מאז ששלמה בן-צבי, מו"ל "מקור ראשון", מימש את נסיונותיו לרכוש את "מעריב", בולטת תחושת הדחייה כלפיו, מעיתונאים רבים בבית "מעריב" וגם מחוצה לו, כזו שאי-אפשר שלא לזהות בה שנאה עממית פשוטה ומגעילה לשונה ולאחר.
בכתבה המקיפה של איתמר ב"ז ואורן פרסיקו על האופן המגושם שבו נכנסו אנשיו של בן-צבי ל"מעריב", שהתפרסמה כאן בשבוע שעבר, הבאנו, לאחר לבטים, ציטוט פוגעני של אחד מעיתונאי "מעריב" (אמירות קשות יותר, העולות לכדי הסתה, נשארו בחוץ). "כולם נראים אותו דבר", הוא אמר על אנשי בן-צבי ו"מקור ראשון" שהחלו בהשתלטות על העיתון בפועל, "בדרג הבכיר אנשים שמנים עם כיפות שמסתירות קרחות, תואמי בן-צבי, ומתחתיהם הדור הצעיר וה'מגניב', אנשים רזים עם כיפות שנראים כאילו יצאו מפרק של 'סרוגים'".
כפי שצוין בכתבה עצמה, הציטוט הזה מדגים כי הביקורת הלגיטימית והדרושה על מהלכיו של בן-צבי ושל העיתונאים והמנהלים שהביא איתו ל"מעריב" טבולה בלא מעט תיעוב פרימיטיבי ונלוז.
(צילום: מרים אלסטר)
יש גם מי שחושש כי בן-צבי יהפוך את "מעריב" ל"ישראל היום". יש מי שמצביע על סימנים – כגון מדורה של בעלת הטור החדשה, שפרה קורנפלד (כוכבת ריאליטי לשעבר), המוקדש ל"מצווה בשבוע" – לכך שהעיתון הופך דתי. ייתכן, כמובן, שהחששות מוצדקים ו"מעריב" יידרדר להיות "ישראל היום", כלומר ביטאון-מטעם המוקדש לאישיות פוליטית מסוימת. ייתכן גם שהוא יהפוך לסוג של עלון בית-כנסת. אלא שמי שמסתמך על נסיון העבר ועל מה שהוא מלמד אותנו על התנהלותו של בן-צבי, ולא על פחד קמאי מ"דתיים" ו"מתנחלים", יעניק לתחזיות האלו סיכוי נמוך למדי.
העובדות הן ש"מקור ראשון", כלי התקשורת היחיד ששלמה בן-צבי הצליח לקנות וגם להמשיך להוציא לאור (אם כבר, בן-צבי הוא שור מועד בחיסולם הפיזי של כלי תקשורת, לא בחיסול ערכם העיתונאי), הוא עיתון איכות המצטיין במוספיו, כמה מהם יחידי סגולה בנוף העיתונות הישראלי, חמוש בכמה פובליציסטים לא רעים בכלל ומתאפיין במערכת חדשות חלשה למדי ומוסף כלכלי נוראי (ז"ל). הוא בשום פנים לא דומה ל"ישראל היום" (שהוא עיתון שטחי ורדוד מחוץ להטיה הברורה שלו), ואין בו (למיטב היכרותי עם העיתון ואנשיו) נאמנות לדמות פוליטית זו או אחרת.
"מקור ראשון" כן מזכיר את "הארץ", משום שאכן יש לו הטיה אידיאולוגית ברורה. מי שמוכן לקבל את "הארץ" כעיתון לגיטימי לא יכול לפסול את "מקור ראשון" בלי לעשות שקר בנפשו. מי שמחפש זהות עיתונאית מובחנת אפשרית שאליה שואף בן-צבי להידמות ימצא אותה ב"הארץ" ולא ב"ישראל היום". לא צריך לנחש: אלו הצהרות היוצאות מבית "מקור ראשון" באופן גלוי ומפורש.
במדורו השבועי ב"סופשבוע", המופיע לפני זה של קורנפלד (שהקשר שלה לאורתודוקסיה הוא כשל הריאליטי לטלוויזיה), כותב יהונתן גפן על פגישה עם בן-צבי ועל ההצעה שקיבל להמשיך לכתוב את טורו (גפן כותב כי הוא שוקל אותה). "גם אחרי שיחה בת שעה, עדיין לא ברור לי בדיוק לאן פניו של העורך והרכש החדש שלו", כותב גפן, "אבל אני בהחלט נותן לו צ'אנס להבריא עיתון שכבר היה במצב קשה ולא יציב, ובמקרה המסוים הזה אני דווקא שמח שהוא יהודי מאמין, כי רק אלוהים יכול להפיח חיים בעיתון החולה הזה, שהעורך הקודם הכניס אותו לתרדמת. זמן רב מדי, במקום להפיק עיתון טוב, היינו עסוקים בחרדות ובשמועות.
"כמו אפיקורוס גם לי יש אלוהים, אבל אני לא מפחד ממנו. וזה גם ממש לא משנה לי מה בן-צבי חובש על ראשו אם יתברר שיש לו ראש טוב. יהיה זה נכון, לדעתי, בעיתון המשתפץ הזה, בטור הראשון שעדיין איני יודע אם יהיו טורים אחריו, לאחל בכנות שלמה לשלמה בן-צבי בהצלחה וגם מברוק על האומץ לקנות עיתון גוסס יד שנייה מהמו"ל ומהעורך הקודמים, שאני לא הייתי קונה מהם אפילו קרמבו".
במדור "סולמות וחבלים" ("עלו וירדו השבוע") שבפתח מוסף "ז'ורנל" של "מעריב" מקדישים כיתוב למי שהיה, לכאורה, בתפקידו כסגן עורך העיתון, אמון על הקמתו הטרגית של המוסף בשנה שעברה. "שי גולדן מצטרף לרשת. רעיון לפורמט חדש: תן למפורסמים מצלמה, שיתעדו את עצמם מריירים על יעל בר-זוהר". אז אחרי הכל, בואו נירגע, זה לא שיש למה להתגעגע.