שיקולי עריכה

יובל גורן מדווח בעמ' 9 של "מעריב" על החרפה בשביתה של עובדי פלאפון. לפי דיווחו, "אתמול הגיע מאבק העובדים מול הנהלת החברה לשפל נוסף בכל הקשור ליחסי העבודה בחברה, המעסיקה יותר מ-4,000 עובדים: חברי ועד הפעולה הזמני ועובדים נוספים שלוקחים חלק בשביתה נדהמו לגלות כי נציגי החברה הגיעו לבתיהם בלילה והחרימו את רכבי החברה המשמשים אותם לעבודתם, כשבתוכם ציוד אישי, לרבות תרופות של אחד העובדים וכסאות בטיחות לתינוקות ברכב".

עוד מדווח גורן כי "אחד הטלפונים הניידים של חבר בוועד נותק במכוון והושבת מפעילות, וסיסמאות הכניסה למחשבים של עובדים אחרים שזוהו כתומכים בוועד – נחסמו. ברכבו של יו"ר ועד הפעולה הזמני, ברק לוי, שחנה בבית ההסתדרות בעת ששהה בפגישה במקום, הוחלף מספר הקוד של הרכב כדי שלא יוכל להשתמש בו".

כמו אתמול, גם הבוקר "מעריב" הוא העיתון היחיד שמקדיש לשביתה של עובדי חברת פלאפון ידיעה בעמודי החדשות. מדוע? ל"הארץ" מעט מאוד עמודי חדשות, מה גם שמצורף לו מוסף/עיתון "דה-מרקר", שם מתפרסמת ידיעה נרחבת מאת חיים ביאור תחת הציטוט "הנהלת פלאפון השתגעה ולקחה לנו את מכוניות החברה". ובכל זאת, מדוע לא מופנים קוראי "הארץ" לידיעה ב"דה-מרקר", נניח על חשבון הדיווח כי "מספר ההרוגים בתאונות דרכים בארה"ב – הנמוך אי-פעם"?

שאלה זו מתחדדת כשבוחנים את המצב ב"ידיעות אחרונות", שם מספר עמודי החדשות גדול בהרבה ומספר ידיעות הגבבה מרקיע שחקים.

במוסף "ממון" מדווחת נעם ברקן כי "פלאפון לקחה את רכבי החברה לעובדים ששבתו". מדוע הידיעה הזו אינה מתפרסמת באחד מ-40 העמודים של קונטרס החדשות בעיתון? מדוע היא לא מתפרסמת במקום, נניח, ידיעה מאת ברקן על דיירי מעון של משרד הרווחה לאנשים עם מוגבלות שכלית שמייצרים חלקים ממערכת כיפת-ברזל? או במקום ידיעה מאת דני ספקטור על 150 אלף גולשים ברשת פייסבוק שנתנו לייק לתצלום של קומיקאי לצד ילד חולה סרטן, או במקום ידיעה מאת תמר טרבלסי-חדד על שופט שהורה לשתף ילד בן 5 במסיבת חנוכה בגן על אף שהוריו לא רשמו אותו לקייטנה, או במקום ידיעה בלתי חתומה על טקס חגיגי של הוצאת ידיעות-ספרים שנערך אתמול בחולון, או במקום ידיעה מאת גואל בנו ולפיה גם השנה מחיר הכניסה לאתר החרמון גבוה, או במקום ידיעה מאת איתמר אייכנר ולפיה נשיא המדינה שמעון פרס הדליק אתמול נרות חנוכה עם חיילי אוגדת עזה, או במקום ידיעה בלתי חתומה על שתי שוטרות שאכלו אתמול סופגניות עם בנותיהן, או במקום ידיעה מאת ירון קלנר על נערה שביצעה עיסוי לב מציל חיים חודש וחצי בלבד אחרי שסיימה קורס מגישי עזרה ראשונה, או במקום ידיעה מאת איתן גליקמן על טקס שנערך אתמול לכבוד איש העסקים דב לאוטמן, או במקום ידיעה מאת שלי גרוס על אירוע הפתיחה של שבוע האופנה גינדי תל-אביב, או במקום ידיעה מאת מתן צורי המתפרסמת תחת הכותרת "הבעל הדליק נרות, אשתו נדלקה על השכן", או במקום ידיעה מאת תמר טרבלסי-חדד על תלמידי בתי-ספר בחצור-הגלילית שנהנים משיעורי קרקס, או אפילו במקום ידיעה מאת רז שכניק וצחי קומה ולפיה באחד המופעים של ההצגה "פיטר פן" נותר השחקן הראל סקעת תלוי באוויר והיה צורך לחלצו באמצעות סולם?

ברור שבעיתון עממי כמו "ידיעות אחרונות" יש צורך בתמהיל שמשלב בין ידיעות בעלות משמעות לבין ידיעות קש, רכילות, צחוק ודמע. ברור כי יש מחויבויות לאנשי יחסי-ציבור ודוברים. אך האם עורכי העיתון באמת ובתמים חושבים כי מבחינה עיתונאית הידיעות שמוזכרות לעיל, כל אחת בנפרד וכולן ביחד, ראויות לפרסום בעמודי החדשות של העיתון יותר מאשר ידיעה אחת על השביתה המחריפה של אחת מהחברות המוכרות ביותר בישראל, חברה המעסיקה אלפי עובדים בכל רחבי המדינה?

התשובה לשאלה זו אינה חשובה. לא משנה מה העורכים ב"ידיעות אחרונות" חושבים, משנה מה הם עושים. אם הם דוחקים למוסף הכלכלי ידיעה על הנסיונות לשבור את שביתת עובדי פלאפון, הם הופכים שותפים בפועל למאמצי ההנהלה. אם הם סותמים את עשרות עמודי החדשות שעומדים לרשותם בידיעות חסרות ערך, הם מוסיפים חטא על פשע. במקום ליידע את הקוראים, עיתון "ידיעות אחרונות" מטמטם אותם. זה ההפך מעיתונות.

בניכוי החרדים והערבים

"מה דעתך על הקפיצה בהישגי התלמידים בישראל?", שואל יהודה שלזינגר, כתב "ישראל היום", את תושבי העיר רמת-גן, במסגרת המדור "משאל עם". יאיר אלפון, בן 29, משיב: "הנתונים הללו אומרים ששר החינוך גדעון סער הצליח בתוכנית שלו. כנראה לא סתם הוא נבחר למקום הראשון בפריימריז של הליכוד. רק שיימשך ככה".

זו תשובה מופלאה, עד כדי כך שמתגנב לרגע החשד כאילו נכתבה על-ידי סוכן חרש של עיתון מתחרה, בניסיון לשוות ל"ישראל היום" תדמית של בטאון תעמולה. מיהו יאיר אלפון מרמת-גן? האם הוא פעיל ליכוד? מדוע לא ניתן למצוא לו זכר במנוע החיפוש של גוגל, באתר 144 של בזק, או ברשת פייסבוק? בתשובה לפניית "העין השביעית" מסר שלזינגר כי עמד אתמול עם הצלם יהושע יוסף מחוץ לקניון איילון ופנה לעוברים ושבים בבקשה להשתתף במדור. מי שהסכים צוטט וצולם. אחד האנשים הציג את עצמו בשם זה, אמר כי הוא בן 29 וענה מה שענה. שלזינגר הביע תקווה כי לא הוטעה או הטעה.

שר החינוך גדעון סער לבטח קיים במציאות, אם כי לאור המלים שיוצאות מפיו מתעורר לעתים רצון לצבוט את עצמך, רק כדי להיות בטוח שאתה לא הוזה. כמו אלפון, גם סער מקבל את זכות הביטוי ב"ישראל היום". "הוכחנו שאפשר", הוא כותב בטור המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון. "[...] תודה מגיעה לראש הממשלה בנימין נתניהו על הגיבוי הגורף שנתן לי לביצוע המהלכים והרפורמות בחינוך ועל שינוי סדר העדיפויות הלאומי במעשים, ולא במלים. [...] בחג החנוכה, חג החינוך, ציינו יום חג לחינוך בישראל. הילדים שלנו, התלמידים שלנו, הם המוכשרים ביותר בעולם. אפשר להמשיך לטפס. אפשר להגיע לפסגת ההר. זה בהישג ידנו, אם נדע להמשיך בכיווני ההשקעה התקציבית והמדיניות של הקדנציה הנוכחית".

"אפילו פינלנד מאחורינו: תלמידי ישראל בצמרת", נכתב בשער "ישראל היום". "תעודת הצטיינות", קוראת כותרת גדולה. "בחשבון פשוט: זינקנו", מבשרת הכותרת בראש הכפולה הפותחת. "מהמקום ה-31 בעולם למקום ה-18 בקריאה, מהמקום ה-25 למקום ה-13 במדעים, וגולת הכותרת – מהמקום ה-24 למקום השביעי במתימטיקה. לפעמים צריך לתת למספרים עצמם לדבר ולספר את הסיפור, והפעם מדובר בהישגים של תלמידי ישראל במבחנים בינלאומיים", כותבת יעל ברונובסקי בפתח הידיעה המרכזית.

"גם כשבוחנים את הנתונים לעומק, מתברר שהשיפור הוא בכל השכבות הסוציו-אקונומיות, אם כי ככל שהמעמד גבוה יותר, כך הממוצע עולה", היא מציינת ומצטטת מדברי שר החינוך, ראש הממשלה ונשיא המדינה במסיבת העיתונאים שהציגה את הנתונים. בסיום הידיעה מוקדשות שתי פסקאות לביקורת. פרופ' יוסי יונה, המתמודד ברשימת העבודה לכנסת, יוצא נגד "מדיניות שיטתית של הממשלה, שמקצצת בתקציבי החינוך ומעבירה חלק גדל והולך של סגל הלימוד לרשות המקומית ולהורים, ואף הופכת את חלק מהמורים לעובדי קבלן". איתי בנוביץ', מנהל תיכון בירושלים, הוסיף: "די לעיסוק האובססיבי בהשוואת ילדי ישראל לילדי העולם, שמסיט את הדיון מדיון ערכי בנושאים של חינוך ומדדי הצלחה לדיון שעוסק במספרים".

"ידיעות אחרונות" חוגג גם הוא את הישגיהם של תלמידי ישראל (ושר החינוך גדעון סער). "כן, אנחנו יכולים", נכתב בשער העיתון. שני עמודים מוקדשים לסיקור התוצאות. האחד חגיגי כולו ואילו השני מוקדש גם לפערים שהתגלו בין תלמידים דוברי עברית לתלמידים דוברי ערבית (כולל תצלום של סער וציטוט מדבריו). תמר טרבלסי-חדד מדווחת כי למרות שיפור בתוצאות תלמידים דוברי ערבית, הפער בינם לבין דוברי עברית גדל. בעומק הדיווח מופיעים המשפטים הבאים: "יש לציין כי מהמחקר הוחרגו תלמידי מערכת החינוך החרדית משום שאינה מלמדת לימודי ליבה. אלה מהווים 22% מהאוכלוסייה הרלבנטית".

ב"מעריב" הופך הנתון הזה לכותרת בעמוד השער. "22.6% מהילדים כלל לא הוגשו לבחינה, פי שלושה מכל מדינה אחרת". עמרי מניב מדווח בכפולה הפותחת כי לא רק תלמידים חרדים נכללים בקבוצת המוחרגים. "יש כאלה שטוענים כי בלא מעט בתי-ספר 'עודדו' תלמידים חלשים שלא להתייצב לבחינות", הוא כותב בלי לספק מידע שנותן לטענה תוקף.

מניב אף מספר על המהלכים שנקט משרד החינוך כדי לשפר את תוצאות המבחנים הבינלאומיים: שעות רבות הוקצו ללימוד מיוחד של המקצועות הנבחנים, בעוד שמקצועות אחרים, כמו היסטוריה ותנ"ך, נזנחו; כונסו השתלמויות למורים שמלמדים את המקצועות הנבחנים והופעל לחץ עליהם מצד מפקחי משרד החינוך בנושא התקדמות בחומרי הלמידה לבחינות; תוכנית הלימודים שונתה כך שנושאים שאינם מופיעים בבחינות הבינלאומיות לא נלמדו.

בידיעה מאת חן פונדק, המתפרסמת ב"כלכליסט", מוזכר כי גם תלמידי מזרח ירושלים לא ניגשו במבחן. "תפקידנו כחוקרים הוא להציג את התוצאות הנכונות ביותר, אבל של ישראל מוטות כלפי מעלה באופן משמעותי", אומר פרופ' סורל קאהן מבית-הספר לחינוך באוניברסיטה העברית. "[...] יש השתתפות חלקית, ואלו שלא משתתפים הם החלשים ביותר. זה כמו שנמדוד גובה ונוציא את הנמוכים".

"הארץ" שופך את המים הצוננים ביותר על תוצאות המבחנים. "ייתכן שהחגיגה מהשיפור בהישגי התלמידים בישראל היא סוג של אשליה עצמית", כותב אור קשתי. הוא מציין כי "במבחן טימ"ס האחרון הוצאה מאוכלוסיית המדגם 22.6% מכלל שכבת הגיל הרלבנטית, ואילו במבחן פירל"ס הנתון המקביל היה גבוה מעט יותר ועמד על 24.6% – לעומת 22.5% במבחן הקודם, שנערך ב-2006. אף אחת מהמדינות הרבות שהשתתפו בשני המבחנים הבינלאומיים לא מתקרבת לשיעור גדול כל-כך של אוכלוסייה אשר לא נבדקה, ורובן נעות סביב בחינה שהקיפה כ-95% מהאוכלוסייה.

"[...] עוד סיבה לזהירות נעוצה בהבדל שבין מבחן הטימ"ס, שתוצאותיו פורסמו היום, לבין מבחן הפיז"ה, המוכר מעט יותר. תוכני מבחן הטימ"ס נבנו על בסיס תוכניות הלימודים במתימטיקה ובמדעים במדינות שהשתתפו במחקר, תוך ניסיון ליצור מכנה משותף רחב ככל האפשר. במלים אחרות, הטימ"ס בודק פחות או יותר את הצלחת התלמידים לפי תוכנית הלימודים. לעומת זאת, מבחן פיזה בוחן באיזו מידה תלמידים רכשו כלי חשיבה כלליים והבנה של שלושת הנושאים הנבדקים (קריאה, מתימטיקה ומדעים), באופן המאפשר התמודדות טובה עם סביבתם – ולאו דווקא באיזו מידה רכשו ידע או תכנים ספציפיים שלמדו בתוכנית הלימודים.

"[...] היבט אחרון מתייחס לתוצאות המבחנים שפורסמו. עם כל השמחה שבשיפור ההישגים, ראוי לשים לב כי הפערים בהישגים בין תלמידים יהודים מרקע מבוסס לעמיתיהם משכבות חלשות כמעט ולא השתנו בין מבחן טימ"ס האחרון לזה שקדם לו, ועומדים על 72 נקודות במתימטיקה ו-65 נקודות במדעים. הבדל כזה נחשב לפער גדול מאוד. בניגוד לשמירה על הפערים במגזר היהודי, הרי שבמגזר הערבי ההבדלים בין תלמידים מרקע חברתי-כלכלי בינוני לעומת נמוך הכפילו את עצמם תוך ארבע שנים. ועוד נקודה למחשבה: הפיזור, כלומר השונות הפנימית, בהישגי התלמידים במדעים ובמתימטיקה הוא אחד הגבוהים שנרשמו. מדינות אחרות, שהגיעו להישגים דומים או גבוהים מאלה של ישראל, עשו זאת עם הרבה פחות הבדלים פנימיים".

הכתבת טלילה נשר חתומה על ידיעה שבכותרת המשנה שלה נכתב: "אנשי חינוך מביטים בפליאה בזינוק הדרמטי, אך גם מתריעים מפני הפערים שלא נסגרים ומזהירים מפני הפיכת המבחן לחזות הכל". מוחמד חיאדרי, יו"ר ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, אומר לה: "הפערים הגדולים מעידים על הצורך באפליה מתקנת לחינוך הערבי – בתשתיות ובמשאבים. הפערים אינם גזירת גורל או תופעה גנטית, אלא תוצאה של מדיניות מפלה והזנחה רבת שנים, שהגיע הזמן להחליפה במדיניות שוויונית של השקעה דיפרנציאלית".

הכותרות הראשיות

"ליברמן: השמדת ישראל מובנת מאליה באירופה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". אלי ברדנשטיין מדווח כי בכנס של ישראל-ביתנו אמר שר החוץ: "אני לא רוצה לצטט חלק משרי החוץ של האיחוד-האירופי, שמדברים בגנות ישראל. מבחינתם, השמדתה של ישראל היא עניין מובן מאליו [...] במהלך ההיסטוריה שלנו אנשים באירופה התעלמו מידיעות על יהודים שנשלחו למחנות ריכוז. [...] הפלסטינים לא יראו בארבעת החודשים הקרובים גרוש אחד מכספי המסים שישראל גובה עבורם [...] כל מתקפת טילים נוספת מעזה תחייב כניסה קרקעית ישראל. זה לא יהיה כמו בעופרת-יצוקה, אז ביצענו כניסה קרקעית מוגבלת. הפעם תהיה השתלטות על כל רצועת עזה, עם כל המחיר שכרוך בכך".

"בכירים בעבודה: 'הגיע הזמן לדבר על השטחים'", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". יהונתן ליס מדווח כי "בשיחות סגורות, שלא לציטוט, הנימה [של חברי רשימת העבודה] כמעט זהה: אכזבה מהחלטתה למרכז את המפלגה על חשבון מצביעי השמאל". במדור הדעות מביעים צבי בראל ואבי שילון עמדה שונה.

"אין צווי מניעה; האחיות ימשיכו לשבות", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "אדוני ראש הממשלה, מדוע אתם מאלצים אותנו להתחנן", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", ציטוט מפי אחות. "ישראל היום" ממתן הבוקר את הביקורת על האחיות השובתות, ואף מפרסם ידיעות חיוביות עליהן. ב"ידיעות אחרונות" נמשכת מגמה של תמיכה ברורה באחיות השובתות.

ה"סיפור" שכתבים ופרשנים מבשלים

"העיתונות הפכה את הדיווח הפוליטי המבוסס על 'סקרים' למשהו שמתקרב לגניבת דעת", כתב אתמול אבי טמקין ב"גלובס". לדבריו, הידיעות על הסקרים נעדרות מידע על מרווח טעות הדגימה, על שיעור המשיבים שטרם החליטו בעד מי להצביע ועל הרכב המדגם.

כדוגמה לכותרת עיתונאית שבינה לבין תוצאות הסקר יש קשר רופף מזכיר טמקין את "גוש הימין מתחזק", כותרת דומה לזו שהתנוססה שלשום בראש שער "הארץ".

"אם להאמין לאמצעי התקשורת, הרי מדובר בנצחונו הצפוי, המוחץ, של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל בן-בריתו השר אביגדור ליברמן", כותב טמקין. "מה חסר בפרשנות הזו? התשובה המיידית היא: 'מרווח הטעות של תוצאות המדגם'. לכל סקר מרווח טעות משלו. כאשר השיעור הוא 3%–4%, אין כל משמעות למשפט 'גוש הימין מתחזק' אם מדובר בהתחזקות בתוך אותו מרווח. באותה מידה אפשר שגוש הימין דווקא ייחלש, וגם זה משהו שהסוקר בדרך-כלל מוסר לפרשן.

"מבחינה סטטיסטית, הסיכוי שגוש הימין יזכה ל-67 מנדטים עשוי להיות זהה לסיכוי שהוא יזכה ב-62 מנדטים, אך המשמעויות הפוליטיות של שני המצבים הן שונות לחלוטין. מרווח הטעות בדגימה אינו אלא מרכיב אחד בתוך ה'סיפור' שכתבים ופרשנים מבשלים. אזרחים שעוקבים אחרי סקרים אינם יודעים מה הוא כרגע שיעור הבוחרים המתלבטים, ומה שיעור ההשתתפות הצפוי בבחירות. למעשה יש היום עדיין שיעור גדול למדי של אנשים – 15%–20% מהמשיבים – אשר הצהירו שהם טרם החליטו כיצד יצביעו. סיכוי גדול לטעויות לרוב, בדיווח העיתונאי אין לכך זכר. מה שנמסר לציבור הוא חלוקה למנדטים, המבוצעת, במקרה הטוב, לאחר שהסוקר מבצע מעין פענוח של אותו שיעור גדול של מתלבטים, או לא משיבים.

"כל סוקר מקצועי אמור להזהיר את הלקוח שלו – אותו כתב או פרשן – כי פענוח כזה חודש לפני הבחירות הוא עניין לא פשוט, עם סיכוי גדול לטעויות. את רוב הפרשנים הפוליטיים דקויות כאלה כנראה לא מעניינות. אצלם הבחירות הוכרעו עוד לפני שהתחילו, ואיש לא יקלקל להם את החגיגה, גם אם יש סיכוי שבסופו של דבר המתלבטים יתנהגו אחרת ממה שנצפה על-ידי המודל של הסוקר. העיקר הוא להנדס כותרת, ולא להיצמד לעובדות".

מאמרו של טמקין בא בהמשך לדו-שיח מקוון שניהל שלשום ברשת טוויטר עם עורך "הארץ" אלוף בן. "בפעם הראשונה מזה עשרות שנים אני מתחיל לפקפק ביושרה העיתונאית של 'הארץ'. הסיקור הפוליטי שלכם הוא פשוט גניבת דעת", כתב טמקין לבן. "הסקרים שלכם גובלים בשערורייה, וזה נעשה במודע". "איננו מהנדסים נתונים ואיננו מומחים לסטטיסטיקה, אלא נעזרים במומחה שמפקח על עריכת הסקרים", השיב בן. "אין דיון על סטיית תקן. אין דיון על כמה לא השיבו/ לא החליטו, ואין שום דיון על הרכב המדגם. זה מספיק לך? אצלי זה נקרא להנדס נתונים", טען טמקין. "האשמת אותנו בהנדוס מכוון (לאיזו מטרה בדיוק?) ומודע. זה לא מה שאתה אומר כעת", השיב בן.

"אצלי להציג תמונה של מנדטים בלי לדון במרווח טעות זה הנדוס", הסביר טמקין. "להגיד 'אין אלטרנטיבה' על סמך זה, זה מה שהופך את זה למכוון. זו כוונתי. אני בטוח שהמומחה מדבר איתכם על סטיית תקן, ומזהיר אתכם שיש סימני שאלה גדולים (גם אני עובד עם מומחה). השאלה היא מה אתם עושים עם זה". על כך השיב בן: "בגלל טעות, סטיית התקן לא הופיעה בסקרים האחרונים. נחזור לפרסמה מהסקר הבא. תודה על ההערה".

ענייני תקשורת

ב"דה-מרקר" מדווחים מוטי בסוק, איתי טרילניק ונתי טוקר כי ראש הממשלה ויו"ר הכנסת סיכמו כי בפגרת הבחירות הנוכחית לא תקודם עוד חקיקה. כתוצאה מכך הוקפא המשך דיונים בשלל הצעות, בין היתר בזו שנועדה לסייע לערוץ 10.

בשער "ישראל היום" מופנה הקורא למדור חדש בשם "מחלקת עסקים". "כל מה שמעניין את העולם העסקי". החל מהיום, העיתון בעל הסיקור הכלכלי הירוד ביותר מפרסם עמוד נוסף שעוסק בענייני כלכלה. למרבה הצער, מדובר בפן צר מאוד של העולם הכלכלי – רכילות.

המדור, שעליו חתומים חזי שטרנליכט, היאלי יעקבי וערן סויסה, מקבץ מידע רכילותי על אנשי עסקים בולטים. כך, למשל, מדווח כי עו"ד ד"ר דורי קלגסבלד נבחר בימים אלה על-ידי המדריך "Best Lawyers" לעורך-הדין הטוב ביותר בתחום הליטיגציה לשנת 2012 וכעורך-הדין הטוב ביותר בתחום הבוררות והגישור לשנת 2013. משום מה לא מוזכר כי קלגסבלד הוא עורך-הדין המייצג את "ישראל היום" ואת בעליו, שלדון אדלסון.