"תביעה זו היא ניסיון נואל לחנוק את הדיון הציבורי", טוענים הנתבעים במשפט סביב קבוצת הפייסבוק "אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)".

בסיכומי הנתבעים, שהוגשו הבוקר לבית-המשפט המחוזי בירושלים באמצעות עורכי-הדין ישי שנידור, מיכאל ספרד ושלומי זכריה, נטען כי "התביעה, נסיבות הגשתה, אופן ניהולה וגובהה אינם פחות מבריונות משפטית של גוף ציבורי בולט, עתיר קשרים ותקציבים, אשר בחר בפינצטה, מבין עשרות רבות של אישים שמתחו עליו ביקורת, את קבוצת הנתבעים הזו, אשר לא אמרו דבר שלא נאמר קודם להגשת התביעה על-ידי עיתונאים בכירים, חברי-כנסת בולטים ואנשי רוח ידועים.

להורדת הקובץ (PDF, 5.4MB)

"הבחירה בקבוצת הנתבעים – שהינם במקרה הטוב פעילים מן השורה המביעים דעתם על המציאות בישראל ברשתות החברתיות המקוונות, ובמקרה הפחות טוב אזרחים שאתרע מזלם ובאופן מקרי וחד-פעמי הצטרפו למחאה נגד התובעת ו'חטפו' תביעת מיליונים – מלמדת על מניעיה הנפסדים (והפחדניים) של תביעה זו".

לגופן של טענות עומדים הנתבעים על עמדתם כי הגדרתה של תנועת אם-תרצו כתנועה פשיסטית מדויקת ועומדת במבחנים המשפטיים הרלבנטיים. "במשפט התברר מעל לכל צל צלו של ספק שהמסקנה הבאה לידי ביטוי בפרסום המרכזי ביחס לתובעת הינה מסקנה מבוססת היטב על מאפייניה של התובעת ועל האופן שבו מדעי החברה מזהים כיום תנועות פשיסטיות", נטען בסיכומים.

לפי סיכומי ההגנה, הוכח כי לאם-תרצו שני מאפיינים עיקריים של תנועות פשיסטיות: 1. לאומיות רדיקלית/תפיסה אורגנית של האומה/היחיד הוא איבר של הכלל. 2. שלילת המערב והליברליזם המערבי/אנטי-דמוקרטיות מהותית/הקרבת חירויות יסוד לטובת מה שנתפס כטובת האומה.

ביחס למאפיין הראשון נטען כי "נסיונותיו של [יו"ר התנועה רונן] שובל בחקירתו ובתצהירו להתרחק מהמשמעות המתבקשת של דבריו היו מביכים, פתטיים ובעיקר מאכזבים. מאכזבים משום שסברנו ששובל הוא איש עקרונות אשר יעמוד על ערכיו גם כאשר הדבר אולי אינו מסייע לו בהיחלצות מתביעה שהוא יזם".

ביחס למאפיין השני נטען כי "נסיונותיו של שובל, לנוכח דבריו הברורים בספרו וכתביו וכתבי ראשי התובעת האחרים בעיתונות, להציג את יחסם השלילי לתרבות המערב כמתמקד בתופעות סוציולוגיות שליליות כגון סמים ופורנוגרפיה, ולטעון שלא התכוונו לערכים הליברליים עליהם מבוססת תרבות זו – הוא עלבון לאינטליגנציה של הקורא".

באי-כוחם של הנתבעים מבקרים עוד את עדותו של המומחה מטעם התביעה, פרופ' אברהם דיסקין, וטוענים כי הוא כלל אינו מומחה לפשיזם, ועל כן עדותו אינה קבילה כעדות מומחה. לעומת זאת נטען כי החקירה הנגדית של העד המומחה מטעם ההגנה, פרופ' זאב שטרנהל, רק חיזקה את הטענה כי הוא "מומחה בעל שם עולמי למאפייני הפשיזם" (גילוי נאות: עד אחר מטעם ההגנה היה תומר פרסיקו, אחיו של החתום לעיל).

בעניינו של שטרנהל נטען עוד כי "התובעת עסוקה בציד מכשפות בלתי פוסק ובהסתה כנגד כל מי שאינו חושב כמוה ותיוגו כבוגד וסכנה לאומה. התובעת אינה בוחלת לעשות זאת גם כלפי אדם מבוגר, פרופסור בעל שם בינלאומי, זוכה פרס ישראל, אשר תרם למדינת ישראל והביא לה כבוד לאורך שישה עשורים. אנו סבורים כי תהא אשר תהא תוצאת תיק זה, מן הראוי שבית-המשפט הנכבד ייתן דעתו לאופן שבו נהגו התובעת ובא-כוחה בעד נשוא פנים זה, באדם בעל זכויות רבות, שהסכים להעיד וזכה ליחס משפיל ולכינויי גנאי. אל לא לבית-המשפט לעבור בשתיקה על התנהגות כזו של בעל דין.

"[...] האופן בו נחקר פרופ' שטרנהל [...] היה בגדר חרפה. ואם לא די בכך, בסיכומיה השתלחה התובעת בפרופ' שטרנהל באופן מכוער, בוטה וחסר כל הצדקה. בכל הקשור לפרופ' שטרנהל היה כאן ניסיון ברור לנצל את ההליך לשם השתלחות ביריב ציבורי".

נוסף על כך מבקרים באי-כוחם של הנתבעים את התנהלותה הציבורית של אם-תרצו. "צחוק הגורל הוא שמעטים ניצלו עד תום את חופש הביטוי הפוליטי ומתחו את גבולותיו יותר מהתובעת עצמה", נכתב בסיכומים. "מוקד פעילותה של התובעת, שכפי שיפורט להלן בסיכומים אלה, הוא תיוג כל מי שנתפס בעיניה כיריב פוליטי כבוגד, כקושר עם האויב, כ'אנטי-ציוני' בשפתה – 'אנטי-ציוני גלוי' או 'אנטי-ציוני סמוי'".

לפי הסיכומים, תנועת אם-תרצו "לא משתתפת באופן מהותי בוויכוח האידיאולוגי הניטש ב'אגורה' של מדינת ישראל. היא עסוקה בלהוציא אל מחוץ לאגורה את אלה שהיא מתנגדת לעמדותיהם. כך הקרן-החדשה, כך ארגוני זכויות אדם ישראליים, כך אקדמאים שונים, וכך אפילו הח"מ, עו"ד ספרד.

"[...] התובעת מנהלת 'ציד מכשפות' נגד כל מי שמביע ביקורת על מדיניות הממשלה או צה"ל שאינה מוצאת חן בעיניה. במסגרת ציד מכשפות זה היא מתייגת אנשים, ארגונים, פעילי זכויות אדם, אקדמאים, עיתונאים ופוליטיקאים בהתאם לסקאלה של נאמנים ובוגדים, ומסיתה נגד כל מי שאינו מסכים עימה ומייחסת להם שיתוף פעולה עם אויבי ישראל. במסגרת ציד זה עושה התובעת שימוש בשיטות של מעקב ובילוש אחר מי שנתפס בעיניה כיריב ומהלכת עליהם אימים.

"[...] מי שמפרסם קריקטורות של אשת ציבור בישראל כשקרן מוצמדת למצחה – בסגנון אנטישמי או 'סתם' וולגרי [...], מי שמפגין נגד ארגון אזרחי על-ידי התחפשות לאנשי חמאס ה'מודים' לו על הסיוע שמושיטה לו [...], מי שמנהל קמפיין בוטה וקולני שהנכבה היא שקר, כלומר שכ-20% מאוכלוסיית המדינה, כולם כמקשה אחת, משקרים ביחס לאירועים היסטוריים ביודעין ובמאורגן [...], מי שמכנה ארגונים המחזיקים בדעות מנוגדות 'גיס חמישי' [...], מי שבוחרים להפגין לבושים במדי צה"ל, בתוך כלוב, תוך קריאות 'בוגדים' כלפי בעלי דעות אחרות [...] אינו יכול להתקומם כאשר משיבים לו בביטוי חריף אף הוא.

"ודוק: בענייננו קשה אף לומר שהפרסום התגובתי היה חריף או בוטה. ביחס לפרסומי התובעת מדובר דווקא בפרסום ענייני ומאוד לא בוטה. למעשה, בענייננו הדברים מגיעים כדי אבסורד וגיחוך. הנתבעים ואחרים לא הגישו תביעת דיבה נגד התובעת בגין פרסומיה החריפים, בעיתונים ובשלטי חוצות, משום שסברו שאמנם הם משקפים דעה מעוררת חלחלה, אבל דעה, וזו מהותו של ניהול דיון במדינה דמוקרטית. התובעת, לעומת זאת, כאשר נענתה בדעה המבקרת אותה בפייסבוק, הגיבה בהגשת תביעת דיבה ענקית. התובעת מתנהלת בזירה הציבורית בבוטות, ומביעה את דעותיה בחריפות ובאמצעים מאוד לא מקובלים, ואינה יכולה להתקומם כשמשיבים לה בביקורת חריפה (ולמעשה, ביקורת בוטה הרבה פחות)".

לטענת הנתבעים, יש פסול גם בעצם הליך התביעה ואופן הגשתו. לדבריהם, אלה "דוגמאות מובהקות לתביעות לשון הרע הפוגעות בזכויות חוקתיות, בחופש הביטוי הפוליטי, באינטרס הציבורי של עידוד שיג ושיח חופשי בזירה הציבורית ובנכונות של האדם מהיישוב – האדם מהיישוב, לא זה הנהנה מייעוץ משפטי שוטף, לא זה שיש לו עורך צמוד המשגיח על ניסוחיו, לא הדובר המקצועי ולא רק הפרופסור הרהוט – להשתתף בדיון הציבורי. [...] התביעה דנן מהווה דוגמה מובהקת לתביעת דיבה שיש בה כדי להטיל אפקט מצנן חמור על השיח הציבורי, ואשר פוגעת באופן חמור באינטרס הציבורי של עידוד השתתפות אזרחית בדיון הציבורי, ואשר בארצות-הברית היתה מכונה 'SLAPP'".

על כן, לדעת הנתבעים, מלבד דחיית התביעה הרי ש"פסיקת הוצאות לדוגמה בתיק זה, ובשיעור גבוה, מתחייבת הן לפי השיקולים הרגילים בקביעת הוצאות כפי שהותוו בפסיקת בתי-המשפט [...] והן משיקולי מדיניות, הנובעים ממהותה של התביעה כתביעה, שיש בה כדי להטיל אפקט מצנן חמור על הדיון הציבורי".

42868-05-10