היוזמה של שר התקשורת גלעד ארדן להקמת עוד שני ערוצי חדשות, אחד של הוט ואחד של יס, היא על פניה יוזמה ברוכה מאוד. כל הרחבה של תעשיית העיתונות הגוועת שלנו, כל גיוון בבעלות על מערכות עיתונאיות וכל יצירת מקומות תעסוקה חדשים לעיתונאים – כל אלה הן בשורות טובות. אולם, היוזמה הזו, שעד כמה שאני מבין נמצאת עדיין בשלבי רעיון ראשוניים ועד למימושה, אם בכלל, הדרך ארוכה, דורשת מחשבה עמוקה וראייה רחבה מצד מקבלי ההחלטות.

ראשית, העניין הכלכלי. האם באמת יש הצדקה כלכלית להקמתם והפעלתם השוטפת של ערוצי חדשות על-ידי שתי חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית? אם התשובה לשאלה זו היא שלילית, הרי שהעניין נדון לכישלון מראש. ראו את נסיונות העבר להקים ערוץ חדשות ישראלי בכבלים כדוגמת CNN, שהיה אמור להיות אחד מחמשת הערוצים הייעודיים שמאפשר החוק. נסיונות אלה כשלו בעיקר בשל אי-כדאיות כלכלית.

ראו גם את הדשדוש המתמשך של חברת החדשות של ערוץ 10, שבמשך תקופה ארוכה היתה העוגן המרכזי של הערוץ כולו ושאבה משאבים כלכליים ניכרים, ולמרות כל זאת – לאחר שנים – עדיין אינה מצליחה לייצר תחרות אמיתית, מבחינת הרייטינג, לחדשות ערוץ 2, חרף הכוחות המקצועיים-העיתונאיים המצוינים העובדים בה. ראו את הגסיסה של מערכת החדשות בערוץ הראשון, שגם בה לא חסרים כוחות עיתונאיים מוצלחים, ובכל זאת אינה מייצרת רייטינג שמצדיק כלכלית את ההוצאה העצומה של הפעלתה.

ולבסוף, ראו את הסאגה של החדשות המקומיות בכבלים. ארדן הסביר את יוזמתו החדשה בין היתר ברצון לשמר את המערכות המקומיות ואת מתן הביטוי לפריפריה. כלומר, הוא מבקש שהחדשות מהפריפריה ימצאו את מקומן במסגרת ערוצי החדשות בהוט וביס. אבל הניסיון ארוך השנים מלמד שהציבור אינו מעוניין בחדשות אלה, ומדי שנה מקבלות המערכות המספקות אותן הנשמה מלאכותית מפוליטיקאים אכפתיים או מכאלה שסבורים שהדבר יועיל להם פוליטית. סיכומו של דבר, יש לבחון בתשומת לב אם אכן יש מקום לשני ערוצי החדשות החדשים מבחינה כלכלית כדי לוודא שצינור החמצן שלהם לא יינתק במהרה, אם אכן יקומו.

שנית, היוזמה החדשה הזו של שר התקשורת היא חלק מפעלתנות ברוכה של ארדן ואנשיו במשרד התקשורת בתחום השידורים והפיקוח עליהם. היוזמה משתלבת בתוכנית לחיוב הוט ויס להציע לציבור חבילת ערוצים צרה במחיר שפוי, ובדרך עקיפה גם ביוזמה הוותיקה יותר, שארדן אימץ, לאחד את הגופים המפקחים על השידורים: המועצה לשידורי כבלים ולוויין ומועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

כיצד זה קשור? הגוף הציבורי המפקח היום על הוט ויס הוא המועצה לשידורי כבלים ולוויין. מועצה זו אינה מועצה ציבורית עצמאית, אלא היא פועלת במסגרת משרד התקשורת תחת פיקוח פוליטי וביורוקרטי הדוק. הגוף המפקח האחר, הרשות השנייה, שאחראי על ערוצים 2 ו-10 ועל תחנות הרדיו האזוריות, הוא לכאורה גוף עצמאי יותר, הפועל מחוץ למשרד הממשלתי, אולם גם עליו יש השפעה ניכרת של הדרג הפוליטי, לפחות בדרך המינוי של חברי המועצה.

על-פי הצעת איחוד הרשויות ("ברית המועצות"), הגוף המפקח המאוחד יהיה קרוב יותר למתכונת של המועצה לשידורי כבלים ולוויין, כלומר גוף פנים-ממשלתי, שמוכוון במידה רבה על-ידי הדרג הפוליטי והמקצועי של המשרד הממשלתי. אם היוזמה החדשה להקמת שני ערוצי חדשות חדשים תקרום עור וגידים, המשמעות תהיה שארבע מערכות חדשות – של ערוץ 2 ו-10, של הוט ושל יס – יהיו בדרך זו או אחרת תחת פיקוח של פוליטיקאים.

לנוכח הניסיון של החדשות בערוץ הראשון והמעורבות הפוליטית בהן באמצעות אנשים נאמנים בגופים המנהלים את רשות השידור, כדאי להיזהר מהכפפת כל ערוצי החדשות שלנו להשפעה פוליטית ישירה או עקיפה. מצב זה אינו מחויב המציאות, וכדי שלא יקרה, על מקבלי ההחלטות להבטיח בחקיקה את עצמאותן המוחלטת של מערכות החדשות שיקומו, כמו את עצמאותן של אלו הוותיקות יותר.

אולי היוזמה החדשה הזו תהיה מקור לשינוי גם של ההחלטה הקודמת, השנויה במחלוקת, לגבי מהותה של הרשות הרגולטורית החדשה. אולי החשש מפני השתלטות פוליטית על כל העיתונות הטלוויזיונית יגרום לכך שמישהו יתעשת – הן במשרד התקשורת ובמשרד האוצר והן בוועדת הכלכלה של הכנסת, שם ידונו ביוזמות החדשות – וישנה גם את הנתיב של הרשות הרגולטורית המאוחדת כך שתתנתק לחלוטין מההשפעה הפוליטית. ואם זה לא יקרה, והרשות החדשה תהיה כמתוכנן רשות פנים-ממשלתית, שלפחות ייקבע מנגנון אמין להבטחת עצמאותן של כל ארבע מערכות החדשות הטלוויזיוניות.

שלישית, האם לא כדאי כבר לחשוב לטווח הארוך יותר, למועד שבו הגבולות המטושטשים כבר היום – לפחות בחלקם – בין טלוויזיה ואינטרנט ייעלמו לחלוטין? המועד הזה אינו רחוק, וכבר היום אנו צופים באיחוד הולך ומתהדק של שתי הפלטפורמות הללו. יש לכך גם משמעות מבחינה רגולטורית. מה שאנחנו צופים בו בטלוויזיה, יהא זה חדשות או בידור, נתון לרגולציה כבדה וקפדנית. לעומת זאת, התכנים באינטרנט פטורים מעונשה של הרגולציה כמעט לחלוטין.

האם לא כדאי לנצל את ההזדמנות של השינויים מרחיקי הלכת שמתכנן ארדן בכל סקטור השידורים כדי לחשוב ברצינות יותר על רגולציה הנוגעת לתכנים – גם חדשותיים וגם בידוריים – והמתעלמת מהפלטפורמות שנושאות אותם? האם כללי השידור והפיקוח על מה שישודר בחדשות ערוץ 2, או בחברת החדשות העתידית, אם תקום כזו, של יס, צריכים להיות שונים מאלה שישודרו על-ידי שני גופים אלה עצמם על גבי האינטרנט או בסלולר? דומני שהתשובה היום ברורה לכולם. אין טעם באבחנה הזו, ממש כפי שאין טעם באבחנה הרגולטורית בין התכנים שמשדרת היום קשת במסגרת שידורי ערוץ 2 לבין מה שהיא משדרת באתר האינטרנט שלה.

סיכומו של דבר, הפעלתנות הברוכה של ארדן בנושאים רבים ונפרדים של תחומי אחריותו המיניסטריאלית צריכה להיות נגזרת של מדיניות רגולטורית כוללת יותר ושל ראייה רחבה יותר של התחום. נושא ערוצי החדשות המתוכננים יכול להיות קטליזטור לדרך חשיבה כזו.