מדי חריף וכי הבעיות בעיתון נבעו בסך-הכל מכמה תפוחים רקובים.

ב"וול-סטריט ג'ורנל", לעומת זאת, פיספסו לחלוטין את הביקורת של סיימון וכתבו כי הדמות הבדיונית של העורך הראשי ניחנת בתחכום ואינסטינקטים בריאים. היו גם מי ששיבחו את הסדרה, והודו כי עלילת העיתון מציגה באופן נאמן למציאות את חדרי החדשות של העיתונים. מעטים מאוד מקרב העיתונאים שכתבו על הסדרה, כמו מבקר הטלוויזיה של ה"סנט-פיטרסבורג טיימס", שמו לב לביקורת העומק של סיימון על העיתונות של ימינו: בשל המרדף הנואש אחר הכנסות, קהל ופוליצרים, העיתונאים בסדרה פיספסו את כל הסיפורים המשמעותיים שהתרחשו סביבם.